אור ברסלב
בית יהושע יורה דעה יו"ד הלכות תערובות › סימן קט

בית יהושע יורה דעה· רבי יהושע פריידין

יו"ד הלכות תערובות · סימן קט

סימן קה

א

סעיף א יבש ביבש חד בתרי בטל והוא דעת הרשב"א דתערובות יבש ביבש מב"מ בטל ברוב ואסור לאכול כולם ביחד ואסורים לבשלם ביחד והרמ"א הביא דעת הרא"ש דמותר לאכלם ביחד גם לבשלם ביחד. ותערובות יבש ביבש מבא"מ כתב הרמ"א דצריך ס' והוא דעת הטור בשם ספר התרומה משום שאם יבשלם יתן טעם וכתב הש"ך דרק מדרבנן צריך ס' ביבש עי"ש. והנה המפרשי ש"ע בזה הסימן זה אומר כה וזה אומר כה ולא יכלנו לבוא להבין את הדינים האלו כאשר אבארם:

הנה הט"ז ס"ק א' כתב על הרשב"א דהחמירו רבנן שלא לאכלם ביחד משום דממ"נ אוכל האיסור באותה האכילה עי"ש. ולכאורה קשה מאד הלא בהש"ס אין רמז מזה שלא לאכלם ביחד דהלא הרא"ש סובר דמותר לאכלם ביחד הכי הרשב"א יגזור דבר אשר אין שום רמז בש"ס. והנה המנחת כהן כתב על דעת הרשב"א והוא דהרשב"א מפרש דלהכי החמירו רבנן בלח בלח במינו להצריך ס' משום דתערובות לח בלח כל מה שאוכל מהתערובות אוכל גם מהאיסור להכי הצריכו ס' להכי ממילא גם בתערובות יבש ביבש אסור לאכלם ביחד עי"ש. ולפי דברי המנחת כהן לא קשה על הט"ז גם ע"ז לפענ"ד קשה מאד דמה לי ביטל ס' או ביטל רוב הלא מ"מ אוכל האיסור מכל מה שאוכל מהתערובות. ועוד דגם אם יש ס' ג"כ בטל רק משום ביטל רוב וכאשר ביארתי בדיני ביטול ס'. וכן קשה על הט"ז ועוד קשה מאד דהלא ברשב"א שם בתוה"ב כתב בפירוש דלהכי הוצרכו רבנן ס' במב"מ בלח בלח משום גזירה דאינו מינו עי"ש. ועיין בפרמ"ג שער התערובות חלק ב' כתב על דברי הרשב"א שם דהמה מקושי הבנה דמתחלה כתב דמב"מ בלח צריך ס' משום גזירת אטו א"מ ואחר כך כתב דאסור לאכול ביחד יבש ביבש א"כ למה הוצרך לומר על לח בלח משום גזירה בילה עי"ש. גם על הפמ"ג קשה מה לי ביטל רוב או ביטל ס' הלא כל היכא דהחמירו רבנן על ביטול לא חילקו בין רוב ובין ס' כי החמירו דאפילו באלף לא בטיל ולפענ"ד צ"ע דבריהם:

ול"נ לפענ"ד לפרש כ"ז היינו דברי הרשב"א ואחר כך אבאר דעת הרא"ש והטור. הנה לפע"ד דברי הרשב"א המה כפשטן להבינם בטוב ואעתיק בקיצור לשון הרשב"א בתוה"ב וז"ל וכן יבש ביבש בטילין ברוב וטעמא דמילתא משום דבדברים הנבללים שאי אפשר להפריד ולאכול חתיכה בפ"ע צריך ס' משום דפחות מס' נטעם ונרגש בכל (הרי מפורש הטעם ברשב"א משום דנרגש הטעם בפחות מששים והרשב"א לשיטתו דסובר דהיכא דנרגש טעם האיסור ה"ה כניכר האיסור ול"ב). ואפילו מב"מ שאין טעם האיסור נרגש בו מכל מקום כיון שכנגדו בא"מ נרגש החמירו מדבריהם ואסרוהו בפחות מס' אבל יבש ביבש שיוכל לאכול כל חתיכה בפני עצמה אוכל כל חתיכה לבדו ובכל חתיכה אומר שזה של היתר וכשאוכל האחרונה אומר מה שכבר נאכל היה של איסור וזו של היתר וכו' עכ"ל הצ"ל. ומעתה לפע"ד דברי הרשב"א מפורשים ומובנים היטב כי לפי דבריו שכתב דלהכי לח בלח מבא"מ צריך ס' מדאורייתא משום דנרגש הטעם א"כ ממילא בתערובות יבש ביבש בא"מ בודאי אסורין לאוכלן ביחד דאם אכלן ביחד אזי נרגש ג"כ הטעם של האיסור וכיון שכן גם יבש ביבש מין במינו אסורין לאכלן ביחד משום גזרה דיבש ביבש דא"מ כמו דגזרינן במינו דלח בלח משום גזירה דא"מ. ולפענ"ד דעת הרשב"א מובן בטוב ופשוט מאד כי כמו דגזרינן בלח במינו להצריך ס' משום גזירה דא"מ כמו כן גזרינן בתערובות יבש ביבש במב"מ שלא לאוכלם ביחד משום גזירה דתערובות יבש ביבש דא"מ עד שיש להפליא על המפורשים הנ"ל שלא ידעו מכל זה (אך יען גם בדעת הרא"ש והטור נבוכים מאד כפי שאבאר לזאת גם בדעת הרשב"א אינם ברורים אצלם) אך עדיין נשאר לעיין בדברי הרשב"א אף לפי מה שפירשתי בטוב דעתו חדא מה יסבור בתערובות יבש ביבש בא"מ אם מותר לאכול כל חתיכה וחתיכה בפ"ע דמסתימת דברי הרשב"א משמע אפילו א"מ מותר לאכול התערובות כל אחד בפ"ע דהא בתערובות יבש ביבש לא ראינו בהרשב"א חילוק בין מב"מ לשאינו מינו. וכן כתב הרשב"א וכל יבש ביבש בטל ברוב משמע אפילו אינו מינו בטל ברוב יבש ביבש והוא כיון דהרשב"א התיר לאכול תערובות יבש ביבש רק לאכול כל אחד בפני עצמו א"כ גם מין בשאינו מינו יוכל לאכול חתיכה וחתיכה בפני עצמו כי כשיאכל החתיכה של איסור וירגיש הטעם בודאי יפליט מפיו כי אז יהיה לו ניכר האיסור ולא שייך ביטול כי אין עוד תערובות. וכן נראה מלשון הרשב"א שכתב דבדברים הנבללים שאי אפשר להפריד ולאכול חתיכה בפני עצמו בפחות מס' נרגש הטעם ע"כ משמע בפירוש דבתערובות יבש ביבש אפילו באינו מינו מותר בביטול רוב דהא יוכל לאכול כל חתיכה בפני עצמו וכמו שפסקינן לעיל בסימן ק"א דאם חתיכה נאסרה מבליעת איסור אפילו מבליעת איסור אינה מינו ונתערבה עם שני חתיכות היתר ויש ס' בהשני החתיכות היתר נגד הבליעות איסור שבתוך החתיכה הנאסרה מותר לאוכלם וכשיאכל החתיכה הנאסרה וירגיש הטעם של בליעת איסור אינה מינה יפליט אותה מפיו ועיין בחו"ד סימן כ"א ס"ק ז' מה שהביא הנוב"י עי"ש:

ומעתה אכתוב הדינים של הרשב"א והמה מבוארים ומובנים בטוב תערובות לח בלח אם הוא אינו מינו צריך מדאורייתא ס' דפחות מס' ירגיש הטעם של איסור ותערובות מב"מ לח בלח אף שאינו נרגש הטעם צריך מדרבנן ס' משום גזירה אטו אינו מינו. ובתערובות יבש ביבש באינו מינו בודאי אסור מדאורייתא לאכול כל התערובות ביחד לשיטת הרשב"א משום דודאי ירגיש הטעם של איסור ולהכי ממילא גם תערובות מין במינו יבש ביבש אסור גם כן לאוכלם ביחד מדרבנן משום אטו א"מ שיאכלם ביחד והוא איסור דאורייתא לאכול כל התערובות ביחד באינו מינו רק לאכול תערובות יבש ביבש כל אחד בפני עצמו מותר לכאורה בין תערובות מב"מ ובין תערובות א"מ תערובות מב"מ יאכל כולם ותערובות א"מ בודאי יפליט כשירגיש הטעם של החתיכה האסורה. אמנם יען הטור והש"ע סתמו וכתבו אשר מין בשא"מ צריך ס' ולא אמרו דמותר לאכול חתיכה וחתיכה בפני עצמו לזאת לפענ"ד צריך עיון. אך עדיין יש לעיין למה הוצרך הרשב"א לפרש ההיתר לאכול כל אחד בפני עצמו משום דכל מה שאוכל תולה דהוא היתר ומשמע דעל מב"מ אמר זה הטעם דהא כתב ומה שיאכל האחרונה אומר מה שכבר נאכל היה של איסור ומשמע שיאכל כל התערובות ומבשא"מ א"א שיאכל כולם דהא ירגיש הטעם של איסור. ואין להבין למה הוצרך זה הלא נתבטל רק אסור לאכול ביחד משום גזירה אטו א"מ ולאכול כל אחד בפני עצמו אין לגזור ואפשר כונת הרשב"א מה שאומר זה הטעם כדי שיהיה זאת שלא לאכול ביחד מקוימת דאם לא היה אמר זה הטעם יבואו לאכול גם ביחד כי לא ידעו ההפרש בין אכילת כל אחד ובין אכילת ביחד ויש לעיין:

ב

והנה דעת הרא"ש דיבש ביבש מב"מ ברוב היתר מותר לאכול כל התערובות ביחד וכן כתב הטור וכתב עוד הטור דלכאורה אין חילוק בין תערובות מב"מ לתערובות א"מ יבש ביבש אלא שהספר התרומה כתב דבא"מ ביבש צריך ס' משום שאם יבשלם יתן טעם וכתבו כולם וכן כתב בפירוש הש"ך על ספר התרומה דהוא רק מדרבנן צריך ס' ביבש משום שאם יבשלם וכו' אבל מדאורייתא מותר ביבש אפילו בא"מ עי"ש:

והנה זה פשוט דלשיטת הרא"ש והטור דתערובות יבש ביבש מב"מ מותר לאכול כל התערובות ביחד וע"ז כתב הטור דלכאורה אין חילוק בין מין במינו למבא"מ א"כ משמע דגם בא"מ מותר לאכול כל התערובות ביחד ורק מדרבנן צריך ס' משום אם יבשלם וכו' וגם בלא"ה מוכרח לומר כן על שיטת הרא"ש והטור דסברו דמב"מ ביבש מותר לאכול כל התערובות ביחד ואם נאמר דבתערובות מבא"מ יבש אסור לאכול מדאורייתא ביחד א"כ גם מב"מ יהיה אסור לאכול ביחד משום גזירה אטו א"מ דהרי לח בלח במין ומינו כתב גם הרא"ש דצריך ס' משום אטו אינו מינו וכן משום זה אוסר הרשב"א לאכול ביחד כמו שכתבתי לעיל והוא פשוט:

ועתה אבאר דברי המפרשי ש"ע מה שכ' הנה הט"ז ס"ק ב' הקשה ע"ז דאם יבשלם יתן טעם. מה בכך שיתן טעם הלא כבר נתבטל והביא ראיה מסימן צ"ח עי"ש (ולא ידעתי למה הוצרך להביא מסימן צ"ח הלא גם מכאן מוכח דהלא הרא"ש סובר דמב"מ יבש ביבש שנתבטל ברוב מותר לבשלם אפילו עם א"מ וצ"ע) ותירץ דכאן נרגש הטעם איסור בפ"ע עי"ש. וקשה מאד דא"כ האיך התיר הטור מדאורייתא לאכול כל התערובות ביחד אפילו מבא"מ הלא בודאי ירגיש הטעם באכילה. והפמ"ג רצה לתרץ זאת כי כתב וז"ל ומיהו ביבש אוכל מה"ת ואי טעם טעמא דאיסורא ודאי פולט ומדרבנן אסור עי"ש. ובודאי כונת הפמ"ג היינו לאכול כל אחד בפני עצמו דאי לאכול התערובות ביחד הלא בודאי ירגיש הטעם ויצטרך להפליט הכל. והב"ח בסי' ק"ב הקשה על מהר"י בן לב וכתב דהרא"ש והסה"ת סברי דתערובות מבא"מ ביבש אפילו אם יבשלם ביחד ג"כ מותר מה"ת ומה שאסרו שמא יבשלם הוא רק מדרבנן עי"ש. והפמ"ג בסימן ק"ב הקשה דאיך נוכל לומר שיהיה מותר אחר הבישול הלא ירגיש הטעם והרי הוא כהכיר האיסור עי"ש. גם על הפמ"ג קשה דלפי דבריו קשה על הטור והסה"ת דסברו יבש ביבש מבא"מ מותר לאכול ביחד מה"ת כמו שהוכחתי לעיל. וקשה הלא ירגיש הטעם ואפשר סמך הפמ"ג כמו שכתב כאן דרק מותר לאכול כל אחד בפני עצמו. וכשירגיש הטעם יפליט והוא תמי' מאד כמו שכתבתי לעיל (ועיין מה שכתבתי לעיל בסימן ק"ב על דברי מהריב"ל).

והנה הספר בית מאיר בסימן ק"ב האריך הרבה על דברי הטור והספר התרומה למה בתערובות יבש ביבש בא"מ מותר לאכול מן התורה ואם בישל זה התערובות אסור מה"ת הלא גם כשיאכל ביחד בלא בישול ג"כ ירגיש הטעם. גם הבית מאיר סובר דהטור היה רוצה להתיר לאכול ביחד ורצה לומר דהטור והספר התרומה סברי דאף אם ירגיש הטעם מ"מ מותר כיון שכבר נתבטל ואפילו אם יבשל זה התערובות ג"כ מותר מן התורה ומה שאסרו משום אם יבשלם כונתם דילמא נתיר בישול בא"מ אפילו אם לא נתבטל מקודם ביבש עי"ש הנה מלבד דהלשון אם יבשלם משמע דקאי על שיבשל זה התערובות גם מלשון הר"ן מוכח דקאי על זה התערובות. ועוד לפענ"ד קשה אם יסברו דתערובות יבש ביבש מותר לאכלן אפילו אם ירגיש הטעם למה יהיה אסור אם נתבשל אינו מינו אפי' קודם שנודע הביטול יבש ביבש למה לא יתבטל עכשיו בביטול רוב אך אח"כ מסיק הב"מ וכתב דמחוורתא דמדאורייתא דאפילו יבש ביבש בא"מ ל"ב מה"ת עי"ש הרי דגם הב"מ כתב דאינו יודע לפרש הטור והספר התרומה:

גם האו"ה כלל כ"ג הקשה על הטעם דאם יבשלם דאם נודע התערובות קודם הבישול מותר לבשל אח"כ והובא בש"ך סימן צ"ח סק"ח הרי דגם האו"ה סובר כדעת הרא"ש והטור דמותר לאכול ביחד מדאורייתא תערובות יבש ביבש בא"מ להכי הקשה דגם אחר הבישול יהיה מותר כיון שכבר נתבטל. והש"ך הנ"ל כתב על קושית האו"ה וזה לשונו מ"מ כיון דנותן טעם אח"כ אשור מה"ת עי"ש ואין להבין מה בכך שנ"ט הלא כבר נתבטל כקושית או"ה והחו"ד בס"ק ה' כתב לפרש ולפענ"ד הוא תמוה מאד כמו שאכתוב לקמן הרי מכל המפרשי הש"ע הנ"ל לא ידענו להבין שיטת הרא"ש והטור. לכן נראה לי לפענ"ד דמה דהוא פשוט ברוב המפרשים דמה דמבא"מ צריך ס' מדאורייתא משום דמרגיש הטעם וחיך אוכל יטעום לפענ"ד הוא רק דברי הרשב"א שסובר כן כיון דנרגש הטעם לא נתבטל כי כן כתב הרשב"א בחידושיו לכן סובר הרשב"א בתוהבה"א דמבא"מ אסור לאכול ביחד מדאורייתא משום דמרגישין הטעם להכי גם במינו סובר דאסור לאכול ביחד משום גזירה אטו א"מ כמו שכתבתי לעיל. אכן הרא"ש וכן הספר התרומה נראה לפע"ד דסברו דמה דמרגישין הטעם לא איכפת לן כיון דאין ניכר האיסור בפ"ע ורק הוא בתערובות וא"כ האיסור נתבטל ממילא גם הטעם מותר כאשר גם האו"ה כתב בפירוש דמותר אף שמרגישין הטעם והוא דבבישול איסור אין ששים הוא משום דהאיסור נותן טעם בההיתר וא"כ ההיתר נעשה מוטעם מטעם של האיסור וא"כ נאסר ההיתר והאיך יוכל ההיתר לבטל האיסור כי ההיתר נעשה איסור יען האיסור הטעים את ההיתר. לפי דעתי דברים אלו מפורשים בראשונים כי הש"ך בסימן צ"ח סק"ו כתב וז"ל וכל הפוסקים העומדים בשיטתו דטכ"ע דאורייתא במבא"מ כיון דנותן האיסור טעם בהיתר נהפך ההיתר להיות כולו איסור ואסור מדאורייתא אבל מב"מ שאינו נ"ט בטיל ברוב מדאורייתא ורק מדרבנן צריך ס' ע"כ הרי מפורש שכתב דמבא"מ כיון שנותן טעם בהיתר צריך ס' ובהג"ה רע"א כתב על הני תיבות דנהפך ההיתר להיות איסור דהוא שפת יתר דהא רק כיון שמרגישין טעם האיסור לא נתבטל האיסור ואם כן אסור מדאורייתא כמו ח"ש דאסור מה"ת אבל לומר דנהפך אין שייכות לכאן ע"כ. וקשה מאד לומר דהראשונים ידברו דברים אשר אין שייכות אכן לפענ"ד אין כאן שפת יתר רק הוכרחו לומר דברים אלו והוא דהפוסקים האלו סוברים כהרא"ש והטור והספר התרומות והוא דיבש ביבש אפילו א"מ מותר לאכול כל התערובות ביחד מדאו' אף שמרגישין טעם האיסור כי נתבטל וא"כ האיסור נעשה היתר וטעמו הוא היתר לכן הוכרחו לומר דלהכי בבישול א"מ אסור מדאורייתא כיון שהאיסור נותן טעם בהיתר ושוב לא יכול ההיתר לבטל האיסור כיון דיש לו טעם מהאיסור נהפך הוא להיות אסור

הגה"ה ואין להקשות לכאורה דאם כדבריהם דנהפך ההיתר להיות איסור וא"כ יהיה צריך ס' לבטל כל ההיתר אם נפל לתבשיל אחר והרי רוב הפוסקים סברו דחנ"נ הוא רק מדרבנן ל"ק כי רק כ"ז שההיתר יש לו טעם מהאיסור אז הוא בעצמו נהפך להיות איסור אבל כשנפל לתבשיל ויש ס' נגד הבליעת איסור א"כ אין להיתר הנאסר עוד טעם איסור. ע"כ הגה"ה

ואין כאן עוד היתר הרי מפורש בהני פוסקים דסברי דלא איכפת לן במה שמרגישין הטעם ומה שבבישול אסור הוא משום שההיתר יש לו טעם מהאיסור ולהכי סברו דביבש אפילו א"מ מותר לאכול כל שלשתן ביחד רק מדרבנן כתב הספר התרומות משום שמא יבשל זה התערובות. ומוכח דהס"ת סובר שאם יבשל זה התערובות הוא אסור מדאורייתא וע"ז לכאורה עדיין קשה דמה איכפת לן במה שהאיסור נותן טעם הלא כבר נתבטל בתערובות יבש. וכן הקשה האו"ה וביותר יש לעיין על הש"ך צ"ח ס"ק שכתב על קושית האו"ה אף ע"ג דנודע התערובות מ"מ כיון שנותן טעם אח"כ אסור מדאורייתא עכ"ל. ולכאורה אין להבין דעדיין קשה הלא כבר נתבטל אכן אחר העיון גם זה לא קשה דהנה מצד הסברא צריך להיות דבשעת אכילת התערובות צריך שיהיה הביטול קיים בשלמא כשאוכל התערובות של יבש ביבש אף שמרגיש טעם האיסור מ"מ ביטול ההיתר של החתיכות קיים כי אין להם טעם מהאיסור אבל אם נתבשל אח"כ התערובות וההיתר קיבל טעם מהאיסור ונעשה מוטעם מהאיסור אין יכול לבטל האיסור וא"כ אין כאן עכשיו ביטול:

ומעתה יש להבין לשונם של הפוסקים. הס' התרומה כתב אם יבשלם יתן טעם. והרוקח סימן תע"ט כתב וז"ל אבל מבא"מ צריך ס' בדבר יבש כיון דאם יבשלם יחד יהיה טעם איסור ניכר בהיתר עכ"ל. הרי משום דההיתר יש לו טעם מהאיסור (הרי עובר משום דההיתר יש לו טעם מהאיסור) שוב נתקלקל הביטול ומעתה מדוקדקים דברי הש"ך הנ"ל במה שכתב כיון דנותן טעם אחר כך אסור והיינו כיון דההיתר יש לו טעם מהאיסור נתקלקל הביטול כי כן כתבו הס' התרומות והרוקח משום דההיתר יש לו טעם. ונראה לי ראיה מפורשת מהתו' יבמות דף פ"ב ד"ה רבי יהודה כתבו דביבש ביבש סובר ר"י דבטל והוא דבהקומץ רבה אמר דמנחות שנתערבו לא בטלו דכשיאפה אותן יתנו טעם זה בזה עיי"ש הרי אף דקודם שיאפה הוא יבש ביבש ובטל לר"י ברוב מ"מ כשיאפה אותן יתן טעם זה בזה ומעתה גם הס' התרומות כמו כן דאם יבשל זה התערובות יתן טעם בההיתר:

ומעתה לפענ"ד שפיר יש להבין הפלוגתא שבין הרשב"א עם הרא"ש והטור ואבאר בקוצר הרשב"א סובר מה דמבא"מ צריך ששים מדאו' הוא משום שנרגש הטעם והוי כניכר האיסור ולהכי גם מבא"מ ביבש ג"כ אסור לאכול התערובות ביחד משום שירגיש הטעם ולהכי סובר דגם מב"מ ביבש אסור לאכול כל התערובות ביחד משום גזירה דא"מ כמו דגזרינן בלח מינו אטו א"מ והרא"ש והטור סברי דאם נתבטל אף אם מרגיש הטעם גם כן מותר ולהכי סברי דגם מבא"מ ביבש מותר לאכול ביחד כל התערובות מה"ת ולהכי בתערובות יבש מב"מ בוודאי מותר לאכול ביחד דאין לגזור אטו א"מ דגם בא"מ מותר מה"ת לאכול ביחד ומה דבישול צריך ס' בא"מ מה"ת הוא משום דהיתר מקבל טעם ונטעם מהאיסור ונהפך ההיתר להיות אסור כמו שכתבו הפוסקי' הנ"ל הביאם הש"ך סימן צ"ח ולהכי גם במב"מ בבישול צריך ס' מדרבנן משום גזירה דא"מ:

סעיף הנ"ל כתב הרמ"א דהיינו שאין נבלל והאיסור עומד בעצמו וכו'. ועל זה כתב הש"ך ס"ק ג' בשם הב"ח דקמח בקמח כיון דנבלל מיקרי לח בלח והביא עוד פוסקים שסברו דקמח בקמח מיקרי לח בלח וסיים דלא כתו' פ' הערל דף פ"ב עיי"ש ואעתיק בקיצור דברי התו' ד"ה רבי יהודא התו' כתבו דרק בדבר לח ומתערב אית ליה לר"י דלא בטיל אבל בדבר יבש לא וסברא הוא בדבר המתערב מתפשט טעם האיסור בכל ההיתר ולא בטל אבל דבר יבש האיסור מונח במקומו אלא שאין ניכר וההוא דשילהי ביצה דאמר חטין בחטין לא בטל לר"י בקמח איירי (הרי דכאן סברי התו' דקמח בקמח ג"כ הוא כלח בלח כמו תערובות דברים צלולים הנתפשט טעם) אח"כ כתבו התו' ועוד נראה דאפי' קמח כיון שצונן הוא ואין טעם מתפשט בטל אלא התם ברותח מיירי. ע"כ הרי דעכשיו סברי דקמח בקמח לא מיקרי לח בלח (כמו דברים צלולים יין ביין או דם בדם) ובטיל לר"י קמח בקמח ועל זה כתב הש"ך דהני פוסקים שסברו דקמח בקמח מיקרי לח בלח דלא כתוס' היינו הסיום התו' והחו"ד כתב על הש"ך דאפשר לומר דאין פלוגתא בין הפוסקים ובין התו' דהתו' כתבו רק דקמח בקמח בטל לר"י משום דכיון כל גרעין עומד בעצמו ולא מתפשט טעם של אחד בחבירו כמו שנתפשט בתערובות יין ושמן אבל לענין ביטול רוב דסובר המחבר דאסור לאכול שלשתן ביחד להכי גם קמח בקמח אף שאין מתפשט טעם אחד בחברו אסור דהוי כאוכל שלשתן ביחד ע"כ. ולפענ"ד תמוהין דברי החו"ד האלו איך נוכל לומר דהב"ח והפוסקים האלו שהביאם הש"ך כונתם לפי דין המחבר דאסור לאכול התערובות יבש ביבש ביחד רק כל אחד בפ"ע ע"ז כתבו דקמח בקמח אסור וקשה וכי לדבר זה צריכין פוסקים לחדש הלא כל מי שיודע זה הדין דתערובות יבש ביבש מותר רק לאכול כ"א בפני עצמו ממילא יודע דקמח בקמח אסור דאי אפשר לאכול כל גרעין בפני עצמו ועוד למה הוצרכו הפוסקים לומר דמיקרי לח בלח הוא שפת יתר. אלא על כרחך כונתם והוא דהנה יש שלשה מיני תערובות. תערובות יבש ביבש לח בלח אפילו בצונן. תערובות בישול. והנה לא מצינו ביטול רוב בהפוסקים רק יבש ביבש אבל תערובות לח בלח הוא רק ביטול ששים מין בשאינו מינו צריך מדאו' ס' כמו שכתבו תו' הנ"ל דנתפשט טעם האיסור בכל ההיתר וממילא במב"מ צריך גם כן ס' משום אטו אינו מינו. ותערובות קמח בקמח יש שני דעות בתו' הנ"ל מתחלה כתבו דקמח בקמח הוא כמו תערובות דברים צלולים יען שהוא מעורב ונבלל בטוב ביותר מתערובות חתיכות והוא ג"כ היתר מקבל טעם ואסור לר"י ולדידן במבשא"מ צריך מדאו' ששים ואח"כ כתבו התו' הנ"ל דקמח בקמח יען שלא נבלל כ"כ כמו דברים צלולים היינו כמו דם בדם בטיל לר"י וממילא לדידן קמח בקמח מיקרי תערובות יבש ביבש ואם כן הני פוסקים שהביאם הש"ך שכתבו דקמח בקמח מיקרי לח בלח משמע לכל מילי מיקרי לח בלח היינו דבאינו מינו צריך מדאורייתא ששים אפי' לשיטת הרא"ש והטור וממילא במינו צריך מדרבנן ששים משום אטו א"מ. ונראה דגם להמחבר שפוסק דתערובות יבש ביבש אסור לאכול ביחד יש נ"מ אם תערובות קמח בקמח מיקרי לח בלח או יבש ביבש דהא המחבר פוסק בסעיף ב' דתערובות יבש ביבש אם רוצה לבשלם מותר להרבות עד ששים כיון דמותר לאכול כל התערובות כל אחד בפני עצמו ולהכי אם קמח בקמח מיקרי יבש ביבש מותר להרבות עד ששים דהא מ"מ נתבטל שהיה מותר לאכול כל אחד לבדו אף שאין באפשרי אבל מ"מ מותר א"כ מותר להרבות עד ששים אבל אם מיקרי לח בלח צריך מדרבנן ששים ולא נתבטל ברוב איסור להרבות עד ששים לבטל לכתחלה. וא"כ שפיר כתב הש"ך דהני פוסקים דלא כתוספות הנ"ל הדעה האחרונה רק כמו הדעה הראשונה שבתו' יבמות שם דקמח בקמח מיקרי לח בלח ועיין מה שכ' על הש"ך ס"ק י' בזה:

ומעתה להש"ך דקמח בקמח הוא לח בלח אם תערובות קמח בקמח הוא מין בשא"מ אף להרא"ש והטור צריך ס' מדאורייתא ותערובות קמח בקמח מין במינו צריך ס' מדרבנן גזירה אטו א"מ ואסור להרבות עד ס' משום אין מבטלין איסור ואף להרשב"א דסובר דבתערובות יבש ביבש מין במינו מותר להרבות עד ס' אם רוצה לבשלן בתערובות יבש ביבש מותר לאכול כל התערובות כל אחד בפני עצמו א"כ אין מבטל איסור אבל קמח בקמח דהוא לח בלח יגזרו רבנן דאינו בטל ברוב א"כ האיסור לא נתבטל מדרבנן ואסור לבטל האיסור כדין אין מבטלין איסור וכן נראה מלשון הרמ"א דרק היכא שאינו נבלל וכו' משמע אבל היכא שנבלל יש לו דין לח בלח וצריך ס' מבשא"מ מדאורייתא ומין במינו מדרבנן ומשמע אפי' קמח בקמח כמו שכתב הש"ך דאין לומר דכונת הרמ"א משום שאין יכול לאכול בפ"ע היכא שנבלל כי לזה לא הוצרך הרמ"א לומר כי כל אחד יודע זאת דהיכא שנבלל אי אפשר לאכול בפני עצמו ועוד דהא הו"ל להרמ"א להתיר בהפ"מ כמו שמתיר לקמן:

ד

עיין ש"ך ס"ק יו"ד שהביא בשם המרא"י דביו"ד משמע שהוא מדרבנן (היינו מבשא"מ ביבש צריך ס' מדרבנן) ובתו' פ' א"ע משמע דהוא מדאורייתא וכתב הש"ך דהתו' מיירי קמח בקמח דהוא לח בלח וכמו שנתבאר ס"ק ג' עיי"ש והקשה החו"ד דהא אין מקבל טעם מחבירו וא"כ הרי הוא כיבש ביבש עיי"ש וסתר דברי הש"ך ולפי שבארתי לעיל דברי הש"ך והפוסקים שהביא הש"ך בס"ק ג' דהיינו הפוסקים סברי דקמח בקמח הוא לח בלח כמו דברים צלולים וכמו שכתבו התו' ביבמות הדעה הראשונה אם כן שפיר כתב הש"ך כאן דקמח בקמח צריך ס' מדאו' וכדסיים הש"ך כמו שנתבאר בס"ק ג' וכמו שהוכחתי לעיל דהתו' יבמות הנ"ל והפוסקים בס"ק ג' סברי דקמח בקמח מיקרי לח בלח כמו דברים צלולים דמתפשט הטעם בכל ההיתר כמו כן קמח בקמח מתפשט הטעם כמו שכתב התו' בהדעה הראשונה ול"ק כלל על הש"ך ומשום קושיא זו כתב החו"ד להשוות הפוסקים ושאין סתירה מהתו' פ' א"ע להפוסקים שביו"ד דלא כמו שכתב המרא"י והוא דכל הפוסקים סברי דבמין בשאינו מינו אפי' ביבש בביטול רוב אסור לאכול ביחד מדאו' משום שנרגש הטעם ולהכי אסור גם מין במינו ביבש בביטול רוב לאכול ביחד משום גזרה אטו אינו מינו וגם קמח בקמח באינו מינו אסור מדאורייתא דאי אפשר לאכול בפני עצמו והפוסקים שבכאן בטור ובש"ע שסברו דמבשא"מ ביבש צריך ס' רק מדרבנן משום שאם יבשלם היינו לאכול כל אחד בפני עצמו דמותר מדאורייתא ומדרבנן אסור משום שמא יבשלם או יאכלם ביחד וליכא פלוגתא בין הפוסקים עיי"ש ונפלאין מאד דברי החו"ד בכאן איך כתב כל זה הלא הרא"ש והטור כתבו בפירוש דמב"מ ביבש מותר לאכול כל השלשתן ביחד וע"ז כתב הטור דלכאורה אין חילוק בין מב"מ ובין מבשא"מ רק הספר התרומות כתב דצריך ס' משום שמא יבשלם ומוכח בפירוש דלא כדברי החו"ד שכתב דכ"ע סברי דמבשא"מ אסור לאכול ביחד ומשום זה גם במב"מ אסור לאכול ביחד. והרי הרא"ש והטור סברי דמב"מ מותר לאכול ביחד א"כ ממילא מוכח דגם מבשא"מ מותר לאכול ביחד מדאורייתא דאל"כ היה לנו לגזור גם במינו שלא לאכול ביחד ועוד מדכתב הטור דלכאורה אין חילוק משמע ג"כ דגם באינו מינו מותר לאכול ביחד משום ס' התרומות צריך ס' וכמו שהארכתי לעיל. ועוד קשה מאד על החו"ד הרי הרמ"א פוסק דבהפ"מ מותר אם בישל מב"מ לאחר שנודע ומציין הטור והרא"ש הרי דהרמ"א הביא הטור והרא"ש דבמין במינו ביבש מותר לאכול ביחד ופוסק בהפ"מ כן וא"כ יש לתמוה על החו"ד איך כתב דכ"ע סברי דאסור גם מב"מ יבש ביבש לאכול ביחד הפלא ופלא על החו"ד האיך אישתמיט ממנו הרמ"א במקומו כאן גם מה שכתב החו"ד דגזרו שלא לאכול התערובות בזה אחר זה משום שמא יאכלם ביחד או יבשלם ביחד וקשה מאד דאם ההיתר לאכול בזא"ז הוא לא על סמך ביטול רק משום כשיאכל החתיכה איסור וירגיש הטעם בודאי יפליט כי אז יהיה ניכר האיסור כי בניכר האיסור אין תערובות וממילא אין ביטול א"כ מהיכן יבא לטעות לאכול ביחד או לבשל ביחד גם הפמ"ג הבאתי לעיל שכתב דאסרו לאכול בזא"ז משום שמא יבשלה וצ"ע דבריו. אך יען הטור והש"ע סתמו וכתבו דיבש ביבש מבשא"מ צריך ס' ולא כתבו דמותר לאכול כל חתיכה בפני עצמו אין להתיר נגד סתימת הש"ע ויש לעיין למה לעיל בסימן ק"א התירו תערובות חתיכה שנאסרה אפי' מאינו מינו בתרי חתיכות היתר ויש ס' נגד הבליעות איסור דמותר לאכול כל חתיכה בפני עצמו וכשיאכל החתיכה וירגיש הטעם של בליעת איסור יפליט וצ"ע למה לא התירו כאן לאכול בפ"ע:

מעתה אכתוב הדינים בקיצור הרשב"א סובר דאף מב"מ ביבש אסור לאכול ביחד רק כל אחד בפני עצמו דהרשב"א לשיטתו שסובר דמה מבשא"מ צריך ס' משום שמרגיש הטעם א"כ ממילא גם מבשא"מ ביבש ג"כ אסור לאכול מדאורייתא ביחד דהא ירגיש הטעם להכי גם מב"מ ביבש אסור לאכול משום גזרה וכן פוסק המחבר. והרא"ש והטור סברי דמב"מ ביבש מותר לאכול כל התערובות ביחד דאין לגזור אטו א"מ דהם סברי מבשא"מ ביבש מותר מדאורייתא לאכול ביחד אף שמרגיש הטעם כיון שכבר נתבטל (דהא מה דצריך מדאורייתא ס' באינו מינו בלח בלח או בבישול הוא משום דההיתר מקבל טעם מהאיסור ויש לו טעם מהאיסור כמו שכתבתי לעיל רק מדרבנן צריך ששים כמו שכתב ס' התרומות משום שאם יבשל זה התערובות יתן טעם ותערובות קמח בקמח מבשא"מ סובר הש"ך דיש לו דין לח בלח כמו דברים צלולים כמו שכתבו התו' יבמות דף פ"ב בדעה הראשונה וצריך ס' מדאורייתא והרמ"א פוסק בהפ"מ כהרא"ש דאם בישל תערובות יבש ביבש מב"מ ביחד מותר לאכול התבשיל דלהרשב"א אסור לאכול התבשיל ולהרא"ש מותר ופוסק בהפ"מ לפסוק כהרא"ש דמותר לאכול ביחד להכי מתיר בהפ"מ באם נתבשל התערובות מין במינו:

ה

סעיף ב ואם רוצה לבשלן יחד ואין שם ס' מותר להרבות עליהם כדי שיעור ששים וכו' הש"ך ס"ק י"ב הביא בשם הב"ח דאפי' בישלם בשני קדרות אפי' קודם שנודע מותר והש"ך חולק כיון דלא נודע לא נתבטל. ועכשיו הוא ספיקא דאו' עיי"ש ובמנחת יעקב (הביא הפרמ"ג) הקשה דגם עכשיו שנודע נתבטלו החתיכות וגם הפליטות ברוב מדאורייתא ורק שיש ספק דשמא האיסור בתוך התבשיל שיש בו ב' חתיכות מהתערובות ואם כן האיסור לא נתבטל מדרבנן דהא עכשיו הפליטות הוא לח בלח אך הוא רק ספיקא דרבנן ויש להתיר דשמא האיסור הוא בתבשיל שיש רק חתיכה אחת מהתערובות ואם כן שפיר נתבטל החתיכה וגם הפליטה אפי' מדרבנן דהא הפליטה של האיסור עומד בפני עצמו ונתבטל בהשני פליטות של היתר שבתבשיל השני (כן בודאי כונת המנחת יעקב) אכן לפענ"ד נראה דהש"ך לשיטתו לעיל בסימן צ"ח שכתב דהרשב"א לא התיר משום סלק את שאינו מינו רק להתיר המינו אבל הא"מ אסור עיי"ש אם כן כאן שלא נתבטל מקודם הבישול שלא נודע וקיבל הא"מ טעם מהאיסור וא"כ אינו מועיל עכשיו הביטול רוב של מינו להתיר את הא"מ וא"כ לגבי האינו מינו הוא ספיקא דאו' ויש ספיקא דא"מ על כל תבשיל. והב"ח שהתיר ג"כ לשיטתו דסובר לעיל בסי' צ"ח דמכח סלק גם האינו מינו מותר להכי מתיר כאן משום סלק דהוא רק ספיקא דרבנן וכהנ"ל (עיין בפמ"ג אפשר שכיון לזה אך הוא בקיצור מאד) אך לכאורה קשה הרי הש"ך מתיר לעיל במינו א"כ גם בכאן הי' לו להתיר המינו דלגבי במינו הוא רק ספיקא דרבנן דשמא החתיכת איסור היא בהקדרה שמונח בה רק חתיכה אחת מן התערובות ואזי הוא מותר אפי' מדרבנן וא"כ היה להש"ך לפרש לנו דהמינו מותר. אכן לפענ"ד דמצד הסברא נראה דאם יש ספק על תבשיל אם יש בו בליעת איסור אינו מינו וא"כ התבשיל אסור דהוא ספיקא דאו' ואם נתערב מזה התבשיל לתבשיל אחר צריך ס' נגד כל התבשיל דהא התבשיל נעשה אף שחנ"נ הוא מדרבנן וספיקא דרבנן הוא לקולא אכן כאן דהוא בדבר אחד וצריכין להחמיר ולאסור משום ספיקא דאו' א"כ ממילא צריכין להחמיר גם בדרבנן דהוא בדבר אחד כמו שאנו אוסרין ספיקא דרבנן ע"י גלגול עיין מה שכתבתי בסימן צ"ט על הט"ז סי' צ"ב ולהכי אין להתיר כאן המינו דהא כל חתיכה בלעה מהתבשיל שהוא אסור משום ספיקא דאו' וא"כ צריכין אנו להחמיר שנעשה התבשיל נבילה וא"כ אסור לאכול החתיכות דהבליעו מתבשיל שנעשה נבילה שבתוך החתיכות אוסרים את החתיכות. והא שכ' הש"ך לעיל בסימן צ"ח דהמינו מותר הרי הש"ך כתב על הרשב"א והטור דדעתם רק להתיר המינו עיי"ש ולדידהו שפיר מותר המינו כי לא סבירא להו חנ"נ בשאר איסורין אכן לדידן דס"ל חנ"נ גם המינו אין להתיר והאחרונים בסי' צ"ח הביאו דעת הש"ך להתיר המינו וסתמו דבריהם ולפענ"ד דלדידן דאית לן חנ"נ אין להתיר המינו כמו שנראה מהש"ך כאן זולת אם התבשיל הוא לח דלא אמרינן בהפ"מ נ"נ:

תוכן העניינים

בית יהושע יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה