אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן קנו

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן קנו

סימן קנה

סעיף א'. או מלמד תינוקת כו':

ובש"ס מוקי לה במלמד תינוקת דעכו"ם. מכאן הוכיח הב"ש מקור להשמטת הרמב"ם להא דחגיגה י"ג אין מוסרין ד"ת לכותי דהכא ע"כ איירי במלמד להם תורה שלנו דבלא"ה אפי' תינוקת דישראל מצי מעכב כמ"ש הרמב"ם. ואין מזה הכרח דהא מצי איירי במלמד להם שבע מצות שלהם דמצוה נמי איכא כמ"ש תוס' חגיגה שם ובמהרש"א ואפ"ה מצי מעכב כיון דעכו"ם הוא [אולם בבשמים ראש סי', שכ"ז מפקפק בהיתר זה] עוד כתב שם דל"ל דמיירי במלמדו אומנות דא"כ אפי' בתינוקת ישראל יכול למחות וכ"כ בנמוק"י דעכו"ם ל"ד וה"ה בתינוקת ישראל במלמדו אומנות. וצע"ג דללמד אומנות לתינוקת דעכו"ם בלא"ה אסור כדאיתא בירושלמי ע"ז פ"ד הל' א' בת ישראל לא תניק ילד עכו"ם מפני שנותנות לו חיים אר"י הד"א אסור להם ללמוד להם אומנות ומובא ברמ"א יור"ד סוס"י קנ"ד:

סעיף ח' בהגה. אדם שיש לו מערופיא כו', בש"ס ב"ב מרחיקין מצודת הדג כו' ולא הובא בפוסקים ועיי' מקו"ח סי' חמ"ח עמד בזה. ובשו"ת ב"א חחו"מ סי' כ"ז האריך בזה. ובמה שדחה שם המקו"ח את המ"ב ור"ל דהא דמרחיקין אינו אלא לכתחילה ולא בדיעבד דלא הוי גזל גמור. תמוה דכתב כן בפשיטות והא מחולקין בזה הראשונים התוס' גיטין ס' כתבו דהוי גזל גמור וכן דעת הרמב"ן מובא בקצוה"ח סי' רע"ג ובמרדכי גיטי שם כתב בשם ר"י דדוקא לכתחילה מרחיקין אבל גזל ליכא. ועיין שו"ת ב"ש חחו"מ סי' צ"ז. ומש"כ עוד הרמ"א ואפי' ישראל שעושה' מלאכה כו' פסק הישועי"ק בתשובה דמי שהיה לו רחיים בשכירות מאדון אחד ובא אחד להסיג גבולו ועי"ז הוסיף שכירות להאדון דמחויב הב' לשלם להא' ההוספה מלבד שנשאר בחזקתו. וכן מצאתי בפסקי הכנה"ג מובא במסגה"ש סוס"י ק"מ סי' מ"ז וכן משמע מתשו' רשד"ם חחו"מ סי' ר"ל. אבל בשו"ת שארית יוסף סי' י"ז פסק כה"ג דפטור ע"ש טעמו וכ"מ בנתי' סי' רל"ז ס"ק א'. [כעת נדפס שו"ת דברי מלכיאל חלק ה' וראיתי שם בסי' רל"ה האריך בזה ע"ש] ומש"כ הפת"ש ס"ק ג' בשם הח"ס לדייק מפירש"י דס"ל כאביאסף. יותר הו"ל להביא דברי הר"י מג"ש בחי' ב"ב שפירש שאני דגים דיהבי סייארא כשהדגים רואים מצודה ראשונה יודעים שיש שם עוד הרבה מצודות ובורחים מכל אותו מקום ומפסקו לחיותיה לגמרי אבל אי לא יהבי סיארא כמו ברחיים שאפשר שיהיו מקצת טוחנים בזו ומקצתם בזו ולא מפסקא חיותיה כלל ואע"ג דהוי מפחית ליה מצי אמר לו את מטי מה דפסקו לך מן שמיא כו' הרי מבואר להדיא כהמ"ב שם. ובנמוק"י שם כתב דכל מי שקדם באיזה ענין וקרוב הדבר להגיעו אין רשאי חבירו ליטלו ממנו ולהקדימו וכדתניא מרחיקין מצודת הדג כו' והוי כאלו נטל ממנו מה שבידו. ודבריו נמי מכוונים לזה. ועיי' בזה בשו"ת רמ"א סי' ט' ובשארית יוסף סי' י"ז ובשו"ת מהרשד"ם סי' רנ"ט ובשו"ת חסל"א סי' ל"ט ומש"כ בבאה"ט ס"ק ה' אבל יכול להשכירו לשנה או לחדשים. הנה בגוף התשו' מבואר שם דלעוברים ושבים אף לשנה לא וצ"ע:

סעיף ז' בהגה. אבל אם נותנים יותר בזול כו'. הגר"א העיר מב"מ ס' וחכ"א זכור לטוב. וצ"ל דמפרש הר"י הלוי כן מ"ש בש"ס דמרויח תרעא. ודחוק דל"מ כן. ומרש"י שם משמע כר"י הלוי שפירש ג"כ זכור לטוב ומשמע דרק על הברכה אמר מ"ט ולא אעיקר דינא וכ"כ הנמוק"י להדיא. ומשמע דמותר גם בל"ז משום תקנות הלוקחים. ועיי' מעיי"ח סו"פ הזהב שהק' בזה ושכח לפי שעה דברי הראשונים כאן. ומש"כ הרמ"א ובלבד שיהיו הלוקחים ישראל. כתב הרמ"ה דאפי' רובא גוים ומיעוט ישראל לא מצי לעכובי עליהו:

ומש"כ עוד הרמ"א נהגו הקדמונים שאם אחד נסע כו' אבד חזקתו. עיי' בהגר"א. וכונתו לתרץ קושית המפ' דהא בקרקע לא מהני יאוש [ועיי' שו"ת ב"ש סי' ק"ג מש"כ בזה] אלא כיון דלא היה קנין גמור אלא חזקת ישוב כמו דמהני מחילה בחזקת תשמישין ודוק:

הלכות שותפין בקרקע:

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה