בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן רפב
סעיף א'. ומדת חסידות כו'. הטור כתב משום מאמרם שלא ישנה אדם בנו בין הבנים. וכתב הב"ח דה"ד בחייו אבל קודם מותו מותר ועיי' שוש"י שכזה היה מתנת יעקב ליוסף את שכם. והמחבר השמיט הא דאל ישנה אדם כו'. ובאומר השכחה עמד על השמטת הפוס' בזה והנה לפנינו מובא ברמב"ם וטור. והמחבר ע"כ ס"ל דאינו אלא ממדת חסידות [עיי' פתחי עולם אור"ח סוס"י קנ"ו]. והנה בש"ס איתא וכ"ש מברתא לברא והפוס' השמיטו ועיי' ת"ס חחו"מ סי' קנ"ג דבר נחמד בזה. ופשוט י"ל דהרמב"ם סמך על מש"כ פ"כ מאישות וכ"כ הרמ"א באהע"ז סי' ע"א. ומה שהק' הלח"מ שם על הרמב"ם עיי' מהרש"א כתובות נ"ג ע"א ובהג' מצפה איתן ולק"מ. ותמיהני על הח"ס מובא כאן בפת"ש שדייק מש"ס כתובות דאפי' מקצת ולא הביא שכן כתב להדיא הרשב"ם ב"ב קל"ג ע"ב וע"ש ברש"ש. ולכאורה היה נראה לומר דדוקא באינו נוהג כשורה אסור להעביר אבל ברשע מפורסם וכופר בדת אין איסור. אבל ל"מ כן מקושית הב"ש על העברת נחלה דאברהם לישמעאל. וי"ל דזהו שהוסיף הירושלמי מובא ברי"ף שמביא הקרא דיחזקאל כלומר אף דרשעים גמורים הם ג"כ אסור להעביר נחלה. והנה המזרחי והבאר שבע סנהדרין צ"א הק' באברהם שהעביר נחלה מבניו ליצחק דהא אף:
מבישא לטבא אסור. ולמש"כ הב"ח דקודם מתו מותר א"ש וגם למש"כ הח"ס דמחיים מותר ג"כ א"ש ומוכת דהב"ש שכתב באנפי אחריני לא ס"ל כן. ומה שהק' הב"ש עוד דהא הוי עכו"ם ועובר על לא תחנם י"ל למש"כ הרמב"ן ור"ן דבמתכוין להנאתו אינו עובר והכא היה כונתו להפרידם מיצחק שלא ילמד ממעשיהם. ולכאורה לטעם הש"ס דילמא יפקון מיניה בניה מעליא א"כ בלית להבן בנים רשאי להעביר וכן משמע ממש"כ הב"ש לתרץ משום שצפה אברהם ברוה"ק שזרעם דישמעאל וב"ק לא יהיו טובים וכ"מ ממהרש"א כתובות נ' ע"א ע"ש. כעת נדפס מחדש הס' דברי גאונים וראיתי בכלל ע' סי' ג' בשם שו"ת מהר"ם שיק דדוקא אם הברא אינו אפיקורס אבל אם הוא אפיקורס ל"ש לומר דילמא נפקא מיניה בנין דמעלי דמסתמא אינו מגדל אח הבנים ע"ד הטוב. ועוד אם הירושה שדות וכרמים והוא מחלל שבתות ויעבד אותם בשבת אפשר דבאופן זה לא אסרו רז"ל. ואין הס' תח"י ומדברי הב"ש ל"מ כן כמש"כ. והנה במש"כ הת"ס מובא בפת"ש במקצת נכסים הנה בנחלת שבעה סי' כ"א אות ו' לא כתב כן ומביא כדבריו ממהר"ם מינץ וצ"ע. ומש"כ העיטור שיעור ד' זוזי לא מצאו האחרונים מקור לדבריו ובשומ"ש מהדורא תנינא סי' א' הערה מקורו מהא דאהע"ז סי' קי"א סעי' ב' והוא מש"ס כתובות צ"א. ודבריו צ"ע דאינו ראיה מהתם לעיקר הדין דהתם תק"ח היא הכתובת ב"ד ואף למ"ד יסבון עכ"פ תק"ח היא רק דתק"ח לא היתה למיעקר לגמרי נתלה דאורייתא משא"כ לענין הא דאין רות חכמים נוחה הימנו. ועוד מש"כ דדינר היינו ד' זוזי ל"י המקור דאדרבה דינר הוא זוז. ומש"כ בהגה מי שצוה כו'. וכתב הערוך השולחן דאי איכא אומדנא דכונתו היה להעביר מיורשיו ומסרן לשליש לזכות בהן צ"ע דאפשר דאין להשליש להעביר על דעתו. והנה במהרשד"ם חחו"מ סי' שמ"א כתב להדיא כן דכל היכא דקים לן באומד הדעת שדעת המצוה היה להעביר מיורשיו מקיימין אותו אפי' לעקור נחלה דאורייתא. ומש"כ הסמ"ע ס"ק ד' בשם המרדכי עיי' עיקרי דינים סי' כ"ז ס"ק י"ב ובעין יעקב עירובין נ"ג. ובזה נ"ל להעיר במה שראיתי בס' בית אהרן ביאור לפדר"א שמביא ישוב המהרש"א סנהדרין לקושית המזרחי משום דישמעאל בן שפתה היה שנולד קודם שנשתחררה שלא מצינו ששיחרר את הגר קודם שנשאה. וכתב שזה פלא הלא האדון שנושא שפחתו יוצאת לחירות כאהע"ז סי' ד'. והנה הוא יותר פלאי שהרש"א סותר דבריו שכתב בחא"ג שבת נ"ה ע"ב שהיה אברהם וזרעו אסורים לישא שפחה והא דנשא את הגר לפי שנשתחררה ממילא כדין הנושא לעבדו ב"ח שיוצא לחירות. והנה כן תירץ גם הב"ש שם והוסיף עוד דאפי' את"ל ששיחררה קודם שנשאה לק"מ שהרי כולם גרים היו ותניא בפ"ק דקדושין עכו"ם את הגר וגר את הגר אינו יורש מד"ת ולא מד"ס. ובזה מיושב מה שהק' הרש"א מב"ק ונדחק לתרץ ע"ש. וקושית המחבר הנ"ל לק"מ דהא נשאה קודם שנימול ואז היה מותר בה וכן דייק המהרש"א שם בלשונו וב"ק אעפ"י שנולדו אחר שנימול והיה אסור בשפחה ונשתחררה קטורה וזש"כ בשבח שהיה אסור בשפחה ר"ל אחר שנימול ונתגייר ולק"מ. ועיי' שעהמ"ל סוף הל' מכירה מזה. ועיי' עוד בזכור לאברהם. חו"מ אות י' מש"כ בזה: