בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן קצב
סעיף א' מכר או נתן. עיי' פח"ש בשם המחנ"א וכ"כ המהר"ם מינץ סי' ל"ט וכ"נ הב"י כאן להוכיח כן מרא"ש גיטין. ובזה י"ל מש"כ המהרי"ט ראיה דבשכירות בעינן דוקא נעל ופרץ מפ' הזורק תיזיל ותפתח כו' ומתוס' פ' הספינה וביאר בנתי' כונתו דהיה לו להניח כליה ותקנה בזה. די"ל כיון דבלא"ה היתה משתמשת שם אין ניכר דלשם קנין נתנה וכן בפ' הספינה דאין מקפיד על מקום קלתה. ומה שהק' המחנ"א מב"מ ע"ג ועי' נחלת צבי כאן. י"ל כונת הריטב"א דבא לומר כיון דמחזיק בתוכה תדיר הוי כא"ל לך חזק וקני ויעשה חזקה המינכרת בדבר שלא היה משתמש בתחילה וכן מורה לשון הריטב"א:
סעיף ז'. ואם שביל של כרמים כו'. עיי' ט"ז. וכ"כ הנתי' דדוקא שביל של כרמים דאין בו בה שיעבוד הגוף רק להילוך וכ"כ התוס' ד"ה בשביל והמחבר לא ביאר. ואולי משום דבשמ"ק מובא דעת רא"מ שמסתפק בזה למעשה דאולי גם בשאר דרכים נמי קונה בהילוך. ובמלמ"ל פ"א ממכירה מביא ירושלמי פ"א דביכורים מחלוקת במכר שביל אי קונה עד התהום או רק להילוך. ותמה על השמטת הראשונים בזה. ותמוה דלכאורה סתימת הש"ס דילן ל"מ כן דסתם הואיל ונעשה להילוך נקנה בהילוך ובירושלמי שם בשביל של כרמים מיירי:
סעיף י"א בהגה.
ויש חולקין. עיי' סמ"ע ובהגר"א. והנה הרמ"ה דעתו ג"כ כדעת הראב"ד דל"ק באכילת פירות וכתב מפורש דבההיא דסעי' ט' קנה. וכתב לחלק דבההיא דסעי' ט' הנאתו מקרקע גופא אבל באכילת פירות כי קא תליש ליכא הנאה ולבתר דחליש כי קא נהנה ממטלטלים הוא נהנה ודמיא לשדה ליפתא כו'. וכתב עוד דבכל הני דסעי' ט' דוקא בנהנה קונה גופא אבל לא בשלח שלוחו לעשות הנאה זו ודוקא בגדר נעל ופרץ כיון דלאו מטעם הנאה אלא דעצם המעשה הוי קנין מהני ג"כ בשלוחו אבל לא בדבר דתליא בהנאת קרקע לו. והאחרונים שבפת"ש ס"ק ב' לא ראו דבריו:
סעיף י"ב בהגה. וי"ח במתנה. הוא דעת התוס' ב"ב והג' אשרי. דהרא"ש מפשר דבאומר לו לך חזק וקני מהני אף במחנה עיי' ש"מ ב"ב נ"ג מבואר טעמם היטב. והגר"א כתב דלגירסא דילן ברי"ף מוכח דמחנה הוי כמכר. אבל בסוגיין דב"ב מוכת דמתנה הוי כנכסי הגר כמ"ש שם בש"מ דכל הסוגיא דשם קאי אפיסקא דמתני' דהיינו נותן מתנה ואחין שחלקו ומחזיק בנכסי הגר. ועיי' הג' רש"ש שם מש"כ בזה. ובירושלמי קדושין פ"א בסוגיין משמע דדוקא נכסי הגר ע"ש במראה"פ ובש"ק. והנה בטור כתב בשם, הרא"ש דבפירש ואמר לו קני כולם קנה. ותמה המקנה א"כ מאי קאמר שם בש"ס תניא כותיה דרבא מכר לו עשר שדות כו' הרי קאמר שם דאגב וקני בעינן והרי הוא מפרש דיקנה בחזקה זו גם אח המטלטלין והו"ל לקנות גם בלא נתן דמים אבל לק"מ דכתב הרשב"א שם דאעפ"י דא"ל זיל וקני באגב ל"ק עד שיתן דמים דקאמר ליה זיל קני באגב לכשתתן דמים וה"ה והוא הטעם למוכר עשר שדות. ומיהו כשפירש ליה קני קנין גמור אג"ק:
א"נ בעשר שדות קנה השאר בחזקה של זו. הרי דסתם אגב כשא"ל לא הוי כמפרש ולק"מ:
סעיף י"ג.
ובשכירות לא בעינן כו'. עיי' בהגר"א שהק' בסברתו וכן הק' הב"ח ולא ניח"ל בסברת הפרישה ע"ש. ולכאורה י"ל בטעמו דאי נימא דמ"ש שכירות אינה משתלמת אלא בסוף היינו דהחיוב מתחיל מתחילת השכירות אלא דזמן התשלום אינה אלא בסוף שפיר דמי למכר ולא נתן זוזי. אבל אי הכונה דאין חיוב עד לבסוף שפיר דמי טפי למתנה. ותליא במחלוקת האחרונים לעיל סי' קכ"ו בש"ך ס"ק ע"ו ובקצוה"ח. ועיי' מחנ"א הל' שכירות סי' ב' מש"כ בזה ולא זכר ממש"כ הפרישה. ומה שהק' שם דבשכירות לכו"ע קונה אף בלא שטר כלק' סי' קצ"ה וליקני מטעם כסף. י"ל דיתרצו כמ"ש תוס' קדושין כ"ז ע"ב ד"ה בד"א בתירוץ הב' דהיה אצלו מלוה: