בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן רפד
סעיף א'. כל היורשים כו'. עיי' קצוה"ח ונתי' בדעת הריב"ש ועיי' רדב"ז חלק ג' סי' תקס"ד ובמהרי"ק שורש קע"ה ובשו"ת צ"צ סי' ס"ד ובשו"ת ב"א חאהע"ז סי' קל"ב ובשעהמ"ל רפ"ד מנחלות בשם הר"א ששון ובשו"ת ב"ש חחו"מ סי' ק"י מש"כ בזה. ומש"כ הש"ך ס"ק ב' הכי איתא כו'. וכן הוא בבהגר"א. צ"ע דשם מדבר בשמועה שמת מורישם בע"א והריב"ש מדבר על קורבת הקרוב ומאי ענין זל"ז ועיי' שו"ת פורח יוסף סי' י"ז מש"כ בזה:
סעיף ד'. מי שטבע כו'. עיי' ב"ח וט"ז. והגר"א באהע"ז סי' י"ז ס"ק קט"ז כתב בשם הרמב"ם משום דברוב מעליא כגון רובא דשכיח אף שמואל מודה כמ"ש סופ"ק דכתובות ור"נ אישתבע על חסא אלא דבספק א"א מחמירין. וכונתו להא דיבמות קכ"א דאישתבע ר"נ האלקים אכלו כורא לחסא. ומזה דייק מהר"ם מובא שם בגליון הגרע"א דאדם יכול לישבע על דבר שעפ"י רוב הוא כן מתורת ודאי. והנה ראיתי בשומ"ש מהדורא תנינא ת"ב סי' ט"ז מצא מקור דברי הרמב"ם מכתובות פ"ה ע"ב שכיב חסא ולא פקיד, והוציא ר"נ מיתומים אף דהוא היה יכול לטעון בחייו דשלו הוא ורש"י שם פירש דאותו חסא הוא ואף דלענין נשואין אמרו שם ביבמות דלכתחילה לא תניא. ומה שדחה שם דהואיל דר"נ נשבע היה ברור לו דאכלוה כורא ולכך ירדו לנחלה. תמוה דהא הוא עצמו מביא שם דברי המהר"ם דיליף מזה לענין שבועה וע"כ דמחמת רוב הוא ועיי' ערוך השולחן ובהג' חכ"ש להמהרש"ק. ומש"כ כאן בד"מ בשם הריב"ש דעכו"ם אינו נאמן ט"ס הוא וצ"ל עד אחד והיה כתוב בר"ת "דע"א" והמדפיסים שגו וכתבו דעכו"ם ובריב"ש לא נזכר מזה והוא דבריו המובא בהגה. ובעיקר הדין צריך לחלק בין הא דפסקו האחרונים דבכה"ג אין מניחים להם לומר קדיש ולנהוג אבילות עיי' פת"ש יור"ד סי' שע"ה. ואולי שם הוי פרסום טפי מכאן. או משום זה א"א להוציא הנחלה מחזקת היורשים וי"ל עוד: