בית יהושע יורה דעה· רבי יהושע פריידין
יו"ד הלכות תערובות · סימן קא
עיין בתוספות יבמות (דף פא ע"ב) שכתבו לפרש הברייתא דחתיכה בחתיכות דלהכי בסיפא בחטאת טהורה בחולין לא תעלה משום דלאחר שנתבטל תהיה ראויה להתכבד לכל. אבל ברישא שנתערבה חטאת טמאה בחטאות טהורות תעלה משום דגם לאחר שנתבטל אינה ראויה רק לזכרי כהונה. ולדידהו לא חשוב עיי"ש:
והנה לכאו' קשה לפי פירושם על הש"ס חולין (דף ק') שהקשו הש"ס על המשנה דחתיכות דלבטיל ברובא לר' יוחנן דאמר את שדרכו למנות שנינו. ומשני הש"ס משום ראויה להתכבד עיי"ש. וקשה על המקשן הלא בש"ס יבמות הנ"ל מפורש דמה דר"י סובר את שדרכו למנות הוא מכח הברייתא הנ"ל מרישא דחתיכה חטאת טמאה בטל אף שהוא דרכו למנות והרי לפי פירוש התוס' בהברייתא הנ"ל מפורש בהסיפא דברייתא דחתיכה הראויה להתכבד לא בטל א"כ מה הקשו הש"ס על ר' יוחנן. וכן יש להקשות על התוספות חולין הנ"ל שהקשו בד"ה הואיל והיא ראויה להתכבד על הברייתא הנ"ל דחתיכה חטאת טמאה בטיל עי"ש משמע דרק השתא קשה על הברייתא והלא לפי פירוש התוס' שם הברייתא קשה על הרישא מכח הסיפא דקתני חתיכה הראויה להתכבד לא בטלה:
ונראה לפענ"ד לתרץ דהנה רש"י ז"ל שם ביבמות פירש דלהכי בסיפא לא תעלה כיון דהוא הפסד מועט דיכול למכרו לכהנים וגם הוא דבר שדרכו למנות להכי החמירו דלא תעלה עי"ש:
הגה"ה והנה ראיתי בתוס' זבחים (דף ע"ב) ד"ה אלא למ"ד שהקשו על פירוש רש"י הנ"ל וז"ל וזו תימא דכמה איסורי הנאה לא בטלי ולא חיישינן להפסד עי"ש ולא זכיתי להבין קושייתם והלא לפרש"י ז"ל הוא כך דנהי דמצד הדין בטיל כגון שדרכו למנות מ"מ היכא דהוא הפסד מועט החמירו דגם דבר שדרכו למנות לא בטיל אבל היכא דמצד הדין לא בטיל בודאי אף היכא דהוא הפסד לגמרי ג"כ לא בטיל וצ"ע מאד קושיות התוס' לכאו'. (ולפי מה שאכתוב לקמן אות ב' אפשר לתרץ זה). ע"כ הגה"ה
והנה כאן ביבמות לא סתרו התוס' פירוש רש"י ז"ל רק שהם מפרשים על הברייתא כפירושם הנ"ל. והנה ידוע שבכל מקום היכא שהתוס' מפרשים פירוש אחר סתרו מקודם פירוש רש"י ז"ל וכאן לא סתרו כלל פירוש רש"י רק שמפרשים פירוש אחר. אכן ניחא דבזה הפירוש שמפרשים על הברייתא דלהכי הטעם דסיפא לא תעלה משום דהיא ראויה להתכבד ממילא נסתר פירוש רש"י ז"ל דא"א לומר כפירוש רש"י ז"ל דהיכא דהוא דרכו למנות והפסד מועט לא בטיל דהא בלא"ה לא בטיל משום דהיא ראויה להתכבד. אכן כ"ז משום שידענו מהמשנה חולין הנ"ל דמסיק הש"ס לר"י הטעם במשנה דחתיכה נבילה לא בטלה משום דהיא ראויה להתכבד להכי בודאי הטעם של הברייתא לר"י משום ראויה להתכבד אכן להמקשן דכאן בחולין דעדיין לא היה יודע דחתיכה הראויה להתכבד לא בטיל. א"כ היה מפרש הברייתא הנ"ל דלהכי בסיפא אינה בטלה משום הפסד מועט ולפי זה גם מדויק התוספות בקושייתם הנ"ל והיינו לפי מסקנת הש"ס דראויה להתכבד אינה בטלה א"כ קשה על הרישא דהברייתא אבל אם היינו סוברים דגם ראויה להתכבד בטיל לא היה קשה כלל על הברייתא דהיינו החילוק של הרישא והסיפא כמו שפירש רש"י ז"ל:
והנה לפי זה יש באמת לעיין הרבה על רש"י ז"ל דלמה לא מפרש על הברייתא כמו פירוש התוס' ז"ל. והנה לכאורה אפשר לומר דרש"י ז"ל לשיטתו דפירש במס' ע"ז (דף עד) דהמשנה שם סברה דרק דבר חשוב ואיסורי הנאה לא בטיל אבל דבר חשוב שהוא רק איסורי אכילה בטל להכי לא מפרש רש"י הטעם של הסיפא משום ראויה להתכבד דחטאת טהורה אינה איסורי הנאה. אכן זה אינו דהא מהש"ס דהכא מוכח דסברו דגם דבר חשוב באיסורי אכילה ג"כ אינו בטל כמו בעיגול של תרומה עי"ש:
לכן נראה דע"כ מוכרח לומר דרש"י ז"ל סובר כהרא"ה בבדק הבית שהביא הריטב"א חולין ויבמות דאפילו ראויה להתכבד שהוא איסור הנאה לא בטיל משום דהיתה ראויה להתכבד אם לא היתה אסורה (דלא כהתוס' שסברו משום דלאחר שנתבטל תהיה ראויה להתכבד) ואם כן גם חתיכות טמאות דברישא גם כן מקרי ראויה להתכבד או אפשר לומר דרש"י סובר דגם מה שראויה רק לכהנים ג"כ מקרי ראויה להתכבד א"כ גם ברישא היא ראויה להתכבד
הגה"ה ולפ"ז אפשר לומר דגם התוס' בזבחים הנ"ל היו סוברים כן בדעת רש"י ז"ל וא"כ גם ברישא היא ראויה להתכבד ועל זה מחלק רש"י ז"ל דהברייתא סברה דהיכא דאיכא הפסד מרובה בטל. וא"כ משמע דגם חתיכה הראויה להתכבד בטל בהפסד גדול להכי שפיר הקשו דכמה איסורי הנאה דלא בטיל. אכן באמת רש"י ז"ל מפרש רק משום דרכו למנות והפסד מועט לא בטל א"כ שפיר גם רש"י ז"ל סובר דהיכא דמצד הדין דלא בטל גם בהפסד גדול לא בטיל. ע"כ הגה"ה
א"כ היה קשה לרש"י ז"ל דלמה ברישא תעלה הא היא ראויה להתכבד להכי היה רש"י ז"ל מפרש דהברייתא מיירי כגון בחתיכה חיה שאינה מבושלת ויסבור רש"י כהפוסקים שסברו דחתיכה שאינה מבושלת לא מקרי ראויה להתכבד להכי הוצרך רש"י לפרש הטעם של הסיפא משום דהוא הפסד מועט להכי החמירו בדבר שדרכו למנות דלא בטיל. אכן התוס' לשיטתייהו דסברי דגם חתיכה שאינה מבושלת מקרי ראויה להתכבד להכי הוכרחו לפרש כפירושם על הברייתא ולחדש סברתם דמה דאיסורי הנאה מקרי ראויה להתכבד משום דלאחר שנתבטל תהיה ראויה להתכבד וגם דלזכרי כהונה לבד לא מקרי ראויה להתכבד כדי שיהיה ניחא הרישא:
והנה לכאורה קשה הן לפי פירוש רש"י בהברייתא והן לפי מה שכתבתי לעיל לתוס' ז"ל לפי הס"ד דמקשן דהיה סובר הפירוש בהברייתא משום הפסד מועט אם כן מה הקשה על ר"י מהמשנה דכאן הוא ג"כ רק הפסד מועט דיכול למכור לנכרים. ואפשר דמה שהוצרך לזלזל במכירה לנכרי לא מחמרינן דלא בטיל. או אפשר דרק באיסור קדשים לזר מחמרינן בדרכו למנות והפסד מועט:
הנה הבאתי לעיל דברי הריטב"א בשם הרא"ה ז"ל דחולק על שיטת התוס' וסובר דלהכי חתיכה בב"ח מקרי ראויה להתכבד אף שאסור לכבד בה מ"מ כיון דהחתיכה היתה ראויה להתכבד אם לא היתה אסורה להכי מקרי ראויה להתכבד והברייתא דחתיכה חטאת טמאה דבטלה הוא משום דמיירי בחתיכה שלא נתבשלה וכן כתב הנמ"י דהיה טוב לפרש הברייתא דמיירי בחתיכה חי' עי"ש. ולכאורה קשה מאד דהא בהרישא דברייתא קתני גם פרוסה של לחם הפנים טמאה שנתערבה במאה פרוסות של לחם הפנים טהורות תעלה והלא לחם הפנים הוא בודאי לאחר האפי' א"כ למה תעלה:
והנה אפשר לומר דהנה התוס' ביבמות בד"ה ככרות של בעה"ב הקשו דמשמע דככרות קטנות של נחתום בטלה וכן הוכיח התוס' דגם ר"מ סובר כן ומשמע דגם אפי' דבר שבמנין לא חשוב ככרות קטנות וא"כ למה פרוסה של לחם הפנים לא תעלה בסיפא ותירצו דאפשר דלחם הפנים חמור טפי וראוי' להתכבד ע"ש:
והנה לכאורה קשה מאד להבין תירוץ התוס' דהנה נראה מפשטות דברי התוס' דלהכי לחה"פ מיקרי ראוי' להתכבד משום חומר הקדושה ואפי' פרוסה וא"כ קשה למה ברישא תעלה. ואדרבה ברישא שנתערבה בפרוסות לחה"פ א"כ גם לאחר הביטול יהיה נשאר בקדושתו וא"כ צריך להיות דלא תעלה. ובסיפא שנתערבה בפרוסות חולין דלאחר הביטול לא יהיה עוד בקדושתו א"כ צריך להיות דתעלה:
והנה הפנים מאירות בסימן צ"ח הביא מדברי תוס' אלו ראיה להתרומות הדשן בנרות חנוכה דסובר דנ"ח הואיל למצוה הוא חשוב אם נתערב בנרות חולין לא בטיל אף דלאחר הביטול לא יהיה עוד חשוב מ"מ כיון דמעיקרא היה חשוב לא בטיל ומדברי התוס' הנ"ל יש ראיה דלהכי בסיפא לא תעלה פרוסות לחם הפנים משום דמקודם היה חשוב מחמת חומר הקדושה עיי"ש. אמנם קשה מאד דא"כ למה ברישא תעלה הלא ברישא שנתערבה בפרוסות לחה"פ א"כ כש"כ דלא תעלה דהא לאחר הביטול יהי' נשאר בקדושתו. שוב מצאתי בפרמ"ג סימן ק"א שעמד על זה עיי"ש.
לכן נראה דהפנים מאירות כך הי' לומד הפירוש בהתוס' והוא דלחה"פ יש בו קדושה חמורה להכי החמירו דלא תעלה בסיפא וזה שייך רק לישראלים דהמה אסורים לאכול לחה"פ משא"כ לכהנים דמותרים לאכול לחה"פ. וא"כ לא שייך בהו חומר קדושה להכי שפיר בטל בהרישא. אמנם לפענ"ד קשה מאד לכוון פירוש זה בהתוס' דהנה זה לשון התוס' שאני לחה"פ דחמור טפי וראויה להתכבד בו ע"כ והנה הפירוש שפירשתי לדעת הפנים מאירות משום חומר קדושה לזר א"כ מה זה שסיימו דראוי' להתכבד בו א"כ ע"כ רק לומר דמשום חומר קדושה גם לכהנים נחשב וראויה להתכבד אפי' בפרוסה. אך לבד שקשה לפ"ז למה ברישא תעלה אך גם היה להתוס' לומר בלשון אחר והוא דשאני לחה"פ דמחמת גודל הקדושה ראויה להתכבד ולא משום דחמיר טפי:
לכן לולי דמסתפינא הייתי אומר דהנה האגודה על יבמות כתב דלהכי פרוסה לחה"פ מקרי ראויה להתכבד אף דהיא רק פרוסה לחה"פ משום דהיא מסולת נקיה להכי חשובה להתכבד אפי' בפרוסה ולפ"ז שפיר ברישא תעלה דלכהנים לא מקרי ראויה להתכבד ע"ש. והנה ידוע דהאגודה עפ"י הרוב נשען על שיטות התוס' והנה לא הביא תירוץ התוס' הנ"ל. לכן נראה דאפשר דטעות סופר יש בתוס' וצריך להיות דחמיד טפי והיינו שהוא נחמד בשביל שהוא מסולת נקיה. והשתא שפיר מסיימי התוס' דראויה להתכבד אף בפרוסה בשביל שהוא חמיד טפי להכי העתיק האגודה דברי התוס' ז"ל. יהיה איך שיהיה הפירוש בהתוס' מ"מ לאו דבר פשוט כ"כ דלחה"פ היא ראויה להתכבד א"כ אפשר לומר דהרא"ה ז"ל סובר כן דפרוסה לחה"פ לא מקרי ראוי' להתכבד וגם על רש"י ז"ל שכתב לעיל דרש"י ז"ל מפרש ג"כ הברייתא בחתיכה חיה מוכרח ג"כ לומר כן דרש"י ז"ל סובר דפרוסה לחה"פ לא מקרי ראוי' להתכבד:
אמנם על רש"י ז"ל עדיין קשה דהנה התוס' לעיל בד"ה ככרות של בעה"ב הוכיחו דגם ר"מ סובר דככרות קטנות בטל א"כ מוכח דגם דרכו למנות לא חשוב דהא ר"ל סובר דלר"מ דרכו למנות לא בטיל. והרי רש"י ז"ל כתב הטעם על הסיפא משום דהוא דרכו למנות וגם הפסד מועט א"כ הרי דגם פרוסה לחה"פ מקרי דרכו למנות א"כ ע"כ מוכרח לומר דשאני לחה"פ כמו שכתב התוס' לעיל א"כ יהיה ג"כ מקרי ראוי' להתכבד. ואין לומר דהא עכשיו לר"י קאמרינן דסובר דלר"מ רק את שדרכו למנות וא"כ שפיר יוכל לסבור דפרוסה לחה"פ הוא דרכו למנות דקשה לומר זה דר"י ור"ל יפלגו במציאות אם חתיכה לחם מקרי דרכו למנות או לא. אכן ע"כ מוכרח לומר לרש"י ולהרא"ה ז"ל דנהי דפרוסה לחה"פ הוא במעלה ובחשיבות יותר משום דהיא מסולת נקיה מ"מ הוא רק לענין דנחשב דרכו למנות אבל אינו מועיל החשיבות דסולת נקיה למחשב ראוי' להתכבד:
עוד הביא הריטב"א בשם הרא"ה ז"ל לתרץ הקושי' דלמה חתיכות חטאת טמאה תעלה והוא דחתיכה הראוי' להתכבד הוא רק באיסור מחמת עצמו כמו נבילה ודג טמא אבל חתיכה חטאת טמאה שנטמאה מחמת מגע טומאה הוא איסור מחמת דבר אחר להכי בטל אף שהיא ראוי' להתכבד עיי"ש:
וכן הוא בבדק הבית להרא"ה ז"ל ודברים אלו קשה להבינם דהא גם כל הפוסקים סוברים דחתיכה שנאסרה מחמת איסור שנבלע בה בטלה אף שהיא ראוי' להתכבד בטל משום דגוף החתיכה הוא היתר רק האיסור הוא משום שנבלע בה איסור והבלוע אינה ראוי' להתכבד משא"כ בב"ח דהוא גוף האיסור אכן בחתיכה שנטמאת נעשה ג"כ גוף האיסור והרי בב"ח נאסר ג"כ מחמת דבר אחר והוא החלב. ועוד קשה מאד דא"כ חתיכה טמאה גם דבר שבמנין לא יהיה דכמו לענין ראוי' להתכבד לא מקרי היכא שנאסר מחמת דבר אחר כמו כן דבר שבמנין לא להוי א"כ מה הוכיח ר"י מחתיכה בחתיכות דדרכו למנות בטל. והנה מצאתי קושיות אלו במשמרת הבית שהקשה כן:
אכן נלפענ"ד לגודל חומר הנושא דהנה כבר כתבתי בספרי חומת יהושע להבין סברת הר"ן ז"ל דסובר דבב"ח אוסר הבשר לבד אפי' אם אין החלב הולך עמו דהנה התה"ד הסביר לן סברת התוס' דסברי דצריך דוקא החלב הולך עמו משום דדומה לכלאי בגדים דרק בשעה שהחוט פשתן הוא בהבגד צמר אבל כשנחתך הצמר מהפשתן מותר וא"כ למה הר"ן ז"ל אוסר. וכתבתי דע"כ הר"ן ז"ל סובר דענין בב"ח אינו דומה לכלאי בגדים דהא רק בבישול אסרה תורה בב"ח וסובר הר"ן ז"ל דמה דאסרה התורה בב"ח שנתבשל ביחד הוא יען אם החלב עשה פעולת בישול בהבשר עד שע"י זה נגמר הבשר אסרה התורה וזה רמז הר"ן ז"ל במלות קצרות שכתב וז"ל שכך אמרה התורה שכל בשר שנתבשל בחלב תהי' אסורה עיי"ש ולהכי ממילא אף אם לא נשאר כלל מהחלב בהבשר מ"מ נשאר באיסורו דמ"מ הפעולת בישול שעשתה החלב נשאר בהבשר עיי"ש ולפ"ז נוכל להבין דברי הרא"ה ז"ל העמוקים והוא דהרא"ה ז"ל סובר סברתו העמוקה דרק כמו נבלה דהיא אסורה מחמת עצמה ולא מחמת דבר אחר דנבלה אסורה מחמת שלא היה לה ההכשר שמכשירה לאכילה והיא השחיטה וכן דג טמא שנולד באיסור אבל חתיכה טהורה שנטמאת היתה מותרת רק שנאסרה מחמת הטומאה שנגעה בה. והא דבב"ח לא נקרא שנאסר מחמת ד"א. דהנה הרא"ה ז"ל סובר ג"כ דחתיכה חיה לא מקרי ראוי' להתכבד והיינו משום שסובר שכ"ז שהיא חיה כיון דאינה ראוי' לאכילה עדיין לא נחשבה ויסבור הרא"ה ז"ל דענין בב"ח הוא כמו שכתבתי להר"ן ז"ל דמשום שהחלב עשתה פעולת בישול בהבשר להכי נאסרה להכי בשעה שנתהוה הבשר להיות ראוי' לאכול ע"י הבישול חלב אז נאסרה א"כ הרי הוא כמו שנולדה באיסור דהויית הבישול היה באיסור כן נראה לפענ"ד לומר על הרא"ה ז"ל: