אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן רז

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן רז

סימן רו

יעקב על חו"מ סימן רז:

סעיף ג' בדנגה אבא המוכר מטלטלים כו'. וכתב הפרי תואר מובא בפת"ש דמטעם ספק הוא והוכית כן מדברי הטור וכ"כ הישועי"ק בחי' לחו"מ ובחי' אור"ת סי' תמ"ח. והמקנה קדושין מ"ט ע"ב לא ניחא ליה בזה כיון דהמוכר אומר ברי והלוקח שמא כתבו תוס' ב"מ ק' דל"מ תפיסה ועיי' מהרש"א שם ועל ראית הפ"ת מדברי הטור הקשה לי ידידי הג' ר' מרדכי אלי' הגאב"ד דסאפאצקין דמש"כ הטור לפי שפעמים אדם מוכר מטלטלין היינו כיון דהוי ספק בדעתו איך הוא תו לא הוי אומדנא כלל מטעם ודאי והג"א והמרדכי הם כתבו להדיא דהוי ספק אבל מהטור אין ראיה. [ובספק אומדנא עיי' רא"ש ב"ב קמ"ח מובא בטור סי' ר"נ ובט"ז לעיל סי' ק"צ ובקצוה"ת סי' ר"נ ס"ק ה' ובמקנה קדושין מ"ט ובקונטרס רוב וספק בשו"ח שם אריה] ואח"ז בא לידי הס' משפט שלום וראיתי שם מובא שו"ת אבני קודש שגם הוא הבין דהוי ספק בדעת האד אי קפיד במטלטלין אי לא והביא מדברי הרא"ש דאין לבטל המכר מספק אומדנא. ולא כן הבין הת"ס חחו"מ סי' ק"ב ושם כתב דאין הכונה שיש לנו ספק בכונתו דבכה"ג הוי דברים שבלב רק כונת הפוס' דאין לנו ראיה מש"ס דמהני גילוי דעת במטלטלין ומספקא לן בדעת רז"ל אי ס"ל דגם במטלטלין הוי אומדנא ברורה או דוקא בקרקע ס"ל כן. וראיית הפ"ת מסתירת רש"י קדושין לב"ב פ"ו ע"ב כור בל' יכול לחזור עד סאה אחרונה אלמא דגם במטלטלין מהני גילוי דעת ומזה הכרית חילוקו. ל"י שום ראיה מזה דשם לפי שלכל דמי הכור הוא צריך ולכך הקפיד על כל הכור אבל הוא רוצה בעיקר המכירה. וגם ראייתו מתשו' הב"ח מובא בפת"ש סי' ק"ד ס"ק ג' ועיי' פח"ש סי' צ"ו. ג"כ אין ראיה דשם הוי מק"ט דלא מכר באופן שלא יקבל תשלומין וה"א דמקבל תשלום מנ"ל דהוי מק"ט. ולמש"כ י"ל הרבה מדברי הישועי"ק אור"ח סי' תמ"ת. ומש"כ בפת"ש ס"ק ו' בא"ד דכ"כ בתשו' הרדב"ז כו' ובפרט היכא שכותב כו'. כ"כ הב"י לעיל סי' ר"ה סעי' ד' ע"ש:

סעיף ה. ואם לא קיים התנאי כו'. והק' המלמ"ל דמאי קמ"ל הלא כבר כתב הרמב"ם בריש הפרק אם נתקיים החנאי נתקיים המוקח כו'. ותירץ דאשמעי' אף דהוי תנאי ומעשה בד"א. ועוד מביא ממהר"א ששון דאשמעי' דאם התנה ע"מ שתמכרנו ומכרו לאחר אעפ"י שלקחו אח"כ ממנו וקיים תנאו הוי קפידא שלא התנה אלא במה שבידו ולא שיקנה תחילה לאחר ואפשר שלא ירצה למוכרו לו. ודחהו דלפי"ז כדי נסבא או שלא מכרו ונתנו בזמנו שקבע לו. ובנתי' מביא דברי מהרא"ש דהרמב"ם לשיטתו באהע"ז סי' קמ"ג ולדידן ליתא להך דינא. והנה בעצם חילוק המ"מ פ"ח מגירושין דע"מ שתנשאי ר"ל בפעם הראשון כתב השעהמ"ל שדוחק הוא. ובלא זה י"ל דכ"ז בנשואים דיש קפידה בזה ולא במכר ולחילוק המכתב מאליו המובא בשעהמ"ל שם לא כתב כן הרמב"ם אלא בגירושין ולא בממון. והב"ח פירש דקמ"ל דלא הוי תנאי שא"א לקיימו דהא תלוי בדעת אחרים דשמא לא ירצה לקנותו או לקבל מתנה זו אלא אמרי' שפיר הו"ל תנאי שאפשר לקיימו מצד עמו אם פלוני רוצה לקנותו או לקבל מתנה זו. ומשמע לכאורה דבעין דוקא שימכור לו והמכירה מעכבת כמו בתנאי נשואים דגיטין. ואולי יש לחלק דאין קפידא כ"כ כמו בגיטין וסגי בריצוי לבד. וראית בערוך השולחן שכתב דאם אינו רוצה לקנותה או לקבלה בטל מקח דלא קיים תנאו. ומש"כ עוד המחבר וכן המוכר כו'. כתב הסמ"ע דמיירי במכירה בזמן. והט"ז דחהו דלא מיירי כאן באכילת פירות אלא בעיקר קיום המקת. אבל גם כונת הסמ"ע הוא לעיקר קיום המקח וכונתו לתרץ קושית הלח"מ ממה שפסק הרמב"ם פ"ו מהל' מלוה דכה"ג ל"ק. [אלא שמש"כ הלח"מ דמלשון רבינו משמע דהמכר קיים וצריך לקיים תנאו ונ"מ שאם מת שלא יפדנו עוד ודאי דהוי שלו משום דהוא התנה עמו שאם הוא בעצמו יפדנו יתננו לו אבל לא יורשיו. סתם יותר מדאי דמחלוקת הראשונים הוא מובא בב"י ודעת הריטב"א דדוקא לענין גט אמרו כן ולא בממון ועיי' פת"ש בשם התוו"י. ומש"כ החוו"י דדעת הריטב"א הוא דעת יחיד ליתא דהא כתב כן בשם רבותיו. אבל במשפט שלום מביא מתשו' מבי"ט דבנד"ד גם יורשיו בכלל] והוא מחלק בין קרקע למטלטלין וכאן במטלטלין איירי דליכא פירות ועיי' ב"ת דמחלק באו"א. ומש"כ הסמ"ע בהגה בשם תשו' רשב"א. לעיל סוס"י ע' מביא הב"י תשו' זו וכ"פ שם בשו"ע והש"ך כתב שם דהבעה"ח חולק עליו וכ"כ המלמ"ל פי"א ממכירה בשם הבעה"ת וריב"ש ועיי' תומים שם מש"כ בזה:

סעיף ח'. שהרי לא סמכה דעתיה. עיי' סמ"ע ולח"מ שנדחקו ליישב לפי"ז הפשט בגמ'. אבל בשמ"ק מביא מספרים מדויקים הגירסא ברמב"ם שהרי סמכה דעתו. ובזה נ"ל להעיר במה שהק' הב"י לעיל סי' ס"ז בהשמטת הטור דינא דמתני' שביעית היתה לו שדה ממושכנת כותבים עליה פרוזבול ועיי' תומים שם. ונ"ל דהרמב"ם שם פירש במשכנתא דסורא ולדעת הרמב"ם הרי הוא כמכר כמ"ש הנמוק"י ב"מ ס"ז ולכן הוי חידוש דאע"ג דאינו ברשותו כמ"ש הרמב"ם שם ולכן כתבה הרמב"ם. והטור מפרש לה כהר"ש שם בחוב פשיט וליכא חידוש דכבר כתב דין זה בהיה לחייב לו אלא דהר"ש מפרש בין משכן לו בין שמשכן לאחרים ואילו הסמ"ע מפרש שהלוה השכינה ביד אחר וצ"ע: ש"ך ס"ק י"ח. ועיי' ב"ת כו' ודבריו תמוהים כו'. כדברי הב"ח כן כתב המרדכי מובא כאן בד"מ והקצוה"ח לא ראה דברי הד"מ. ומש"כ הש"ך לדחות ג"כ תמוה שלא הביא שכן הק' המרדכי ב"מ סי' ש"ע ועיי' ת"ס חחו"מ סי' מ"ח שתירץ שפיר כונת רבינו נתנאל מדא"ל ר"א לאמימר והא מעשים בכל יום כו' ולא אמר והא ערב משתעבד מקרא ומדלא א"ל הכי ש"מ דפשיט: בעיני אמימר ור"א דמה"ת ערב משתעבד ואסמכתא קני וכיון דעבדינן ליה דינא ממילא גמר ומקנה. ולבד זה אין תימא כ"כ אם הרר"נ פסק כאמימר ואסמכתא לא קניא אלא מדרבנן וגבי ערב הניחו על ד"ת ועיי' כסף נבחר כלל אסמכתא אות ט' ופלא שלא הביא דברי הש"ך. והנה בארעא דרבנן מובא בפת"ש כאן כתב ראיה מדברי רש"י שבועות מ"ז ע"א דס"ל כהב"ח שכתב משחק בקוביא גזלן דרבנן הוא דאמרי' אסמכתא לא קניא אבל מדאורייתא לאו גזלן הוא. ותמיהני דאין שום התחלת ראיה מדבריו דכונתו היא עפ"י מש"כ תוס' סנהדרין כ"ד ע"ב דמשחק בקוביא לא דמי לשאר אסמכתא ורק מדרבנן הוא ואדרבא מדבריהם מוכת להדיא דרק מדרבנן אסמכתא לא קניא שכתבו משום דאינו סבור לעשות איסור משמע הא באמת האיסור דאורייתא דאי מה"ת אסמכתא קניא הא באמת ליכא איסור מדאורייתא וע"כ דלא ס"ל כהמרדכי. וי"ל דכונת הא"ד כמ"ש הנתי' כאן לפרש מחלוקתם שם והאי מ"ד ס"ל באמת דגם בעלמא מדאורייתא אסמכתא קניא אבל מדברי התוס' סנהדרין שם ל"מ כן ועיי' רש"י ר"ה כ"ב ע"א במתני' שם. ומש"כ הקצוה"ח בההיא דפ' כל שעה עיי' ת"ס שם מש"כ בזה מובא בפת"ש מזה קצת ועיי' קהלת יעקב בתוד"ר אות כ"ב מש"כ בדברי הב"ח ועיי' ב"י כאן סי"ח סוד"ה ואכתי איכא מש"כ מתשו' הרא"ש דמוכת דס"ל דאסמכתא מה"ת ל"ק. ואי הוי ספק באסמכתא כגון דאיכא פלוגתא אי הוי אסמכתא צידד לומר בשו"ת שם אריה חאור"ח סי' י"ג דקני ע"ש וכ"כ בדברי גאונים בכלל אסמכתא מתשו' ברכת יוסף:

סעיף ט' בהגה. וכן אם א"ל כו' אלא במעות. אף דבאפותיקי סתם נמי כן כמ"ש רמ"א לעיל רס"י קי"ז דכל זמן שהיא בידו לא יוכל לסלקו אלא במעות. מזה ראיה למש"כ שם הב"ח והסכים עמו התומים דדוקא מבינונית לבינונית אבל מעידית לבינונית יכול לסלקו וכן אם היא זיבורית יכול המלוה לומר בבינונית אני חפץ כדיני והמעייני חכמה הכריח מזה דלא כהראשונים וליתא:

סעיף י"א בהגה. וי"ח כו'. כתב הנו"ב מובא בפת"ש דאף לדעת הרמב"ם עכ"פ קנין בעי. וראיתי בשו"ת אבני קודש סי' ל"ת שהשיג עליו ממש"כ הכ"מ פי"א ממכירה הל' ז' דהרמב"ם ס"ל בכל קנין ל"ש אסמכתא א"כ אין חילוק באסמכתא בין מחילה ובין להקנות להנו"ב. ולא היה לו להביא ממרחק דכן מבואר להדיא בב"י כאן סעי' י"ד לדעת הרמב"ם דלא בעי קנין ע"ש:

פת"ש ס"ק י"ז. עיי' שו"ת ב"א כו' נראה שהענין נעשה ע"ד חכמי ספרד כו'. והיינו כהמלמ"ל מובא בנתי' ס"ק י"ט דאף דנאנס בקיום התנאי חייב. וא"כ אין זה ברור עוד להלכה עיי' קונטרס משמרת שלום דרבים החולקים ע"ז:

ש"ך ס"ק כ"ו. כתב מהרי"ו כו'. עיי' משמרת שלום משו"ת ב"א דע"י שלית לכו"ע מהני. ובזה מיושב מה שהק' בשו"ת אוריין תליתאי על הרמ"א סי' פ"ז סעי' ל"ד וזה אומר שנתן ת"כ על התנאי כו' דקשה היאך מועיל ת"כ על התנאי לפמ"ש המפ' לתרץ דהא נדר ושבועה ל"מ ע"י שלית ותירצו כיון דאינו אלא דיבור בעלמא אתי דיבור ומבטל דיבור ות"כ הוי מעשה והיאך מהני תנאי. ולהב"א א"ש דע"י שליח שפיר מהני ובלא"ה י"ל. ומש"כ בפת"ש ס"ק כ' ועיי' בתשו' נו"ב כו' ועל דעת יחיד כו'. הא גם דעת מהר"ם פדואה דשבועה קונה. ועיי' בקצוה"ח מה שהשיג על הנו"ב ועיי' תשו' ב"ת מובא במסגרת סי' רי"א ס"ק ב'. ומש"כ בס"ק כ"ג בשם הנו"ב עיי' נחלת שבעה סי' ת' אות ד' מש"כ בדברי הרמ"א ע"ש:

סמ"ע ס"ק מ"ג. וזהו שמסיק מור"ם כו'. דבריו מחוסרים הבנה וראיתי שהגאון רמ"ז בישועי"ק תו"מ סי' ס' עמד עליו דכל עיקר דמהני שטר לבטל ענין אסמכתא הוא משום שהודה בעצמו שהיה בב"ד חשוב והודאתו כמאה עדים דמי ואף שאנו יודעים שלא היה בבד"ח מ"מ מהני הודאתו.

והיינו אם אמר בפירוש שיכתבו שטר טוב דהיינו שיכתבו בו שהיה בב"ד חשוב. אבל אם לא אמר רק כתבו שטר אף שמשמעותו שיכתבו שטר טוב מ"מ הרי אנו יודעים שלא היה בבד"ח והוא לא הודה בפירוש שהיה בבד"ח שנאמר שהודאתו מהני ואיך נאמר שיסלק ענין אסמכתא וצע"ג:

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה