בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן קל
סעיף א'. א"ח לערב כלום:
הנתי' כתב בטעמו דהלוה י"ל דהמלוה לא היה מעיז לישבע בשקר. אין זה טעם מספיק לתוך זמנו דגובה שלא בשבועה והפוס' סתמו ועיי' ד"מ בשם הנמוק"י:
סמ"ע ס"ק ב' בהגה. על ראובן ושמעון כו' הנתי' הק' דשנים שערבו ופרע אחד גובה מחבירו חלקו ומחויב ראובן משדר"נ. וי"ל דבטעם הרמב"ם שפסק בשני ערבין שגובה מאיזה מהם שרוצה. כתבו הרא"ש והטור דהוי ע"ק זל"ז. והרשב"א כתב דערבים הם כמו משכון ובטחון ואין שיעבוד לחצאין כמבואר בסי' ע"ז. והנה לק' בסי' קל"ב סעיף ד' פסק המחבר דאם פרע אחד מהם כל החוב גובה מהב' חלקו. והמבי"ט כתב דזה דוקא לדעת הרמב"ן שאינו גובה אלא מחצה מאחד. ובש"ך השיגו וכתב דאפי' לדעת הרמב"ם פורע הב' חלקו. והקצוה"ח סי' ע"ד כתב דתליא בחילוק הטעמים דלטעם הרא"ש והטור דהוו ע"ק זל"ז וכמו בשנים שלוו ונעשו ע"ק ודאי גובה מחבירו חלקו ה"ה ה"נ. ולטעם הרשב"א כיון דאין להם שום השתתפות זל"ז בעניני הערבות אלא להלוה נעשו ערבים ומה שפרע בעד עצמו פרע. וא"כ להרשב"א לטעמו לק"מ.
ובנד"ד בלא"ה א"י להוציא מראובן להרשב"א לשיטתיה. דבב"י סי' פ"ו מובא תשו' רשב"א להסתפק אי בעכו"ם שייך שבדר"נ ע"ש פת"ש ס"ק א' וא"כ א"י להוציא מספק דאולי אין שדר"נ בעכו"ם: