אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן רסד

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן רסד

סימן רסג

סעיף א' שאבידתו קודמת כו'. בתפא"י משניות כתב דדוקא ששני אבידות היו שוות [ועיי' מקנה קדושין ל"ז ע"א ד"ה שאלו] אבל מצאתי בשמ"ק ב"ק ד' קט"ז משמע להיפוך שכ"כ במתני' זה בא בחביתו כו' אין לו אלא שכרו דמצי למימר בעל הדבש אתה משום מצוה נתכונת ולפמשה"ד עשיתו שהרי שנינו אבידתו ואבידת חבירו שלו קודמת ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא אבל אם הודיעו שלא רצה לעשות לפמשה"ד אלא יקוב הדין את ההר ואבידתו קודמת חייב ליתן לו דמי יינו. הרי דשלו קודמת אף באינם שווים. ובזה מובן מש"כ שם עוד וא"ת אם התנה עמו פשיטא צריכא למימר דתנאי ממון קיים י"ל דהא קמ"ל דאבידתו ואבידת חבירו שלו קודמת. והכל קשה דהא זה אשמעינן מתני' דכאן. אלא דמכאן לא הוי ידעינן אלא בשניהם שוות ואשמעינן הכא אף בשלו מועט וחבירו מרובה ג"כ שלו קודם וכ"נ מהרא"ש שם. והנה בתוס' קדושין וב"מ חקרו בהיה לפניו אבידתו ואבידת רבו וכיבוד אביו וכתבו דשלו קודם. ופלא ראיתי בס' מדרש תלפיות שכתב בשם רב אחד להסתפק בזה והעלה דכל כה"ג פטור משניהם ולא הביא דברי התוס' ועיי' מקנה קדושין ל"ב מש"כ בזה. ובהג' יעבץ שם:

סמ"ע ס"ק ה'. אבל אם אביו שוכר כו'. וכ"כ הש"ך ותמיה ראיתי בתי' הגרע"א יור"ד סי' רמ"ב סעי' ל"ד שמביא כן בשם הס"ת ומהב"ש שנסתפק בזה ולא הזכיר דפסקו כן הסמ"ע וש"ך להלכה. ובס' ת"ד שם חקר בהיה רבו גם רבו של אביו והנה המע"ח פשיטא ליה דכה"ג אביו קודם. ומש"כ המסג"ה דשוכר גם קודם לאביו מה"ט עיי' עטרת צבי מש"כ בזה:

סעיף ג'. ואם א"ל אציל את שלך כו'. אינו מבואר אם צריך שיאמר לו הן או די בשתיקה. ובש"מ כתב דודאי צריך שיאמר הן ואי קמי בית דינא אמר הכי אע"ג דאישתיק זכה בדמיו דשתיקה בב"ד כהודאה דמיא. ואולי זה כונת הסמ"ע ס"ק ח' שכתב דאפילו היה שם חבירו ולא התנה עמו כו' ודחהו הט"ז דהיאך ב"ד ירשוהו בשל אחר. ואולי כונת הסמ"ע דבעל הדבש היה שם ושתק ומהני שתיקתו בב"ד:

סעיף ד' בהגה וכן שנים שנתפסו כו' מ"מ חייב ליתן לו כו'. אינו מבואר אם צריך הפודה לברר בעדים כמה הוציא או סגי בשבועה או דנוטל בלא שבועה. וראיתי בשו"ת פורת יוסף מובא לשון המהרי"ו דא"צ עדים רק שבועה. שוב נזכרתי שכן מובא בש"ך יור"ד סוס"י רנ"ב והחילוק לבין הא דסי' רס"ז סעי' כ"ו. כ"ז כבר מבואר באחרונים. ומש"כ הפת"ש ס"ק ג' בשם תשו' ב"י לתמוה מב"ב. מדוע לא הביא חילוק הנתי' סי' קע"ח ס"ק ג' שהוא כלל גדול בדינים האלו. ומש"כ בשם הפרי תבואה. הנה בגוף התשו' מביא ראיה מתוס' ב"מ קי"ב ד"ה קציצה דלא ס"ל כרשב"א המובא בהגה מדכתבו ואי"ל כו' דא"נ במגו דאי בעי כופר הכל. ולכה"פ יש לו שכר כהפחות שבשכירות וע"כ דלא ס"ל כן. אבל עיי' מש"כ בדבריהם התומים סי' פ"ט ס"ק ח' י"ל. עוד כתב ראיה מהמקיף את חבירו כו' דפריך בש"ס ב"ק כ' ש"מ זה נהנה וזה לא חסר חייב לימא דירד לכתחילה גם אדעתיה להרמ"א. הנה לחילוק הנתי' סי' קע"ח אין שם ראיה. והנה לעיל סי' ע"ג סעי' י"ת פסק המחבר שאינו נותן לו הלוה שכר טרחו. והק' שם המקצוע בתורה מ"ש מכאן. ולמש"כ הנתי' כאן בכלל דין זה א"ש דל"ד לשם. וגם י"ל במש"כ שם השעמ"ש דאם ירד לכתחילה ע"ד שניהם נותן גם חצי טרחתו. ולפמש"כ הפת"ש ס"ק ד' בשם הב"י דבמוחה לכו"ע א"צ ליתן הא שם גלי הלוה דעתו דאינו רוצה בזה.

ומש"כ הסמ"ע ס"ק י"ב דאף אם התנה עמו כו' וכתב הנתי' דאישתמיט ליה כל הראשונים המובא בש"מ דפסקו כרמ"א. הנה בש"מ איתא דר"ת ומאירי פסקו דנותן לו כל דמי חמורו רק דמנכה לו מן הטורח שהיה לו לטרוח יותר מזה זולת הרמ"ך כתב כהרמ"א דאינו משלם לו. וכתב הרמ"ה שם דכ"ז דוקא כשלא הציל כלל דלא עביד שליחותיה אבל הציל ומת ביבשה או אבד נותן לו שכרו משלם ועיי' מש"כ בזה בסי' של"ה: סמ"ע ס"ק י"ט. ואין עליו לבטל ממלאכתו כו':

ותמה עליו המחנ"א ה' שכירות סי' ט"ו דהשבת אבידה יוכיח שאעפ"י שדרכן לחת שכר להוליכן ממקום למקום עכ"ז כיון דהשתא מצוה קעביד לא מצי ליטול עליה שכר. ופשוט דכונת הסמ"ע לחלק בין ביטול מלאכה הניכרת שעומד לכך תמיד למלאכה שאינו עומד לכך תמיד אלא היה יכול להרויח והחילוק ק"ל ועיי' פרישה:

סמ"ע ס"ק כ'. ואפשר שהיה עולה במצודתו כו'. הקצוה"ח השיגו מהרא"ש לפי הבנת המע"מ בדבריו. כפי הנראה לא ראה בדרישה שכתב בהבנת דברי הרא"ש דלא כהמע"מ וגם מהרמ"ה בשמ"ק משמע כהסמ"ע. וגם מש"כ לחדש דנשבע מהני. לכאורה כיון דהוא בורח הוי כנדרי אונסין עיי' יור"ד סי' רל"ו סעי' א' וסעי' י"ד. שוב ראיתי בנתי' סי' פ"א עמד בזה. וי"ל למש"כ המהרי"ק שורש קס"ו דמניעת טובה ל"ח אונס והרבה י"ל בזה: סעיף ח'. אבל אם נתן כו'. המאירי בש"מ ב"ק כתב דהוא מחלוקת הפוס' וי"א אפי' הקדימו תובעו אח"כ לדין. והגר"א רמז להא דסי' פ"א סעי' כ"ו. ולפי"ז הראב"ד המובא שם בש"ך הוא מהחולקין לפי מש"כ הב"י סי' ל"ב המובא בש"ך שם. ולמש"כ התומים שם אם יתפוס אח"כ יכול לומר משטה הייתי בך. וא"כ ה"ה אם נתן שטר עליו דל"מ לטעון משטה כמ"ש שם סעי' י"ז בנד"ד נמי א"י לטעון משטה ועיי' פת"ש וצ"ע. והנה ביור"ד סוס"י של"ו בהגה כתב ואעפ"י שיש מצוה עליו כו' וכתב הגר"א מקורו מקדושין ח' ע"ב כלב רץ אחריה כו' ומביא מהר"ן חילוק אחר. ולכאורה לחילוק הר"ן דשאני הצלת הגוף אם אין רופא אחר או אין שם רופא מובהק כמוהו א"צ ליתן לו כפי שהתנה דחו הוי מצוה דרמי עליה לחוד. וכן מצאתי ברדב"ז ח"ג סי' תקנ"ו. ובזה נ"ל להעיר במש"כ שם בהגה סוס"י של"ה ניחום אבלים קודם לבקור חולים והוא מהכל בו. והוא תמוה מאוד דהא כל שאינו מבקר החולה כאילו שופך דמים כמ"ש בנדרים. וראיתי בס' ח"ד שם שכתב דמיירי בבא רק לבקש רחמים אבל בבא לפקחו לכבד:

ולרבץ בק"ח קודם. וגם זה אינו מספיק דהא בש"ס אמרו דכל שאינו מבקש רחמים גורם לו שימות. עד שמצאתי בפירוש הרדב"ז על הרמב"ם פי"ד מאבל שכתב על דברי הרמב"ם מקור הגה זו וז"ל אם לא שאמרו רבינו הייתי אומר איפכא דבקו"ח קודם שיש בו כאילו שופך דמים דאמר רב דימי כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה ונחמת אבלים לית ביה חד מהני ואינו מובא באחרונים. ואגב ראיתי במחבר שם בחולי מעים אין האיש משמש את האשה אבל האשה משמשת את האיש. הנה ראיתי בשו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תקנ"ד שנשאל בחולי מעיים שהיתה א"א משמשת אותו ומכנסת ידה במקום סתריו. והשיב דאיסור גמור הוא ויש בו משום לא תקרבו לגלות ערוה ואפי' לשמשו לבד אסור דתניא באבל רבתא האיש כורך ומקשר את האיש ולא האשה והאשה כורכת ומקשרת את האיש ואת האשה הרי לך בהדיא דלא התירו לאשה אלא לכרוך ולקשר אבל לא תשמיש אחר. והוא פלא דלא מצינו גירסא זאת בראשונים. וגם מה דמפרש דוקא כורכת ומקשרת משמע אבל לא משמשת. נראה דמפרש הברייתא דקאי הכל על חולי והראשונים פירשו דכורכת קאי על מת וצע"ג:

והנה הקצוה"ח ס"ק ד' כתב דאם הבטיח ליתן שכרו לעני מחויב ליתן כל מה שפסק ע"ש. והנה אף כי כן כתב המקנה קדושין נ"ט דאפי' היכא דלא היה מחויב ללמוד מיקרי נדר ע"ש. אבל בשו"ת ב"ש חו"מ סי' י"ז הוכיח מתוס' קדושין כ"ט ד"ה משכו לפי תירוצם הב' דבלא נתכוין לוותר לא אמרי' אמל"ג כמסירתו להדיוט. אף דבזה יש לפקפק דבירושלמי קדושין מבואר דאמרי' גם בזה אמל"ג כמסירה להדיוט ע"ש בסוף הל' ו' בפ"ק. ועיי' בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' ל"ח מש"כ בזה וי"ל:

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה