בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן קכה
סעי' א'. ואם החזיר כו':
אבל בעשאו שליח לכו"ע חייב אם החזיר אף בלא העני כמ"ש הב"ח. ובזה י"ל בביאור לשון הש"ס גיטין י"ד כי אתא לקמיה א"ל שפיר עבדת כו' לישנא אחריני כו' וצ"ל הנ"מ בין הלישנא. ועוד לפרש"י דקאי על שלא קיבל עליו אחריות ל"ש הלשון דשפיר עבדת דהלא מובן דבלא אחריות יותר טוב מקבלת אחריות. וי"ל דשפיר עבדת קאי על שלא החזיר להם דאם החזרת היה הערבות עליך. ובל"א לא אמר לא שוית נפשך אלא סתם עבד לוה לאיש מלוה משמע דאף בכל מקום גם בלא שליחות אם החזיר ג"כ חייב כפסק הרמב"ם דהשליח חייב לכך אמר סתם עבד כו' לומר דאף בכל מקום הוא כן כן היה נראה לפרש לולא פרש"י:
ש"ך ס"ק ז'. העלה דלהרמב"ם אף בהחזיר מחמת אונם חייב. והק' המפ' ע"ז דאיך יפרש הש"ס בעובדא דר"ד דמינה דייק הרשב"א דהחזיר מחמת אונס פטור והתומים רוצה לחלק עפ"י שיטת הראשונים דאונס שאינו בגוף הפקדון חייב ולא עלה לו חילוקו בחידוש דין דהיתר שימוש ע"ש. ולכאורה י"ל באופן אחר קצת עפ"י מה שהעלה הש"ך סי' כ"א דאונסא רחמנא חייביה לא אמרי' ע"ש. ומעתה י"ל דמש"כ תוס' ב"ק לחלק דאונס בגופו של שומר לא הוי אונס תליא בתרי לישנא שבש"ס כתובות ל"ד וב"ק קי"ב אי משעת משיכה איחייב באונסיה שפיר י"ל דאונס בגופו, של שומר אין האונס פוטרו. וללישנא דמיחייב משעת אבידה הוי אונס רחמנא פטריה ולא מיתחייב ע"י אונס. וי"ל דש"ס דגיטין אזלא ללישנא דמיתחייב משעת האונס לכך פטור באונס אף בגופו של שומר. והרמב"ם דפסק בפ"א משאלה דמשעת משיכה שפיר פסק דאף מחמת אונס חייב. אלא דא"א לומר כן לפי מה שכתבו המפ' לתרץ סתירת פסקי הרמב"ם שפסק בפ"ג מגניבה כר"פ. והעלו דהחיוב משעת שאלה אינה אלא כעין תנאי ולאו חיוב ממש עיי' קצוה"ח סי' שמ"א בשם השמ"ק. ויותר י"ל עפ"י מש"כ הסמ"ע והש"ך להק' בפסק המחבר דהחזיר מחמת איום ואונס פטור ממ"ש הרב בהגה בשם המרדכי. וכתב התומים לחלק דעובדא דש"ס לא היה היזק ברור של המפקיד דהא אילו קבלו אחריות היו מניחים אותו בידו ואין כאן היזק ברור לכן במקום אונם פטור ובעובדא דהמרדכי דהוא אומר שיחזיר לו כי טעה ואין מגיע ממנו לראובן כלום ובהחזרת המעות היה ראובן מאבד שלו לגמרי וברי היזקא ובזה לא פטרוהו בשביל איום להחזיר הפקדון ולהפסיד חבירו מעתה י"ל בדעת הרמב"ם דדוקא שם דגלו דעתי' דניחא להו רק בקבלת אחריות ורצונם להחזיר ואם הוא לא קיבל אחריות עליו ישלחו ע"י אחר ובזה פטור כשמחזיר מחמת אונס דבודאי יחזרוהו או ע"י עצמם או ע"י שליח אחר. אבל בסתם כשכופין אותו להחזיר ולא גילו דעתם דניחא להו בהחזרה ואולי הם חוזרים הוי כברי היזקא כשמחזיר. ומש"כ הסמ"ע ס"ק ט' לחלק בין עשאו שליח ללא עשאו ובט"ז וש"ך תמהו עליו. וביותר תמיהת הט"ז מעובדא דש"ס דמיירי בעשאן שלוחין ואפ"ה ילפי' מינה דמחמת אונס פטור ונ"ל כונת הסמ"ע לחלק דשם מיירי בעשאו שליח רק לקבלם מידו וכיון שכבר קיבל נגמר שליחותו וכשבא האונס עליו לא מחמת השליחות הוא דהוי כממון אחרים בידו. משא"כ בש"ס דהוי שלוחים גם על החזרה להביאם להשולחן וכשנאנסו בעת שלא נגמר עוד שליחותן פטור. ואף שאין זה בלשון הסמ"ע אבל י"ל כן בכונתו: סעי' ב'. דוקא כשהוחזק המפקיד כפרן:
אבל בהלואה אפי' לא הוחזק כפרן כמ"ש בסמ"ע ולא כמש"כ המהרש"א בתוס' שם והת"ש בטור דגם בהלואה בעינן הוחזק כפרן דמסתימת הפוס' ל"מ כן. ודברי התוס' שם י"ל כמ"ש שם הק"נ ברא"ש לפרש והקדימו הרש"ל דאשרתא דסרבלא הוי פקדון. ויותר נכון מש"כ הפנ"י שם להגיה דיבור זה אעובדא דלבתרא דר"ד דמיירי בפקדון. ותמהני למה נדחק הסמ"ע בין פקדון להלואה דהא הטעם פשוט כמש"כ הרש"א שם דאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ל"ש אלא בחפץ. וגם טעם הסמ"ע אינו מספיק לאם היה ש"ש דהשמירה גם לטובתו. וגם במלוה לרווחים דהוי טובת המלוה והפוס' לא חילקו וצ"ע:
סעי' ה'. אפי' עשאו שליתח לקבל:
עיי' בהגר"א דמיושב בזה קושית התוס' ל"ב ע"ב. וכבר עלה על דעת הרשב"א שם ליישב כן ודחה זה ע"ש. ומה שהק' בקצוה"ח ס"ק ד' להרמב"ם מגיטין י"א פלא שלא ראה בב"י כאן בשם הרשב"א:
ש"ך ס"ק ל'. ונראה וכו' וכ"מ להדיא בתוס' כו':
באורים כתב עליו דהוא כשגגה יוצא מפי השליט דהם לא מיירי כלל בהזוכה אם הוא חוב או פקדון. וחלילה לחשוד למאור עינן של ישראל בדבר פשוט כזה. וכונת הש"ך הוא עפ"י מש"כ הפנ"י גיטין י"ג דדוקא במתנה אין דעתו שיגמור המתנה עד ואתי ליד המקבל משא"כ במכירה אדרבה דעתו מסתמא להקנות:
תיכף שלא יוכל הלה לחזור ואמרי' שפיר תן כזכי וכ"כ הנתי' סי' ר' ס"ק ה'. וגם הרא"ש ע"ק דגיטין כתב כן בש"ס דפ' הספינה דאין נראה לומר דהוצרכו לתקן בשאין הפקדון ביד הנפקד. איברא דראייתו מתוס' פ"ק דגיטין קשה דמשם לא מוכח כן ועיי' פנ"י:
סמ"ע ס"ק כ"א. הטעם דבפקדון כו':
הרשב"א כתב משום דמחנה לא הוי זכות גמור דכתיב ושונא מתנות יחיה. והפנ"י כתב משום דבמתנה ליתא בע"כ דאי אמר המקבל לא ניחא לי בטלה המתנה לגמרי משו"ה לא הוי תן כזכי דאינו רוצה להפקיע מרשותו עד שיגיע ליד המקבל אי לאו דאמר בהדיא זכי. ועפי"ז חידש דכשהוא במעמד המקבל כו"ע מודי דהוי תן כזכי כמו בפקדון ומלוה. וצ"ע לפי"ז מהא דגיטין י"ד א"ל רב קבא דמוריקא כו' הא אמר רב חדא זימנא כו' וקשה מנ"ל דמשום מעמד ג' קאמר דלא הדרנא דילמא משום דהוי לפניו ולכך הוי תן כזכי ואי לא הוי בפניו שפיר הוי יכול לחזור. והגרע"א הק' שם באו"א לשיטת תוס' דבמתנה לא אמרי' תן כזכי א"כ דילמא אשמעי' דדוקא באפיה קאמר דא"י לחזור מטעם מעמד ג' אבל שלא באפיה היה יכול לחזור דבמתנה לא אמרי' תן כזכי. וזה י"ל דמשמע ליה להמקשן דעיקר דיוקו דרב הוא על אי החזרה במה שלא ניתנה לחזור ולא על הדיוק במה שנשמע דבלאו מעמד ג' היה יכול לחזור וכ"מ לשון הש"ס דברים הללו לא ניתנו לחזרה וע"ז פריך הא א"ר כו' משמע דזה הוא החידוש דברים הללו ר"ל מעמד ג' לא ניתנו לחזרה: