אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן רס

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן רס

סימן רנט

סעיף א'. והוא שהעלתה חלודה. בש"ס איתא דשתיך טפי. ופירש"י שהעלתה חלודה רבה [והתוס' נראה דל"ג טפי] ובשו"ע לא כתב טפי. ונראה דרש"י במתני' פירש גל של אבנים מחומה שנפלה. והכריחו לפרש כן משום דומיא דכותל ישן כמ"ש בש"מ ובב"ב י"ח אמר שאני קדירה דמשתכי ופרש"י משברים. ובכ"מ פירש שתיך חלודה כמ"ש שם בתוס' מכמה מקומות בש"ס וכיון דאבנים מעלים חלודה א"כ אין ראיה מחלודה על זמן רב כיון דמונחים בין אבנים וע"כ פירש"י דעלתה חלודה רבה דניכר שמזמן רב הוא. ואולי י"ל בזה מה שהק' הש"ך והנתי' על המחבר שמביא פירש"י ורמב"ם משום שישנם כלים שאינם מעלים חלודה כגון כלי זהב וכדלק' סי' רס"ז ובהם אין סימן דשתיך ומוכרחין אנחנו בזה לפי' הרמב"ם וזש"כ והוא שימצאם מטה מטה היינו בכלי זהב ועיי' בפרישה. והנה הסמ"ע מביא קושית הראשונים דל"ק מטעם חצר ומביא תירוץ ר"ב. והנתי' תמה דמכל הראשונים שכתבו תירוצים אחרים משמע דלא ס"ל כן. והנה למש"כ הט"ז דר"ב מילתא באפי נפשיה אמר ולא לתרוצי קושית הרמב"ם קאתי אין ראיה אלא דפשטות דברי מרדכי מורין כהסמ"ע. ולכאורה דברי ר"ב מחוסרים הבנה ומה"ת לחלק כן. ואולי כונתו עפ"י מש"כ הרמב"ן דיאוש ל"מ באבידה מטעם דהוי יאוש ברשותו והש"ך סי' רס"ח כתב דה"ה בחצר וזה סברתו דל"מ יאוש באבידה לכך ל"ק לו חצר. והנה על טעם הרמב"ם השיג הראב"ד דהכא יקנה לו חצירו וי"ל בכונת הרמב"ם דחצר לא מצינו שיקנה אלא דבר שהיה אח"כ בידו או ברשותו ולא דבר שישאר אח"כ כמו שהיה במה זכה בו עתה מתחילה הואיל שלא יודע ג"כ לעולם וזהו הסבר תירוץ התוס' שו"ר בדרישה כתב ג"כ כונת הרמב"ם ותוס' אחד. והב"ח כתב כונת הרמב"ם להתירוץ הב' שברא"ש וכן נראה מהג"מ ע"ש. ומש"כ המחבר והוא שהעלה חלודה הוא כחילוק רש"י ותוס' אבל הה"מ מביא עוד חילוק משום דאינו משתמר ומיירי ברוב עכו"ם והוי אבידה מדעת כמ"ש הש"ך. והפנ"י כתב דלא היה צריך לזה אלא אף ברוב ישראל נמי הוי אבידה מדעת. ובדרישה כתב דמשתמר קצת ולא הוי אבידה מדעת דליהוי שלו אף בלא שתיך ול"י למה צריך לזה דלהה"מ אין ה"נ אף בלא שתיך. וברש"י ד"ה ישראל פירש ומחציו ולפנים אמאי שלו והק' הרש"א דה"נ הו"מ להק' על חציו בחוץ למאי דלא ידע עוד מהא דשתיך. אבל מדברי התוס' נראה דהא דשתיך ידע בלא"ה דע"כ איירי בהכי אלא שחידש דשתיך טפי וכן ראיתי שפירשו התוס' בש"מ. ומש"כ אפי' אם כל הכותל משופע הנה הרמב"ם השמיט זה. ואולי מזה ראיה להבנת הב"ח בדבריו דחולקין קא גם על סכין וכיס והוי רבותא כמ"ש הש"ך ס"ק ט' והש"ס דפריך פשיטא היינו על אודרא ונסכא דגם ע"ז קאי וכשמשני ע"ז בכותל משופע היינו אף דהוי הוכתה דשל גבוה הוא כמ"ש:

הריטב"א דלא ימלא שלא יטלנו אחר עכ"ז אלימא חזקה דהוי בחזקת שניהם אף ביש הוכחה וה"ה לסכין וכיס ואדרבה ממסקנת הש"ס ראיה להב"ח ולכן צ"ע לדינא:

סעיף ג'. בד"א כו'. אבל הרמ"ך בש"מ חולק דמחציו ולפנים ודאי משתמר הוא וכ"כ הראשונים במתני' שם דחציו שבפנים משתמר הוא וקונה מטעם חצירו:

ש"ך ס"ק ט"ו. ולעד"נ כו'. לכאורה י"ל סברא להיפוך דהרמב"ם ל"כ אלא במשכירו ואינו דר שם וסברא דבעה"ב לא סילק זכותו מחצירו לגמרי לענין מציאה והוי כפירש וי"ל עוד דהוי כשלוחו עיי' פתיחה סי' ר' משא"כ כשהבעה"ב דר שם ורואה אם יזדמן מציאה והוי כשני שוכרים דיחלוקו. ומש"כ תוס' ב"מ י"א דאי ביתו פתוח לחצר מיקרי מדעתו הנה הרמב"ם ל"פ כן עיי' ש"ך סי' שי"ג ומש"כ שם בזה, ומ"ש הקצוה"ח מחצר השותפים דאין קונים זמ"ז לפמש"כ הרי"ט אלגזי בכורות י"ח דכשלזה קנין הגוף ולזה פירות קונים זמ"ז א"ש דשוכר יש לו ק"פ:

סעיף ה' בהגה. וי"א שעל החיבה כו'. הוא דעת הטור וטעמו מובא בסמ"ע. אבל לכאורה גם בחנוני שכיח שהקונה נוטל חילוף מטבע וכב"ב פ"ז ע"ב. ובנמוק"י כתב בשולחני שצריך המוצא להודיעו ואם יאמר שלי הם יטלם ואינו מובא בפוסקים וצ"ע:

סעיף ו'. מפני שהתאינה כו'. והט"ז הק' דזה אינו אלא לאביי וכן הק' בלח"מ ובדרישה. ומה שהק' עוד הלח"מ על רש"י שפירש תאינה עם נפילתה נמאסת כו' עיי' מהרמ"ש מש"כ בזה ומש"כ הט"ז לתרץ כ"כ הריטב"א ובז"מ הדיקדוק על רש"י והגר"א כתב דודאי ל"פ כו' וי"ל יותר למש"כ הרשב"א בש"מ דר"א לא משני אליבא דרבא דקדים לו טובא אלא האמת משני. והב"ח הק' ת"ל דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב אפי' בקורבה דמוכח ויש לנו לתלות ברוב עוברי דרכים. ותירץ דהכא ודאי דממנו נפל כיון דהאילן נוטה על אם הדרך ואין כאן ספק כן מצאתי, בש"מ מתלמידי הרשב"א שהק' ותירצו כן.

והמתנה לוי הק' דהא חנא בא"י קאי והיאך כתבו התוס' שהמוצא יתלה שמעוברי דרכים נפל ועיי' יור"ד סי' רצ"ד בבהגר"א ס"ק ל"ג וי"ל. ומלבד זה לק"מ דהא אדרבה כיון דבא"י קאי דרוב ישראלים ואם היה משל ערלה שאסור בהנאה וטעון שריפה ולמה הוליכום אתם וע"כ שלא היו ערלה. ומש"כ המחבר ואם היו של יתומים כו' וכתב הנתי' לפי"ז דדבר שא"ב סימן ונודע דשל קטנים הוא לא הוי שלו. ומדוקדק בזה מש"כ הנמוק"י כ"ט ע"ב בההיא דביד רחבה כו' דמיירי במצאם ונודע לו שהם של יתומים קטנים דהיינו אפי' אין בו סימן. והנה לעיל סי' רל"ה סעי' א' בהגה מביא תשו' רמב"ן דמהני מחילת קטן וכתב שם הגר"א דל"ד לכאן דדוקא בדבר של שאר בני, אדם מסתמא הוי מחילה אבל אם מחלו בפירוש הוי כמחנה ומביא כן מלשון רמב"ן. בתשו' הרמב"ן שם לא מצאתי מזה. ולכאורה י"ל בלא"ה דהרמב"ן ל"ק אלא במוחל לאיש מיוחד אבל במוחל סתם לכו"ע אין זה בגדר כדי חייו לתקוני. ועיי' ש"ך סי' ס"ו ס"ק פ' ובקצוה"ח שם ס"ק כ"ט:

סעיף ח' בהגה. ובשביל של כרמים כו'. זה דעת רש"י אבל הרמב"ן ונ"י לא גרסי דאם איתא כו' ופירשו דבשביל של כרמים לא שכיחי עוברי דרכים לכן לא מספקינן ברובא דעלמא ובזה מיושב קושית הט"ז ע"ש דלא מפרשי כרש"י. ומש"כ הט"ז ותמוה כו' כמ"ש רבינו והרמב"ם כו'. הנה הרמב"ם לא הזכיר מזה ומשמע אדרבה דמפרש כהרמב"ן ונ"י. ובזה י"ל מה שהק' הב"י על השמטת הרמב"ם האוקימתא דשביל של כרמים ואם מפרש כהרמב"ן לק"מ. והנה בש"ס שם פריך מוהיה העיר הקרובה כו' ומשני בדליכא ופריך וניזל בחר רובא דעלמא ומשני ביושבת בין ההרים והרמב"ם השמיט זה עיי' כ"מ. וי"ל דהא דפריך וניזל בתר רובא דעלמא אין הכונה אחר עיר היותר גדולה בעולם דא"כ אין לדבר סוף כמ"ש הכ"מ אלא לאחר דמשני בדליכא שעיירות הסמוכות סביב הם שוות ע"ז פריך דניזל בחר עיר הגדולה היותר קרובה אליה וע"ז משני ביושבת כו' ואין עוברין ושבין מעיירות הגדולות לכאן והכל קושיא אחת ושפיר פסק הרמב"ם דאם העיר הרחוקה מרובין על אנשי העיר הקרובה מודדין ממנה. עוד י"ל דהנה הקשו בהא דפריך וניזל בתר רובא דעלמא דילמא ר"ח דוקא ברובא דאיתא קמן אמר עיי' מהרש"א. עוד קשה דאם ניזל בחר רובא דעלמא בטל דין קורבה דכתבה תורה וכמ"ש בכ"מ.

וי"ל דה"פ דמקפידת הקריבה משמע דאפי' אם הקריבה רוב אנשיה אינם מיושביה רק מעוברים ושבים ג"כ מביאה. וע"ז פריך וניזל בתר רובא דעלמא ואינם מהקריבה ופריך כן בפשיטות כמ"ש מעיקרא ואע"ג דאיכא אחריתי כו' והיינו מסתימת הכתוב וע"ז משני ביושבת בין ההרים ואין בתוכה עוברים ושבים. וז"ש הרמב"ם שם אלא בזמן שמנין הרוב שבה כו' ר"ל שאין מצטרף אליה העוברים ושבים הנמצאים בתוכה. ועיקר דברי הכ"מ צ"ע שכתב דאם ניזל בתר רובא דעלמא יבטל המצוה דקריבה. ואיך כתב הרמב"ם בפיה"מ סוטה דאם אין במדינה זו ב"ד הולכין למדינה אחרת שיש בה ב"ד וע"כ כמש"כ הבאר שבע שם דלקחו זקני העיר עדיף כמ"ש בב"ב אע"ג דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא אפ"ה רובא עדיף וע"כ כמ"ש לעיל דכונתו שנמדוד להעיר הגדולה היותר קריבה אליה משארי עיירות גדולות אף שרחוקה היא ממנה וקריבה מאחורות. וראיתי במלמ"ל שם הל' ד' שכתב ולענין הלכה אם אין ב"ד בכל העיירות אין מביאין עגלה ערופה. ותמוה דאיך י"ל שאין ב"ד בכל עיירות ישראל ושאין ב"ד בסמיכות י"ל כמ"ש הב"ש כגון שאין שם ק"כ אנשים שראוים לב"ד אבל בכל העיירות אין במציאות וצ"ע וי"ל בזה ואכ"מ:

ש"ך ס"ק כ"ח א"כ ל"ל מדדין כו'. דבריו תמוהים ועיי' נתי'. ואולי כונתו כמ"ש הט"ז דמפריחין כ"ש דעדיף טפי דלא הוי מקום סימן. שו"ר בהג' חכ"ש שכתב כן מדעתו ולא ראה דברי הט"ז:

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה