אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן רעט

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן רעט

סימן רעח

סעיף א'. האומר זה בני כו'. עיי' קצוה"ח מש"כ לדעת הר"ן קדושין. והנתי' כתב דעיקר סברת הר"ן הוא משום דאינו סותר החזקה לגמרי דאפשר דמתו האחים. ועיי' מ"מ הל' יבום פ"ג הל' ה' ובשעהמ"ל שם הבינו דחד טעם הוא. והנה השעהמ"ל שם הק' להר"ן מדברי הרמב"ם המובא כאן סוס"י וכתב הה"מ דבת"ח איכא חזקה נגד חזקה ונשאר המיגו ובהדיוט הוי מיגו במקום חזקה ולהר"ן הא הוי בידו. וי"ל דהא הה"מ דייק בלשונו וכתב ולא אמרי' מיגו במקום חזקה כי הא. ר"ל עפ"י מש"כ הש"ך סי' פ"ב דלא כל החזקות שווים לענין זה ואפשר דחזקת איסור חמיר דל"א מיגו כהאי נגד חזקת שפחות:

סעיף ב'. אבל נאמן כו' שאינו בנו. וכתב הריב"ש דבזה אינו חייב לטפל בו ופטור גם משבועת היסת דאל"כ הא הוי ככל כופר בכל דחייב שבועה. והמלמ"ל פ"ד מנחלות מפקפק עליו דחייב שבועת היסת ככל כופר בכל. ולכאורה אין שייך בזה לדון משום חזקה דאין אדם תובע כו' כשבועות מ' וגם ל"ש כאן אישתמוטי וצ"ע:

סעיף ג'. האומר כו' אינו נאמן. והא דלא מהימן מטעם מגו דאי בעי הוי יהיב ליה כולה נכסי כתב הנתי' סי' ע"ב ס"ק ל"ד בשם הריב"ש ראיה מכאן דכל שבא לסחור דבריו הראשונים ל"מ מיגו. ותמוה שלא ראה שכן כתב הנמוק"י בשם הריטב"א. והרמב"ן תירץ משום דהוי מיגו לחצי טענה דעיקר העדות להכשירו בקהל. ומשמע כמ"ש הסמ"ע סוס"ק ו' ולא כהט"ז שדחהו דעיקר העדות הוא. ועיי' בית אפרים חאהע"ז סי' ז' מה שהק' בזה ומש"כ על דבריו בשו"ת חסד לאברהם חיור"ד סי' מ"ב ומבאר בארוכה היטב כל הענין כאן:

סעיף ה'. חשובים ביותר כו'. מפרש הא דמשני הש"ס ברכות ט"ז משום דחשיבי קאי על העבדים וא"כ מאי דקרי להו אבא אינו מלשון אב אלא הוא לשון חשיבות וכשמואל דהוי קרי לרב אבא מלשון חשיבות ועיי' הג' מלא הרועים ברכות שם. וא"כ מנ"ל להרמב"ם דצריך גם הכרח בני אדוניהם דבש"ס ל"מ כן ואם צריך הכרה בזה לחוד נמי סגי ול"צ לחשיבי וצ"ע. והרי"ף ורא"ש השמיטו חילוק הש"ס דחשיבי והמפ' לא העירו:

מזה. ועוד נ"ע דלכאורה אין חשש באבא פלוני דאין דרך לקרות לאב בשמו מלבד האיסור ואין חשש רק באבא סתם:

סמ"ע ס"ק י"ב בא"ד. וא"ל שכונתו כו' דא"א מע"ר כו'. שיגרא דלישנא הוא דל"ש כאן משום אאמע"ר וכונתו משום דאדם קרוב אצל עצמו ואינו נאמן לפסול א"ע ועיי' תוס' יבמות כ"ה ד"ה לימא ובב"ש אהע"ז סי' נ"ד ס"ק נ"ג. והנה הקצוה"ח מבאר דברי הסמ"ע עפ"י דברי הנמוק"י ע"ש. וזה ניחא ליישב דברי הרמ"ה אבל דברי הסמ"ע אכתי אינם מיושבים דהא כתב כיון שהאמינו כבנו היא נעשית חשודה ממילא וש"מ דלא איירי בשוגגת. ויפה כתב בזה לבאר בשו"ת ב"ש חחו"מ סי' קי"א עפ"י מש"כ הרמב"ן ורא"ש קדושין והסביר דבריהם בנוב"ק חאהע"ז סי' נ"ד לענין מיגו במקום חזקה דיש לחלק בין היכא דבא להכחיש החזקה לגמרי והוא אומר נגד החזקה בשעתה כמו בהוחזק באתי והוא אומר דל"ל אתי לבין היכא דאינו מכחיש החזקה בשעתה רק שאומר על אתת שהיתה מוחזקת בא"א מכבר שנתגרשה דזה אינו סותר החזקה בשעתה רק חזקה דמעיקרא דקיל טפי. ומשו"ה ניחא שפיר הכא דגבי עבד כיון דא"א להיות עבד אם לא שאמו שפחה א"כ הרי הוא בא להכחיש החזקה בשעתה ולעשות המוחזקת בבת ישראל לשפחה זה לא אמרי' אף דלגבי הבן אף שמוחזק לבכור נאמן לומר שאינו בכור או להיפך אף שאומר נגד החזקה בשעתה על הבן הוא שהאמינו תורה ולא על האם אבל באומר ממזר א"כ אינו סותר החזקה בשעתה אף שיש להאם חזקת כשרות שהיתה כשירה משנולדה זהו חזקה דמעיקרא ובזה מהימן אף לדעת הפוס' ביור"ד סי' קכ"ז דע"א דעלמא א"נ בחזקה אף נגד חזקה דמעיקרא מ"מ כיון שבזה עכ"פ האמינו תורה מטעם יכיר לא אלים כ"כ חזקה דאימיה מבלי להאמינו. ולכאורה עיקר דברי הסמ"ע צ"ע שכ' דאינו נאמן על עצמו שהוא ממזר דהא מפורש באהע"ז סי' ד' סעי' ל' דנאמן והוא מש"ס פ' החולץ. וע"כ צ"ל כמ"ש הה"מ שם דמטעם חד"א הוא וכן בנו הרי רק ספק ממזר ועיי' פרישה שם:

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה