בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן קלא
סעיף ד' בהגה. כי יש חולקין בזה:
הט"ז כתב דדעת ר"נ גאון מובא לעיל סי' קכ"ט סעיף י' בהגה חולק ע"ז. להבנת הב"י שם בדבריו דערב על גופו של לוה אין ענין לכאן. אלא להבנת הסמ"ע וש"ך שם דערב על ממון לכאורה נראה דחולק על הרמב"ן. אבל למש"כ הסמ"ע סוס"ק ז' לחלק י"ל דשם מיירי נמי בליכא טירחא. ולכאורה י"ל, דעיקר טעם הרמב"ן הוא דכיון דנכנס הערב לטובתו של הלוה יכול המלוה להאריך הזמן לטובתו של הלוה אם ידרוש הלוה. וכ"ז הוא רק עושה לטובת הלוה. אבל בלא גבה מהלוה לא מחמת טובתו אלא מחמת התרפות אין בכח המלוה לשעבד את הערב בע"כ. והמהרי"ו לא מיירי בהארכת הזמן אלא שנתעצל מלגבותו אף שלא היה לטובת הלוה. ובתומים הק' על פסק רמ"א וסמ"ע כמהרי"ו דהא דין זה נלמד מא"ל הלוה טול זוזך דפטור והמהרי"ו נמשך אחר דעת הא"ז דפטור בזה. אבל הרמ"א שמביא דעת החולקין לעיל סי' ק"כ סעי' ב' ובסי' ע"ד סתם דחייב ליתא לדינא דמהרי"ו. והנה על הסמ"ע ודאי לק"מ דהא הוא פירש בדעת הי"א שם דאף מפשיעה פטור. ועל הרמ"א ג"כ ל"ק דהא לפי' הסמ"ע שם קאי הרמ"א בסי' ע"ד אתוך זמנו דוקא. אך התומים שם לא ניחא ליה בחילוק הסמ"ע ואדרבה מכאן ראיה להבנת הסמ"ע בדברי מהרי"ו דהא המהרי"ו עצמו לא כתב מקור דינו והרמ"א בד"מ כתב בטעמו דדמי להך דסי' ק"כ ופסק הרמ"א כותיה. ומכבר הבאתי ראיה להמהרי"ו ממש"כ הנמוק"י פ' המקבל מובא בהג' רמ"א סי' קכ"ו סעי' ט' ואם נתרשל המקבל כו' עד שהעני כו' דפטור. שו"ר שהתומים שם העיר מכאן וחילק דערב הוי כהראהו בשל חבירו משא"כ התם דהשני חייב. ולמש"כ הסמ"ע דהרמב"ן איירי באינו רוצה לטרוח לק"מ משם דהסמ"ע שם כתב דמיירי כשהמעות מוכנים למלוה והכא בערב נמי כן. ולמש"כ הט"ז וכן הש"ך דהי"ח הוא מש"כ הטור ונראה כו' משמע דדוקא במתרה להדיא אבל בסתם לא יצא מהערבות וכן כתב בפת"ש בשם מהרש"ך. והמהרש"ק בהג' חכ"ש פירש דמש"כ הטור ונראה ר"ל דהערב אמר ללוה אני אפרע למלוה ואתה לי ולא יכול הלוה לומר כיון שהמלוה מרויח לי הזמן גם אתה תשאר לי ערב בע"כ. והוא כמ"ש הפת"ש מתשו' ב"א בדעת הרמב"ן. והפת"ש ס"ק ב' לא ראה דברי הנחלת שבעה סי' ח' אות ח' מש"כ בדברי הסמ"ע וגם הוא מפרש כהגר"א ע"ש וצ"ע על התכ"צ שנסתפק בריצוי אי מהני דאולי דוקא קנין. דהא מדברי הסמ"ע מוכח דלהחולקין בעינן דוקא קנין דמשום כן נהגו קנין ע"ש בנחל"ש:
סעיף ו'. ישראל שהיה בידו משכון כו':
הגר"א כתב דחייב מדינא דגרמי וכ"כ הב"ח ול"מ כן בלשון:
התשו' שכ' והרי הוא ערב והא נ"מ טובא בין ערבות לדד"ג כמש"כ לעיל סי' קכ"ח סעי' ב'. והט"ז הק' דכל חיוב הערבות הוי אסמכתא רק משום הנאת הימנותא משתעבד והכא צווח שאינו רוצה שיאמין לו. ולמש"כ הב"ח מובא לעיל בש"ך סי' קכ"ט ס"ק ל"ט דערב סתם לעכו"ם הוי קבלן כדיניהם ובקבלן א"צ לטעם דהימנותא עיי' מ"מ פכ"ה ממלוה:
סמ"ע ס"ק י"ד. משא"כ כאן כו':
הט"ז כאן והנתי' לק' סי' קע"ו ס"ק נ"א גימגמו בדבריו והמעיי' בדרישה יראה דדבריו נכונים. ובמסגה"ש כתב דמטעם הסמ"ע נראה דלא ס"ל כהט"ז לעיל רסי' ק"ל דביש שטר ביד המלוה סגי דהא הסמ"ע כתב דדוקא בעכו"ם דאזיל בחר ערב תחילה הדין כן. וליתא דהסמ"ע כתב כן אפי' שיודע שיש להלוה שובר מהעכו"ם דבכה"ג בישראל פטור:
סעיף ח'. ונעשו ערבים זל"ז כו':
עיי' ט"ז ותומים מה שחילקו בזה. והרשד"ם סי' קפ"א כתב דכ"ז כשהעלילה היא בעצם השותפות אבל עלילה צדדיית לא וכ"כ הלחם רב סי' ק"ג. ובשו"ת ב"ש חחו"מ סי' ל"ז דן בשנים שחכרו עסק מאדון אחד ונשרף העסק והעלילו עליהם שהם שרפו ותפס האדון משותף אחד ותובע להב' לסייעו בהפסידו ופסק בדרך המהרשד"ם דעלילה צדדיית היא ואינו מחיוב לסייעו:
סעיף ט'. יש שכתבו כו' לא נשתעבד לו:
הה"מ לא כתב מקורו. ומכבר אמרתי להביא ראיה מש"ס ב"ב קס"ט ההיא איתתא כו' א"ל ר"נ זיל זבין כו' והדר זבנה ניהלה באחריות. ולמה לו למיזבן לה הרי יכול לקבל עליו אחריות מתורת ערבות וע"כ דל"מ קבלת אחריות דאחר. ובדרישה כתב דלטעם הב"י בדעת הרמב"ם אם אחר שכבר קנאו מפייסו ליתן ערב ש"מ דלא ניח"ל למזבן ליומא וכי נתערב לו סומך עליו. ולטעם המ"מ לא מהני. ומש"ס שם משמע כהמ"מ דהתם הוי אחר הקנין ויקבל אחריות עליו וע"כ דלעולם ל"מ. [ועיי' שו"ת בית אפרים חחו"מ סי' ל"ד בארוכה בזה ושם בארה דשני הטעמים צריכים זל"ז] שו"ר שיש לדחות ראייה זו לדעת הרמב"ם סי' זה סעיף י"ג דאין ערב משתעבד בדשא"ק א"כ נ"מ גדולה יש לפמ"ש בסי' קט"ז דאם הוקרה או השביחה נוטלה כמו שהיא שוה כעת ואילו מחיוב ערבות לא היה יכולה לגבות ממנו היוקר דע"ז לא נשתעבד הערב לכן אמר זיל זבנה ועיי' תומים ס"ק י'. ודעת גאון מצאתי בתשו' הגאונים סי' מ"ה דמשתעבד כה"ג. ובש"ך ס"ק ט"ו חקר אי י"ל קי"ל כהרמב"ם.
ומצאנו חבר להרמב"ם מובא בהג' אשרי סוף ב"ב ע"ש:
סעיף י"א. ראובן שקנה שדה משמעון כו':
בפרישה הק' ח"ל דל"מ מטעם דנ"ר עשיתי לבעלי וכתב משום אחריות נכסים. ודוחק דלא הוזכר בתשו' מדין אחריות ויותר נכון מזה ראיה להב"ש אהע"ז סי' צ' סעי' י"ז שאם עשתה שטר בפ"ע אפי' אחר מכירה א"י לומר נ"ר עשיתי לבעלי דכולי האי לא עבדה משום נ"ר ושפיר דייק הרא"ש שתעשה שטר בפ"ע:
סעיף י"ג. כל מה שתתן לו כו' היינו דוקא באותו פעם ולא בפעם אחרת ולשון כל מה שתתן אערב לך חוזר על כמות הסחורה כן כתב במשפטי שמואל סי' מ"ה מובא בקהלת יעקב אות ק"י:
סעיף י"ד. האומר לחבירו כו':
במדר"א תמה בראיית המ"מ מסוטה ל"ז מובא בבאה"ג דהתם כ"א מישראל נעשה ערב להבוי"ת בעד ערבות של חבירו שעשה בעד חבירו האחר והוא כעין הנידון המובא בש"ך. אבל הכא אין למלוה כלום על ערב שני כ"א נגד הערב נשתעבד שני. ופשוט דאין כונת המ"מ לדמויי לגמרי לשם. וכונתו רק להוכיח דמהסברא היינו אומרים דלא מהני ערב אלא כשע"י ערבותו ניתן מעות וכדומה אבל השתעבדות ערבות על ערבות לא היינו יודעים דלא מצינו כן. וע"ז מביא ראייה משם דמצינו ערבות כה"ג וממילא לכל כה"ג. ועיין מדרש חזית ע"פ משכני אחריך אבותיכם צריכים ערבים משל למלך כו': וצ"ע בתשו' הרדב"ז מובא בקהל"י חלק מדות חכמים אות ל' שכתב דערב לערב לא עבדי אינשי ומה"ט ב' שערבו לא יכול לגבות מאחד על הכל ולא הזכיר מש"ס דסוטה. ועיי' ש"ך בשם הגד"ת. ואם המלוה יכול לתבוע להערב הראשון משום דר"נ. נסתפק בזה הגד"ת ותלי לה במחלוקת דלעיל אי ערב יכול לתבוע להלוה קודם שפרע עבורו וה"נ יכול לומר דאינו חייב רק אחר שיפרע ולא קודם. ועיי' שמ"ק ב"ק דף מ' בראובן שנתחייב לשמעון ושמעון נתחייב ללוי דשייך שדר"נ אם יוכל לגבות מהערב של ראובן כיון דשמעון היה יכול לגבות מהערב. ועיי' שו"ת שומ"ש מ"ק ח"א סימן קס"ג מש"כ בזה: