אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן רנ

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן רנ

סימן רמח

סעיף ב' בהגה. ואפי' התנה כו'. וראיה מאחתיה דרב דימי עיי' בהגר"א. ולכאורה אין ראיה דהא יכול נמי בהודאה כמ"ש בסעי' ג'. אך לפמש"כ שם בנתי' היינו נמי מכח הך דינא. שו"ר בנמוק"י בעובדא דר"ד בשם ריטב"א דאם התנה בפירוש שתהא מתנה קיימת לעולם וקנו מידו במעכשיו שתהא מתנה לעולם ה"ה כמתנת בריא והא דר"ד לא עביד הכי משום דסבר דמאי דעביד סגי לו. ומש"כ הסמ"ע ס"ק ה' במחילת חוב וכתב הט"ז שכן הוא בתשו' מהר"ם עיי' קצוה"ח שהק' בתשו' מהר"ם וי"ל דהוי מחילה בשטר וס"ל כהחולקים דל"מ מחילה בתפס שטר בלא קנין עיי' לעיל סי' רמ"א וי"ב. ומש"כ הש"ך ס"ק א' אפי' הגיע כו' והקצוה"ח דחהו ע"ש. לכאורה מש"כ הקצוה"ח הוא כחילוק הסמ"ע ס"ק ט"ו. אבל הט"ז דעתו שם דבכל גונא מועיל תפיסה והיינו כהש"ך:

סעיף ג' בהנה. ואפי' אם תפסו כו'. הט"ז הק' מיור"ד סי' רנ"ח. והנה הנמוק"י כתב דאפי' ספק איסור מעילה ליכא משום דאיהו ידע בנפשיה דלא הקדישו כשיעמוד. ובזה ניחא דשם לדידיה ג"כ ספק אי הוי יד ועיי' נתי' ס"ק ה'. ומש"כ וכן דין הקדש כו'. עיי' סמ"ע ומש"כ עליו בקצוה"ח. ואולי י"ל דאתי לאפוקי ממש"כ הראנ"ח מובא בנאות יעקב סי' ב' דבהקדש בעינן חזרה בפירוש ולא כבמתנה דבעמד בטילה ממילא אבל מהטור ל"מ כן וע"כ כתב דבהקדש דמי למתנה דבטילה ממילא. וע"ש עוד בשם מהרי"ט דדוקא הקדיש כל נכסיו חוזר אבל במקצת הקדישו מחיים. והנה בסמ"ע ס"ק ט' כתב שהזכות דהקדש כו'. וחקר בשוש"י לפי"ז היאך הדין במצוה מ"מ דהרי נתיאש מרפואה בפירש מ"מ. ועיי' תוס' ב"ב קע"ד ע"ב ד"ה שכ"מ קשה לר"י כו' דאי חוזר כו' והא י"ל דבמצוה מ"מ איירי וע"כ דל"ש. אמנם עיקר טעם הסמ"ע דהקדיש משום רפואה ליתא הך טעמא ברשב"ם ורא"ש וכתבו רק דמשום מצוה קעביד. ומש"כ המחבר אם המעות עצמם כו' הנה המ"מ מביא שיטת הרי"מ להיפוך ע"ש, וכתב בס' חב"י דלשיטה זו צ"ל דפרעינהו בחובו דנקט הש"ס דלא הוי שיור דוקא בחובו שהיה לו מקודם דודאי היה דעתו מתחילה לכך אבל שאר הוצאה תלי אם כמחלק אם כנמלך כמו במתנה. ובזה יפה כתב דכן ראיתי בפי' הרמ"ה שפסק כהרי"מ ומחלק כן. אבל מה שהק' עוד לשיטה זו והא רב גופא ס"ל דמטלטלי לא הוי שיור ומכח זה כתב הה"מ דפירוש מתמיה הוא. לק"מ דהרי"ף והרא"ש גורסים ר"י סתם ולא משמיה דרב וכן גירסת הרמ"ה. ועיי' נתי' ס"ק ז' בשם הנמוק"י דדשכ"מ ככתובים ומסורים ל"א במכר רק במתנה. וכן משמע מתוס' ב"ב קע"ה ע"א ד"ה ורב ועיי' רש"י גיטין ל"ט ע"ב ד"ה דהו"ל וצ"ע. ומש"כ בסמ"ע ס"ק י' וכן בהפקר כו'. לכאורה בהפקר דהוי לעניים ולעשירים אין כאן זכיה בפועל דילמא יקדמו עשירים ויזכו. שו"ר בפ"ח על הרא"ש שמיישב עפ"י דעת הרמב"ם דהפקר הוא מתורת נדר. וצ"ע להנו"ב דהפקר לנוכח דהוי הפקר כה"ג מובא לק' בפת"ש סי' ער"ה אי בכה"ג נמי אם עמד חוזר דלא הוי הפקר ממש. ומש"כ בסמ"ע ס"ק ח' עיי' בח"ס ח"מ סי' קנ"ט ביאור דבריו ונ"מ לדינא:

סעיף ד' בהגה. ול"ד קנין כו'. בש"ס קנ"א אימיה דר"ע כו', ופירש הרשב"ם כגון שקנו מידה א"נ בלא קנין וכגון דלא שיירה מידי. והק' המהרש"א דלמה ל"ל דברי שכ"מ ככתובים ומסורים דמי דהא הוי קנין כמתנת בריא. ומיישב בדוחק שאינו סובל לשון הרשב"ם. ובתוס' ע"ז ע"א ד"ה אמר מפרשי לה בלא קנין. ורש"ש כתב דהרשב"ם ס"ל כשיטת ר"י גאון מובא בתוס' שם דשטר נקנה בחליפין וכאן הוי קנין חליפין. וליתא דאין כן דעת רשב"ם עיי' בהגר"א לק' סי' רנ"ג ס"ק ב' דעת הרשב"ם דשטרות נקנים במסירה וכ"ש בחליפין והכל קשה דמאי אמרי והא לא משך. ובפשיטות י"ל עפ"י מש"כ רשב"ם קמ"ז ע"ב ד"ה מודה דג' קנינים יש מחנה במקצת בקנין מתנה בכולה או מסירה בחיים. ואחוה לא ידעו מהקנין וסברי דמתנה במקצת הוי ואמרי דבעי מסירה בחיים. וא"ל ר"נ עיקר הדין הנוגע להם דדשכ"מ ככו"מ דמי אי הוי מתנה בכולה. ואי הוי מתנה במקצת עליהם לידע אי הוי קנין מאימיה לר"ע. ובזה י"ל קושית התוס' פ"ו ע"ב דהיל"ל והא לא הגביה וכ"כ הנמוק"י דמשך ל"ד קאמר אלא מסירה מחיים דליהוי שלו וכ"מ לשון רשב"ם כאן דבלא"ה קשה למה תפסו דוקא קנין משיכה ולא קנין אחר וע"כ דמסירה מחיים קאמר. ומש"כ בהגה ב' וי"א דבעינן כו' עיי' מש"כ הקצוה"ח סי' צ"ח ס"ק ו' בשם תשו' הרא"ש ורמזה כאן והנתי' ס"ק ט' כתב דהרא"ש לשיטתו דבעינן כדי פרנסתו לכך אם חייב לאחרים ליכא פרנסה. אך שיטת הרי"מ והרמ"ה בהא דמכר בסעי' ג' דפרעינהו בחובו לאו עליהו סמיך והוא כתשו' הרא"ש. והרמ"ה ס"ל כהרי"ף דכ"ש ממש ול"ב כדי פרנסתו. ועיי' מש"כ בזה הגרע"א בחלק הכתבים סי' ט' להוכיח כהרמב"ם ויש לפקפק בדבריו שכתב דש"ס דקדושין הוא אליבא דר"י כאן ול"מ כן דסתמא דש"ס הק' כן:

סעיף ח'. המפרש בים. צ"ע דלענין ד' שצריכין להודות חשיב בברכות היוצא מבית האסורים וכתב המג"א אור"ח סי' רי"ט דוקא בנתפס על דיני נפשות ובנתיב חיים מביא דעת הר"ן דאף על ד"מ חשיב מסוכן ומ"ט הכא דוקא יוצא בקולר והנה הקצוה"ח כתב לר"י דדוקא לענין חזרה הוי כמצוה מ"מ. והר"ן גיטין כתב וז"ל אבל הר"י כתב דלא הוי כמצוה מ"מ אלא יוצא בקולר ומסוכן אבל מפרש ויוצא בשיירא לא דהנהו כיון שדעתם לחזור לא מקנו באמירה וכן נמי אם קנו מידם אינם חוזרים דלענין מתנתיהם הם כבריאים ולא נשתנה דינם אלא לענין גט. הרי דגם לענין חזרה חולק. ופשוט דכונת הנמוק"י להסביר סברת הרי"ף והרמב"ם מתוך דברי הר"י שנראה מדבריו דעיקר טעמו דהוי כבריאים הואיל ודעתם לחזור ובזה סברתם בהיפוך דהלא ראינו כמה הולכים להשתקע שם אבל לא שיסבור הר"י כוחם אלא דמתוך טעמו ידעינן טעמם והערוך השולחן כתב דבר פשוט דהחולקים על הרי"ף מודים במתנת שכ"מ בכולה דדומה לשכ"מ ודייק כן מלשון הטור. נמשך אחר הגירסא שבסמ"ע. אבל הנתי' השיג עליו וכן כתב להדיא בדרישה דבכל גונא חולקים וכ"מ לשון הרא"ש ור"ן גיטין פ' התקבל ע"ש: סעיף ט' בהגה. וי"א דה"ה כו'. עיי' בהגה סוסע"י י"ז ובסי' רנ"ז סעי' ז' בהגה ובב"י סי' רנ"א בשם רי"ו ובמחנ"א הל' זו"מ סי' נ"ו וצ"ע בכ"ז:

סמ"ע ס"ק ל"ו. ואם לאחר שחזר כו'. לפי הגירסא שלפנינו בנמוק"י שחזר בו מיורשיו מפורש הך דינא ופשוט דהגיה כן מפני קושית המלמ"ל שלא יסתרו דבריו למש"כ בשם אחד מאחרונים. אבל המלמ"ל נראה שלא היה לפניו גירסא זו וכן העתיק הב"י סתם. ודע דהא דחזרה במקצת הוי חזרה ה"ה בנתן מקצת וחזר ממקצתו הוי חזרה בכולה כ"כ הכנה"ג מובא בשו"ת נאות יעקב סי' ב':

סעיף י"ד. ויש מי שאומר כו'. נראה מלשון הרמ"ה בפני דבפירש לא מהני בשום אופן. ולפי"ז מש"כ הרמ"א בשם הנ"י דבפירש בהדיא מהני זה רק להנ"י לשיטתו עיי' נתי' אבל להרמ"ה לא מהני. והנה הנתי' הק' לחילוק הד"מ שבסמ"ע ס"ק מ"ד מקושית התוס' ב"ב שם ועדיין יקשה להד"מ דילמא זכה. וראיתי מי שהק' עליו דהא סו"ס קשה דילמא קנה כמ"ש בש"ס ומחבר כאן. אבל כבר הק' הפנ"י שם דילמא במתנת שכ"מ במקצת דאית בה קנין ותירץ דליכא למיחש בזה לחזרה דקני כל דבא לידו אח"כ וכדשמואל. וא"כ מקנה ליכא להקשות:

סעיף ט"ו. ואם כתב לו כו'. עיי' באה"ג וב"י בשם הר"ן. אבל כן כתבו התוס' שם. ומשמע דה"ה מצוה מ"מ דאינו חוזר בעבד:

סעיף י"ז בהגה. רק המקבל כו'. דוקא אם המקבל בעצמו קנה מיניה אבל לא אם אחרים קנו מידו שו"ת נאות יעקב סי' ב'. ומש"כ עוד שכ"מ כו' וא"צ בזה יפוי כת. והק' הט"ז מסי' רמ"ו. ומש"כ הט"ז שהריב"ש לא יחלוק עיי' חידושי הגהות בטור שהוא מתשו' הרשב"א. אבל לק"מ דר"י בטור מדייק בלשונו דהרי בא לעשותו אפטרופא בדרך הקנאה כו' דלמותר הוא דהול"ל חיישינן שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ומשמע דמשום זה לחוד לא הוי אמרינן הכי באפטרופס אלא משום דראינו שעשאו אפטרופס בדרך הקנאה שכתב לו בלשון מחנה ולכך חיישינן. שו"ר בעז"ה בנתי' סי' רמ"ו שהק' קושית הט"ז ותירץ כמש"כ:

סעיף כ"ב. ואחר כ"ד כו'. בשו"ת נאות יעקב כתב דזה ל"ש אלא בשטר שיש לתלות שאמר כן כדי להיות לו לראיה ולא בקנין שעשה אח"כ בקנין מאי ראיה יש בו. אבל הט"ז כאן כתב דה"ה בקנין ולא ראה דברי הט"ז: סי'. רנ"א. סמ"ע ס"ק ז'. ומור"ם נמשך כו'. לפנינו ליתא בב"י. וה"ה היכי דאיתחזק לאינשי דמת מתוך אותו חולי כ"כ הרמ"ה וכ"מ מנמוק"י. ומש"כ הרמ"א וכן הדין אם עמד כו'. הנמוק"י מפרש לה במתנה במקצת בקנין וטוען שמצוה מ"מ היה. ובזה י"ל קושית המלמ"ל מובא בקצוה"ח סי' ר"נ ס"ק י"ב ע"ש. דיפרש הרשב"א כמ"ש הנמוק"י ואין ראיה מהקנין שהיה בריא דמתנה מקצת בעי קנין. והנה הרמ"א לק' סי' של"ה פסק במלמד דאזלי' בתר השתא. והקשו עליו דהא קיי"ל כר"י כאן ע"ש בבהגר"א ובש"ש תירץ עפ"י תשו' הר"ן דחולי מצוי. וצ"ע להנמוק"י אם מצוה מ"מ מצוי דאולי תקפו חולי אינו מצוי והנה הב"מ אהע"ז סוס"י קמ"א חקר בזקן וחולה ביתד אי מוקמינן ליה בחזקת חיים ע"ש. ומהש"ס דכאן משמע דאין חילוק דלעולם וקמי ליה בחזקת חיים ועיי' מש"כ בזה בתרה"ד סי' שמ"ט ובשו"ת מהרי"א חחו"מ סי' קע"ג:

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה