בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן רמח
סעיף א' אבל הבריא כו'. הקצוה"ח ונתי' ביארו דבבריא א"י להקנות לאח"מ וע"כ צ"ל מהיום. ולכאורה הוא תמוה דא"כ מאי קאמר אין לשני אלא מה ששייר ראשון ומשמע דאם קדם הראשון ומכר הוי מכירה והא בסעי' ז' פסק באומר מעכשיו אם מכר או נתן השני מוציא מיד הלקוחות והוא מהרי"ף והה"מ כתב דכן דעת הרמב"ם ונמצא דבריו סותרים זא"ז. וב"ה מצאתי אח"ז במחנ"א הל' זו"מ סוס"י מ' שכתב מזה הכרת דלא כהה"מ לדעת הרמב"ם אלא הרמב"ם ס"ל דאפי' באומר ואחריך מעכשיו לפלוני יכול הראשון למכור דכל האומר ואחריך לפלוני מה שתשאיר אחריך מעכשיו יהיה לפלוני קאמר ע"ש. והנה הסמ"ע כתב בשם ר"י דלאו באחריך תליא מילחא כו'. לכאורה מדברי הרשב"ם קל"ו ע"ב ד"ה אחריך משמע דדוקא אחריך כלומר מה שתביר אחריך.
אמנם מדברי הרשב"ם קל"ז ע"א בעובדא דרב ביבי משמע כר"י דהתם פירש דנתן לו סתם כל ימי חייו ודוקא משום דלגבי נפשיה אבל לאחר הוי זביניה זביני. וכ"כ בחי' רמב"ן שם וז"ל ל"ש נכסי לך כל ימי חייך ואח"כ לפלוני כהקנאה דרב ביבי לאחר ול"ש נכסי לך ואחריך לפלוני וה"ה לאומר נכסי לך לעשר שנים ואח"כ לפלוני בכולם אם קדם הראשון ומכר אין לב' אלא מה ששייר ראשון. ובקהלת יעקב להג' מקארלין חקר לר"ל דק"פ לאו כקה"ג דמי היאך הדין אם מכר שדה לזמן והמוכר גלי דעתו שבתוך הזמן מקנה לו גם הגוף אם מהני הקנאתו שיקנה הלוקח גם הגוף בתוך הזמן. ופשיט לה מהא דמשני אחרים שאני. וראיתי מקשים עליו ולמש"כ מבואר דבריו היטב. ובעיקר החקירה עיי' מחנ"א הל' זו"מ סי' י"ח שחקר זה ומבואר מתוך דברינו ועיי' נמוק"י בסוגיא דאחריך:
סעיף ב'. לא משום ירושה. עיי' ספיקת המהרי"ט מובא בנתי' ועיי' בזה במחנ"א הל' זו"מ סי' ל"ט בארוכה. והנה ראיתי להרמ"ה בחי' ב"ב שכתב להלכה כמהרי"ט וכתב ליישב הסתירות דשם אמר אם מתו ירשו אחרים תחתיהם דלשון זה משמע ממש כמעכשיו. ובזה י"ל במש"כ הפרישה לק' סי' רנ"ג סעי' ו' ע"ש היטב. ומש"כ בקצוה"ח ס"ק ג' בשם התשב"ץ עיי' ב"י סוס"י ק"נ מש"כ בשם הרשב"ץ ובשו"ת בית שלמה חחו"מ סי' קכ"ט ומש"כ לק' סוס"י שס"ט בזה:
סמ"ע ס"ק י"א. ולא כע"ש כו'. התוס' סוטה כ"א ע"ב ד"ה אביי הק' לפרשב"ם מכתובות צ"ה ע"ב דמשמע דגם המוכר עצמו נקרא רשע. וי"ל להרשב"ם דכונת הש"ס שם על אביי למאי דס"ד דתנשא לכתחילה קאמר והוי אביי כמשיא עצה ועיי' רשב"ם קע"ד ע"ב:
שם ס"ק ט"ז. רשב"ם מפרש כו'. הרש"ש גיטין ט' ע"ב הק' מתוס' שם ד"ה ואינו ע"ש. וי"ל דכ"ז ל"ש רק בשטר שיחרור דיודע הוא דאין גט לאח"מ. אבל מתנת שכ"מ בעלמא הא קניא לאח"מ ומשום מעשה פרטי המשתנית לא יהב דעתו להקנותה מחיים:
סעיף ח'. בעל לוקח הוי. עיי' קצוה"ח בשם רש"ך ומש"כ עליו ולא משמע כן מהרשב"א מובא בר"ן כתובות שהק' למה לא הוי יורש במקום פסידא ותירץ כיון דאשה לאינסובי קיימא והנותן מידע ידע דברוב המקומות עשאו רבנן לבעל ללוקח ואפ"ה לא פירש אחריך ליקני בעל לא ליקני ש"מ דאחריך שלא במקום בעל קאמר. ולמש"כ הקצוה"ח ל"ש סתם אשה לאינסובי קיימא כיון דלכתחילה אסור. וע"כ כיון דבדיעבד מהני ל"ש זה. ובעיקר תמיהת הרש"ך אולי י"ל דפנויה שאין לה בעל הוי והיו לה בנים מקודם מאיש אחר וע"ז אמר הנולדים מגופה. ובזה היה א"ש מה שהק' הקצוה"ח הא הוי דשלבל"ע:
סעיף י"א. אבל ס"ת יש בו ספק כו'. וכתב הב"י משום דאסור לזבוני. ובאמת רוב הראשונים לא גרסי זה עיי' רשב"ם ורא"ש ונמוק"י [ועיי' שו"ת חיים שאל ח"א סי' ל"א גירסת הראשונים בזה ועפי"ז יש לפקפק הרבה במ"ש הפת"ש כאן] וע"כ צ"ל כן לדעת הרא"ש באור"ח סי' קנ"ג דיחיד מותר למכור. וע"כ צ"ל הכא מטעם אחר דאינו בכלל מלבוש כמ"ש הר"ש. ומש"כ בזה המג"א מובא בפת"ש עיי' מש"כ עליו בקובץ פ"י מס"ת הל' ב'. והנה הגרע"א בחי' אור"ח שם מביא מהראנ"ח די"ל דאשה אינה בכלל איסור מכירת ס"ת א"כ להגורסים משום איסור מכירה ישתנה הדין באשה האומרת כן. אך מתשו' רשב"ש המובא בפת"ש יור"ד סי' ע"ר ס"ק ה' ל"מ כן. ומש"כ בפת"ש כאן ס"ק ו' בשם המשכנ"י דזוזי אינו כולל מלוה ע"פ. כ"כ המארנ"ח מובא בקהלת יעקב:
סמ"ע ס"ק ל"ו. פירוש כו' למש"כ הב"י דאין חולק א"ש.
אבל בפרישה כתב דהרשב"ם חולק והמחבר סתם וצ"ע. גם מש"כ המחבר והעבדים בכלל המטלטלין תמוה שלא הביא הרמ"א מש"כ בד"מ בשם הריטב"א ורמ"ה ועיי' בארוכה ביד רמה חילוקי דינים בזה ובקהלת יעקב חלק לשון חכמים אות שס"א שפי' מזה הרבה חילוקים:
פי' רמ"ט. סעיף ב אא"כ הוא מכירו. וכתב הבאה"ג וה"ה אם היה מחלוה עמו מש"ס עירבין ס"ד כן דייקו בתוס' מעובדא דשם. אבל א"מ דהא לא נתן לו להדיא אלא א"ל טול גלוסקא מעילאי ולמה לא אמר לעילאי שיתנו לעכו"ם וע"כ דכשהעכו"ם נוטל מעצמו ל"ש לא תחנם ואעפ"כ שפיר דייק מזה דשרי בהנאה דמ"מ עביד ליה ניחא נפשיה במה שצוהו ליטלו:
סעיף ג'. הנותן מתנה לעבד כו'. עיי' קצוה"ח ביאור מחלוקת הירושלמי בזה. ולכאורה היה א"ל דש"ס דילן מיירי בדבר הכלה ולכך לעצמו אבל בדבר שאינו כלה ונפסד הוי למחר לרבו. אבל דחוק דכ"ז הו"ל לפרש דמשמעות יום של עצמו לעצמו משמע דלעולם הוי לעצמו. ולכאורה בש"ס לא קאי אשעת תשלומין אלא על יום הנגיחה ואם נגחו ביום של עצמו אף אם התשלומין היה ביום של רבו ג"כ לעצמו וי"ל התלמודים בזה. ומש"כ בשם הל"ר דאף מה שהיה להעבד קודם הוי לרבו. הנה ראיתי בש"ח בראשית מביא מהנח"י דירושת עבד הוי לעצמו. ולכאורה יקשה בזה ג"כ מכל המקומות שמביא הקצוה"ח ראיה להל"ר. שוב לאח"ז ראיתי בשומ"ש מהדורא תנינא ח"א סי' נ"ו מביא דברי הש"ח:
והק' עליהן כן. ויפה כתב בס' ח"ה דעבד שבש"ס מיירי במל וטבל לעבדות והו"ל כקטן שנולד ואינו יורש אביו ד"ת ואף מדרבנן ל"ש בזה שמא יחזור לאיסורו כיון שהוא תח"י ישראל ועיי' מש"כ בזה לעיל סי' קע"א: סעיף ה'. מדת חסידות כו', הפרישה הק' דלא הביאו ראיה מאברהם דאמר אם מחוט כו'. ואין ראיה דהא באמת קנה לה מדינא דחזקת מלחמה כמ"ש המפ' שם. וגם מה שהק' מפרעה ואבימלך. י"ל ע"ד שאמרו במגילה כ"ח אתייקורי דמתיקרי בי:
הלכות מתנת שכ"מ: