בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן קסג
סעיף א'. ולבנות להם בהכנ"ס. וכן כופין לבנות ביהכנ"ס של נשים עיי' שו"ת ברית יעקב חאור"ח סי' ח'. ומש"כ בהגה וילכו אחר הרוב עיי' מש"כ בזה בשו"ת בנין ציון ח"ר סי' קס"ג.
ומש"כ בסמ"ע ס"ק ז' מתשו' הר"ן.
הנה בתשו' הרדב"ז ח"ד סי' רצ"ו כתב בנושא אשה כיון שאינו יכול להוציאה למקום אחר שלא מדעתה גמר בדעתו להיות כבני העיר. אך אם התנה עם האשה שיוציאנה לכל מקום שירצה אינו כאנשי העיר והאריך לחדש דינים בזה. בסמ"ע ס"ק ה' יש ט"ס ובמקום י"ג חדשים צ"ל ג' וכן הוא בב"ב ח': סעיף ג' בהגה. קהל שהלוו לשר כו'. הקצוה"ח הוכיח מסוגיא דגיטין ל' דמהני יאוש בחוב. וי"ל דשם היה ההלואה על הפירות שיגדלו ואין שום שיעבוד עליו להעמידם לו ולכך מהני היאוש כשרואה שנשתדפה השדה אבל במלוה דשיעבוד הגוף עליו ל"מ יאוש. ובזה י"ל בראית התומים סי' ס"ה דמהני יאוש בחוב מב"מ י"ג מצא שטרי חוב כו' דגבי לקוחות ליכא שיעבוד עליהו אלא משום דלקחו שיעבודו והקרקע הוי שלו. ועליהם להחזירה לו ולכשתגזל מידם אין עליהם שום חיוב לכך מהני נגדם היאוש. ובזה י"ל. בעיקר הדבר במהרי"ק דהיה ההלואה על חשבון המס שינכה להם וא"כ אם היו נשרפים בשנה זו וכדומה דהיו פטורין ממס אילו לא הלוהו אותו אעפ"כ היה מנכם דרק על חשבון זה לוה מהם ולא שישאר עליו שיעבוד ולכך מהני היאוש. משא"כ בשאר חוב בשיעבוד הגוף. ומש"כ הקצוה"ח בדברי תוס' ב"מ עיי' מעיי"ח שם שצייר כמה נ"מ בזה:
סעיף ו'. צריך לשלם להם חלקו. משמע כל חלקו. ובדרישה כתב מה"ת ראינו משלם כ"כ כאחרים כיון דהוא אדם בטל וכן כתב הרמ"ה שנותן החצי הראוי לו. ובעיקר פירוש פרדכת ועד היכן מיקרי אדם בטל לענין זה. הנה הטור כתב דאין לו שום משא ומתן בעיר וכן כתב המחבר. ורשב"ם ונ"י כתבו דאינו עוסק גם בת"ת וד"א. ול"י מה ענין זל"ז. ובגליון הגרמה"ג פירש אדם בטל דלית לו שדות לעסוק בהם ואין מתעסק בשום דבר. והרמ"ה כתב דיש לו שדות ונהנה מהן או משכירת קרקעות רק שאינו עוסק במו"מ ועיי' סעי' ג' בהגה. ומש"כ בסמ"ע סוס"ק ל"ז דס"ד הוא עיי' נתי' שהגיה. ופשוט דר"ת דסייעתא דשמיא הוא. ומש"כ בהגה וכל דברי הקהל אין צריכין קנין. הנה בתשו' הרא"ש כלל ו' סי' ה' כתב וז"ל ועל ההסכמה שבין הקהל ואביך ולא היה בה קנין. דע שכל עסק ממון שב"א לחבירו בלא קנין דברים בעלמא ישנו בחזרה חוץ ממוחל ממין לחבירו דלא בעי קנין. ולכאורה הוא סתירה לדין זה. ויש לחלק לפמש"כ בתה"ד סי' שמ"ג לחלק לענין מנהג עוקר הלכה בין דברים שרבים צריכים להיות מצורפים יחד בשותפות בעניני מסים וכן צרכי חמרים וספנים אין צריך ותיקין דאי מצרכת להו ליזול בתר דין תורה בכל דבר לעולם יהיה מריבה ביניהם משו"ה מעיקרא מחלי אהדדי לוותר על ד"ת וגמרי ומקני למיזל בתר סדר מנהג דידהו. ובשו"ת באר שבע סי' כ"ב כתב על דבריו דהוא כעין שכתב מהר"ם דשותפים קונין ומקנין באמירה בעלמא. וה"נ י"ל דמעשה קהל מיקרי מה שכל הקהל ביחד צריכים לזה כגון מסים דהכא וכן רבים ששכרו מלמד בד"מ סי' של"ג שהיה המנהג דרבים שוכרים מלמד ומעשה קהל הוא. אבל בעובדא דרא"ש בתשו' דאיירי בשאר טו"ת בין יחיד לקהל דאינם מעשה הקהל ובזה שוים הקהל ליחיד. [ועיי' משפט שלום סוס"י ר"ד קבוצת אחרונים בזה] ומש"כ עוד מיהו יכולין לומר שלא פטרוהו רק לשנה. חילק היטב בשו"ת ב"ש חחו"מ סי' י"ד בין קום ועשה לשוא"ת. דהכא דוקא אם אמרו או כתבו בלשון שיפטור ממס דבזה אף שהענין הוא בשוא"ת דהכוונה הוא שלא יתן מס כיון שעכ"פ הלשון הוא בקום ועשה כמו בע"מ שישחוק אבא דאעפ"י שהכונה הוא שלא ימחה אעפ"כ כיון דאמר בלשון דקו"ע לאו לעולם הוא כמ"ש הח"מ באהע"ז סי' ל"ת ס"ק י"ד בשם המ"מ. אבל אם אמרו בלשון שיחיד זה לא יתן מס בלשון שוא"ת פטור הוא לעולם:
ש"ך ס"ק י"ח. והביא ראיה ממפיבושת כו'. בנוב"ת חיור"ד סי' ע"ד חמה על הש"ך הא כן פסק הרמ"א להדיא לק' סי' שפ"ח סעי' ב'. ותירץ דשם מיירי בהוא עצמו והכא אשמעינן דגם אחרים יכולים להצילו. ואינו מספיק דהא הירושלמי שמביא הנמוק"י ובבהגר"א שם מיירי באחרים מצילין אותו ואולי י"ל דמשם לא הוי ידעינן דאסור רק אם הגזירה היתה על כל העיר כדמיירי שם הירושלמי ובזה אם מציל עצמו הא ברור ההיזק לכל בני העיר דיתרבה עליהם. אבל הכא דהגזירה לא היתה רק על ב' אנשים וכשמציל עצמו אינו ברור עוד למי יגיע ההיזק והו"א דבכה"ג שרי קמ"ל דאסור אף בכה"ג. אבל קשה על אופן הב' דהא פשיטא הוא משם וגם למה לא הביא הריב"ל מהירושלמי וצ"ע. ומש"כ הש"ך אבל בעכו"ם כו' עיי' נתי' בחידושים שמחק זה ופשוט דר"ח הוא "באופן אחר" וכן העתיק הבאה"ט ס"ק ל"ד:
סמ"ע ס"ק ל"ט. וכתב ב"י כו'. עיי' פת"ש בשם הנו"ב. ועוד יש לפקפק עפ"י מ"ש לק' סי' רנ"ג סעי' ט"ז בהגה וי"ת כו' וה"נ כיון דאמר למזונותיה לכך לא זכו היורשים ואין ללמוד מהירושלמי. והריטב"א בשם רבותיו לטעמיהו כמ"ש המחבר שם בשמם דאינם מחלקין בכך. ובעיקר הדין בהחחייבות אי הוי ירושה להוריש עיי' ב"ש אהע"ז סי' קי"ד ס"ק ט' ובחי' כתובה שם ובא"מ. ובקצוה"ח לק' סי' רע"ח ס"ק ט"ו:
שם. ס"ק מ"א. וכתוב עוד שם על גובי המס שבאו להחרים כו'. בגוף התשו' מבואר שנתן בתורת פרעון ממש ועיי' במדר"א שכתב דבתורת משכון אינו דאין ערב בלא קנין. ומשכון למתנה לא מהני עיי' ש"ך סי' רמ"א. ואולי היה העובדא דפטרוהו על פיו וכמ"ש הרמ"א לעיל סי' קכ"ט סעי' ג': פת"ש ס"ק כ"ב. ואם אח"כ אירע מקרה ח"ו כו', עיי' נתי' סי' קס"ב ובשו"ת בית שלמה חחו"מ סי' מ"ה. ובשו"ת רבי בצלאל כתב דרך אחר בזה דזכות הישיבה שמוכרים היא רק הישיבה על הסדר שכ"א על מקומו יבא בשלום ול"ש זה לסדר הגביה דנגבית לפי ממון ואף לאחר שנשרף ואף כשנבנית במקום אחר. וזכות הישיבה הוא רק מטעם קנין סיטומתא. וזה דלא כהאחרונים כאן ושרשמתי בסי' קס"ב סעי' ז' ע"ש:
שם. ס"ק כ"ו. עיי' בתשו' שבו"י כו' כו'. מדוע לא הביא חילוק הנתי' סי' קע"ח ס"ק ג'. ומש"כ עוד וכן שמעתי בימי חורפי כו'. גם בשו"ת לחם רב סי' ע"ז עמד בזה ונשאר בצ"ע ובשו"ת מהרשד"ם חחו"מ סוס"י ש"ל הק' על המהרי"ק מתשו' רשב"א מובא בב"י סי' זה וסיים דאילו ראה המהרי"ק תשו' זו הוי הדר בו דבלא"ה יש סתירה בדבריו והאריך עוד בזה בסי' שפ"ט. ועיי' שו"ת בית שלמה חחו"מ סי' נ"ב ישוב נכון לדברי מהרי"ק: