בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן קנה
סעיף ב'. מדברים שעולה מהם הבל תם הרבה. והוא מלשון הרמב"ם עיי' בהגר"א. ולכאורה י"ל למה לא פירש משום היזק העשן כמשפ"י רש"י וכן פירשו הרי"ף ורא"ש. וראיית ר"ת בתוס' י"ת ע"א מיין נסכים חלושה היא כמ"ש הרא"ש פ' המוכר פירות והר"ן פסחים פ' בתרא. וי"ל משום דבירושלמי פ"ב הל' ג' משמע דמשום החום הוא דאמר שם ביין מותר לסמוך אעפ"י שממעטו מ"מ משביחו וכן הוא בתוספתא מטבע החום למעט. ותמוה לי דבש"מ עמד על לשון המשנה דקאמר מפני שמשביתו דלמה צ"ל זה. ותירץ אעפ"י שממעטו. ולא הביא שכ"כ בתוספתא וירושלמי. והנה הב"י נדחק לתרץ דעת הטור שלא חילק בין יין א"י לשאר ארצות. והט"ז מתרץ דהוא מפרש בש"ס הני דידן ר"ל משחרב בהמ"ק בטלו טעם הפירות ואפי' של א"י נמי.
ולכאורה י"ל זה בדעת רש"י והגאונים מובא באור"ח סי' ר"ב שפסקו ביין מעושן מברכין עליו שהכל דאישתני לגריעותא. ותמהו עליהם ממתני' דקאמר מפני שמשביתו. דבמתני' איירי בזמן המקדש. אבל עתה העשן פוגם היין. אבל צל"ע בחילוק הט"ז מירושלמי דמכילתין פ"ב דקאמר שם ר' הושיע כדשמע הכין תנייה יהב תמרא גו אגריה דבני אסרית חמרא אמר המשנה הטעתי לא שהטעתי המשנה אלא דריחא דבני מסרי חמרא. ויותר הול"ל דאיך רצה לסמוך אמתני' דמיירי בזמן המקדש והני דידן אחר החורבן קשי לה:
ומש"כ המחבר ואם הוחזקה החנות בתחילה כו' עיי' קצוה"ח מה שהק' על פירוש הר"י מג"ש. ותירץ דדוקא לאביי פירש כן ועפי"ז מיישב השמטת הרי"ף זה. ואינו מוכרת דגם ביד רמה פירש כר"י מג"ש ופירש האיבעיות אלו משום דאין אדם עשוי לשנות דירתו ואף שגילה דעתו עתה אין זה כלום כיון דלכתחילה הוי דירה ולא היה לו לאסוקי אדעתיה שיעשה אוצר רק אי לכתחילה גילה דעתו שנעשה לאוצר ומש"כ הרמ"א וה"ה שלא יפתח חלון כו' ונרשם טור בשם רשב"א. לפנינו בטור איתא כן בשם רשב"ם וכן העתק בנוב"ת חחו"מ סי' ל"ז. אבל מצאתי בש"מ איתא כן בשם רשב"א וראייתו מלשון לא יפתח חנות ש"מ דאפי' פתח לא יפתח. ולענ"ד ראיה יותר חזקה מדלא אמר כאן שיעור כמו בתנור ברישא וכן דיקדק הרמ"ה וכתב דהוא מלבד שיעור ד' אמות דגבי תנור. אבל מדסתם ע"כ הכא איירי שהיה התנור של נחתום והצבעים אינה תחת עלייתו רק בסמוך לה ואין כאן משום הרחקה דלעיל ורק משום ריחא לכן אף בסמוך לא יפתח. ומש"כ הנו"ב דע"כ הרשב"ם מפרש בנה עלייה כפירש"י ולא כר"ת. הנה בש"מ כתב לשון הרשב"א שכתב דינו אפי' לפירוש ר"ת. ובזה היה אפשר ליישב הגירסא אכסדרא תחת האוצר מהו שמחקו הדרישה. וי"ל להרשב"א שהספק באכסדרה שלפני ביתו והאוצר על האכסדרה וההבל יוצא מבית לאכסדרה אף דבשני בתים כה"ג אסור כמ"ש הרשב"א ממתני' אבל:
באכסדרה דנפישי אוירא מאי. ומש"כ הדרישה לפרש ע"ש. כן פירש הרמ"ה. ומש"כ הסמ"ע ס"ק ח' ה"ה כו' והרמב"ם והמחבר כו' הוא לאפוקי ממש"כ הלח"מ פ"ט משכנים בדעת הר"מ דאספסתא אין בו משום סירחון וכל הראשונים לא פירשו כן. ומש"כ המחבר בסעי' ג' בכל אלו בעל האוצר מעכב עליו. הוא דעת הרמב"ם אבל הרא"ש חולק ע"ז עיי' בהגר"א. והב"י אחר שהביא פסק הרא"ש דא"י לעכב כתב וכן פסק הרמב"ם ולשון שאינו מדוייק הוא וצ"ע:
סמ"ע ס"ק ט"ז. גפת הוא כו'. כן פירש"י במתני'. ובמתני' שבת ל"ו ע"ב פירש פסולת של שומשמין עיי' אור"ח סי' רנ"ז סעי' ג' ובבהגר"א שם ועיי' לח"מ פ"ט משכנים הל' ב':
סעיף ט"ז. שיכול לומר כו'. הרדב"ז בתשו' כתב ראובן שהיה עליו כתובת אשה ובע"ח ומכר קרקעותיו לעכו"ם והעכו"ם מכר הקרקע לשמעון ובאו האשה והבע"ח לגבות הקרקע משמעון והשיב שמעון כיון שבא מכח העכו"ם ובדינם אין טירפא. וע"ז השיב הרדב"ז דהדין עם שמעון משום דאי שחקת מובא במלמ"ל פט"ו מטוען. והגר"צ העליר בס' טיב גיטין הק' עליו מכאן דלדברי הרדב"ז אין כאן מיגו דרוצה ליפטור מכל שיעבודי הבע"ת. ואני תמה יותר מל"ג ע"ב בש"ס זה אומר של אבותי כו' מה לי לשקר אי בעי א"ל מינך זבינתיה ואכלתיה שני חזקה ומאי מיגו הוא הא רוצה לפטור א"ע מבע"ח. וצ"ל דל"ח לזה דא"י אם יש לו בע"ח. ובעיקר כלל דאי שתקת שכתב הרדב"ז כתבתי מזה במק"א:
סעיף י"ג. אבל בעל החלונות כו'. עיי' מש"כ בסעי' א' דעת הרמ"ה החולק על הרמב"ם. וראיית הרמ"ה היא ממ"ש שם קטן לא יעשנו גדול ות"ל דבלא"ה אסור לשנות. והגר"א ס"ק ל"ז מיישב זה ומביא מזה ראייה לפסק הרמ"א שם. ומשמע דהרמ"ה חולק נמי על פסק הרמ"א שם. וראיית הגר"א כאן ס"ק ס"ב מירושלמי צ"ע דהא הירושלמי קאי על דיוקא דמתני' ועיי' נמוק"י שם. ועיי' לח"מ סופ"ז דשכנים שכתב דבכל גונא דשינוי איכא פסידא ע"ש דבלא"ה הא ל"ג ממרזב דיכול לשנותו כשאין היזק לבעל החצר. ומש"כ שם הלח"מ עוד דבהיפוך בבעל החצר נגד בעל החלון אין שום הפסד בזה. ומשמע מדבריו דאף בבית דירה דלא כהנ"י והר"י שהבאתי וצ"ע. ולכאורה י"ל דדעת הרמב"ם נמי מוכח כהנ"י ועליות הר"י מדאשמיט אוקימתת הש"ס דאפי' לא משתמש ביה אלא בתיבנא וציבי ועמד בזה הלח"מ. וי"ל דמוכח כן מגופא דעובדא בש"ס דלא א"ל שום הקפדה על הגבהת החלונות אלא משום דקסתרת לאשיתאי כמ"ש הנמוק"י. והרמב"ם כתב עובדא דש"ס ולא היה צורך לכתוב אוקימתת הש"ס דבלא"ה מוכח כן:
סעיף כ"ב. מרחיקין את גורן קבוע כו'. עיי' סמ"ע דבגורן שאינו קבוע א"צ כלל להרחיק כהנמוק"י. אבל הרמ"ה כתב דבזה גם ר"א מודה דגורן שאינו קבוע צריך להרחיק קצת כדי שלא יזיק. וכן נראה לכאורה דעת הריטב"א חולין ה' שפירש פירכת הש"ס שם אילימא גורן ממש אטו שער שומרן גורן הוי ופירש דהיינו משום שמרחיקין גורן מן העיר נ' אמה. והא י"ל דהוי גורן שאינו קבוע ומותר אף בתוך העיר וע"כ דל"ש. והנה המ"מ פירש גורן קבוע כל שצריך ברחת ובמזרה ואינו יכול לזרות בידיו. ומשמע מדבריו דכל שא"צ ברחת אעפי' שצריך לזרות בידיו וזורה בידיו אפ"ה גורן שאינו קבוע מקרי וא"צ הרחקה. ועמד בדרישה דהא רש"י לא כתב כן אלא שאין הכרי גדול כ"כ וא"צ לזרות ברחת אלא הרוח מנשבת בכרי והמוץ נידף מאליו משמע דכל שאין נידף מאליו הו"ל כאילו זורה ברחת ובעי הרחקת נ"א. אבל דברי המ"מ נובעים מפירוש הר"י מג"ש מובא בש"מ שכתב כל שאינו זורה ברחת אלא בידיו בלבד. ולפי"ז אולי אפשר להשות דעת הפוס' דהנמוק"י דמפרש כרש"י בפירוש גורן שאינו קבוע לכך כתב נמי דבאינו קבוע א"צ להרחיק כלל כמ"ש בלשונו שהרוח שנשבו משם מעצמו לא קביע היזקו שלפי שעה נסתלק ועוד שאינו הולך למרחוק. אבל הרמ"ה מפרש כר"י מג"ש דהיינו שזורה בידיו והוי גירי דיליה ועוד שזורה למרחוק לכך חייב להרחיק בכדי שלא יזיק. והנה הש"ך כאן ס"ק י"ב כתב אבל קשה לי ע"ז כו' וכן תמה המלמ"ל פי"ב משמיטה. הנה ביד רמה גריס בש"ס ולהך לישנא דאמר ר"א עושין שדה מגרש אבל לא מגרש שדה מא"ל. משמע דהיה לפניו הגירסא כמו בילקוט. ופסק דאפי' בחו"ל איתא להך דינא וכן גריס הר"י מג"ש מובא בש"מ. והלח"מ רפ"י דשכנים כתב נראה מדברי התוס' [כצ"ל ומש"כ שם תוספתא הוא ט"ס] דזרעים מרחיקין מן העיר עד אלף אמה. ורבינו לא הזכירו משום דאין דין זה נזכר בגמרא. ולכאורה תמוה דהא כן איתא להדיא בש"ס לחלק לרבנן. ועכצ"ל דלא גרים בש"ס לרבנן אלא כגירסת הרמ"ה והר"י מג"ש. אבל כבר הק' המלמ"ל פי"ג משמיטה דאף לר"א ע"כ נשמע לרבנן נמי דא"כ איך מביא הרמב"ם משנה זו כצורתה. וזה י"ל גם בכונת תוס' שם שנדחק במהרש"א מאי קמ"ל ואולי גם הם גרסי בש"ס רק ר"א ואשמעי' דמר"א נשמע לרבנן ומש"כ הסמ"ע סוס"ק מ"ח מפני שאינו נוהג בחו"ל. משמע דבא"י אף בזה"ז נוהג ועיי' תוי"ט שחמה עליו ולא הביא דברי הנמוק"י במתני' שכתב דדין זה הילכתא למשיחא וכ"כ הב"י בבדה"ב.
ובחינוך מצוה שמ"ב כתב דמצוה זו נוהגת בא"י בזמן שישראל שם וכתב המנ"ח דאפשר דגם האידנא דקדושת עזרא לא בטלה. ולא הזכיר מכל מש"כ בזה הסמ"ע ותוי"ט והנה החינוך נסתפק שיעור השינוי לחייב עליו מלקות לשיטתו. ולכאורה נ"ל מוכח מש"ס שם דפריך על מתני' ות"ל דאין עושין כו'. הרי להדיא דאף באילן אחד עובר. וכן מוכח מש"ס מכות י"ב דאף בבית אחד עובר דפריך שם ות"ל כו' והא בדירת אחד קמיירי. והמלמ"ל הביא מש"ס זה להק' על שיטת רש"י דדין זה אינו אלא במוקף חומה ולמה הביא ספיקת החינוך ולא העיר מש"ס דכאן. והנה המלמ"ל עמד שם בהשמטת הרמב"ם דין דאילנות שרי דכן מוכח מש"ס ב"ב. ולא התעורר דכן השמיט הרמב"ם אוקימתת ר"ש במכות שם לא נצרכה אלא למחילות:
ומש"כ בהגה ומזה יש מי שלומד כו' דין זה תמוה מאוד דהא אין אדם נתפס על חבירו. והחוו"י בתשו' סי' רי"ג כתב באופן שאין היזק לבני הכפרים בזה. אבל ל"מ כן מסיגנון התשו' ע"ש. ומצאתי בשו"ת בשמים ראש סי' קנ"ט מובא תשובה זו בשם הר' ר' עזריאל ובסי' שלאח"ז בא חבירו הר' ר' נתנאל ותמה על פסקו ודחהו מהלכה וכתב שם המגיה שכן פסק למעשה כהרר"נ. ותימה על הרמ"א שפסק כן להלכה. ובהג' כסא דהרסנא שם יצא לחלק דמשמע מתוך השאלה שהדין היה עם השר ומדינא דמלכותא נגע בה. אבל זולת זה בודאי הדין עם הרר"נ וצ"ע:
סעיף כ"ג. מרחיקין את הנבילות ואת הקברות כו'. משום ריח רע כדאיתא בש"ס. והנה בש"ך יור"ד סי' שס"ה ס"ק ב' מביא בשם הלבוש טעם חדש בהרחקת הקברות מהעיר שלא יתעצבו כשיפגעו בו. והש"ך דחהו דמש"ס משמע דמשום ר"ר. ונ"ל ראיה להלבוש מכתובות כ' ע"ב התלוליות הקרובות להעיר כו' אר"ח מתוך שהנשים קוברות שם נפליהם כו' עד נ' אמה כו', ואי איתא דמשום ר"ר הוא היאך שרי שם לקבור נפליהם בתוך נ' אמה. ודוחק לחלק בין קבר יחיד לרבים. ועוד דהא יכול להיות נפלים הרבה. וע"כ דמשום עצבות הוא כמ"ש הלבוש ובזה שפיר יש לחלק דל"ש עצבות בקבר יחיד ובנפלים. ובשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ח' כתב לענין בכור בהמה טהורה דצריך קבורה שלא יקברוהו סמוך לעיר נ' אמה. ולטעם הלבוש הא ל"ש צערא בבהמה וע"כ דמשום ר"ר. אבל זה ראיה דל"ש קבר יחיד לרבים. והנה מכאן דיקדקו לענין אם צריך לקבור ביחד אבר המחותך בחיים עם הגוף כולו לאח"מ דאמר ומ"ש זרועותיהם. וצ"ע מש"ס נזיר ס"ה ע"א מת שחסר א"ל תפוסה ועיי' תוס' שם נ"א:
סעיף כ"ד. ואף אם יפול כו'. עיי' באה"ג מש"ס כ"ג. והנה בש"ס לא נמצא מזה רק בתוספתא וירושלמי סו"פ חזקת מובא בראשונים. וכבר עמדו על הב"י שלא הערה מקורו אבל באמת מגופא דמתני' מוכח כן כמ"ש הרדב"ז ח"ב סי' תתל"ג מדקתני הרי הוא בחזקתו ולא קתני אין צריך להרחיק משמע לעולם כן בסו"פ חזקת גבי חצר ה"ה בחזקתה וע"ז קאמר כן בירושלמי.
ומש"כ הסמ"ע ס"ק נ"ה ודל"ת דוקא בעיר כו'. הנה:
בפרישה מביא מש"כ הנמוק"י דהרבותא בשובך בשלו אעפ"י שיש לו סביב השובך גינות הרבה שיכולין לאכול משם. והנ"י כתב כן לפירוש רש"י. וצריך לפרש עוד לרש"י דאי בשדה משום דלא שכיח מאן נטר להו אבל סתם גנות ופרדסים שכיח דנטרי להו ובפחות מנ' אמה סגי קמ"ל. וכן פירש הרדב"ז שם לרש"י:
סמ"ע ס"ק נ"ח בא"ד. דהיה להם טעם אחר כו'. טעם הרמב"ם מפורש בפי' המשניות וז"ל אבל בשאר ארצות אין מרחיקין הגפנים מן הגפנים אלא שתי אמות לפי שבארצות יפשטו שרשיהם בקרקע. מזה נראה דאינו מפרש ברש"י שהחילוק הוא בשיעור המחרישה אלא בבבל שהיא ארץ כחושה אינה מתפשטת הענפים של הגפנים אלא שתי אמות ואינם צריכים לחרישה אלא שתי אמות. ולפי"ז שפיר גירסת הרמב"ם או בין אילנות לאילנות דהאילנות מתפשטים יותר וצריך ד"א. אלא דשם גופא מוכח כגירסת המ"מ דלא כתב הרחקת ד"א אלא בין אילנות לגפנים ולא בין אילנות לאילנות. ומש"כ המ"מ למחוק זה מכח הא דתניא לא יטע כו' בשתי אמות וע"כ דבכה"ג מיירי. אולי י"ל עפ"י מה שהק' התוס' מסוגיא דהספינה ע"ש ותירוצם היה נראה דוחק להרמב"ם וס"ל דבאמת סוגיא דשם חולקת אדהכא ופסק כסוגיא דשם דמעשה רב כדאמרי' שם, ובזה י"ל בהא דאמר רבב"ח והא ארחיקי לי היינו ד' אמות אף דבבבל הוי וסגי בשתי אמות משום דאמר כן לר"י והוא ס"ל בסוגיין דהספינה ד' אמות וכן פירש"י ועיי' נמוק"י ולח"מ בזה:
סעיף כ"ט. אילן העומד כו'. עיי' בטור מתשו' הגאונים. ומש"כ הטור ממנהגא. נתקשו בזה המפ'. אולי י"ל בטעמם דמפרשים כרש"י ועיי' ב"ת. ובזה יש להם יסוד לופסוק הלכה כרב דבב"ב כ"ז ע"ב בתוס' ד"ה ואחד כתבו דלפירוש זה גם ר"י כותיה דרב ס"ל ע"ש:
באה"ט ס"ק מ"ו. אמר המאסף כו' ולפי"ז מי שאמר כו' תמוה דהא כן כתב המחבר להדיא לעיל סי' קנ"ד סעיף י"ז ע"ש בסמ"ע וצ"ע בגוף הספר: סעיף ל"ח. ומיהו לכתחילה כו'. עיי' ש"ך. ובשו"ת בשמים ראש סי' ס' הביא דעת הרמ"ה ודעת החולקין סיים שהדעת נותן שע"מ כן נעשו בנ"א שכנים זא"ז שא"א בענין אחר. ומש"כ בהגה ראובן ושמעון כו' ונרשם ב"י בשם ריטב"א ובב"י כתב כן בשם רשב"א ומבואר בגוף התשו' שמחלק גם ביתו לשנים וכן נמי כונת הרמ"א במש"כ לחלוק ר"ל לחלוק את הבית דעי"ז יחרבו הנכנסים בביהכ"ס דבלא"ה מהריבוי הנכנסים יש בזה. ומש"כ בסמ"ע ס"ק פ"ה וה"ה אם כו'. במדר"א חמה דלא מצא בכל הפוסקים הראשונים תיבת מגולה ומנ"ל להטור להוסיף מגולין לפום מה דעביד הסמ"ע דיוקא. ונעלם ממנו שכן כתב ר"ת מובא בנמוק"י וכן דייק גם לשון הרא"ש שכתב אבל מכוסין לא:
בהגר"א אות קי"ז. לפנים משוה"ד כו' היה סובל. ול"י גימגום הלח"מ בזה שנדחק מנ"ל להרמב"ם דמחמת ציפצוף קול ג"כ. ואי מדאמר אפיקו לי קורקור הא זה לא היה מספיק ע"ש דאדרבה מתוס' משמע דזה לבד היה ג"כ מספיק אלא שהיה סובל לפמשה"ד וכמ"ש הגר"א וכן כתב הנמוק"י שם דבלאו הפסד דתאלי אי הוה מאיס לו ההקזה ל"מ חזקה. וכן פירש הרמ"ה דאנינא דעתאי משום ריח הדם ומאיסתו:
ש"ך. ס"ק כ"ב. וכ"פ הב"ח כו' ובעיני ראיתו כו'. הבין דראית הב"ח היא. ותמוה דהא הרמ"ה מביא ראיה זאת ודחייתו הוא דחיית הרא"ש מובא בטור סי' קנ"ז סעי' ה' ו'. וע"ש בב"י שתמה ג"כ כן על תשו' מהרי"ו שקורא לה גירי דיליה: