בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן רו
סעיף א'. מכרה ביותר על מנה כו', בטור כתב ומכרה לאחר במאה ועשרים כלשון הש"ס. ולשון המחבר הוא מהרמב"ם ופשוט דגם כונת הטור דאף כ"ש ביותר וכ"כ בפרישה. ומה שהשמיט המחבר דעת הראב"ד בטור דאם הא' נותן כסכום הב' הוא קודם. י"ל דלפי מה שפירש המחבר דנמצא כמו שנאנס ומכר והוא כפרש"י בע"ז ומינה דייקי הרמב"ן והרשב"א דאין קדימה דהא לא נתקיים התנאי לזבוני מדעתיה והראב"ד אולי מפרש פירוש אחר. ומשמע דאף בנתיקרה הוי אנוס וכ"כ הנתי' בחי'. ודלא כהשוש"י שהוכיח להיפוך. מפי' הב"ח ובאמת אין דברי הב"ח מוכרחים ע"ש. ולמש"כ הפמ"א מובא בפת"ש דגם בחליפין הדין כן. יש לדון דה"ה במוכר כל:
שדותיו נ"מ כמ"ש סעי' ל"ו שם. וכן במכר לבנו כסעי' ל"ז שם, ומש"כ הנתי' בשם ר"א ששון דחיוב מהני. תמיהני דלא הביא דעת החולקין מובא במלמ"ל פ"ח ממכירה. והנה בדברי ההגה כאן לא תמכור אלא לי כו'. עיי' נתה"מ שהרבה להק' בזה. ול"י היתי אומר דהרמ"א מעתיק כאן כל דברי הג' מרדכי וכצ"ל לא תמכור אלא לי והתנה בפירוש [ומה שנרשם מהרי"ק הוא ט"ס] והג"מ קאי אלישנא דש"ס ב"מ שם לא תמכרם אלא לי בדמים הללו, ולכאורה תירוץ הגמ' אינו מוכרח כ"כ דבש"מ שם מובא מהראשונים חילוקים אחרים ועיי' חוו"ד יור"ד סוס"י קע"ב וצ"ע. ומש"כ הנתי' ראיה מלשון הנמוק"י הנה למש"כ הפנ"י שם דהנמוק"י לשיטתו דלית ליה טענת מצרנות בשכירות אבל לדידן בסוס"י קע"ה מה הועיל בתנאי הא בלא"ה זוכה מדין מצרנות וע"כ לאוסופי אתי לומר דהוא קודם אף אם יתנו יותר וא"כ ליכא ראיה מהנמוק"י. אך עיקר קושית הפנ"י ל"ק כ"כ דהא טובא איכא בין מצרנות לתנאי עיי' סי' קע"ה סעי' כ"ג כ"ד. וצ"ע בהושבחה שבחא דממילא ועי"ז נתיקרה דאולי בזה הראשון קודם בנותן כהב' וכן מסתברא: סעיף ג'. וימכור לאחר. עיי' סמ"ע ועיי' לח"מ פ"ח דמכירה ביתר ביאור: סעיף ד'. אין שומעין לו. בש"ס משמע, דבקים לן דהבתראי בקיאי טפי מקמאי או אם ברור לנו דקמאי לא קים להו כולי האי דדינא הוא דמעכב. והרמב"ם וטור סתמו. ועוד מדכתב הרמב"ם שהרי קנו מידו תחילה שמכר מעכשיו וקנה למפרע בכל גונא ועיי' ב"ת. והנה הריטב"א בע"ז פירש מחלוקת דר"ה ור"פ בשמוהו שלא מדעתו. וכתב ג"כ דבידעינן ברור דהבתראי בקיאי טפי אפי' ר"ה מודה דדינא קאמר כיון שלא נעשית הברירה הראשונה לדעתו אבל בנעשית מדעתו אין שומעין לו וע"ז כתב הרמב"ם שהרי קנו מידו תחילה כלומר על אופן שישומו. אבל בנעשית שלא מדעתו אולי גם להרמב"ם יכול לחזור בדאיכא טפי מיניהו. ועיי' לק' סי' של"א ובקצוה"ח שם והנה הח"ס חחו"מ סי' קט"ו הק' לדעת הרמב"ם דאם לא אמר בד' לא אזלינן בחר רובא דקשה הא כתיב אחרי רבים להטות והש"ס רצה ללמוד בכל התורה מסנהדרין דאזלינן בתר רוב ואי איתא לימא התם גזה"כ הוא דהרי ג' בעלמא לא אזלינן בתר רובא. ועיי' ב"ת כאן שכתב דהוי כפשרה שכתבו תוס' סנהדרין דצריך דוקא ג' והנה הפרישה דייק מדברי רש"י ע"ז שם דדוקא בבאו ג' ומחולקים בהשומא אז אזלינן בתר רוב ולא בבאו לכתחילה רק ב'. ולא יפה כתב הערוך השולחן דאפי' כששמו שנים מהג' די וכן כשהג' חלוק מהב' הולכין אחר הרוב דבשמו לכתחילה רק ב' ודאי לא אזלינן בתר רוב ועיי' ח"ס בחי' ע"ז: