בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן רל
יעקב על חו"מ סימן רל:
סעיף א'. מרתף של יין סתם. דהלכה כדברי המיקל. והק' בתוס' למ"ד מקבל לוקמי מתני' בהכי. וכתב המהרש"א דבאמת כ"כ הרי"ף דמתני' בהכי מיירי. אבל התוס' תמהו שפיר דתיקשי למ"ד מקבל מהך דר"ז שהוא ברייתא. והרש"ש דחהו דאפי' בלאו ברייתא שפיר פריך ומנ"ל דהך וזהו אוצר הוא לשון הברייתא. והנה לפי' המפ' דפירכת הש"ס הוא לדינא דהכא במרתף זה קתני יין שכולו יפה י"ל דהך וזהו אוצר אינו מן הברייתא ואין הכרח. אבל לפי' רשב"ם דפריך אאוקימתא דמוקי למתני' ביין סתם והכא מוקי במרתף זה ע"כ צ"ל דהוא מהברייתא דבלא"ה מאי פריך מיהו בעיקר דברי הרש"א ל"י למה צריך לזה דהא התוס' שפיר מקשים על מ"ד דמקבל ומדייק כן מדברי ר"ז תיקשי לדידיה שפיר מר"ז גופא דמוקי למתני' במרתף זה. וע"כ צ"ל כמ"ש הרמב"ן דלאו למימרא דלא משכח"ל בגונא אחריתי אלא לומר דבכה"ג נמי הוא. ומש"כ המחבר עשרה קנקנים כו'. י"ל למה בתבואה מקבל עליו רובע לסאה שהוא אחד מכ"ד ובאלו אחד מי'. וצ"ל עפ"י התוספתא המובא ברא"ש ונמוק"י וברשב"ם בשם ר"ח יתר ע"כ מחזיר לו השאר ונוטל הימנו דמים. וכתב הרא"ש דל"ש הכא טעמא דקנס דאין דרך לערבן עם שאר החביות וגם ל"ש טעמא דשכיח ול"ש אלא דבר הוה שמתקלקלין י' בתוך ק' כשמצרפן בכבשן ול"ד לרובע טינופת שיש לחושדו שעירב גם הרובע. ואף דבתוספתא חשיב בתחילה גם רובע טינופת וע"ז אמר בסוף יתר ע"כ כו' מפרש הרא"ש דלא קאי על רובע טינופת. והפוס' השמיטו התוספתא ואולי מפרשי דמ"ש יתר ע"כ קאי על כל הקודם אף על רובע טינופת ואנן פסקי' כר"ה דמנפה את כולה והכרח הרא"ש הוא ממה דלא פריך מתוספתא זו לר"ה אם נפרש דקאי על רובע דטינופת. ואח"כ ראיתי שהרמב"ם רמז לזה דבפ' י"ח הל' א' כתב נמצא מהן יתר על השיעורין הללו כ"ש ינפה את הכל. ובפ' י"ז הל' ז' ביין כתב יתר ע"ז לא יקבל וכתב ע"ז בהג"מ דל"ד לתבואה והיינו דינא דתוספתא והמחבר נמשך ג"כ אחר לשון הרמב"ם וכתב יתר ע"ז לא יקבל כלומר אבל העשרה מקבל לעולם:
סמ"ע ס"ק ז'. דחביות מחד יין משמע כו'. כ"כ הה"מ והוא עפ"י פי' הרשב"ם דפירכת הש"ס הוא שיקבל עליו כולו יין הנמכר בחנות ומפרש דמכר לו חביות שיטלנה כמות שהיא לביתו וע"ז משני דכולה חד חמרא הוא שא"א לחלקה. ובאמת צ"ע לפי"ז הדמיון דיקבל עליו כולה קוסס לשם דנותן לו יין יפה כולה רק מקבל עליו י' למאה ומהיכי ס"ד כן. ומש"כ הסמ"ע ובטור מסיים בזה כו' נראה מדבריו דג"ז נמשך לפי' הרשב"ם. אבל אחר העיון נראה גלוי דהטור מפרש פירוש אחר ועפי"ז יצא לו חידוש דין זה. דלכאורה מש"כ הטור אפי' אם התנה שיתן לו מעט מעט כשימכרנו בחנות כו' ופירש הפרישה דהו"א דלא יחשב כמוכר לו חד חביות דהרי יקח מידו מעט מעט דרך מכירתו בחנות וגם במדידתו במעט אינו רגיל להיות טוב כ"כ אפ"ה צריך ליתן לו מהטוב. ולכאורה לא נדע מקורו דלהרשב"ם לא מיירי בזה כלל. אבל בתוס' ד"ה חביות כתבו אבל ביין הנמכר בחנות לא כו' מ"מ אהאי חמרא לא יהבי אינשי דמי. והק' המהרש"א דהא מגופא דברייתא הו"מ להק' כן מסיפא לרישא דמרתף של יין סתם אמאי נותן לו יין שכולו יפה ולא יין הנמכר בחנות דהא מקרי חמרא. ועוד י"ל בלשון התוס' שכתבו אבל ביין כו' והול"ל אבל יין. ועוד הק' הרשב"א בתוס' ע"ב ד"ה וחד אמר א"כ אמאי נקט ר"ת לעיל המוכר חבית של יין לחבירו כו' מאי איריא חבית אפי' מרתף נמי. מזה נראה דהתוס' אינם מפרשים כרשב"ם דהקושיא הוא ליתן לו כולו יין הנמכר בחנות אלא דיקבל עליו לפי ערך י' למאה וכן מצאתי בפי' הרמ"ה שפירש כן קושית הש"ס. ומפרשי מכר לו שיעור חבית יין ליטלנה מעט מעט מתוך חנותו כמ"ש הטור וע"ז פריך כיון דאינה ניטלה כולה בב"א למה לא יקבל עליו כלי אחד יין הנמכר בחנות וכמו שעלה ע"ד הפרישה לומר כן. ומשני דכולה חד חמרא הוא כלומר אף שאינה ניטלה בב"א מ"מ כיון שהזכיר לו שם חבית משמע שתהיה ראויה ליטלנה כמות שהיא בחבית אחת. ומיושב היטב קושית הרש"א דגופא דברייתא אתיא ליה שפיר דיין סתם לישנא עדיפי הוא דמשמעו יין טוב ולא יין הנמכר בחנות רק הכא דלהמקשן מיגרע גרע דהיינו שאינה ניטלה בב"א וכמ"ש הפרישה להטור ע"ז פירשו שפיר דהכא ל"ש לישנא עדיפי ולמה באמת להס"ד נותנו כולו יפה לזה כתבו דע"ז לא יהבי דמי. ומיושב שפיר קושית הרשב"א דכאן מיגרע גרע מיין סתם כיון דאינה ניטלה בב"א עכ"ז נותנו כולו יפה מדהזכיר חביות. והרשב"א הק' כן להרשב"ם כמ"ש בתירוצו מהרשב"ם. וא"ש היטב דיקדוק לשונם וביין ר"ל לא כולו יין כמ"ש רשב"ם אלא וביין בתערובות יין הנמכר בחנות דהיינו לפי ערך י' למאה. וברור דכן מפרש הטור ועפי"ז כתב אפי' אם התנה כו'. והרשב"ם דלא מפרש כן אולי משום דמאי מקשה נימא דהכא מיירי במכרה ליטלנה כמות שהיא ול"ש שיקבל. ויותר י"ל דתליא בשינוי הגרסאות. דרשב"ם גרים המוכר חביות יין לחבירו דמשמע ליטלנה כמות שהיא. אבל גירסת התוס' הוא חביות של יין אני מוכר לך דמשמעו' שיעור של חביות יין אני מוכר לך. אבל הרמ"ה אף דפירש פירכת הש"ס דיקבל לפי ערך אבל בעיקר הפירוש לא פירש כמו שפירשתי להטור שכ"כ בכונת המתרץ דכולה חד חמרא הוא וכיון דלישנא דיין סתם יין יפה משמע לא שייך בה לקבולי כוססת דכולה חד חמרא הוא והיינו כמ"ש רשב"ם ואולי מפרש כמ"ש הרגמה"ג בפירושו דהיינו שיתן לו קוסס מחביות אחר. וע"ז משני דכולה חד חמרא הוא ולא דיבר עמו שיתן לו מחבית אחרת. והה"מ קיצר שכתב והטעם דחביות יין כיון שהוא כלי אחד אין ראוי להיות בו כוסס כלל. שהוא רק לפי' רשב"ם והו"ל לכתוב גם הטעם דאינו נותנו לפי החשבון י' לק' מתוך חביות אחרת:
שם ס"ק ט"ו. וכ"כ הרמ"ה אלא שחילק כו'. במחלוקת זה כבר האריכו המפ' בכל פרטי דינים. אלא מה שחידש הנתי' כאן בדעת הר"ח והרמ"ה דמיירי דהוזל בכל המקומות והוי כמו מכת מדינה ועפ"י דעת התוס' כתובות מ"ז וראיתי במשפט:
שלום מובא תשו' נט"ש שדחהו. מצאתי בפי' הרמ"ה שכתב כן בפירוש דהוי מכת מדינה ודומה למקבל שדה מחבירו ואכלה חגב דבמכת מדינה מנכה לו מחכירו. והנט"ש חקר עוד אם הוליכו למק"א על מי חל חיוב ההוצאות חזרת הסחורה למקום המוכר והמשפ"ש פילפל בזה. והנה הרמ"ה כתב דל"ש לענין זולא ול"ש היכי דהוי חלא וה"ה מאן דזבין מידי לחבריה אדעתא דממטי ליה לדוכתא פלן ואיגלי התם מומא כי מחייבינן למוכר לאהדורי ליה זוזא ללוקח לבתר דמהדר ליה לוקח לחמריה דמוכר ומקמי הכין לא מיחייב מוכר אלא היכא דידוע שיינו מחמיץ והאריך בטעם הדבר ופסק דבהוצאה חייב המוכר. ומובא במחבר לק' סי' רל"ב ובזה מודה גם הרמב"ם כמ"ש הב"ח שם. הרי דגם בזול כ"כ. ועיי' שומ"ש מ"ת ח"ב סי' ק"י שדן דלכל החילוקים זה דוקא במקום שקנה במשיכה וכדומה רק שלא נתן מעות אבל במטלטלין שקנה במעות ומעות אינן קונות אלא למש"פ ודאי יוכל לחזור:
סעיף ו'. עד העצרת. משום דמשם ואילך מתרבה החמימות כמ"ש בסמ"ע. אבל יפה הק' הרש"ש דרוב פעמים תקופת תמוז נופלת אחר העצרת. אבל בפרישה כתב עוד טעם דר"ה לאילנות הוא וא"ש. ומה שהשיג הש"ך על הרמ"א וכתב דה"ה בקנקנים דלוקח. אינו מוכרח דוקא כן דהא דעת הרמ"ה דדוקא בקנקנים דמוכר. ומש"כ המחבר ולא יחמיץ עד החג וכתב הה"מ מובא בבאה"ג דקאי דוקא אמיושן ולא אישן. אמנם כן הוא דעת רשב"ם והנ"י [מש"כ בבאה"ג רבינו שמשון הוא ט"ס וצ"ל רשב"ם וכן הוא במ"מ בר"ת ר"ש] אבל דעת הרא"ש נראה דקאי נמי אישן דבש"ס י"ל דקאי רק אמיושן דכתב וכו' וכן הוא ברי"ף אבל ברא"ש לא כתב וכו' ומשמע דקאי אישן וכן מצאתי בפסקי הרא"ש שכתב להדיא כן. ומש"כ בהגה אבל שכר כו'. והיינו כגירסת הרי"ף ורא"ש דלא גרסו והילכתא כותיה דשמואל וכן נמי גירסת רשב"ם כמו שמוכח לק' צ"ח ע"א ד"ה ודלא. וכתב הב"ח דמכאן ראיה לפירשב"ם דחמרא אכתפא דמרא שוור היינו לומר דמזלא דגברא גרים דאל"כ למה עביד ר"י עובדא בשיכרא כרב ובחמרא כשמואל אלא ודאי דס"ל דטעמא דשמואל ל"ש אלא בחמרא כו' כו'. ותמיהני דהא אדרבא התוס' הק' מזה לפירשב"ם בד"ה ושמואל דבשיכרא עבד כותיה דרב והא ל"ק שמואל אלא כיון דמזליה דגברא גרים ול"ש אלא ביין כדכתיב יין בוגד ואדרבה לפי' התוס' א"ש יותר כמ"ש הנמוק"י שאין השכר מתקלקל ע"י טילטול בנשיאת הכתפים. ומש"כ הרמ"א ראובן תובע כו' מה שטעמת אתה נוטל כו' ופירש הסמ"ע דמסתמא טעמו כו' ע"כ צ"ל דמיירי במקום שהמנהג לטועמו לפמש"כ המחבר לעיל סי' רכ"ח סעי' י"ד דתליא במנהג וז"כ הד"מ שכתב ועיי' לעיל סי' רכ"ח בדין תערובות בדבר הנטעם כלומר דתליא במנהג.
ומש"כ המשפ"ש דבמרדכי לא נמצא מזה. ע"כ צ"ל כונת המרדכי כן מראייתו מב"מ ס'. ודבר פשוט דאם הלוקח אינו בקי בהכרת טעם היין וקונה למסחר והקונים אומרים שאין זה הטעם אין ראיה מטעימת הלוקח: