בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן קצה
סעיף א'. בקנין כיצד כו'. האחרונים האריכו בענין קנין חליפין בעכו"ם. והנה בעירובין ס"ט ע"ב ובנכרי עד שישכור כו' וא"צ לזכות ופירש"י שם בקנין חליפין. ומשום דלשון לזכות משמע כן או משום דקנין סתם הוי חליפין. אבל למה שני הש"ס בעכו"ם להשכיר ובישראל לזכות וע"כ משום דחליפין ליתא בעכו"ם ועיי' תומים סי' קכ"ג בדעת רש"י בזה. ולכאורה גם מכאן ראיה נגד הי"א שבסעי' ט' דהכא הוי רק לשבת אחד ועיי' ט"ז אור"ח סי' ש"פ ס"ק ב' ובמג"א ס"ק ו' בדעת הר"ם ובישועי"ק שם וי"ל בזה ואכ"מ:
סעיף ב'. אין קונים אלא בכלי. עיי' פת"ש בשם החכ"צ. ומדוע לא הגיה גם על המלמ"ל פ"ה ממכירה הל' ח' שגם הוא הבין כהט"ז. ומש"כ שם המלמ"ל להק' כיון דע"כ מידי ספיקא לא נפקא דאפשר דקנין זה היה קנין סודר ל"ש לומר יד בעהש"ט על התחתונה וכמ"ש הרא"ש. י"ל דס"ל למהרא"י כדעת הרשב"א מובא ברמ"א לעיל סי' מ"ב סעי' ט' ע"ש. ומש"כ המחבר ואין קונין בדבר שאסור בהנאה. אף דבגט כשר באיסה"נ שאני הכא משום דכתיב נעל. כן כתב הרש"א ומהרמ"ש שם בתוס'. וע"כ צ"ל בכונתם משום דומיא דנעל דהוי דבר חשוב וכמו דממעטינן מוריקא וכה"ג. דא"ל דנעל דוקא דא"כ איך קרקע עושה חליפין נימא נעל דוקא. ובזה תמוה מש"כ המקנה קדושין דבכלי של שותפים ל"מ חליפין הואיל ויש לחבירו חלק בו ואנן בעינן נעלו המיוחד לו דמנ"ל למידרש טעמא דקרא מדנפשיה. אולם בעיקר קושית הרש"א יתבאר לפמש"כ הקצוה"ח סי' ח"ה דאיסה"נ הוי שלו ואינו ברשותו כמו גבי חמץ וא"כ שפיר קיים מצות נתינה בשלו. ולענין ק"ס ל"מ בדבר שא"ב דלא עדיף ק"ס מקנין מעות דאינו קונה במלוה משום דהוי דשא"ב ועיי' בזה בשו"ת חסד לאברהם סי' ל"ד ובשומ"ש מ"ת ח"ב סי' ע"א. [ובא"מ סי' קמ"א ע"ש שדבריו שם צ"ע] ומש"כ הסמ"ע בשם מהרא"י דאם לא, כתב במנא דכשר כו' פסול ועיי' פת"ש מאחרונים. הנה הריטב"א כתב להדיא דאף אם לא כתב כן כשר ומובא בשמ"ק:
סעיף ג' בהגה. לפי שרוב כו'. ואף דבזמנינו רוב הקנינים הם בפני הקונה עכ"ז משום אינך טעמים טעם ר"ע גאון מובא בב"י כאן. ועוד טעם מובא בשו"ת הגאונים סי' ק"ס לפי שאינם בקיאים בדינים:
סעיף ד'. אעפ"י שלא תפס כו'. והוא מהרמב"ם פ"ה ממכירה וכתב הה"מ מקורו מב"מ ז' ואף דהתם מסיק התם כריתות בעינן וליכא הכא נתינה בעינן ואיכא. דעת המחבר כיון דבגט כיוצא בזה אינה מגורשת דאזלי' בחר בעל שהוא יכול לנתקו ה"ה גבי קנין אזלי' בתר התוס' שיכול לנתק ונ"ל דגם דעת ריצב"א בשיטת רש"י הוא כן בתוס' כתובות ל' ע"ב ד"ה ואי שכתב דדוקא לענין הגט אמרי' היכא דיכול לנתקו דלא הוי גט משום דבעינן כריתות והא אגידא ביה אבל לענין זכיה אשכחן בפ"ק דב"מ ד' ט' טלית חציה ע"ג קרקע וחציה ע"ג עמוד והגביה חציה שע"ג קרקע דלא קני מטעם שיכול לנתקה. והק' בגליון הגרע"א דהא להדיא איתא כן בב"מ ז' ע"א ונשאר בצ"ע וכן הק' בתשו' סי' צ"ז. ומוכח דס"ל כהרמב"ם ומכאן אין ראיה דבאמת גם בקנין מהני ולא הביאו אלא מד' ט' ולדינא לא ס"ל כהרמב"ם אלא דמשם אין ראיה מוכרחת דנוכל לפרש כהרמב"ם. והרמב"ם באמת השמיט הך דד' ט' דאלת"ה כו' עיי' סי' רס"ט דנדחית מסוגיא דכאן דבלא"ה הק' שם בתוס' מנ"ל שלא יחלוק ר"א אף בזה והכא אזלא הסוגיא ג"כ אליבא דר"א ומצינו אליביה הך סברא אלמא דפליג נמי וכקושית התוס'. ומש"כ בהגה' וי"א אפי' הוי כלי שאול. והב"י דחהו עיי' ד"מ. והנה הוא מחלוקת הראשונים מובא במחנ"א הל' חליפין דעת הריטב"א ב"מ פ"ד דקונים בשאול כהב"י. ודעת המרדכי כד"מ. וכן מצאתי בש"מ ב"מ ז' ע"ב בשם הריטב"א דקונים בטלית שאולה. וזה דלא כמ"ש בתומים סי' ס"ו ס"ק ע"א דדעת המרדכי וריטב"א אפשר לומר דקונין בשאול:
סעיף ט'. וי"א שאינם נקנים בק"ס. התוס' כתבו משום דהוי כטו"ה דלא הוי ממון. ע"כ צ"ל דרק לדמיון נקטי טו"ה וגרועי מינה דלדידן ל"ל כן דהא פסק לק' סי' ר"ג דטו"ה נקנה בחליפין ואיך הביאו טעם התוס'.
ועיי' קצוה"ח הרבה קושיות שהק' לדיעה זו. ואולי יש לחלק עפ"י מש"כ האלגזי בקונטרס טו"ה בס' נאות יעקב לחלק בדעת תוס' דהיכא דמוכרח ליתן בזה לא הוי ממון. והיכא דנותן מרעות נפשיה שפיר הוי ממון. וי"ל דתוס' לא כתבו כך רק בעובדא דר"ג שהיה מוכרח ליתן וגם להקנות החצר עמו כמ"ש המרדכי שם דבלא"ה לא הוי ד"א מקנה אותו מובא בקצוה"ח סי' ער"ה. ובכל הני דהוי מדעתו מודים דהוי ממון. ומה שהק' הקצוה"ח מקנין בועז. י"ל דשם קנה הגואל כל אשר להם כמ"ש קניתי כל אשר למחלון וכליון ומשמע שהיה שם עוד חפצים ומטלטלין. ומיגו דחל הקנין אשאר מטלטלין חל הקנין גם על הקרקע עיי' סוס"י ר"ג בהגה. וראיתי בהג' חש"ש קדושין שהעיר מיגו דחל קנין אאישות ע"י החליפין חל נמי אקרקע ועיי' מש"כ סוס"י ר"ג מזה. ועוד י"ל דבמדרש רות מבואר וכן בירושלמי קדושין שבראשונה היו קונים במנעל חזרו להיות קונים בקצצה חזרו להיות קונים במנעל חזרו להיות קונים בכסף ושטר וחזקה. הרי אף בהיות להם כבר כל קניני התורה עכ"ז העם קבע לו קנינים הנאות להם למסחר. יש שכל קנינם היה בחליפין אף שמד"ת יש עוד קנינים. וא"כ להם הוי כמו סיטומתא דמהני מצד המנהג דמהני גם לדשלבל"ע עיי' סי' ר"א ובאחרונים שם. שו"ר לאח"ז שכן העיר הג' מהרש"ק בהג' תכ"ש סי' קכ"ג ב"ה שכוונתי לדעתו הרמה ועיי' ת"ס חיור"ד סי' ש"ו ובשפת הנחל להגר"א מסלאנים דרוש י"ז מש"כ בזה:
סעיף י"א אין קונים כו' ואם קנו כו'. הק' בקצוה"ח דליבטל הקנין משום אשלד"ע וע"כ העלה דמטעם ע"כ הוא. וכבר הערתי בסי' ק"צ דמלשון ר"ע גאון שבעיטור מוכח דמטעם שליחות הוא עיי' ב"י.
[כעת בא לידי הספר דברי חיים על חו"מ וראיתי שגם הוא, השיג על הקצוה"ח בזה מכמה מקומות] ובקושית הקצוה"ח י"ל דאמר להם סתם קנו והם הקנו בשבת והפרמ"ג בס' שושנת העמקים כתב דבעשה שלית לקדש סתם וקידש בשבת דהקדושין לא בטלי. אולם ל"ל כן דהא דומיא דש"מ דייקי ובש"מ אפי' צוה בשבת. וי"ל עוד עפ"י דעת המחנ"א הל' שלוחין דבנשבע שלא לקדש וקידש ע"י שליח לא הוי לד"ע כיון דבעצם הקדושין אין עבירה וה"נ י"ל כן וי"ל עוד: