בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן רסח
סעיף ב'. הרי אלו קונים לו. עיי' ט"ז. והנה הגרע"א הק' בהא דתנן ובא אחר:
והחזיק בה ליתני ובא אחר בתוך ד"א. ורוצה לומר דנהי דגלי דעתו דאינו רוצה לקנות לעצמו אבל בזה ניחא ליה דאחר לא יקנה ומחוסר הבנה דלמה יתקנו קנין כזה. וראיתי מי שמסביר דבריו עפ"י מש"כ הפתח הבית לחקור בקנין ד"א איך הכונה בקנין זה אי קנין הד"א אינו שיקנה קודם הד"א כדי שיקנה מה שיבא לתוכם אלא הקנין מתחיל בהדבר בשעה שבא הדבר לתוך הד"א ואם טרם שבא הדבר לתוך הד"א בא ג"כ אחר לתוך הד"א שניהם שווים. א"ד הבא תחילה הוא שקנה. ולפי הצד הב' י"ל דנ"מ אצלו במאי דניח"ל שלא יקנה האחר הד"א די"ל דאין מחזיקין מנפילה זו על מציאה אחרת דליכא גילוי דעת דלא ניח"ל בקנין ד"א אלא על מציאה זו ואם יתרמי בשעה זו מציאה אחרת בתוך הד"א אפשר שהדין שיקנה וכיון דנצרך לו הד"א לבדו לזה ממילא לא קני האחר משום ד"א זו שנפל חבירו עליה. ועדיין מחוסר תבלין דלחפץ זה שנפל עליו דהוא לא קנאו יקנה חבירו ומ"ל דניח"ל בזה לענין מציאה אחרת. ואולי י"ל בפשוטו בקושית הגרע"א דכל עיקר התקנה משום אתי לאינצויי ואם נאמר דהוא אינו קונה אף שנפל עליו וחבירו יקנה בלא שום קנין רק בד"א אתי לאינצויי ודוקא כשגם הב' עושה קנין. ועיי' בתי' מהרש"ק בטור שחידש דאם היה חצי החפץ בתוך הד"א וחצי חוץ להד"א ובא אחר והחזיק במה שבחוץ דיחלוקו ומביא ראיה מגיטין ע"ת ועיי' גרש ירחים שם וי"ל:
והנה מה נקרא צידי רה"ר לא נתבאר היטב. רש"י כתובות ל"א פירש מהחיפופי לפנים. ובד' פ"ו שם פירש באו"א וע"ש בתוס' ושמ"ק. ובתי' הר"ן שבת ו' בשם הרא"ה כתב דצידי רה"ר הוא ג' או ד' טפחים. וכ"מ מרש"י ותוס' שבת צ"ט. ועיי' שו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' י"א: סעיף ג'. חצירו ש"א כו'. המחנ"א הל' ק"ת סי' ט"ו חקר אם קונה לו חצירו כשהוא ישן. ועיי' פתיחה להנתי' סי' ר' ובשו"ת רע"א החדשות מזה. ולכאורה י"ל מב"ק מ"ט דמשני הב"ע דליתא בחצירו והו"ל לאוקמי בישן והוי חידוש דין וע"כ דגם בישן קנה ועל דברי המחנ"א עיי' מש"כ בזה השדי חמד מערכת הכללים סי' ל"ד מערכת י':
ומש"כ בהגה ואם סוחר אחד כו'. עיי' נתי' שהכריח דע"כ מיירי בפסק דמיו ותמוה דז"ל המרדכי מובא בד"מ ואפי' אם אמר המוכר אי מזבנינא הסחורה לדידך מזבנינא והקנה לו לא קני הואיל ולא פסק עמו המעות כו' הרי להדיא דבלא פסק איירי כאן. ומש"כ עוד ואם אח"כ בא סחורה כו'. והק' הט"ז ממש"כ רבינו לעיל סי' ל"א. ע"ש בתומים ס"ק ה' שני חילוקים דל"ד לכאן. ומש"כ המחבר ואמר זכתה לי שדי כו' לפי רוב המפ' שפירשו טעם הרמב"ם נראה דל"ד אמירה בעי אלא התעוררות וגילוי דעתו דניחא ליה במציאה ורודף אחריה עיי' נמוק"י וש"מ. ומש"כ הש"ך ס"ק ו' וה"ה ידו א"ק לו של"מ בכה"ג דיקדק בלשונו בכה"ג כלומר כמו שחצירו אינו קונה לו דבר שאינו רגיל כן ידו א"ק לו בכה"ג אבל בעיקר קנין ידו אי קונה לו של"מ הא פסק לק' סי' ער"ה ס"ק ג' להוכיח מפסק הרמב"ם דקונה לו של"מ ועיי' מלמ"ל פי"ג מגזילה וים התלמוד ב"ק כ"ט. והנה בש"ס ב"מ ק"ב כיון דיצא לו שם מציאה בעיר מיבדל בדילי אינשי מיניה והפוסקים השמיטוהו זולת הרא"ש הביאו והב"י עמד בזה. ואולי י"ל לפמש"כ הר"ת בש"מ לפרש דהטעם הוא משום יראת השולטן וא"כ אין זה כלל לכל המקומות. והמע"ח הסביר דיצא שם מציאה בעיר הוי כעני המהפך בחררה: