אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן רב

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן רב

סימן רא

סעיף א' כיון שקנה קרקע כו'. הרמב"ם השמיט הא דאמר רבא דנתן לו דמי כולם. וכתב הכ"מ טעמו דגריס כגירסת הרי"ף דרבא לא קאי רק על מכר עשר שדות ולא אמטלטלין אגב קרקע. ועיי' נמוק"י פ' הספינה שכתב דעת הרי"ף דקאי גם אמטלטלין אגב קרקע ועיי' בהגר"א סי' קצ"ב ס"ק י"ט מש"כ בזה. ונ"ל להסביר טעם הרמב"ם לדעתו שפסק דצבורין לא בעי אגב ובאין צבורין בעי אגב ונראה דבאין צבורין ואומר לו קנה אגב קרקע קנה אף בנתן לו רק מקצת מעות דדעתו להקנותו. ואף שהרשב"א כתב דדעתיה שיקנה כשישלים לו השאר י"ל דסברא זו לא ס"ל להרמב"ם ויותר י"ל מדאמר לו קנה דעתו להקנותו עתה. וגם בצבורים לדעתו שכתב שם דבהיתה עליית לוקח מושכרת ביד מוכר קני בכסף לבד ופי' המפ' משום דאין כאן הגזירה שמא כו' והכא דמקנה לו הקרקע הא ליכא כאן הגזירה וא"צ אגב בנתן לו מעות וע"כ דלא קאי רק אמכר עשר שדות. ועיי' גיטין כ"ב ע"א עציץ וזרעים של אחר כו' וברש"י ד"ה עד שיחזיק. ומש"כ בסמ"ע ס"ק ג' כיון דמונחים כו' לכאורה טעם חדש הוא. ובפרישה מביא רק טעם הכ"מ דצבורין הענין עצמו מוכיח שמקנה אותה אגב החצר ואולי כונתו ג"כ כאן כן לדברי הכ"מ. ועיי' קצוה"ח סי' ער"ה ס"ק א' ולפמש"כ יש לפקפק בדבריו. ומש"כ עוד בס"ק ד' עיי' מקנה כ"ז ע"א מיישב דבריו לנכון:

ש"ך ס"ק ב' וכתב עוד ר"י כו' וכ"מ להדיא מדברי התוס' כו'. צל"ע שלא הביא מש"כ בעל העיטור ובעל התרומות להדיא דקני מובא בב"י סי' ס"ז מחו' י"ב. ומש"כ לא ידעתי למה יגרע שאלה משכירות. באמת הסמ"ע סי' ס"ז ס"ק מ"ה כתב דשאלה עדיף הואיל וחייב באונסין חשוב כשלו ואף בקרקע נמי עיי' אורים שם ס"ק מ"ו. אלא שהיש"ש ב"ק פ"ה הל' ד' כתב לענין קונה שאינו מפקיע קנין שכירות ומפקיע שאלה. ומש"כ הש"ך שכן דעת התוס' ב"מ י"א לכאורה אין הוכחה כ"כ דאפשר דהק' כן רק למאן דס"ל דמטעם חצר הוא וכן ראיתי בש"מ בשם תוס' שאנץ שכתבו וז"ל וכ"ת דשדה בשאלה ומטלטלין במתנה לא מיקני באגב הניחא למ"ד דמטעם אגב הוא אלא לר"א דבסמוך ל"ש למימר הכי דקני בתורת חצר וכן פירש הר"ש פ"ה דמע"ש משנה ט'. ואולי כונת הש"ך מסתם דבריהם דמשמע דמקשים בכל גונא. והנה ראיתי בהג' תש"ש קדושין כ"ז כתב דאגב ל"מ אל בסימטא ורה"ר ולא כשהיו ברשותו של מוכר דלא עדיף ממשיכה ומצאתי בחי' רשב"א ב"ק ל"ו שכתב וז"ל ועוד אי עמדו בדין אף לר"ע כן אם נתרצה לו הניזק אלו משך או אם היה השור ברשותו של מזיק דקנתה לו חצירו כעובדא דמדוני בקדושין.

וע"כ כונתו דמקנה לו באגב כעובדא דמדוני. ואף שעיקר דברי הרשב"א שם צ"ע טובא נקטינן מיהת מדבריו דאף בעומדת ברשותו של מוכר מהני אגב. ומש"כ הש"ך דהא דין זה פשוט יותר ל"ד דהא בש"ם פשוט מכר משכירות ומשמע דמכר פשוט יותר ועיי' עיטור. והנה חותני זצ"ל בס' תפארת יעקב חקר במקנה קרקע ומטלטלין כאחת ונתבטל הקנין של הקרקע כגון דנמצאת שאינו שלו או דעייל ונפיק אזוזי אם מתבטל קנין המטלטלין. ומצאתי חקירה זו בשומ"ש מ"ק ח"ב סי' ר"ג ופשיט מתוס' עירכין כ"ט ע"ב דבטיל קנין המטלטלין מיהו שם מיירי בקנין חזקה אבל בקנין כסף צ"ע: סעיף ב' בהגה. אבל עם לא מהני. עיי' בזה בתוס' ישנים יומא פ"ה ע"ב ובהג' מיימוני פ"ג מהל' ת"ת אות ב' ובמדרש שמואל אבות פ"ב מ"ב וה"נ תליא בזה אם הקרקע עיקר או המטלטלין. ומש"כ בסמ"ע ס"ק ג' כיון דמונחים כו'. לכאורה טעם חדש הוא. ובפרישה מביא רק טעם הכ"מ דצבורין הענין עצמו מוכיח שמקנה אותה אגב החצר. ואולי כונתו ג"כ כאן לדברי הכ"מ ועיי' קצוה"ח סי' ער"ה ס"ק א' ולמש"כ יש לפקפק שם בדבריו ואכ"מ:

סעיף ד'.

הקנה כו'. והא דמיחשב שינוי רשות ביצא מתח"י האפטרופס ליד היתומים ב"ק ל"ט משים דלא גרע מיצא מיד השומר לבעלים דרשות משנה שם מ' ע"ב ודלא כספר אחד שנתקשה בזה ולא העלה דבר ברור. והנה מזה הוכיח המקו"ח סי' תמ"ח דשלוחו של מוכר יכול להקנות מטלטלין של מוכר אג"ק של השליח ועיי' מש"כ בזה הח"ס חאור"ח סי' קט"ז. והמקנה בסוגיין חידש דאפי' ב' בנ"א מקנים לאחד זה קרקע וזה מטלטלין דקנה המטלטלין אג"ק של חבירו. והקצוה"ח סי' ער"ה לא כתב כן ולענ"ד קושית המקנה שם לק"מ. ומה שהק' דודאי היה לו מקום שאול או שכיר שהיו המטלטלין מונחים שם דדוחק לומר שהיו מונחים ברה"ר או בסימטא וא"כ ליקני מדשמואל מכר לו י' שדות כו' מלבד שאין זה דוחק כ"כ דהא ע"כ צ"ל כן כמ"ש הר"ן שע"כ לא היה לו שום זכות בקרקע. עוד י"ל עפ"י מש"כ בשדי תמד בשם רשב"א ב"ב גבי איסור גיורא קמ"ט דכן קשה שם וכי לא היה לו מקום שאול לפירות ותירץ שהיה שאול לו לזמן ונשלם הזמן וכן מובא בחי' מאירי שבת בשם הרשב"א. וגם מה שהק' במ"ש שם צפוני זה לפלוני כו' ומשמע שכן לכולהון ולמה הוצרך לזה הו"ל להקנות אגב טפח אחד או ע"י כל הסלע לכל מקבלי המתנה ומוכרח לזה דקרקע לזה ומטלטלי לזה לא מהני ולכך היה צריך ליחן לכ"א תלק בקרקע והוא איבעיא דלא איפשטא לקמן גם זה לק"מ דהא כחב הר"ן שם והא דקתני צפוני כו' לאו למימרא דאגב צריך יחוד מקום אלא זה היה מחלק גם הקרקע להם ונתן צפוני לפלוני במתנה: ואגבו הקנה לו המטלטלין וכן לכ"א. אולם לפי הבנת המקנה דמעשה דמדוני היה הקרקע במכר ומטלטלין במתנה והוי פשיטא להו דמהני מיושב מה שהק' הש"ך דהא עיקר נלמד משכירות ומאי וי"א. ולפי מש"כ המקנה הוה פשיט להו כן בלא הילפותא דשכירות:

סעיף ו' בהגה. ויכול להקנות אגב מקומות של בהכנ"ס. הר"ן בקדושין בסוגיין כתב בשם הרא"ה דבן בחיי אביו אין לו חלק בביה"מ ואין יכול להקנות אגביו ולא הובא בפוסקים. ופשטות לשונו משמע דקאי על ביהמ"ד של כרכים. וגם נראה דס"ל דאגב מקום שאול אינו מקנה בחליפין דלא גרע לבן ממקום שאול. ועיי' ב"ש אהע"ז סי' ל' ס"ק ט'. והנה בס' דברי אמת כתב בשם מהרי"ט דגם להסוברים דשכירות מהני באגב היינו דוקא כשגוף הקרקע של המשכיר אבל אם הוא שכור או שאול בידו לא מצי להשכירו ולהשאילו לאחר ולהקנות מטלטלין אגבן. ומובא גם בתורע"א פ"ה דמע"ש. והק' עליו מסיפא דמתני' שם אר"י עשור שאני עתיד למוד נתן לאב"ע ומקומו מושכר לו אף שהיה לו רק בשכירות. ויותר קשה הוא מדברי הרשב"א כאן דהא אין לו בבהכנ"ס קנין הגוף רק שכור הוא לו עיי' נתי' סי' קצ"ב. ויש לחלק עפ"י מש"כ הסמ"ע סי' רי"ב ס"ק י"ז לחלק בין קרקע לבית דבית רשאי השוכר להשכירו לאחרים דמינכרא היזקא ושדה דלא מינכרא היזקא אינו רשאי. וי"ל דהמהרי"ט לא אמר כן אלא בשדה דאינו רשאי להשכירו לאחרים ולא בבית. ולפי"ז במקומות בהכנ"ס דרשאי להושיב אחרים במקומו רשאי להקנות אגבה. וגם בעובדא דר"ג בודאי לא היה ר"ג מקפיד על הקנאת מקומו לאחרים דודאי היה רוצה לזכות לר"י שיתן מעשרותיו. ומש"כ הקצוה"ח כאן דאגב מיקרי אגיד גביה דהקרקע חוזרת לבעליה. הנה אף שכן כתב המקנה קדושין ח' להקשות להפוס' הסוברים דבא"ל לאשה הא"מ לי במלוה ונתן לה שטר או משכון דאינה מקודשת דהטעם הוא משום דאגיד גביה את דמי הקנין וכסף קנין בעינן שלא יהא אגיד גביה א"כ לפמ"ש הפוס' הטעם דמכר שט"ח וחזר ומחלו מחול משום דשני שיעבודים יש שיעבוד הגוף ושיעבוד נכסים ושיעבוד הגוף ליתא במכירה א"כ לעולם הוי שיעבוד הגוף אגיד גביה. אבל י"ל דזה לא מיקרי אגיד גביה דבמה שמקדשה הוא נותן לגמרי ולכתחילה לא נתן לה רק השיעבוד נכסים ושיעבוד הגוף לעולם ליתא במכירה וגם כאן הוא כן דהא הקרקע לעולם לא הקנה לה רק משום הגט לקנות אגבו והגט הוא שלה ומה שהעלה הקצוה"ח דגט אינו נקנה בק"ס דחליפין דרך מו"מ הוא ובגט כתיב ונתן. היה נ"ל לכאורה לדון דבאמת חליפין לא הוי מו"מ ממש ורש"י כתב דנראה דרך מו"מ דק"ס הוא רק קני ע"מ להקנות עיי' קצוה"ח סי' ק"צ ס"ק ד' דהקנאת הסודר גריע ממתנה ע"מ להחזיר וגם הרשב"א כתב לענין אונאה דממכר ממעט אונאה. ואף דהקשו עליו מש"ס דכאן ומקדושין ו' אבל הא ראינו דעתו דחליפין לאו מו"מ ממש הוא וכמ"ש רש"י. ולפי"ז י"ל דכל זה בהקנאת סודר מיד הקונה להמקנה דנראה כמו"מ אבל באחרים מזכים עבור הקונה וכסי' קצ"ה סעיף ג' לא נראה כמו"מ רק מטעם זכות דזוכים עבורו. אלא שיקשה מש"ס דכאן דאמר חליפין דרך מו"מ הוא דהו"ל להקנות ע"י אחרים וי"ל. אלא שמדברי הקצוה"ח נראה דגם בהקנאת המקום ע"י חליפין לא מיקני. ובאמת כתב הריטב"א ב"מ להק' בעובדא דר"ג כיון דמקומו מושכר לו ונתקבלו שכר זמ"ז הא הוי דרך מו"מ. ותירץ נהי דאיכא דרך מו"מ במקומם של הפירות אבל הפירות עצמם נתינה הם. ובעצם ראיית הקצוה"ח מב"ב יש לדחות דכונת הש"ס ב"ב שם הוא כמ"ש בשו"ת הגאונים המיוחס לר"י טוב עלם סי' ו' וז"ל גט שאדם מגרש בו א"צ לקנות בחליפין אלא כיון שאמר כתובו ותנו שוב א"צ כו' וז"ש מה גט דלאו בר קנין הוא ר"ל דאין צריך למיקני מיניה על נתינת הגט וכ"מ פשטא דש"ס שם ולא קאי כלל על עצם נתינת הגט. ועיי' פת"ש אהע"ז סי' קל"ט בשם האחרונים ויש לי אריכות בזה ואכ"מ:

סמ"ע ס"ק י"א. וא"כ לא הו"ל למור"ם כו'. בהג' כסא דהרסנא בשו"ת בשמים ראש סי' שי"א כתב ליישב דברי ר"י המובא בב"י יור"ד סי' רנ"ח דר"ע לא היה גבאי רק דאדם חשוב או טובי העיר הוי יד עניים. ואשמעי' רמ"א דה"ה גבאים ומש"כ הסמ"ע בס"ק הקודם דה"ה לגדול. לפמש"כ רבינו שמחה והוא דעת, החולק דדוקא עניים דגדולים נינהו וגבאי שלהם כמותם לגמרי משא"כ קטן ומובא לשונו בבש"ר שם. וא"כ בגדול יותר פשוט אלא שהב"י כתב כן לפמ"ש בטעם החולקים דגבאי שאני לפי שעליו לפרנס את העניים וכל שאין מעות בבית צריך לטרוח בשבילם ויש לו טובת הנאה במה שעניים זוכים בו. והנה הנתי' בחידושים מביא מה שכתב במקו"ח סי' תמ"ח דאפי' בשליח מהני. והפוסקים הו"ל לכתוב חידוש זה כשכתבו דין דגבאי ואפטרופס. ורבינו שמחה חולק גם על שליח מובא בבש"ר שם ובהג' כ"ד כתב דאפטרופס עדיף משליח ע"ש:

סעיף ט'. והוא שיהיה כפות וי"א כו'. הרמב"ם הוסיף שהרי אינו יכול להלוך. ויש לדקדק למה הוסיף זה שמובן מאיליו. ובפ"ה מגירושין הל' י"ז כתב סתם כפות. ועוד הק' הכ"מ שם לפי גירסתינו ברמב"ם למה הוסיף בסוף ההלכה ואם היה כפות ה"ז, מגורשת דהא בכפות כתב בריש ההלכה דגם בניעור ה"ז גט. ולענ"ד נראה לפי שיטת הגמ' מובא בב"י כאן דל"ב כפות וישן אלא בגט דחוב הוא לה בעינן חצר המשתמרת לדעתה אבל במכר ומתנה דזכות הוא לו ויש דא"מ אפי' אינו משתמר ואינו עומד בצדו וכפות ברגליו ולא בידיו ואפי' הוא ניעור כיון שא"י להלוך קני מטלטלין שעליו. ודעת רבינו ירוחם מובא בב"י דכפות בידיו ורגליו סגי או כפות ברגליו לבד וישן. וי"ל דדעת הרמב"ם בחציה כהג"מ דבגט בעינן כפות וישן אלא דבזה ס"ל כר"י דכפות בידיו ורגליו הוי ככפות וישן [אף דהב"י דחה דעת ר"י דלא ידע מנין לו זה מצאתי שיטת ר"י ברא"ש גיטין בשם הריצב"א. שו"ר לאח"ז בשעהמ"ל פ"ה מגירושין שהעיר מזה ומש"כ שם להק' בשם ח"ה בתוס' ב"ק י"ב ותירץ עפ"י מש"כ תוס' גיטין כ"א עיי' ק"ג ברא"ש שם ובגיטין פ) הזורק מש"כ בזה] וזה שדיקדק הרמב"ם כאן וכתב שהרי א"י להלוך כלומר דבקנין מו"מ או מתנה סגי בכפות ברגליו לבד שא"י להלוך וכשיטת הג"מ. ושם בה' גירושין כתב תחילה דאם היה כפות, והיא משמרתו ה"ז גט באופן שהיה כפות ברגליו לבד ובסוף ההלכה כתב ואם היה כפות ה"ז גט ולא קאי אישן דמיירי מקודם ומילתא באפי נפשיה היא דאם היה כפות בידיו ורגליו אף שהוא ניעור ה"ז גט דהוי ככפות וישן. ואף דהו"ל לפרש דבריו סמך על ישוב הסוגיות המתפרשים כן לדעת ר"י וריצב"א וסתם בזה:

סמ"ע ס"ק י"ו. דדומיא דערים כו'. ותמה הנתי' דלדידן דעבדא כמטלטלי בלא"ה לא קני דאין מטלטלין נקנין אגב מטלטלין. אולי כונת הסמ"ע ליהן טעם לדעת כמה מהראשונים הסוברים דקנין אגב הוא מה"ת לא המה הריטב"א פ"ק דקדושין בשם מורו וכן הוא דעת הרמב"ן והר"ן וכ"נ דעת רש"י בגיטין וכן הוא דעת הנמוק"י רמזו הש"ך לק' סי' שע"ג לכך כתב הסמ"ע לכל הדיעות. והנה הא"מ סי' קל"ו הק' בהא דגיטין כ"א אמר רבא כתב לה גט ונתן לה ביד עבדו כו' ופריך דהו"ל חצר מהלכת. והק' דילמא רבא מטעם אגב קאמר דקנה בעבדים כמ"ש סי' ר"ב. והוא תמוה מאוד לכאורה דהא בפירוש פסקינן כאן דאינו נקנה מתורת אגב רק מתורת חצר וכן תמה עליו בשומ"ש מ"ק ח"א סי' ר"ג וי"ל דכונתו הוא דהא רבא ב"ק שם ישמע דס"ל עבדא כמקרקעי דמי ואיכא מאן דס"ל התם דהחזיק בעבדים קנה מטלטלין למאן דס"ל כמקרקעי דמי ודילמא רכא ס"ל כמ"ד זה. אלא שלשונו אינו מדוקדק:

סעיף י"א. עד שיחזיק כו' ה"ה אם משכו למקום שפסק יניקתו כמ"ש שם בתוס' ד"ה יצא:

סעיף י"ב. החזיק בזרעים קנה העציץ. המחבר השמיט מש"כ תוס' ור"ן דל"ב אמירת אגב משום דפכה לעיל כדעת הרמב"ם דצבורים ל"ב אמירת אגב ובאמת בתוס' נשארו בצ"ע והר"ן כתב כן בשמם. ועל ראית התוס' מב"ב תמה השומ"ש דזהו נגו ש"ס ב"ב ע"ז ע"ב אגב שאני. ולא ראה מחלוקת הראשונים שם בש"מ בזה. ועיי' ר"ן קדושין בסוגיא דאגב בשם הרא"ה מוכח דלא כתוס'. ומש"כ בהגה מחלוקת רש"י ותוס'. צ"ע מדוע לא הביא מש"כ הרמב"ם דאינו מחלק בין חרס לעץ ועיי' בהגר"א יור"ד:

סוס"י רצ"ד ויפה סתם הרמב"ם כאן כמ"ש הה"מ מובא בב"י. אבל על הטור קשה דדעתו כרש"י למה סתם כאן וצ"ע. והנה המחבר השמיט מחלוקת תוס' ור"ן בהיו שניהם של איש אחד. והטעם דל"ק הזרעים אף שהם בתוך עציץ שלו כתב הגרש ירחים גיטין משום דהזרעים חשובים כמחוברין לקרקע ליכא בהו קנין חצר. ואין זה טעם מספיק לדברי התוס' ב"ק י"ב ד"ה למה דמשמע דס"ל דקרקע נקנית בקנין חצר. וי"ל בזה משום חצירו ומתנתו באים כאחת דלא אמרי' לדעת הש"ך ס"ק ג' ועיי' פנ"י מש"כ בדברי הר"ן ופלא שלא הביא מש"כ הב"ח ודרישה בזה. ועיי' שומ"ש מ"ק ח"א סי' רל"ב וגם הוא לא ראה דברי הדרישה וי"ל בזה. ובענין זה נ"ל להעיר בדברי המג"א סי' של"ו ס"ק י"ד שתמה מאוד על הרא"ש בתשו' מובא בשו"ע יור"ד סוס"י רצ"ד דהנוטע על הגג תשוב כמחובר לכל מילי וגם לענין שבת. וראייתו הוא מפ"ה דמעשרות מ"ב. וחמה עליו דהא כתב הר"ש שם דדוקא לענין טומאה אמרו כן ולא לכל מילי ע"ש. ותמה אנכי על המג"א דהא הרא"ש בתשו' כתב וז"ל ועוד תנן בצלים שהשרישו בעלייה טהרו מלטמא נפלה עליהם מפולת והם מגולים הרי אלו כנטועין בשדה חזינן אפילו מפולת שנפלה עליו מאיליו ובעליה הוי כנטוע בשדה כש"כ המכוין ליטע בגג דחשיב כמחובר גמור לכל מילי והתולש בשבת ממנו חייב. הרי דראיית הרא"ש הוא מסיפא ומפרש לה על הגג ושם במג"א יש קצת ט"ס ע"ש היטב:

סעיף ט"ו. א"ל משוך קופה כו'. ראיתי למי שחקר במשך חתיכת בגד שלימה ואין רצינו לקנותה כולה רק מקצתה אי הוי משיכה דל"ד לכאן דהוי גופים מחולקים. ופשוט דהוי משיכה עיי' יור"ד סי' ש"כ גבי בכור. ובחולין פ"ג ע"א ובקדושין נ"א נ"ב. שוב ראיתי בפרישה רס"י קע"ו שנסתפק אם מועיל משיכה היכא שאין רוצה לקנות רק חצי המעורב בשל מוכר ודבריו צ"ע ועיי' תפא"י משניות פאה פ"ב בחידושים. ועיי' נמוק"י פ' הספינה פ"ח ע"א אי הוי לוקח כה"ג בלקח חתיכה שלימה ואינו רוצה רק מחציתה או חלק ממנה ופסק דחייב לפי ערך שרצה לקנות. והר"י בש"מ שם כתב דכה"ג לא הוי לוקח כלל כיון דמעורב עם של המוכר. מיהו י"ל דהם מיירי בבשר שאין כל החלקים שווים אבל בתחיכת סחורה שכולה שוה ל"ש לומר דמעורב בשל מוכר דכל אמה סחורה שוה לחבירו וצ"ע:

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה