בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן קצו
סעיף א'. או בשטר. ביור"ד סי' רס"ז סעי' כ"ג פסק אפי' בלקח מעכו"ם.
והק' הב"מ מובא בחי' רע"א שם מתוס' בכורות י"ג ע"א שכתבו דבקנהו מעכו"ם אינו נקנה בשטר. ובמקנה קדושין י"ט מתוס' ב"ב נ"ד בשם רש"י דישראל גופיה לא קני בשטרא אלא מספר המקנה והתם ישראלים הוי ועבד דיליף מהיקישא דשדה אינו נקנה מן הגוי בשטר [הנתי' בחידושים כתב ע"ב דדוקא בלקח מישראל אבל מעכו"ם ל"מ שטר ובביאורים לא כתב דבר מזה] ובזה נראה לכוון לשון הרמב"ם דבפ"ב ממכירה כתב ונקנה בכסף ובשטר או בחזקה. ודקדק הכ"מ דדעתו דדוקא בכסף ובשטר ולא בכסף לחוד. ולדעתו למה בהל' עבדים פ"ה כתב בכסף או בשטר או בחזקה. ולהנ"ל א"ש יותר דבהל' עבדים מיירי בקנהו מישראל דנקנה בשטר לחוד ובהל' מכירה מיירי בקנאו מעכו"ם דאינו נקנה בשטר לחוד. ועפ"י פשוטו אינו נראה כלל עיקר דיוק הכ"מ דבהל' מכירה איירי אתר שכתב בפרק הקודם דיני קניית כסף ושטר ולכן כתב בכסף ובשטר או בחזקה דעתה מתחיל לכתוב שם דיני חזקה. ובהל' עבדים דלא מיירי מדיני חזקה ומבאר שם דיני קניית כסף ושטר לכך כתב כסף או שטר או חזקה. ומדברי הה"מ נראה שהיה לפניו נוסחא אחרת בדברי הרמב"ם ועיי' הג' ברכי יוסף יור"ד שם:
סעיף ג'. או שהנעיל כו'. בש"ס איתא נעל לו מנעלו כו' והנעיל כו' ופי' רשב"ם היינו נעל לו מנעלו דרישא ואגב שיטפא נקט. וכן נראה דעת הרמב"ם והטור שהשמיטו והנעילו דסיפא. אבל הרמ"ה פירש דתרי ענינא נינהו. ברישא מיירי בקשירת רצועות דומיא דהתיר לו מנעלו דמיירי בהתרת רצועות. ובסיפא מיירי בנעילת כל המנעול. ומקדושין כ"ב משמע להדיא כפי' הרשב"ם דל"ק אלא התיר לו מנעלו וע"כ פסקו כן הרמב"ם והטור ומ"ש המחבר או שהוליך כליו אחריו לביה"מ. הנה ביור"ד סי' רס"ז לא כתב אחריו אבל בר"ן קדושין בשם, הרמב"ן כתב דדוקא נקט אחריו דמלאכת בזיון הוא דכה"ג בע"ע אסור וכ"כ הריא"ז מובא בש"ג ועיי' הג' ברכי יוסף יור"ד מש"כ בזה. ובזה ראיתי בס' חדרי דעה שחידש כיון דילפי' עבד מקרקע א"כ כמו בקרקע אם ייפה הקרקע כ"ש קנאה ה"נ בעבד כשיפה כ"ש את העבד קנהו בחזקה. ולא ראה שכתב כן הנמוק"י ב"ב וז"ל וכן אם תיקן האדון שער העבד או פספסו שהוא תיקון בגופו של עבד קנאו. ומש"כ המחבר וי"א דה"ה כו'. הוא דעת הרמב"ם כרש"י וכמ"ש הה"מ מובא בבאה"ג כיון דקיי"ל כשמואל ור"א דנקנה במשיכה כ"ש בהגבהה. ולפי"ז א"מ לשון הרשב"ם שם שכ' משא"כ במשיכה ומסירה כו' כיון דר"ש ס"ל דגם במשיכה קונה. וע"כ משום דהרשב"ם פירש טעמא דחכמים לפי שאין דרך להגביה בנ"א. ומביא ראיה מהגבהה שקנה אפי' במידי דבעי מיתנא כדלק' סי' קצ"ח. ולהרשב"א דחוק קצת למה נקט, דוקא הגבהה. ועיי' בהגר"א בליקוט שהסביר מחלוקתם באו"א. והנה בקדושין שם פריך אשמואל בשלמא כו' אלא לתנא ברא ליתני משיכה ולהרשב"א דחכמים דפליגי אר"ש לא ס"ל הא דשמואל וכ"כ הב"ח מאי מקשה דילמא תנא דמתני' ס"ל כחכמים. ולמש"כ הגר"א דחכמים ור"ש פליגי בעבדים א כמקרקעי דמי דחכמים ס"ל כמקרקע ור"ש ס"ל כמטלטלי י"ל כיון דפירש תחילה טעמא דתנא דמתני' דמילתא דליתא במטלטלין קתני כו' אלמא דסבר עבדא כמטלטלי דמי והוא כר"ש ולכך שפיר מקשי דניתני נמי משיכה. והתנא ברא אף דאין ראיה דס"ל כמטלטלי דמי מ"מ משמע דמוסיף אתנא דמתני' ול"פ עליה בדינא. וצ"ע בפירשב"ם שפירש שאין דרך להגביה בנ"א דעבד קטן מא"ל דדרכו בהגבהה וחכמים סתמו בכל עבד ואולי משום לא פלוג:
סמ"ע סוס"ק ה'. ונראה דה"ה כו'. עיי' קצוה"ח ונתי'. ואולי הוי קנין מחמת הלוקח כיון דאזיל מחמתיה וקטן יש לו קצת דעת וכ"מ לשון הפרישה שכתב דהוי כמוסרו לידו: