אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן רנב

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן רנב

סימן רנ

סעיף א'. שהרי במיתתו נתחייבו הנכסים כו'. זהו מלשון הרמב"ם. והטור הבין שהם קודמים למקבל מתנה. ויפה הק' הקצוה"ח דהא ירתון תנן. [ומ"ש שם פ' מי שמת הוא ט"ס וצ"ל פי"נ והוא ד' קל"א] ועוד דהא הרמב"ם פי"ט מאישות כתב כטעם הרי"ף דבבת אחת קאתיין והלח"מ פ"ת מזכיה נדחק בזה. ובאמת צ"ע מאין לקח הטור לפרש כן דעת הרמב"ם דבפשוט יש לפרש כונתו בפ"ת מזכיה כדעת הרי"ף וכמ"ש באישות דמש"כ ואלו שנתן להם לא יקנו אלא לאחר מיתה ר"ל ולא קנו מחיים ולכך ניתנו לגבות מהם דבבת אחת קאתיין וממילא הם קודמים דבתנאי ב"ד גובים ומטעם זה גובים אף בלא נכתב כלל. ואולי זהו כונת הנמוק"י שמביא הקצוה"ח ונדחק בו. ומה שהק' הקצוה"ח ס"ק ב' על הב"י בהשגתו על הרשב"ץ. עיי' תומים סי' ק"ח ס"ק י' מש"כ בשם מהר"ם טיקטין בהג"מ לחלק בין כתובה לשאר חוב ולק"מ. וראיתי בס' חב"י כאן שכתב על מש"כ המחבר כתובת ב"ד דקשה נהי דמתנת שכ"מ כיורש מ"מ הא בכתובת ב"ד נמי קיי"ל ירתון תנן. ואפשר דלא עדיפא כתובת ב"ד משאר יורשין דאורייתא דמתנת שכ"מ קודמת ליורש. ולא ראה מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בזה בפי"ט מאישות ע"ש. שו"ר מש"כ ליישב קושית הקצוה"ח ס"ק ב' עפ"י חילוק התומים. הנה הקצוה"ח סי' פ"ב דתה דברי הש"ך שמחלק בין שאר תוב לכתובה מדברי הרא"ש שבועות ע"ש. ומש"כ הסמ"ע ס"ק ב' עיי' מהרש"א כתובות מ"ט ע"ב ובמהרמ"ש והפלאה שם:

סעיף ב'. מצוה לקד"ה. הרשב"א בחי' גיטין מביא ראיה דלא אמרי' מלקד"ה רק במושלש מב"ב קע"ה אי דליכא שטרא כו' מע"פ הוא. וקשה ת"ל מטעם מלקד"ה. והק' הגרע"א בחי' גיטין הא שמואל שם לשיטתו דלית ליה מלקד"ה בסופ"י דכתובות. והנה ראיה זו כתב גם הרמב"ן בתי' ב"ב וקושית הגרע"א עמד בזה הרמ"ה בחי' ב"ב וכתב דלשמואל לשיטתו ודאי לק"מ ואולי לרב פריך והנה השבו"י כתב דבשאר מילי ל"א מלקד"ה מובא לשונו בפת"ש. וראיתי בשו"ת מהרי"א השיג עליו במש"כ ראיה משבועת יעקב ליוסף דלא ראה בחי' הרמב"ן עה"ת שכתב דכשקרא ליוסף לא היה עוד חולה אלא שהרגיש אפיסת הכחות. ובמח"כ לא ראה שהשבוי"ע עצמו עמד בזה והביא מרש"י מכאן שהשכינה למעלה ממטתו של חולה הרי דתולה היה ואף שגם מזה אין ראיה עיי' ש"ת שם. אלא דבזה צדק המהרי"א דהשבו"י סתר משנתו למש"כ סי' פ"א בח"ב דאם היה הצואה לדבר מצוה ותועלת נשמה הו"ל נדר לתועלת חבירו ואין ראיה מיעקב דהא הוי לד"מ ותועלת נשמה שלא יעשהו אלוק ועוד טעמים. ולבד זה כתבו המפרשים דשבועת יעקב היה שלא ימנעהו פרעה כמ"ש כאשר השביעך והרי גם השבו"י מודה דלפמשה"ד חייב לקיים מצות אביו ויוסף ודאי היה מקיימו וע"כ משום מניעת פרעה. ועיי' לעיל סי' פ"א סעי' ב' בהגה ובסמ"ע. והיד מלאכי בחידושי דינים הביא ראיה לזה מכתובות ק"ג ע"ב דר"ת ב"ח לא קביל עליה וי"ל. אבל בשו"ת תשב"ץ סי' ק"ל ח"ג לא כתב כך ועיי' יור"ד סי' שפ"ג סעי' ב' בהגה. ומצאתי בשו"ת רדב"ז חלק ג' סי' תקל"ה נשאל כנידון השבו"י והשיב כדבריו. והיד מלאכי מביא עוד ל"א מקלד"ה אלא במה שאומר בפירוש לא במה שמובן מתוך דבריו. והנה התוס' כתובות פ"ו כתב דמצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם הוא ממצות כיבוד ועיי' תשו' רע"א מובא קצת כאן בפת"ש. וצ"ע דא"כ יש חילוק באביו רשע לדעת הטור יור"ד סי' ר"מ דאינו חייב בכבודו. ועיי' פנ"י גיטין י"ג מבואר מחלוקת רש"י ותוס' אי כופין לקיים דבריו וכתב לישב לדעת רש"י דאין כופין מהא דגיטין מ' דכופין את היורשים לשחרר משום דעבד שאני ע"ש. ולא הועיל לישב בזה מהך דתוספתא המובא בר"ן גיטין פ"א ובקצוה"ח כאן דגם בשדה כופין. ומש"כ בהגה מי שנשבע כו'. עיי' קצוה"ח ונתי' ובשו"ת ב"ש חחו"מ סי' כ"ד. ובשו"ת שומ"ש מ"ק סי' ט' העלה דכ"ז רק בשלא התחילו לקיים הנדר אבל כל שכבר התחילו לקיים מצד דברי המח אתרי מות אביהם הוי כמו שנדרו הם שכבר גילו דעתם שרצונם לקיים הנדר וחל גם עליהם. ועיי' שו"ת מהרי"ט ת"א סוס"י כ"ב בכלל מלקד"ה:

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה