בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן רצא
סעיף ב'. או הנח סתם. הלח"מ פ"ב משכירות הק' על סתימת הרמב"ם והוא איבעי בש"ס ולא איפשטא ומהני תפיסה. וכבר עמד בזה הה"מ סופ"א מנזק"מ ועיי' קונטרס הספיקות כלל ד' סי' ב' מ"ש בזה. והנה המלמ"ל שם הק' על הה"מ שמביא דברי הרשב"א לתרץ דהא שומרים בעי משיכה ממתני' הנח לפני ומה קנין איכא בזה דמיירי דא"ל הכישה במקל והיא תבא. דהא דעת הרשב"א מובא בר"ן קדושין דזרוק מנה לים:
אין כאן ערבות והכא מה קנין איכא אליביה וכתב דאולי שומרים שאני דעל פיו עשה מעשה. והמחנ"א העיר זה ונשאר בצ"ע ולא נחית לחלק כן. ובאמת דברי המלמ"ל צע"ג דהא הרשב"א כתב כן בשם הראב"ד ומובא לשונו בש"מ ב"מ דבסימטא עסקי' דמקום משיכה הוא וכי מייתי לה קמיה בשליחותא דידיה כמו שמשכה הוא דמי א"נ ד"א דידיה בסימטא כחצירו דמיין לנד"ד והרי דמטעם משיכה הוא. אך הריטב"א פ' השואל השיג עליו וכתב לחלק באו"א דהכישה במקל אף שלא א"ל ואתחייב חייב כיון דלהנאתו א"ל לשולחו כאילו פירש ואתחייב אני לך דמי. משא"כ בזרוק מנה לים שאין הזריקה לתועלתו של זה. וא"כ בשומרים ג"כ לתועלתם הוא ואף בש"ח בההיא הנאה כמ"ש בהפועלים וגם הרשב"א י"ל דמחלק כן ובזה א"ש מה שהק' שם המחנ"א ע"ש. ומש"כ המלמ"ל בשם הר"ן קדושין הלא הר"ן עצמו כתב בהא דהכישה במקל שהוא משום ערבות מובא דבריו בש"מ ב"מ צ"ח. והש"ך ס"ק ד' נראה שהבין דהכישה במקל איירי ברה"ר ומטעם ערב וכן נראה מנמוק"י פ' השואל ועיי' ש"ך סי' מ' ס"ק י' והנתי' שם השיגו מדברי התוס' אבל הא יש שלא פירשו כתוס'. והנה הנתי' הק' בתשו' הרא"ש דהא לא עשה קנין במנעלים אלא דהרא"ש לשיטתו וכ"כ המחנ"א סי' ז' ויותר הו"ל להק' דהא מידי דבר הגבהה הוא וא"ק במשיכה. אבל י"ל פשוט הא י"ל כמ"ש כאן ע"י ד"א ועובדא דרא"ש היה במקום שקונים ע"י ד"א. והמחנ"א חידש דאף להרמב"ם מ"מ היכא שקיבל דמי השמירה מתחייב אף בלא קנין דהכסף הוי הקנין וכ"כ הנתי' כאן. ועפי"ז חידש בשו"ת ר"ב דאף בהנך דנתמעטו מדיני שמירה מ"מ בקיבל דמי השמירה מחייב מטעם פועל. ודבר זה צ"ע מכ"מ בש"ס. והמחנ"א חידש עוד בהתחיל בשמירה גם להרמב"ם א"י לחזור וא"צ קנין. והנה בקצוה"ח לעיל סי' צ"ב הכריח דלא יצויר בזרעים הצריכין לקרקע חיוב שמירה להרמב"ם והנתי' השיגו דהא גם להרמב"ם חייב בפשיעה בקרקעות. והשיבו הקצוה"ח במשובב דבקרקע דחייב להרמב"ם הוא לא משום פשיעה אלא מתורת מזיק ול"ב קנין כלל וראיה דבהקדש לא כתב הרמב"ם שחייב בפשיעה אלא בעשו"ק וע"כ משום דמזיק הקדש פטור ובזה מיישב קושית התוס' ב"מ נ"ח ד"ה ש"ת. הנה מש"כ בפשוט דפושע מזיק הוא עיין ש"ך ותומים סוס"י ס"ו ופלא שלא הביא דבריהם וכן מש"כ ליישב דברי התוס' פילפל בזה התומים שם ומש"כ ראיה מב"ק ע"ט דמוקי ברייתא בשכירות קרקע ולא מוקי לענין שמירה וע"כ דמטעם מזיק הוא ג"כ אינו מוכרח דהא תני בברייתא שכירות ולמה תני דוקא שוכר ולא שומר ועוד י"ל:
ש"ך ס"ק ח'. דוקא בחצר כו'. עיין בהגר"א שכתב ואפשר שלכך השמיטו הפוסקים. לא היה לפניו הש"מ שכן כתב הרא"ה שם להוכיח כן. ולכאורה דבריו קשים דהא בשדה איירי שם. וי"ל למש"כ הנתי' ס"ק ת' הטעם דהג"א משום דבחצר לא קפדי אינשי ושם בשדה דומיא דבית הוא דמקפיד על המגדיש בשדהו ועל ואנטר לך קאמר ועיין מחנ"א שהשיג על הש"ך:
סמ"ע ס"ק ח'. ועוד דאי לא נסתלקו כו'. הש"ך דחהו ועיין נתי' מש"כ בכונת הסמ"ע. ופשוט דהסמ"ע אזיל לטעמו שכתב בסוס"י בפרישה דמש"כ הטור בשעה שקבל עליו הנפקד לשמור דוקא הוא ולא כהב"י שכתב דר"ל משיכה וכ"כ הב"ח כפרישה. וז"כ הסמ"ע במ"ש מסוס"י והש"ך נראה דס"ל דאף לדיעה זו לא הוי שמב"ב אלא כשהיה עמו בשעה שמשך.
ומש"כ מסי' שמ"ו סעי' ד' ר"ל דמשם מוכח כל היכא שנתכוין לעצמו לא הוי שמב"ב וה"נ נתכוין לעצמו שיהא נשמר יפה. והדברי גאונים כלל צ"ו תפס להש"ך כטועה בדבר פשוט ולא ירד לדעתו הרמה וכונתו כמש"כ:
סעיף ז'. בין כלים בין מעות. בשו"ת שער אפרים סי' כ"ח חמה על הרמב"ם שהרי בש"ס לא אמר רק זוזי ומהיכן הוציא כלים. וכתב שאולי הוציא כן מלשון הש"ס שאמר היכן אותבינהו ולא אמר היכן קברתינהו ככספים שאין להם שמירה אלא בקרקע. ומזה ודאי אין ראיה דהכונה בש"ס הוא היכן קברתינהו כמ"ש הרר"י בשמ"ק. ומ"ש עוד מדקאמר בש"ס כל לא ידענא כו' לרבויי אפי' כלים. לא ראה בריטב"א שכתב דהכל מרבי אפי' היכא דאמר יודע אני שהנחתים במקום המשתמר אלא שאינו זוכר מקומם אפ"ה חשיב פשיעותא וזה מביא המחבר בסי' קפ"ה בסרסור. ופלא על הש"א דהא מפורש בש"ס ל"ה בכיפי כמ"ש הרמב"ם וכ"כ הב"ח כאן. ובפ"ח ברא"ש הק' בש"ס דמביא שני העובדות ולמש"כ הב"ח א"ש ע"ש, ומש"כ עוד הש"א לפשוט מכאן דשכחה הוי פשיעה י"ל דשומר שאני דע"ז גופא קיבל שמירתו שידקדק היטב ויזכור ואולי לזה נתכוין הסמ"ע ס"ק י"ב ועיין שבו"י ח"ב סי' קמ"ח בשכחה אי הוי פשיעה והן עתה נדפס מחדש ספר דברי גאונים וראיתי בכלל צ"ו סי' י' דיעות האחרונים בזה:
סעיף ט"ו. אלא בקרקע. הריטב"א בחי' פסחים ל"א כתב דהא דא"ש דא"ל שמירה אלא בקרקע הוא דוקא בש"ש דהו"ל למיעבד נטירותא יתירתא. ותמוה דל"מ כן בש"ס ב"מ מ"ב בעובדא דאשלימינהו לאימיה וכן ממש"כ הרמב"ן בש"מ לדחות הירושלמי המובא בסעיף י"ד ממ"ש שמואל והא הירושלמי על ש"ח קאי וכ"מ מרי"ף ורא"ש שם ויותר חמוה דמצאתי בריטב"א ב"מ שמדייק מעובדא דשם דאף בש"ח אמר שמואל כן. ולכאורה אמרתי די"ל בכונת הריטב"א עפ"י מש"כ הריטב"א במתני' מ"ב ע"א על הירושלמי בר לש דיהב לחבריה פליטורין בשוקא מסרן לבנו ובתו הקטנים ונגנבו או שאבדו פטור מלשלם שאני אומר לא עלתה על דעתו לטעון פליטורין בשוקא. וכתב הריטב"א דוקא ש"ח אבל ש"ש חייב דלהכי יהבי ליה אגרא דליטעון בשוקא או דלינטרינהו שפיר ואולי שם נמי כונתו ע"ד זה אבל ל"מ כן בדבריו ועיין קצוה"ח ס"ק ז' ובש"מ ב"מ מ"ז ע"ב:
סמ"ע ס"ק כ"ז. ובאמת הוא דוחק כו'. אין זה דוחק דמיירי במעות שב"ד מבינים שדרך הוא ליטול מסך כזה על הבדלה ובש"מ בשם רמ"ך דאי מוכחא מילתא וידוע לדיינא דלאו למישקל מיניהו זוזי לאבדלתא אפקדינהו ניהלו אע"ג דזוזי נינהו א"נ אי אפקיד גביה כספים וכיו"ב דלאו להוצאה זוטרתא כי היאך קיימא אע"ג דבמעלי שבתא אפקדינהו כו' הרי דחילוקים יש בזה. ובדרישה בשם הה"מ מוסיף וזה שהוא ת"ח רוצה לברך בעצמו. ובזה מיושב השגת המג"א אור"ת סי' רצ"ו ס"ק י' ע"ש והמע"ח הק' על פירוש הראב"ד שבטור והוליד מזה חידושי דינים ולא ראה דברי הב"ח ודרישה בזה. ועיין פת"ש ס"ק ו' בשם הזכרון יוסף ובזה נראה בדברי רש"י שבועות מ"א ע"ב ד"ה להוי ואינו עליהם אלא ש"ח. ותמה בהג' פור"י דהא ל"ג ממפקיד מעות אצל שולחני דהוי ש"ש וגם כספים אין להם שמירה אלא בקרקע. ולמש"כ הזכר"י אין מקום לכל דבריו שם. ותמוהים לי בזה דברי הגרע"א שם בגליון על רש"י ד"ה כיון כו' דמה מהני דבריו כיון שהלוה נותנו לפרעון. דלכאורה נעלם ממנו לפי שעה דברי הסמ"ע סוס"י ע' והט"ז והג' חכ"צ שם:
סעיף כ"א. כל המפקיד כו'. כתב המהרשד"ם סי' קל"ב דדוקא במפקיד אמרי' כן ולא בשליח דמחויב ליתן הפקדון למי שנשתלח לו. ובי"מ בחידושי דינים בשם שו"ת מהריט"ץ כתב דלא אמרי' כן רק כשהוא בעיר אבל לא אמרו שירחיק נדוד לעיר אחרת ויניח הפקדון ביד ב"ב. ובשם שו"ח הראב"ד דדוקא כשקיבלו עליהם נטירותא או שמסר לידם אבל הניח בבית ולא אמר להם כלום לא. ואם מסר לשותפו כתב המרדכי פ' המפקיד דפטור והמחנ"א בחי' למרדכי ר"פ הכונס כתב דהרא"ש ור"ם לא ס"ל כן ועיין ד"ג כלל צ"ז סי' ה' דדוקא שידע שהוא שותפו. והנה בקצוה"ח מביא מתשו' רש"ך דמשרת הוי ש"ש. ופלא שהמחנ"א מביא משו"ת רש"ך סי' זה דהוי ש"ח.
ובשו"ת רדב"ז ח"ד סי' ק"מ כתב דהוי ש"ח דאינו נוטל שכר על שמירתו ובשו"ת מהר"ם אלשיך סי' כ' כתב דאין ספק דהוי ש"ש. וראיתי בשו"ת דב"מ ח"ג להכריע שבשעה שמצוה להמשרת לעסוק בשמירת איזה דבר הוי ודאי ש"ש דהא נוטל שכר על מלאכתו וזהו מלאכתו כעת לשמור דבר זה אבל בשעה שעושה מלאכות אחירות ודאי לא הוי ש"ש על כלים שבבית. אבל אין זה הכרעה דהא המחנ"א כ' ממהרש"ך דאף אם נתן בידו לשמור ונגנב מידו הוי ש"ת ועיין ד"ג כלל צ"ו סי' נ'. ובכמה פעמים מיקרי רגיל להפקיד עיין ד"ג כלל צ"ז סי' ג' מחלוקת בזה. ובשו"ת דב"מ ח"ד כתב דאף ברגיל להפקיד אצלו:
מ"מ אם א"ל המפקיד שאינו רוצה שיתן לו בודאי אסור להפקיד אצלו כי אולי עתה איתרע נאמנותו אצלו ובזה יש חילוק בין רגיל להפקיד אצלו לב"ב הנפקד כי על מי שרגיל להפקיד יכול למחות בידו ועל ב"ב הנפקד א"י למחות כי אדעתא דהכי הפקידו אצלו וא"י המפקיד לחזור בו רק אם נתחדש איזה חשד על אחד מב"ב יוכל למחות בידו שלזה לא ימסור וכן אם נוסף איזה איש על ב"ב יכול לומר שע"ד איש זה לא נתן החפץ וכן אם לקח ברזיל אחר יכול לומר שלזה לא נתרצה והיינו רק כשמוחה בידו אבל בסתם יוכל השומר למסור אף להנוסף. וראיתי בהג' בשמים ראש סי' קל"ג נסתפק באשתו הבאה לאחר מיכן אי אמרי' בה כל המפקיד כו' ונשאר, בספק והעלה שם דזה ודאי דלא אמרי' כן באשתו ארוסה לפי שאין שמירת הבית עליה. ומש"כ הסמ"ע ס"ק ל"ג בשם המרדכי דע"ע הוי כב"ב מצאתי במהרשד"ם סי' ת"מ שפסק דגם ע"ע בכלל ומה שרמז המהרשד"ם לסי' רכ"ב לא מצאתי שם מזה. ומש"כ הסמ"ע ס"ק ל"א ממהרי"ק או לקשרן תחת מראשותיו כו'. המהרי"ק כתב כן לדעת המרדכי החולק על התוס' המובא לק' בשו"ע סי' ש"ג סעיף ב'. אבל לדעת התוס' דגניבה באונס חייב בכל אופן גם בהניח תחת מראשותיו חייב. והסמ"ע לא הביא כלל לקמן דעת החולקין וצע"ג. ובגליא מסכת סי' י"ג ראיתי שכתב דעיקרו מביאו להורות דגם ש"ח חייב ע"ש: סעיף כ"ג. יש לו לטעון כו'. עיין ש"ך דש"ש חייב דהו"ל לפרש שהוא פקדון. ותמה הנתי' דבלא"ה הא הוי ש"ש שמסר לש"ח. ועיין ש"ך ס"ק מ"ד במסר לב"ב הוי כאילו התנה בהדיא וש"ש נמי פטור. והנה בהג' א"ב כאן רוצה לחדש באב ובנו הוי שאילה בבעלים דהבן משועבד לאביו מתורת כיבוד ועפי"ז מפקפק כאן בעובדא דמסרן לאמו. ול"נ דענין כיבוד היא מצות התורה ולא מתורת שיעבוד דבעינן בשמירה בבעלים. ואח"ז מצאתי גם במע"ת חידש כן ומתרץ עובדא דכאן עפ"י המבואר בהגה סי' שמ"ו סעיף י"ז דלא מיפטר מטעם שמב"ב באין הגוף שלו. אבל לא היה צריך לזה דנראה פשוט כמש"כ:
סעיף כ"ד. ולא שמרו כו'. המהרשד"ם סי' ת"מ כתב מדיוק הרא"ש והטור דדוקא אם רק לא שמרו ונאבד אבל אם הם בעצמם גנבו ואכלוהו חייב הנפקד לשלם דאיגלאי מילתא שרשעים הם ולא היה לו להאמינם. ומש"כ בש"ך ס"ק ל"ח ואם היה ש"ש כו' הנה התומים סי' ע"ב חידש לחלק בזה בין ש"ש לש"ח ותמוה שלא הביא דברי האחרונים שמביא הש"ך כאן ועיין מחנ"א סי' ל"א מ"ש:
סעיף כ"ה. חייב השומר בשבועה. הלח"מ הק' על חיוב שבועה למידת הכשות שלא גנב. ולק"מ דמידח הכשות היתה ידועה כמה היתה בעת פקדון וע"ז לא דנו. והנה בגמ' ומשלם לו דמי כיסו ופרש"י דמי כשות של עצים והק' המע"ח א"כ מה הפסד יש למפקיד כיון שמשלמין לו דמי כיסו. ול"י הא רש"י כתב להדיא כפי מה שהשביח כשות רעה ואף שהיה נמכר ביותר לדברים אחרים או שהיה בוררין אותו והיה יפה לשכר וכן מצאתי בש"מ בשם הרשב"א כן בכונת רש"י. ומה שהק' בש"ך ס"ק מ' על הסמ"ע עיין מ"ש בזה המהר"ם שיף בגמ':
סעיף כ"ו. אעפ"י ששאל כו'. מכאן תמיה על מה שהעלה הנתי' כאן ס"ק כ"ד דבשואל שמסר לשואל למי שרגיל להשאיל לו דחייב לכו"ע דהכא משמע דאף בשואל חייב דוקא משום דגרעיה לשמירתו. ומש"כ הסמ"ע ס"ק מ"ח בשם הה"מ ובכ"מ כתב דע"כ צ"ל בטעמו משום דיותר הוי מזיק בידים כשמסרו לאחר מפשע בה וכ"כ בש"מ ב"ק י"א בשם גדולי המחברים ובמלמ"ל הק' דהא עדיף שמירתו דהא היה פטור לגמרי מטעם שמירה בבעלים ולק"מ כמ"ש הנתי' כאן וכן כתבו להדיא תוס' ב"ק י"א ע"ב ד"ה דעלויי ע"ש. ומש"כ בש"ך ס"ק מ"א בשם רש"ל דאף אם שומר הראשון שאל בבעלים כו'. והמחנ"א סי' א' משו"פ האריך בזה והעלה דאף אם עשה השומר הב' זה בכונה ששאל בבעלים כדי לפטור ל"מ דאפי' אם התנה בפירוש לפטור מפשיעה ג"כ ל"מ עפ"י דברי רבינו ברוך בהג' אשרי דל"מ תנאי לפטור מפשיעה. ולפי"ז לפמש"כ הפת"ש לק' סי' רצ"ו ס"ק ה' לדידן ליתא להך דינא וצע"ג.
אבל בגוף דברי רש"ל ביאר דהשומר הב' ידע שאינו שלו רק הוא שומר עליו ולק"מ. ומש"כ הקצוה"ח מהג' אשרי דגיטין הנה לפנינו הוא נוסחא אחרת ע"ש והנכון כמו שהגיה הקצוה"ח ובהג' ארץ צבי שם לא ירד לזה ע"ש. ומה שהק' הנתי' ס"ק כ"ח דהש"ך סותר משנתו למש"כ סי' ע"ב. לק"מ דשם גבי שבועה שפיר כתב דאיך אפשר, להשביע את חבירו במקום שיודע בעצמו שחבירו אומר אמת. משא"כ חייב לו ומה לו אם חבירו אינו יודע ואף אם הוא עצמו יודע ג"כ שאינו יודע מה לו בזה:
סעיף כ"ז. בד"א כו'. הנה המלמ"ל פ"ב משכירות חתר למצוא החולקין על רבינו ברוך שבהג' אשרי סו"פ הפועלים ותמיה שלא הביא דברי הרר"י מובא בפת"ש לק' סי' רצ"ו שחולק להדיא. ולכאורה י"ל דתליא בזה אי פשיעה הוי מטעם מזיק או רק שומר חייב בה דהוי גורם אלא שהמחנ"א הל' שומרים סי' כ"א כתב כיון שקיבל עליו לשומרו מיד מתחייב בפשיעה וכי מתנה אח"כ לפטור הוי תנאי סותר למעשה ול"מ וצ"ע. ועיין ש"ך ס"ק מ"ט בשם מהרא"ש. וראיתי במחנ"א סוס"י כ"ב הל' שומרים הק' על הב"י וש"ך סי' ס"ו דל"מ קנין ממ"ש הרמב"ם פ"ז מסנהדרין ובשו"ע סי' כ"ב דמועיל קנין בשבועה. וי"ל דמקורו כתב הלח"מ מהא דב"ב קכ"ח ורשב"ם כתב שם דמטעם הודאה הוא לכך א"י לחזור ושם בסי' ח' חקר אי מהני התנה בעשו"ק ומביא ראיה מיבמות מ"ו חזו דמנייכו קא בעינא ליה וע"כ דמהני והיה א"ל דשם מטעם פועל הוא אלא שהב"י יור"ד סי' רס"ז כתב דאם ב"ד טבלו או אחר לשם ב"ת צריך לשלם לו והוא מיבמות שם ושם ל"ש מטעם פועל. וי"ל דש"ש הוי ועוד י"ל. והנה הקצוה"ח כאן הק' בההיא דסוף פ"ק דגיטין מה אהני ליה במה דאישתמיט מיניהו כיון דכבר נתרצה להם ומתחייב בדברים בעלמא, ונ"ל לחלק דל"ש לומר בההיא הנאה אלא בנותנו מרצונו ומסתמא מאמינו אבל התם נתנו לו רק מפני שליחות ר"ש ולא מחמת אמונתם בו. ועוד י"ל דלכן דייק רש"י שאמר להם כן אעשה ר"ל שיקבל קנין אבל עוד לא קיבל בקנין ולהתירוץ הב' בתוס' ב"מ נ"ח דדוקא בהתחייבות כשואל יש הנאה ל"ש הכא הימנותא דהכל יודעים דשליח ר"ש הוא ועוד דהם לא רצו אלא התחייבות ש"ש מגו"א ומ"ש לו ר"ש שפיר עבד כו' שייך נמי בש"ש דחוזר בחצי היום. ובעיקר סברת הקצוה"ח הסכים, עמו גם הנתי' ובערוך השולחן כתב דשומר באמצע שמירתו אינו מהני השתעבדותו להיות כשואל ולא ראה דבריהם:
סעיף כ"ח. המפקיד אצל חבירו כו'. הטור כתב ואם בשעה שקיבל עליו כו' והוא כדעת ר"י והרא"ש ואח"כ כתב כיון שהיה עמו בשעה שמשך הפקדון וזהו כהרמב"ם והק' הבדה"ב בסתירת דבריו. עוד קשה דהא הטור פסק כר"י ורא"ש ובסי' שמ"ו כתב השואל הפרה והיה המשאיל עם השואל במלאכתו בשעה שמשך את הפרה כו' הרי כהחולקים. וי"ל מזה ראיה למ"ש המחנ"א סי' ז' דאף לתוס' ורא"ש אינו אלא בש"ת וש"ש ולא בשואל ע"ש טעמו והטור כתב כאן דין זה לכל השומרים למי ששייך בו משיכה ולמי שדי לו בהסתלקות וכן בסי' שמ"ו א"ש לפי"ז והב"י שהק' הוא לטעמו שכתב דגם שואל ל"ב משיכה לדעת תוס'. והנה הט"ז כאן סעי' כ"ג מביא מעשה שבא לידו וחייב להמקבל מטעם שמירה בבעלים. והנתי' לק' סי' ש"ה כתב דבעובדא דש"ך סי' ע"ב בחזר ומסרו ליד בעה"ב דלא הוי שמב"ב וכן כתב בסי' ע"ב והוכיח כן מרש"י ב"מ ל"ה וכתב דמט"ז כאן ל"מ כן. ושלא יקשה על הט"ז מדברי רש"י י"ל דשומר כשמסר לבעה"ב לשומרו שפיר כתב הנתי' דשוב לא הוטל עליו להיות יושב ומשמר ושפיר לא הוי שמב"ב ובמעשה דט"ז דמלבד השמירה המוטל על המקבל עוד הוטל עליו למכור החפץ ולחזור אתר קונים ואף שהלך ונסתלק מעצם שמירתו עדיין מחיוב המכירה לא נסתלק ובכ"מ שהולך דעתו אחר קונים אם ימצא וה"ה עוסק במלאכתו של בעה"ב ואף שאין זה לשון הט"ז אבל כן כונתו. וראיתי בערוך השולחן העתיק מעשה דט"ז וכתב מ"מ הלא היה אז שמעון במלאכתו של ראובן שהרי קיבל עליו למכור חפצו והוי שמב"ב ויפה העתיק דבזה א"ש כונתו כמש"כ. והנה הקצוה"ח חקר בשמב"ב אי חייב שבועה:
והבית יעקב סי' קמ"ג חקר בשליחות יד בשמב"ב והעלה דשואל פטור וש"ש וש"ח חייבים. ובב"י לעיל סי' ס' מביא תשו' ריטב"א באשה שנעשית שומר של בעל תשבע שלא שלחה יד ושא"ב אף דהוי שמב"ב ומזה ראיה גם לספיקת הקצוה"ח ועיי' שומ"ש מהדורא חנינא ח"ב סי' כ"ב שהעלה דכל השומרים חייבים בשליחות יד בבעלים ומדברי הש"ך לעיל סי' ס"ו ס"ק קכ"ט נראה דבבעלים לא הוי שומר כלל ומדברי הקצוה"ח משמע למאן דס"ל דחייב שבועה דהוי שומר. ובזה י"ל במה שהק' השומ"ש להראב"ד בש"מ רפ"ג דב"מ שהק' האיך חייב כפל בגונב מבית שומר הא בעינן וגונב מבית האיש ותירץ דשומר נקרא ג"כ איש דכבעלים דמי ולפי"ז היה צ"ל דבשמירה בבעלים וגנב ממנו דיפטור מכפל דלא הוי גונב מבית בעלים ולהקצוה"ח י"ל. והנה מה שכתב הקצוה"ח דבזה ל"מ תנאי רק קנין כ"כ הר"י הכהן בש"מ ב"מ ס"ט ע"ב בספינה שם ועיין ביאור דבריו בישועי"ק יור"ד סי' קע"ו: