אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן רנה

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן רנה

סימן רנד

סמ"ע ס"ק א'. מדברי המחבר מוכח כו'. הן אמת דמוכת דלא ס"ל כהרמ"ה לחלק דהא כתב בהדיא יש לי מנה ביד פלוני דהיינו דלא כהרמ"ה אבל מ"מ סתם יותר מדאי דהא הריטב"א כתב דבצד זה רבותא יותר שכותבים פלוני נתן מתנה ררה שיש לו ביד פלוני אעפ"י שנראה שמעידין שאותו פלוני חייב לו אפ"ה כותבים והו"ל להמחבר לבאר. ומש"כ הפרישה דלהרמ"ה ה"ה אם אמר מנה:

לי ביד פלוני תנתן לפלוני. כן כתב הרמ"ה בחי' ב"ב להדיא ובעל המחבר שוש"י נטה כאן מדרך הישר ע"ש:

ש"ך ס"ק ה'. אכן תמהני מאוד כו'. תירוצים שונים נאמרו בספרן של האחרונים בזה. והנ"ל לחלק דבתוכד"ד יש שני אופנים. יש דמה שעושה עתה יש בידו לחזור תוכד"ד להמעשה. ויש אשר אנו רוצים להמשיך את המעשה או הדיבור של תוכד"ד להמעשה עתה. והטעם דלא מהני חזרה בהקדש אף תוכד"ד הוא משום חומר דהקדש ולא מהני זה אלא באופן הא'. אבל להמשיך דבריו הקודמים בתוכד"ד לדיבורו עתה בזה אין יתרון להקדש. ושם בעדות דאיתזמו על הטביחה ואנו רוצים מכת תוכד"ד שיתזמו גם אגניבה בזה שפיר מדמי לה להקדש דאין חומר להקדש בזה ועיי' הג' תוע"ר מנחות חילוק נאה בזה ובראש המזבח זבחים ל':

שם. ס"ק ו'. בא"ד ועוד דהא דפריעת בע"ח מצוה פליגי אמוראי בה בפ' הכותב כו'. ודבריו תמוהים מאוד דמי איכא למ"ד דס"ל פריעת בע"ח לאו מצוה והחולק ס"ל דגם שיעבוד יש. וזה הק' אותי חכ"א ואח"כ ראיתי כי כן הק' בס' חב"י. ועוד י"ל דהא עיקר מחלוקתם הוא במס' עירכין ולמה ציין הש"ך לפ' הכותב. וע"כ נ"ל דקצת ט"ס יש כאן וצ"ל "דבהא דפריעת בע"ח מצוה" ר"ל בביאור הענין דפריעת בע"ח מצוה פליגי בה אמוראי וחד ס"ל דאין כופין אותו באומר אינו רוצה ועיי' תוס' שם ד"ה אמר בתירוץ הב' וא"כ יש לחוש דאחרי שיתירוהו ויהיה לו מעות יאמר אח"כ איני רוצה לפרוע ונמצא מפסיד ההקדש בכדי. אך צ"ע דהא רב הונא ס"ל שיעבודא דאורייתא ולדידיה אין שייך לומר לא ניח"ל למיעבד מצוה כמ"ש הרמב"ן ורשב"א ועיי' ש"ך סוס"י ל"ט שכתב דדוחק לומר דס"ל לר"ה של"ד ובמלא הרועים הכריח ממק"א דס"ל ש"ד וצ"ע. ומה שהק' בקצוה"ח ס"ק ג' על חילוק התוס' ור"ן [באמת אין כונת התוס' לחילוק הר"ן ועיי' רש"ש ערכין כ"ג] מגרשתי את אשתי וכן ביש לו בנים. כבר הק' כן המפ' הראשונים מובא בשעהמ"ל פ"ג מיבום ומתרץ שפיר ע"ש. וכן מה שהק' הקצוה"ח יהא נאמן במגו דאי בעי אמר דכבר איתשל עלה הכל מבואר שם באר היטב:

סמ"ע ס"ק כ"ה. ויפזרו יותר. עיי' שו"ת מהרי"ט ח"א סי' מ"ד ובתומים סי' פ"א ס"ק כ"ה ושם בקצוה"ח ס"ק כ' ובפת"ש יור"ד סוס"י רנ"ט בשם הח"ס וב"א. ומה שהק' שם הקצוה"ח להרשב"ם דבמנה פקדון ל"ש להשביע וא"כ באומר של פלוני הם דמשמע דהוי פקדון אמאי לא אמר כלום. אין הכרח מזה לחילוקו לפמש"כ הש"ך שם ס"ק ל"ה דהרשב"ם לא כתב כן אלא בשכ"מ. ולדעתי ראיה מהנמוק"י שגם הוא כתב כהרשב"ם ובסנהדרין כתב טעם אחר מה דל"א שלא להשביע ולדידיה ל"צ לטעם אחר במנה פקדון וע"כ כהש"ך. ואולי י"ל משום שכ"מ ועיי' רש"ש סנהדרין ל'. ומש"כ הפת"ש כאן ס"ק ב' בא"ד וגם י"ל תינח כשהבע"ד חי כו' עיי' תומים סי' פ"א ס"ק כ"ו שכתב בהיפוך. ועיי' מחנ"א הל' זכיה סוס"י א' שהכריח דלהרשב"ם ע"כ הכא מיירי בבריא. ומש"כ הסמ"ע בס"ק כ"ז במחלוקת הטור ונמוק"י עיי' חי' הר"ן סנהדרין מובא מחלוקת זה ועיי' מש"כ בזה המהרי"א חו"מ סי' ר"ת:

סעיף ח'. אם הם טמונים כו'. מזה הק' בשו"ת חיי אריה על החוו"ד סי' קכ"ז דחידש שבידו לעשות לחוד ל"מ כל שלא מסרוהו הבעלים. והא הכא לא מסרוהו הבעלים ואפ"ה מהימן. ולק"מ דהנתי' כתב לעיל סי' נ"ו ס"ק י"ת דהכא ג"כ מיירי שאביהם אמר כן לאותו שראה וכיון שלא ידע שום אדם רק הוא הוי כשליש שהרי הימניה. ועיי' בס' חקר הלכה אות נאמנות מ"ש בזה: סעיף ט'. היה פקדון כו'. בש"ס וכן ברמב"ם כתוב היה מצטער כו'. ולכאורה י"ל דדוקא קאמר דהיה מצטער ומהרהר בזה והרהורא דיומא הוא ול"מ ולא מורידין. אבל מסתימת הטור ומחבר ל"מ לחלק בזה. וכן ראיתי בפ"מ מחלק כן. והנה רש"י וכן בנמוק"י פירשו ששר החלום הגיד לו. והטור כתב ואמר להם בחלומו דמשמע דאביו הגיד לו בחלום ועמד ע"ז בפרישה. ואולי משום דהר"ן הק' וכי ס"ד דחלום עדיף מע"א דאינו נאמן כברישא שם. ותירץ דס"ד דחלום שהוא ס' מנבואה עדיף מע"א. וכ"ז בשר החלום כמ"ש התשב"ץ מובא באחרונים. ומשום זה פירש הטור שאביו הגיד לו דודאי ס"ד דהבע"ד עצמו עדיף. והנה היד מלאכי בחידושי דינים הביא בשם מי שכתב דהא דאמרו ד"ת ל"מ ול"מ לא אמרו רק באפוקי ממונא דאלימא חזקת המחזיק. ותמה עליו מש"ס דכאן במע"ש דהוי איסורא. וכתב דאין לדחות כיון שהוא מוחזק בממון אלימא חזקתו אף לענין איסור אכתי קשה מהוריות י"ג ע"ב דשם איסורא לחודא. ואין כאן תמיה דכונתו לנדר בחלום שהוכיח הר"ן מסוגיין דאינו כלום. והשוש"י הק' באמת על הר"ן דהא הר"ן עצמו כתב שם דמעש"ו הוי כמוציא ממון מחזקתו והיאך למד מזה לחלום דהוי איסור לחוד. אמנם הלא דעת המרדכי מובא בפרישה דרק במעשר הדין כן דל"מ אבל לא לממון הרי דממון קילא לו מאיסור. כעת הגיע לידי שו"ת דב"מ הנד"מ וראיתי שעמד בזה על סתימת הפוס' נגד הירושלמי. וכתב די"ל נמי דעת הטור ע"ד זה דכיון שהיו מתפשטים ומצטערים על הפקדון והרהרו בו לזה אין חוששין לחלומו. ומה שהק' שם עוד על הה"מ דהוא משום ספק וכנדרים ח' הא לגבי מע"ש הוי דבר שיל"מ והו"ל להחמיר בספיקו והוכיח מזה דאף בדשיל"מ אזלינן בתר רובא ולא כהר"ן פ' אין צדין וכבר התעורר בזה בשו"ת שיבת ציון סי' נ"ב ע"ש וי"ל בזה:

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה