אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן רח

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן רח

סימן רז

סמ"ע ס"ק כ"ג. ויש לתמוה כו'. לכאורה י"ל דהא דעת המחבר מצאנו לעיל סי' ע"ג סעי' ה' שכתב ואם השבועה קדמה לחוב שמעון נמצאת השניה שבועת שוא כו' ועיי' לשון הרא"ש בתשו' מובא בש"ך שם. והא בלא זה אף כשימכור לא הוי מכירתו מכירה וע"כ דעתו דהמכירה קיימת והרא"ש לטעמו מובא בש"ך יור"ד סי' ר"ל דחולק על הג"מ. וזש"כ הרמ"א כאן וכן אם נשבע כו'. היינו לדעת המחבר ושם ביור"ד כתב כמסתפק היינו לדעת עצמו. אלא שעדיין אינו ברור דעת הרא"ש עיי' ט"ז יור"ד סי' רכ"ח ס"ק מ"ד שסותר א"ע ולהט"ז הדר ביה וחולק על הג"מ ולהש"ך שם דעת אחרת בזה ועיי' עצי לבונה יור"ד סי' ר"ל. ואולי היה א"ל עוד דהג"מ לא כתב אלא באוסר החפץ במכירה כמ"ש הרמ"א יור"ד אבל באוסר על עצמו מכירת נכסיו בזה ל"פ באיסור שבדה מעצמו דמשום זה לא בטלה המכירה ובתשו' הרא"ש בסי' ע"ג אסר על עצמו מכירת נכסיו וכן הכא אסר על עצמו ובזה ל"פ. ועיי' ט"ז אור"ת סי' תקכ"ד בשם רש"ל. ומש"כ הסמ"ע ראיה מההיא דפ' האשה שנפלו. ראיה זו כתב הסמ"ק מובא בט"ז אור"ת שם והט"ז דחהו והגרע"א בתשו' סי' קע"ד מחלק כן מסברא ותמוה שלא הביא מהט"ז. אלא שהט"ז עצמו מביא כאן מהך דהאשה שנפלו ומחלק באו"א ועיי' מג"א סי' של"ט ס"ק, ז'. ומה שהק' הש"ך מירושלמי דמאן דעבר ואקני בשבת הקנאתו הקנאה. יפה כתב בשו"ת בר"י דשאני היכי דאמרו רבנן דבדיעבד מהני דהם אמרו והם אמרו דבדיעבד מהני ואין ראיה מזה דבדרבנן אי עביד מהני ובתוספתא מובא ברי"ף ורא"ש ביצה קתני אין מקדישין ואין מחרימין כו' ואם עשה מה שעשה עשוי וקונה קנין בשבת דהוי כמו מקדישין ומחרימין והם אסרו והם אמרו דבדיעבד מהני אינו מוכת לשאר מילי דרבנן היכי דאמרו בסתם ולא גילו דעתם בזה אי עביד מהני י"ל שפיר דגם בדרבנן אי עביד ל"מ. ובזה א"ש בההיא דהאשה שנפלו דלא חש ר"י לקושית אביי מהא דנפלו לה נכסים משנתארסה כו' דהתם רבנן בעצמם אמרו דבדיעבד מהני ומש"כ הש"ך בישוב קושית השל"ג בדעת הרי"ף די"ל כיון דמדאורייתא הוי מכירה אף דמדרבנן אינה מכירה חייב כמו בטבת בשבת. לכאורה י"ל דלא דמי דשם כיון דמדאורייתא הוי טביחה לא נפקע חיובו לענין דו"ה אבל לענין מכירה הא הפקר ב"ד הוי הפקר וכיון דרבנן אמרו דלאו מכירה היא אין כאן מכירה ואין לחייבו בדו"ה. אבל מצאתי בשמ"ק שם בשם הרמ"ה שדייק מזה בגנב ומכר וקבל דמים ולא משך כיון דמדאורייתא מעות קונות אע"ג דרבנן תקנו דלא ליקני הוי מכירה דמטביחה נשמע למכירה אלמא דל"ש וצ"ע. והנה הפמ"א מחלק דבמוכר ולוקח שהלוקח לא עשה איסור כלל לא אמרי' אעל"מ דרק המוכר עשה איסור במכירתו ולא קנסי' ללוקח. והמנ"ח. מסביר יותר דכל ענין שאמרו אעל"מ הוא רק מטעם קנס דעבר אמימרא דרחמנא. אבל הק' ע"ז מתוס' גיטין י"ב דהק' למ"ד אע"מ אמאי ל"ק העני והו"ל להק' גם למ"ד אעל"מ דבכה"ג מודה כיון דהעני לא חטא [ועל חילוק הש"ך דביכול לעשות בהיתר ל"א אעל"מ הק' האחרונים מכל האסורים שתשיב בש"ס תמורה דהיה יכול לעשותם בהיתר ואפ"ה אמרי' אכלו עיי' קצוה"ח ונתי'.] ולמש"כ הישועו"ק בתי' תו"מ והגרע"א בתשו' סי' קכ"ט דבדבר שצותה התורה בפירוש לא תעשה דבר זה בפרטות ועבר, ועשה ודאי ל"מ משא"כ במכירות כשעשה בצד איסור הרי לא צותה התורה בפרטות לא תמכור אלא באופן זה אלא שהאיסור כלול בין האיסורים וכיון שהיה יכול למכור בלא האיסור לא אמרי' אעל"מ. וכן י"ל כאן כיון דכתוב בפירוש לא תלקט לעני בלאו מפורש אף בלא עשה הלוקח איסור אעל"מ. וע"כ צ"ל כן להפמ"א כיון דבלאו פרטי הוא הוצאת רשות מה לי שהלוקח לא חטא. אלא דבעצם סברת, הפמ"א יש עוד לפקפק והפמ"א באמת לא כתב מטעם זה לחוד אלא משני הטעמים יתד דסו"ס יאמר הלוקח דכבר עשה האיסור וכבר עמד על דבריו הגרע"א בתשו' שם וגם הט"ז סותר משנתו דכאן מביא הך דכתובות ומחלק בין היכי דהיום גורם ושם באור"ח מחלק כחילוק הפמ"א. ובנוב"ת חקר אם בשוגג אמרי':

אעל"מ והפרמ"ג בשושנת העמקים כלל י"ט העיר מתוס' ב"מ קט"ו ע"ב ודחי משום דהוי זכיה בטעות. ולפי"ז י"ל דבכל המקחים שנעשים באיסור כמו בנשבע שלא למכור או מקח בריבית דמקחו קיים ה"ד במזיד אבל אם בשוגג שלא ידע איסור בזה או ששכח משבועתו הוי מעשה בטעות וחוזר כמ"ש תוס' ב"מ שם דהוי זכיה בטעות. ולאח"ז רב מצאתי שכתב כן בשו"ת בר"י חאהע"ז סי' צ'. ומש"כ הש"ך לדחות דברי השל"ג עיי' של"ג בשבת ר"פ שואל שהעיר בעצמו מזה:

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה