בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן קצא
סעיף א'. על הנייר. ברמב"ם ובטור כתבו לשון הש"ס אעפ"י שאין בו שו"פ והיינו כמ"ש תוס' קדושין ט' ע"א דהוי חידוש וכן כתב בש"מ ב"ב נ"א בשם תוס' הרא"ש. והמחבר דהשמיט י"ל דס"ל לעיקר כמ"ש הר"ן קדושין דמשום קדושין נקט זה ובכ"מ מביא שני התירוצים ועיי' ב"ח. והמחבר חב"י לא ראה ברמב"ם ועיי' הג' רש"ש קדושין ט' ע"א ולא ראה דברי הב"ח כאן. ומש"כ המחבר על העלה של זית עיי' מש"כ בזה בשו"ת בית אפרים חאור"ח סי' א' ב'. והנה שם מתרץ קושית המפ' שהק' במתני' גיטין דמכשיר גט על קרן של פרה והא בשופר כה"ג פסול משום דקיימי גילדי גילדי ועיי' תוס' סוטה י"ח ע"ב. עפ"י ירושלמי גיטין שם דהק' על עלה של זית ולא כמקורע הוא ותירץ אפי' כתב אני פלוני מגרש אשתי כשר ועכצ"ל כן גם לש"ס דילן דדחי שם דילמא שאני עלה של זית דחזי לאיצטרופי ולא משני דמיירי בדבק עלין הרבה וכתב עליהם ושפיר חזי למאכל בהמה וע"כ דלש"ס דילן נמי קשה לו קושית הירושלמי ולא כמקורע הוא ואפי' בדיבק יתד חשיב כמקורע וע"כ כתירוץ הירושלמי ושפיר יכול לכתוב זה על עלה אחת וא"כ בגלד אחת נמי יכול לכתוב כן. ולכאורה להירושלמי גם בלא"ה א"ש דמוקי שם קרן של פרה בזכרותו של קרן. ובזה י"ל קושית הטו"א בסוגיא שם מה הוסיף אביי בטעמו על הטעם מפני שהוא קרן. דנ"מ בטעמו לענין גט דלאביי פסול בקרן רק בזכרותו וי"ל בזה: סעיף ב' בד"א במוכר כו'. תמהו המפ' על הרמב"ם שפסק כר"ה ולא כר"א. ועיי' בב"י כמה תירוצים, ומש"כ בתירוץ האחרון משום סתמא דש"ס פ' האומנים צ"ע דהא ר"א אמר שם כן והכא ר"א גופא ל"ל חילוק זה [שו"ר בדרישה מזה] ובאמת חלוקים הם בטעמם דשם לאו דוקא מפני רעתה וכ"כ המהר"ם לובלין שם דכל דבר העומד לימכר ל"ש דין זה וכ"מ מרש"י ע"ח שם שכתב מפני שאינה חביבה עליו. והכא בעינן דוקא מפני רעתה. ובישוב דעת הרמב"ם היה נ"ל דסתמא דש"ס ב"ב נ"א הוא כרבא ע"ש ומ"ש שם ור"א אמר כו' זה גירסת רשב"ם, ורבינו גרשום גריס שם ורב ביבי כו' וקאי רק על מעות אשה ואולי כן גריס הרמב"ם ופסק כסתמא. ובתוס' ר"י הזקן קדושין כ"ו על הגליון ראיתי שפירש דר"א לא פליג במוכר מפני רעתה אלא בא לדקדק לשון הברייתא דתני מכורה ונתונה דכולה במתנה איירי וכתב בלשון מכר משום אחריות ט"ס. והוא כמ"ש הה"מ מובא בב"י והנה רש"י בקדושין פירש משום אחריות ט"ס. והרשב"ם ב"ב פירש ליפות כחו דמקבל מתנה שאם יערערו עליו יבא הנותן לפצותו כדין מוכר ולא ליהוי תרעומת עליו והוא כמ"ש בסי' רכ"ו מש"ס ב"מ. וצ"ל למה שינה הרשב"ם מפירש"י. וי"ל דלכאורה יפה הק' המקנה קדושין דהיאך מתרצים כן אליבא דשמואל הא שמואל ל"ל אחריות ט"ס [אלא מש"כ המקנה דצ"ל דרב אשי כתב כן אליבא דנפשיה ולא ס"ל בהא כשמואל. חמוה דהא ר"א ס"ל אחריות לאו ט"ס כשמואל עיי' ב"ב קס"ט ע"ב] ותירץ המקנה דהכא כיון דכתוב בלשון מתנה ומכר הוי כפירש אחריות ואף שמואל מודה בכה"ג. ונ"ל דלזה שינה רש"י ולא כתב משום אחריות ט"ס אלא לתבוע ממנו דמים המפורשים בשטר ר"ל דהדמים הוי כמפורשים באחריות. אבל הרשב"ם שינה משום זה לפרש דלאו אחריות ממש קאמר אלא לענין פיצוי. והנה המקנה עמד על הרמב"ם בפי' המשנה שכתב דילפי' קנין שטר מוכתוב בספר וחתום והוא נגד הש"ס דמסיק מן ואקח את ספר המקנה. וכתב ע"ז כמה תירוצים. ותמוה שלא העיר דהרמב"ם סמך בזה על הירושלמי שכתב כן וכן דרכו בפי' המשנה כמה פעמים לכתוב כהירושלמי. וטעם הירושלמי י"ל דבאמת הילפותא מן ואקח כו' קשה מאוד דשם היה ג"כ כסף כדכתיב ואשקלה לו את הכסף וכן הק' הרשב"א ועי' אור חדש מש"כ בזה לכך יליף מן וכתוב בספר: סמ"ע ס"ק ה'. וכ"כ רשב"א. וכ"מ מתוס' קדושין כ"ז ע"ב ד"ה בד"א. ובריטב"א הק' בהא דאמר שמואל בשט"מ ל"ק עד שיתן דמים דליקני מטעם כסף. וכתב כמה נ"מ ולא כתב הנ"מ במלוה משמע דלא ס"ל כן. ולכאורה בש"ס שם דפריך משמואל על הברייתא ל"ל לשנויי במוכר מפני רעתה לישני להרשב"א במלוה דנקנה בשטר לחוד. אבל אין מזה דיוק דה"נ ה"מ לאוקמי בדפריש עיי' רשב"א שם ובנתי' כאן והש"ס משני אחת דמפני סמיכת דעת המוכר הוא וה"ה כל דדמי לו וכן מכוון לשון הרשב"א בתשו' המובא בב"י ע"ש:
שם. ס"ק ט'. ויש ליישב כו'. עיי' ט"ז וקצוה"ח. ואולי כונתו כגון פסלתו מלכות וכדומה עיי' סי' שס"ג דהם בעין ואפי' גזלן יכול לומר הש"ל לדעת הרא"ש מובא בהגה שם וז"ש הסמ"ע בענין שא"י להתפרע ממנו ר"ל שלא הוציאם וישנם בעין והוא פטור: