אור ברסלב
בית יהושע יורה דעה יו"ד הלכות תערובות › סימן קי

בית יהושע יורה דעה· רבי יהושע פריידין

יו"ד הלכות תערובות · סימן קי

סימן קט

א

סעיף ד עיין ש"ך סעיף כ"ג שהקשה על המחבר דלמה מתיר כאן בב' תערובות. הא המחבר פוסק דבעי ג' תערובות וכן הקשה לקמן ס"ק ס"א עיי"ש והנה השער המלך פ"ח מהמ"א מתרץ קושית הש"ך עפ"י תשובת הרא"ש עיי"ש. והנה הש"ך לקמן ס"ק נ"ו הביא תשו' הרא"ש הנ"ל ולפי דברי השער המלך הנ"ל דע"פ תשובת הרא"ש הנ"ל לא קשה קושית הש"ך כאן א"כ קשה על הש"ך כאן דאיך הקשה הקושיא הי' לו לתרץ ע"פ תשו' הרא"ש והנה מקודם אעתיק תשובת הרא"ש כי השער המלך לא העתיק יפה התשובת הרא"ש. תשובת רא"ש הנ"ל לפענ"ד צריך פירוש. וז"ל ומה שכתבו בשם רבינו דדבר שיש לו מתירין אפי' ס"ס אסור היינו דוקא ע"י תערובות כההוא דפירקא קמא דביצה. ביצה שנולדה בשבת וכו' וספיקא אסורה נתערבה באלף כולן אסורות וכה"ג קרי ס"ס בפרק התערובות דקתני התם רמוני בדן וכו' ובדבר שיש לו מאירין החמירו חכמים דלא בטיל ע"י תערובות ובס"ס דמאי נפקא מינה להתירה בביטול בלאו הכי יש לו היתר אבל ספק ספיקא כי האי שעל התבואה אני אומר שהוא ישן ואפי' את"ל שהוא חדש שמא השריש קודם העומר ואין כאן איסור חדש כלל כה"ג לא אסרינן ס"ס ואפי' לרבי יהודה דאסר בכל האיסורין ס"ס ושמואל דאוסר בע"א ס"ס לא אשכחן דאסרי אלא ע"י תערובות היכא דאיתחזק איסורא ונתערבו אחרים באחרים אבל בחדש דלא איתחזק איסורא מס"ס שרינן ע"כ. הנה מה שכתב הרא"ש לחלק בין ס"ס דביצה לכאן לכאורה לא ידענו ההפרש דגם שם לא איתחזק איסורא. והנה אפשר לומר דשם בביצה הס' השני הוא ואת"ל שהיא אסורה שמא זו הביצה שאוכל אינה הביצה האסורה. אבל אח"כ כשאוכל כל הביצים הרי אכל ביצה אחת רק בחד ספק. להכי בדבר שיש לו מתירין לא מהני ס"ס כזו:

אכן הרי גם בחדש ג"כ הס' השני הוא שמא הוא מתבואה הישנה והרי ידענו בבירור שיש בעולם גם תבואה חדשה והרי הוא לגמרי כמו הס"ס של ביצה. אך אפשר לומר כיון דגם הנכרים אוכלים מהתבואה. א"כ עדיין נוכל לומר דכל התבואות שהישראלים אוכלים היה עליהם הספק ספיקא כן נלפענ"ד. מוכרח לפרש סברת הרא"ש ז"ל ומה שכתב אח"כ הרא"ש ז"ל דאפי' ר"י דאוסר ס"ס הוא רק משום דאיתחזק איסורא הוא רק לחזק דהכא בחדש כיון דלא איתחזק איסורא להכי גם לרבי יהודה מותר ס"ס:

הנה בודאי כונת השער המלך לתרץ קושית הש"ך על פי תשו' הרא"ש שכתב דר"י אוסר ס"ס משום דאיתחזק איסורא א"כ כמו כן נוכל לומר על הרמב"ם והמחבר דסברי דבעי ג' תערובות רק שם משום דאיתחזק איסורא לא מהני ב' תערובות רק ג' אבל הכא בס' אחד בגוף לא איתחזק איסורא:

אכן נלפענ"ד דהש"ך לקמן ס"ק... סובר בדעת הרמב"ם והמחבר דהתערובות השלישי מותר לאכול כאחת עיי"ש. והרי אם אוכל כאחת אין כאן רק שני ספיקות שמא לא נפל בתערובות השני האיסור. ואת"ל דנפל האיסור בתערובות הב' שמא לא נפל בתערובות הג' האיסור א"כ למה אסרו המחבר והרמב"ם התערובות הב' הרי גם בתערובות הב' איכא ס"ס אם אינו אוכל כאחת דעל כל אחת שאוכל יש שני ספיקות אלא ע"כ משום דלאחר שאכל כל התערובות אכל אחת רק בספק אחד משא"כ התערובות הג' אף אם אוכל כאחת מ"מ יש ס"ס על זה שנפל לתוך התערובות ולפ"ז דלהש"ך ז"ל זה הוא החילוק בין הס"ס דתערובות הב' לס"ס דהתערובות הג' משום דס"ס דתערובות הב' לאחר שאכל הכל אכל אחת בס' אחד להכי אוסר הרמב"ם א"כ אין שום סברא לומר דהיכא דלא איתחזק איסורא יהי' מותר ס"ס כעין זו דהא מ"מ לאחר שאכל הכל אכל אחת בס' אחד ולפ"ז שפיר הקשה הש"ך לשיטתו על המחבר:

אכן לפי הרמ"א לקמן דסובר בדעת הרמב"ם והמחבר דגם תערובות הג' אסור לאכול כאחת. וא"כ סובר דבעי דוקא ג' ספיקות ולהכי צריך ג' תערובות כדי שיהי' ג' ספיקות. אבל בתערובות הב' אין כאן רק ב' ספיקות. ולפי זה שפיר אפשר לומר דהמחבר מחלק דרק באיתחזק איסורא אינו מועיל ב' ספיקות רק ג' ספיקות (או בפשיטות דכשאוכל תערובות שנים שנים הרי יש שני ספיקות אשר לא איתחזק איסורא כי בתערובות השני לא איתחזק איסורא וא"כ כשנפל אחת מתערובות הב' לתערובות ג' זה שנפל לא נפל מתערובות שאיתחזק משא"כ התערובות הב' לאכול ע"י ס"ס זה שנפל מתערובות הראשון נפל מתערובות שאיתחזק איסור) ועיין מה שאכתוב עוד לקמן בזה:

ב

סעיף ה ונפל מהתערובות לשנים אחרים ונפל מן השלשה אחד לשנים אחרים הרי אלו אחרים מותרים וכו'. זה הוא דעת הרמב"ם דבעי ג' תערובות ועיין ש"ך ס"ק נ"ב שהביא דבפ"ז מהלכות ע"ז פוסק הרמב"ם דבכוס של ע"ז מותר בשני תערובות ובכ"מ האריך והבין שהם דברים סותרים ועפ"ז פסק לקמן בסימן מ' דגם בכוס של ע"ז בעי ג' תערובות עיי"ש לכאורה קשה מאד על המחבר לקמן בסימן ק"מ דהרי במ' זבחים מתיר רב בע"ז בב' תערובות ואיך הוצרך המחבר ג' תערובות נגד המפורש בש"ס. ואם לא היה נראה להמחבר לחלק בין כוס של ע"ז לרמוני בדן דקתני בברייתא ג' תערובות יותר הי' לו לפרש כשיטת התו' דגם רימוני בדן מותר בב' תערובות ומה דקתני ג' כמו שמתרץ התו' אביאו לקמן:

ונלפע"ד עוד לתרץ דהנה הכ"מ בפ"ז מהלכות עכו"ם כתב לתרץ הרמב"ם דלהכי ברימוני בדן בעי ג' תערובות משום דהוא כדשיל"מ אם נתפזרו הרמונים ואף שהרשב"א כתב בה' טרפה דלא מיקרי דשיל"מ משום דאין המתיר עתיד לבא בודאי. הרמב"ם חשב זאת לדשיל"מ עיי"ש:

אכן לכאורה תמוהין דברי הכ"מ דהרי בש"ס ביצה דף ד' אחר תירוץ הש"ס דספיקא אסורה אתיא לספק טרפה הקשו הש"ס דלמה אם נתערב באלף כולן אסורות. ולדברי הכ"מ דאף היכא דאין המתיר עתיד לבא בודאי מיקרי דשיל"מ לא קשה קושית הש"ס דלהכי ס' טרפה לא בטיל אם נתערבה משום דהוא דשיל"מ וכן כתב הש"ך לעיל בסימן ק"ב עיי"ש ומש"כ שם:

לכן נראה דהמחבר עכשיו חזר מזה התירוץ משום הש"ס ביצה הנ"ל. אך עכ"ז לא היה לו להמחבר שום חילוק לחלק דלמה בכוס וטבעת ע"ז יהיה סגי בב' תערובות. ולמה ברימוני בדן צריך ג' תערובות. והיה קשה לו על רב דמתיר בב' תערובות הלא הברייתא מצריך ג' תערובות והיה ניחא ליה לתרץ דרב יסבור דלעולם סגי בב' תערובות והא דהברייתא מצריך ג' תערובות ברימוני בדן משום דהוא כדבר שיל"מ אם נתפרדו הרימונים על רב שפיר נוכל לומר כן אכן אנן דמוכח מסתמא דש"ס ביצה דהיכא דאין המתיר עתיד לבא בודאי לא מיקרי דשיל"מ להכי שפיר פוסק המחבר דאפי' בכוס וטבעת ע"ז בעי דוקא ג' תערובות משום הברייתא דרימוני בדן דמצריכה ג' תערובות:

והנה הש"ך הביא בשם מהר"ם אשכנזי תירוץ דבכוס וטבעת דלאו בר אכילה רק הנאה מתירין בב' תערובות אבל רמוני בדן דהוא לאכילה בעי ג' תערובות (הלשון של הש"ך משום דקשיא להרמב"ם וכו' אין להבין כ"כ וכי הוצרך הרמב"ם לחלק ולידע ההפרש בין כוס וטבעת לרמוני בדן הלא אם הרמב"ם ז"ל לא נהירא ליה לפרש כפירוש התו' דגם רשב"י לא מצריך ג' תערובות ובטבעת קאמר רב דמתיר בב' תערובות. וא"כ שפיר פוסק כל פסקיו כמו שמפורש בש"ס אף אם לא ידענו ההפרש לזאת צ"ע לשון הש"ך ז"ל) עיין בכרו"פ שהקשה דא"כ מה קאמר בש"ס דשמואל כרבי יהודא דילמא ר"י רק באיסורי אכילה אוסר ס"ס אבל לא באיסורי הנאה. ונראה דאדרבה לפי דברי הש"ך ז"ל יש להבין יותר לשון הברייתא דהנה בברייתא ר"י אוסר שני תערובות ור"ש ב"י מתיר ג' תערובות א"כ לכאורה אין שום פלוגתא דדילמא ר"י מתיר ג"כ ג' תערובות:

אכן לסברת הש"ך דלענין להתיר בהנאה סגי ב' תערובות ונראה דהיינו כמו רימוני בדן של ערלה דיש עליו איסור הנאה ואיסור אכילה דלהתיר בהנאה הרמוני בדן סגי בב' תערובות וא"כ שפיר מדויקת הברייתא והג' דר"י אוסר אפי' בהנאה מדקתני סתם אסור משמע אפי' בהנאה ור"ש ב"י מתיר אפי' באכילה מדקתני סתם מותרים משמע אפי' באכילה להכי מצריך ג' תערובות ור"י מדאוסר אפי' בהנאה שפיר הוא רבותי' אפי' בב' תערובות ור"ש ב"י דמתיר באכילה בג' תערובות ממילא מתיר בהנאה בב' תערובות:

עוד הקשה הכו"פ על הש"ך מהרמב"ם והמחבר מהלכות יו"ט דמתירין ס' ביצה אם נולדה ביו"ט. אם נתערבה משום ס"ס ושם הוא איסור אכילה עיי"ש. ונלפענ"ד דהנה בודאי מה דמחלק הש"ך בין אכילה להנאה אף דשני' איסורי דאו' ע"כ משום דלענין אכילת איסור החמירו יותר כעין סברת התו' דהא דאין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים היינו רק באיסור אכילה דהוא גנאי וכמו כן יש לומר הכא דלענין לאכול שהוא גנאי לאכול אכילת איסור החמירו בב' תערובות אבל איסור הנאה דאין גנאי כ"כ לא החמירו ולפ"ז אפשר דביצה שנולדה ביו"ט אפי' ביו"ט אחר שבת דהוא איסור דאו' משום הכנה מ"מ אין גנאי כ"כ כאכילת איסור כמו ערלה וכדומה דרק יומא קא גרים ועיין בתשו' רבינו ע"א שרצה לומר דחולה שאב"ס יהי' מותר לאכול איסור מוקצה אף דשאר איסור דרבנן אסור לאכול מ"מ מוקצה כיון דרק יומא קא גרים עיי"ש והיינו ג"כ משום דאין גנאי כל כך:

עוד הקשה הכו"פ על הש"ך הנ"ל מהש"ס זבחים דף ע"ד דאמרו שם הצריכותא דרב ודר"ל ולהש"ך הנ"ל הצריכות בפשוט דהנה טעמא דרב כתבו התו' משום ס"ס וא"כ צריכא דר"ל בחביות של תרומה משום דהוא אכילה משא"כ דרב דהוא בטבעת דהוא רק איסור הנאה עיי"ש. והנה כעין קושיא זו קשה יותר על שמואל דלמה לא פליג גם כאן על רב דלא מהני ס"ס בע"ז. אלא ע"כ מוכרח לומר דאף שכתבו התו' דהוא משום ס"ס אבל לא עיקר הטעם משום ס"ס דבאמת אין שם ס"ס גמורה דס' הראשון שמא נפל האיסור לאו ספק גמור דהא רובא דהיתרא רק סברת התו' דלהכי מקילינן לומר דאיסורא נפל משום דנוכל לומר כעין ס"ס. גם מהרשב"א בתוה"ב שכתב ע"ז הדין דנפל אחד לים באם נתערב איסור בשנים עיי"ש. ועיין בפרמ"ג ס"ק י"ח והרי הרשב"א ג"כ סובר דצריך לאכול שנים שנים וא"כ אם הרשב"א מתיר בנפל אחד לים אפי' אם התערובות הי' רק אחד בשנים וא"כ צריך לאכול כולם ביחד וא"כ הרי הרשב"א אינו סובר היתרא דנפל אחד לים משום ס"ס א"כ כמו כן נוכל לומר על הרמב"ם אך לפי תירוץ זה עדיין קשה על הש"ך דהוא סובר לעיל בנפל אחד לים משום ס"ס וא"כ קשה על שיטתו כאן. לכן נראה כתירוץ הנ"ל:

שוב ראיתי דלכאורה אפי' אם נאמר דבנפל לאו משום ס"ס מ"מ יש להקשות לפי סברת הש"ך דיש חילוק בין הנאה לאכילה א"כ יהי' הצריכות דר"ל משום דהוא להתיר אכילה אך אפשר כיון דשמואל פליג רק על אידך דרב דמתיר משום הס' דבע"ז אסור אבל על זה הדין דנפל אחד לים לא פליג שמואל הרי דזה ההיתר יותר מרווח מההיתר דס"ס ע"י תערובות א"כ שפיר יש לומר דג"כ אין לחלק בין הנאה לאכילה:

ג

בהג"ה ומ"מ אין לאדם אחד לאכול את כולן. עיין ש"ך שהקשה על הרמ"א דלמה לא יהי' מותר תערובות ג' לאכול בבת אחת הלא מ"מ יש ס"ס. (כי בודאי הש"ך ז"ל סובר) כדעת הרמב"ם והמחבר שמצרכו ג' תערובות לא משום דצריך ג' ספיקות רק משום דבתערובות הב' לאחר שאכל את כולם אכל אחת רק בחד ספיקא משא"כ בתערובות הג' אפי' אם אכל כולם ביחד יש ספק:

עוד כתב הש"ך מכח סברא פשוטה דלהפוסקים דתערובות הב' מותר בודאי תערובות הג' מותר לאכול כולם ביחד כי גם תערובות הב' אם מניח קצתן לצד זה וקצתן לצד זה מותר לאוכלן עיי"ש:

אכן מהתו' זבחים דף ע"ב ד"ה נתערבו אחרות מוכח בפירוש דר"ת סובר דגם תערובות ג' אסור לאכול כולם כאחת אף שסובר דהתערובות השני מותר כי התו' מפרשו שם דמה דקתני בברייתא ג' תערובות הוא רק לאשמעינן דמאן דאוסר אוסר אפי' בג' תערובות וזה לשונו של התו' שם אמאי נקיט אם פירש אחד מהם לריבוא ומריבוא לריבוא הא אם פירש אחד מהם לרבוא מותר כל שכן מרבוא לרבוא דהוי ספיקא שלישית נקטא לאשמעינן דמאן דאסר אסר אפי' בכמה ספיקות עיי"ש הרי דכתבו התו' דתערובות ג' הוא ספיקא שלישית וא"כ מוכח בפירוש דהתו' סברו דתערובות הג' ג"כ אסור לאוכלו כאחת דאם אוכל כאחת אין כאן ספיקא שלישית. וא"כ קשה קושית הש"ך על התו' דלמה לא יהי' מותר לאכול תערובות השלישי בבת אחת:

ונראה דהנה גם על התו' דף ע"ד ד"ה פירש שכתבו בתירוץ השני דלהכי קתני תערובות הג' להשמיענו דמותר לאכול התערובות ג' בב"א ג"כ קשה מה זו רבותא להשמיענו הלא אם מותר לאכול מתערובות הב' שנים שנים מהיכא תיתי יוגרע אם אחת מהתערובות הב' נפל לתערובות הג' הלא גם בפ"ע מותר לאכול ומה יגרע במה שהוא מעורב עם הרבה היתר:

לכן נראה דהנה עוד קשה על התו' דהנה הגירסא דילן בהברייתא מרבוא לשלשה ומשלשה למקום אחר. ומהתו' כתבו הלשון מרבוא לשלשה ומשלשה לשלשה מותר וכתבו אבל מג' הראשון אסור להנות בבת אחת (והיינו תערובות הב') ומן השלשה השנים שרי בבת אחת עיי"ש:

וקשה בשלמא תערובות הב' דאסור להנות בב"א רק לאכול שנים שנים להכי צריך להיות שנפל לתוך שלשה כמו שמתרץ הש"ס שם אבל תערובות הג' דמותר בב"א למה הוצרכו שנפל לתוך שלשה אפי' בפחות מותר. לכן נראה דעל כרחך לומר דבאמת קשה איזה רבותא משמיענו הברייתא בזה שמותר לאכול התערובות הג' בב"א. לכן ע"כ מוכרח לומר דשפיר משמיענו דהיה הוה אמינא לומר דגם תערובות הג' אסור לאכול בב"א כמו דמצינו לפוסקים שסברו דבדבר שיש לו מתירין אסור ס"ס הרי דהיתר ס"ס אינו כ"כ היתר ברור לגמרי והרי בשלש ספיקות יש יותר היתר משני ספיקות א"כ הוה אמינא נהי דתערובות הב' מותר לאכול שנים שנים משום ס"ס אבל כשנפל מהתערובות הב' לתערובות ג' אסור לאכול מכולם בב"א דיש עצה לאכול שנים שנים וא"כ יהי' יותר היתר ברור דיהי' ג' ספיקות ואם יאכל כאחת יהי' רק ב' ספיקות להכי משמיענו הברייתא דעכ"ז מותר לאכול כאחת:

(ואפשר התו' הנ"ל דף ע"ב סברי דמשום זה אסור לאכול כאחת התערובות שלישי משום דיכול לאכול באופן שיהיה ג' ספיקות דהוא כעין דבשיל"מ ומתו' שם מוכח דסברו ס"ס אסור בדשיל"מ דכתבו להוכיח מהברייתא דח' ביצה וספיקא אסורה וכו' דס"ס אסור רק מאוקימתא דש"ס דאתאן לס' טרפה עי"ש משמע אבל מפשטות הברייתא אין להוכיח דס"ס אסור דהוא רק משום שיש לו מתירין לאחר יו"ט). ואפשר התו' כאן סברו דס"ס מותר אפילו בדשיל"מ וזאת משמיענו הברייתא או דמשמיענו הברייתא דזה לא מיקרי כדשיל"מ דמכל מקום יהיה עוד ספק:

ולפי זה דעיקר רבותא היא זאת להכי צריך גם בתערובות הג' יהיה שלשה דאם לא היה שלשה לא היה שום רבותא דפחות משלשה צריך לאכול כולם כאחת דלא יוכל לאכול שנים שנים. ולפ"ז לא קשה על הש"ך דסובר בדעת הרמב"ם והמחבר דמותר לאכול תערובות בב"א א"כ למה הוצרכו שהתערובות הג' יהיה לתוך שלשה. אכן להנ"ל ניחא לרבותא דאפילו לתוך שלשה א"כ יש עצה לאכול באופן שיהיה ג' ספיקות אפ"ה מותר לאכול כולם כאחת:

והנה המנחת יעקב כלל י"ג ס"ק כ' הקשה על הש"ך דסובר בדעת הרמב"ם והמחבר דמותר לאכול תערובות הג' בב"א והקשה וזה לשונו כיון דלהרמב"ם אסור לאכול תערובות הב' אפילו אם רוצה לאכול אחד אחד א"כ אם אוכל התערובות הג' בב"א הרי אוכל אחד מהתערובות הב' עי"ש:

ולפענ"ד לא קשה דסברת הש"ך הוא כמו שכ' לעיל דתערובות הב' אין להתיר לאכול כולם אפילו אחד אחד דמ"מ לאחר שאכל את כולם אכל אחת רק בחד ספיקא. וזה אין סברא להתיר לו לאכול מקצת מן התערובות ולהניח השאר. אבל התערובות הג' אף שאוכל בב"א מ"מ הרי אוכל רק אחד מהתערובות ויש על זה ספק ספיקא שאינו אוכל שום איסור:

אכן זאת יש לחקור להש"ך ז"ל האיך יהיה הדין אם פירש אחד מהתערובות בפני עצמו ולא נתערב עם תערובות דלכאורה ג"כ צריך להיות מותר לאכול ואין להקשות דאם פירש אחד בפני עצמו ג"כ מותר א"כ למה הוצרכו לכתוב ההיתר דאם נתערב בתערובות דהא לפי מש"כ לעיל אדרבה בתערובות יש רבותא דאין צריך לאכול אחד אחד וכהנ"ל אכן אפשר דאם לא נתערב אסור לאכול אם פירש משום גזירה דשמא יאכל מהתערובות הב' אפילו אם לא יהיה פירש וצ"ע:

ד

עיין עוד בש"ך הנ"ל שנראה שסובר בדעת רש"י דלאחר שנפל אחד מתערובות הב' מותר גם התערובות הב' לאכול כלם כאחת וכן כתב המנחת כהן עי"ש. הנה עתה נדפס מחדש הספר האשכול להראב"ד שסובר ג"כ דלאחר שנפל אחד מהתערובות מהב' להשלישי מותר לאכול כלם כאחת. אכן התוס' סברו בפירוש דאפילו לאחר שנפל אחד מהתערובות הב' אסור לאכול התערובות בב"א רק שנים שהרי התו' שם בזבחים ד"ה ואיבעית אימא ר"א מפרשי דהיינו רבי אלעזר שמצריך לאכול שנים שנים עי"ש. הרי דסברי דאסור לאכול כאחת רק שנים שנים. (ואפשר דסברי דאין לומר לאחר שנפל שמא נפל האיסור דאיסורא ברובא איתא) ולפי זה משמע כיון אם נאמר דרש"י סובר כן סובר דרש"י ג"כ הפירוש של התו' שם בלשון ב' ואפשר משום זה כתב רש"י דלשון א' ישר בעיני. אך אם רש"י יסבור דמותר לאכול התערובות הב' בב"א אין שום התחלה לפירוש הב':

תוכן העניינים

בית יהושע יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה