בית יהושע יורה דעה· רבי יהושע פריידין
יו"ד הלכות תערובות · סימן צט
סעיף א' עצמות האיסור מצטרפין עם ההיתר לבטל האיסור. עיין בט"ז סק"א שכתב דעצמות יש בהם לחלוחית לבלבל האיסור ואח"כ הביא קושיות הב"ח דנימא דעצמות האיסור נעשה נבילה משום איסור דבוק והרי הרמ"א פוסק לעיל בכלי חרס חדש שבלע איסור שנ"נ ותירץ הט"ז דכלי עצם מועיל הגעלה וא"כ ה"ה בכלי מתכות דלא נ"נ. וקשה מאוד דהרי הט"ז בעצמו כתב לעיל בסימן צ"ח דבכלי ישן נעשה הבלוע נבילה אפי' בכלי מתכות משום דא"א להפריד האיסור מהבלוע עיי"ש. א"כ עדיין קשה דהלחלוחית של עצמות נאסרו משום איסור דבוק וה"ה כמו הבלוע שנ"נ אפי' בכלי מתכות. וכך הקשה הכו"פ. והחו"ד תירץ דנהי דהלחלוחית נעשה נבילה מ"מ אין בהם בנ"ט ואין בהם כח לאסור עיי"ש. ותמוהין מאוד דבריו הרי קושיות הב"ח על הרמ"א ז"ל דסובר דכלי חרס חדש שנ"נ וצריך ששים נגד הכלי. וכלי חרס בודאי אין בו שום טעם וא"כ הלחלוחית שנ"נ בודאי צריך ששים נגד הלחלוחית מכח כש"כ מכלי חרס:
אכן לפענ"ד נראה לתרץ דהנה לכאורה עוד יש להקשות דנימא הבלוע של התבשיל שנכנס להעצמות נ"נ מבשר האיסור שדבוק בהם אלא ע"כ דבלוע שבעצמות מקושר עם התבשיל כמו כן יש לומר על לחלוחית שהוא מקושר עם התבשיל ולא נ"נ ולא היה קושיות הב"ח על הלחלוחית משום מקושר רק על גוף העצם וע"ז שפיר מתרץ הט"ז דלא נ"נ משום שמועיל הגעלה:
ב
עוד הקשה הכו"פ לפי הטעם שכתבו הפוסקים על איסור דבוק שמא פעם אחת היה חוץ לרוטב א"כ גם כאן יש חשש שמא היה הבשר והעצם שדבוק חוץ לרוטב א"כ אז הבלוע תבשיל נ"נ עיי"ש והניח בקושיא ומה שתירץ החו"ד עיי"ש:
לפענ"ד עדיין קשה דנהי דהבלוע הוא מקושר מ"מ מקודם נבלע איסור בהבלוע וא"כ ברגע שלא יצא הבליעת איסור מהבלוע יש לחשוש שמא הי' אז חוץ לרוטב וכמו שכתבתי לעיל בסימן צד:
ולפענ"ד נראה לפי מה שפסק הט"ז בסימן צ"ב ס"ק דהיכא דאין האיסור דבוק בתולדה ואז אין האיסור ממהר לבלוע ואין כאן רק שמא פעם אחת היתה חוץ לרוטב אזי רק החתיכה אסורה דהיא ספיקא דאו' אבל לא אמרינן נ"נ דהיא דרבנן וספיקא דרבנן לקולא עיי"ש וכן פסקו שם האחרונים וא"כ ל"ק דהרי הכא אף שדבוק בתולדה מ"מ כאן לא יוכל לאסור הבלוע שבתוך העצם משום ממהר לבלוע דהרי אם העצם בתוך תבשיל הבלוע שבעצם הוא מקושר עם התבשיל וא"כ אין חשש רק שמא פ"א הי' חוץ לרוטב והרי משום חשש זה לא נ"נ דהיא ספיקא דרבנן כנלפע"ד פשוט. והנה הכא בודאי נוכל לומר כן כי לעיל על הט"ז יש לעיין אם החתיכה אסורה משום ספיקא דאו' הוא תרתי דסתרי שלא נימא חנ"נ כמו שהקשה כן הפרמ"ג משא"כ כאן הוא רק ספיקא דרבנן דהא על העצם אין שום נ"מ דלאו בר אכילה ועיין מה שכתבתי בסימן צ"ב לפרש דברי הט"ז כי הנה נראה לפענ"ד דהט"ז אינו מיקל משום ספיקא דרבנן רק משום דכמה פוסקים לית להו החומרא דאיסור דבוק לחשוש שמא יצא פ"א לחוץ רק אנו מחמרינן לאסור כתב הט"ז דרק לענין גופה דהיא דאורייתא אבל לענין חנ"נ דהוא איסור דרבנן אנו סומכין על הפוסקים המקילין וכן מצאנו כמה פעמים בהפוסקים כעין זה. וכעין זה כתבתי בספר חומת יהושע על הרי"ף בפרק כ"ש:
ג
עוד בסעיף הנ"ל. עיין בפר"ח שהקשה דלמה עצמות מצטרפין לבטל דע"כ אין בהם שום טעם דאל"כ גם עצמות האיסור יהיו אסורים וא"כ ה"ה כחרסי הקדרה דאין מצטרפין לבטל דהא אם בלעו מן האיסור בלעו ג"כ מן התבשיל וא"כ נחסר מהתבשיל. ועיין בכו"פ וכן כתב הט"ז דיש בעצמות לחלוחית עיי"ש אמנם קשה לי למשל אם יש בהתבשיל שלשים זיתים והעצמות שלשים זיתים והאיסור הוא זית כפי המפורש בש"ע מותר התבשיל דיש ששים עם העצמות וקשה דהא ידוע דאין בשלשים זיתים עצמות שלשים זיתים לחלוחית דהא זית עצם בודאי לא יוכל להחזיק בו זית לחלוחית למשל אם נאמר דיש בכל עצם חצי גוף העצם וחצי לחלוחית וא"כ חסר חמשה עשר זיתים והנה לכאורה גם על החתיכות שמצטרפין לבטל ג"כ יש לעיין דהא מה דהחתיכות מצטרפין לבטל הוא משום דמה שבלעו מהתבשיל נגד זה נותנים גם הם פליטתם לתוך התבשיל. אכן ידוע דזית חתיכה אין בה פליטה של זית דידוע דאם נסחט היטב חתיכת בשר אחר הבישול את כל הלחלוחית נשאר עדיין בהחתיכה הממש אך אין בו עוד שום לחלוחית וטעם והוא כעץ בעלמא והרי זה הנשאר בודאי אין בו לצרף ולבטל האיסור כי ה"ה כעץ בעלמא. וא"כ בכל חתיכה יש בו כזה אשר הוא כעץ בעלמא וא"כ לעולם נחסר שיעור כזה וא"כ קשה איך אנו מצרפין החתיכות לשיעור ששים כפי גדלם. הנה אם האיסור הוא ג"כ חתיכה לא קשה דהרי יש בה ג"כ דבר מה אשר אין בו כח לאסור היינו מה שנשאר בכל חתיכה אחר הסחיטה אשר היא כעץ ושפיר נוכל לצרף גם החתיכות לששים אכן אם האיסור הוא דבר צלול ויש בו שיעור כזית אם כן כל הזית איסור הוא בהתבשיל וכן מפורש לעיל בסימן צ"ב טיפת חלב שנפלה לקדרה בשר מצטרפין גם החתיכות לבטל החלב וקשה כל זה. וכן על שומן או חמאה יש לעיין היאך מצטרפין החתיכות לבטל כהנ"ל וצ"ע:
ד
סעיף ה' אין מבטלין. וי"א דאפי' במקום דל"א חנ"נ וכו' עיין ש"ך ס"ק ט"ו שהביא הת"ח והד"מ שהביא בשם האו"ה דבלא נודע ל"א נ"נ והקשה הש"ך מהש"ס חלב נבילה וכו' והנה לכאורה לא קשה מהש"ס חלב נבילה כי בודאי סברת האו"ה הוא רק בשאר איסורין דרק מדרבנן נ"נ וע"ז מחלק דרק היכא שנודע התערובות איסור בההיתר ונקרא שם איסור על ההיתר החמירו הרבנן לדון ההיתר שנאסר כאיסור ממש משא"כ היכא שלא נודע וא"כ לא היה נקרא שם איסור על ההיתר לא החמירו לדונו כאיסור ממש ואין צריך ביטול רק נגד האיסור הבלוע כי מצד הסברא לא היה צריך ההיתר להיות כאיסור. וסובר האו"ה דמה דהחמירו הרבנן לדונו כאיסור ממש הוא כן משום דנקרא שם איסור ולפ"ז רק בנודע משא"כ בלא נודע. אכן בבב"ח אמרה תורה דאם באו ביחד ע"י בישול שניהם אסורין ונעשה כל אחד איסור בודאי אין חילוק אם נודע או לא נודע.
ואפשר משום זה כתב הש"ך אחר שהביא הש"ס חלב נבילה עיי"ש ודוק ואפשר כונתו בזה לעיין שם בתוס' מה שהקשו על הר"ש מתירוץ הש"ס גדי אסרה תורה ולא חלב דהחלב נ"נ מהבשר האסור עיי"ש וזה הוא רק כמו שאר איסורין. ואם כאו"ה דבשאר איסורין היכא שלא נודע לא נ"נ ל"ק קושיות התוס' אלא ע"כ דתוס' סברו דאף בלא נודע נ"נ:
אכן אח"כ הקשה הש"ך עוד מסימן צ"ד דאם תחב הכף של חלב לבשר שני פעמים. וקשה הא שם הוא בב"ח. אך אפשר לפי מש"כ שם בסימן צ"ד לפי שיטות הש"ך שם הוא ג"כ רק מדרבנן עיי"ש. אכן שם הטעם משום דבא מבב"ח וא"כ אפי' בלא נודע נ"נ. אך יש לעיין בזה ועיין מה שכתבתי בסימן ק"ג בזה:
עוד הקשה הש"ך מקושיות הראשונים דאין המדומע מדמע אלא לפי חשבון. דלמה ל"א דנ"נ ולא תירצו דמיירי בלא נודע עיין בש"ך שסיים דאפשר דגם הרב חזר. גם הביא דאו"ה סובר דהיכא דלא נודע ונתוסף גם החתיכה עצמה מותר. ותמה הש"ך דהרי קיי"ל דאין האיסור נפלט לגמרי. והפרמ"ג נסתפק אם בהפ"מ יש להקל בלא נודע שלא נימא נעשה נבילה.
והנה בתשובות רע"א סימן ס"ז דמתחלה הקשה על הש"ך היאך מסופק אם הרמ"א פוסק כאו"ה בזה הלא הרמ"א פוסק איסור דבוק והרי איסור דבוק הוא לא נודע. אך כתב לתרץ כיון דלהש"ך פשיטא אף שלא נודע החתיכה אסורה א"כ אפשר הא דאוסר הרמ"א איסור דבוק מיירי אחר שנודע היה התבשיל עדיין רותח עיי"ש:
וקשה מאוד היאך מתרץ האו"ה דהוא סובר דבלא נודע גם החתיכה מותר והרי גם האו"ה פוסק איסור דבוק (ועיין באו"ה (כלל) שכתב רק הטעם משום שמא פעם אחת היתה חוץ לרוטב) וא"כ קשה על האו"ה דלמה יאסור איסור דבוק ועיין בת"ח שהקשה על האו"ה דלמה אוסר איסור דבוק עיין שם מה שתירץ ואין להבין כ"כ. והנה רע"א פוסק שם להלכה בהשאלה שהאשה הניחה במולייתא רבע שומן בלא מליחה ואפאה המולייתא ואחר האפי' נתנה המולייתא בקדרה בשר עם מים והיה ששים נגד רבע שומן אך נגד המולייתא לא הי' ששים ופסק דמולייתא אסורה אף שלא נודע והבשר והמים מותר משום דסמכינן בהפ"מ על האו"ה דבלא נודע ל"א נ"נ עיי"ש.
ולפע"ד נראה דלא אפשר לפסוק הנך תרווייהו היינו שהחתיכה אסורה אף בלא נודע והתבשיל יהיה מותר דמה דהאו"ה מתיר התבשיל בלא נודע הוא רק משום דסובר דגם החתיכה שבלעה האיסור מותרת משום שלא נודע. ומה שהקשה הש"ך דהרי אין האיסור נפלט לגמרי על האו"ה לא קשה דכמה פעמים כתב האו"ה דהחתיכה שיש בה בליעת איסור יוצא לגמרי ע"י בישול ומה שהחתיכה נשארת באיסורה והיא דאפ"ל אסור אף אם יצא כל האיסור ממנה (עיין בכלל) ועיין סימן ק"ג שהבאתי הסמ"ק והאו"ה שכתבו משום שנקרא שם האיסור על החתיכה. ומעתה סברת האו"ה מה שלא נודע ל"א נ"נ היינו משום דבאמת מצד הסברא חתיכה שבלעה איסור הוא דאסור לאכלה משום כשאוכל הוא אוכל גם כן איסור שבלוע בה. אבל גוף החתיכה אינה אסורה. רק מה שהחמירו חכז"ל לדון החתיכה שתאסור פליטתה משום שנקרא שם איסור על החתיכה משא"כ היכא שלא נודע בשעת פליטתה שהיה בה בליעת איסור אם כן לא היה נקרא עליה שם איסור ולהכי פליטתה אינה אוסרת. וגם החתיכה מותרת כיון שלא היה נקראת שם איסור. ואם היה הדין דהחתיכה נשארת באיסורה לאחר הבישול אם כן נקרא עכשיו שם איסור על החתיכה היה בודאי צריך ס' נגד הפליטה שפלטה החתיכה קודם שנודע כיון דעכשיו נקרא שם איסור ואסורה ממילא גם הפליטה שפלטה קודם שנודע אוסרת. כי עכשיו נודע שהחתיכה אסורה. רק האו"ה שסובר דגם החתיכה הבלוע מאיסור צריך להיות מותר משום דכל הבלוע יצא מהחתיכה ורק היכא שהיה נקרא שם איסור על החתיכה להכי אף שיצא עכשיו כל הבלוע נשארת באיסורה. משא"כ היכא שלא נודע גם החתיכה מותרת לאחר הבישול להכי שפיר סובר דאין צריך לבטל פליטתה משא"כ לדידן דפסקינן דחתיכה הבלוע מאיסור לעולם אסורה אפילו לאחר הבישול נשארת באיסורה משום דאין הבלוע נפלט לגמרי כמו דפסקינן בסימן ק"ו אם כן גם הפליטה אוסרת אף מה שפלטה קודם שנודע כי מ"מ עכשיו נקרא שם איסור על החתיכה ונודע לנו שהיתה אסורה כנלפע"ד פשוט. דאין לנו להקל משום בלא נודע באופן זה וצ"ע מאד דברי רע"א הנ"ל:
ולפ"ז יש לתרץ גם מה שהקשה הש"ך על האו"ה מדלא מתרצי הא דמדומע אין מדמע אלא לפי חשבון דמיירי בלא נודע. דמסתמא משמע אפי' לא נפל כל התערובות רק מקצת מהתערובות נפל לתערובות אחרת (הלשון אין מדמע אלא לפי חשבון משמע שלא נפל כל התערובות) אם כן התערובות שנשאר הוא באיסור ואם כן נקרא שם איסור על התערובות שנשאר אם כן ממילא מה שנפרש מזה התערובות לתערובות אחרת אף שקודם שנודע ג"כ אוסר. כי עכשיו נודע לנו שכל התערובות הי' אסור. כי בודאי גם לאו"ה אם חתיכה בלעה איסור ובעוד שלא נודע חתכו מקצת מן החתיכה ונתערב בתבשיל ונתבשל ואחר כך נודע שהי' החתיכה בלוע מאיסור בודאי גם התבשיל שהי' בה המקצת חתיכה אסור אם לא הי' ס' נגד המקצת כי נקרא שם איסור על המקצת שנשאר כי שייך עדיין חומרת חכז"ל דמה שנקרא שם איסור אוסר פליטתה ככל איסור כי עכשיו נודע שכל החתיכה היתה אסורה ולהכי שפיר הקשו מהמדמע וכו' להוכיח דל"א נ"נ כי אין לתרץ דמיירי שלא נודע דהא אם נשאר מהתערובות שלא נודע אין להתיר משום שלא נודע להכי הוצרכו לתרץ דהוא יבש מש"ה ל"א נ"נ. וצ"ע דברי הגרע"א הנ"ל ועיין מה שכתבתי בסימן ק"ו ולעיל סימן צ"ט בזה:
ה
סעיף הנ"ל אם בשוגג מותר וכו' עיין בט"ז ס"ק ח' שמתרץ סתירת הטור דכאן בריבה יש לו מיגו דאי בעי שתיק משא"כ שם בהפילה אין לו מיגו ומביא מהש"ס בכורות עי"ש. וקשה לי דלפענ"ד גם כאן בריבה אין לו מיגו דאי בעי שתיק כמו דאיתא בש"ס בכורות הנ"ל דאם בא לשאול על המום בבכור אף שלא הי' מוחזק בבכור דאין לו מיגו דאי בעי שתיק דהא מוכרח לומר שהוא בכור כי צריך לשאול אם המום זה מתיר את הבכור אם כן כמו כן בריבה דאם בא לשאול וסיפר לנו שהי' תערובות איסור וריבה אח"כ בשוגג הרי דאינו יודע האיך הדין אם ריבה אחר הנפילה א"כ אין לו מיגו דאי בעי שתיק ולא הי' אומר שריבה אחר כך דהא צריך לשאול האיך הדין אם בעת נפילת האיסור לא הי' ששים רק שאחר כך נתרבה עד ששים אם מותר להכי הוצרך לספר שנתרבה ואם כן אין לו מיגו וצ"ע. אכן הטור שפיר כתב דאין צריך לחקור אם ריבה היינו אם השואל לא אמר לנו שנתרבה אח"כ. אם כן אם נחשוד אותו שריבה ונשאל אותו אם ריבה במזיד הלא מדלא גילה לנו שנתרבה הרי בדעתו שאין חילוק אם נתרבה אח"כ א"כ גם אחר השאלה לא יאמר לנו שריבה:
אכן עדיין יש לעיין שמא מה שלא גילה לנו מתחלה שריבה שלא היה יודע שיש חילוק בין אם נתרבה אחר כך או לא. משא"כ עכשיו כשנשאל אותו אם ריבה או לא אזי יתודע לו שיש חילוק ויאמר האמת שריבה. כי לא חשיד לאכול איסור אבל זה לא נאמין לו שריבה בשוגג וצ"ע:
ו
סעיף ד ומשערין ההיתר והאיסור כמו שבא לפנינו עיין בט"ז ובש"ך שכתבו בשם הרשב"א והר"ן דאם ראינו האיסור בשעת נפילתו ולא נתמעט משערין מה שנבלע בהקדרה מן ההיתר וקשה דמשמע אפילו קדרה של חרס והרי כלי חרס אינו יוצא מידי דפיו לעולם. א"כ מה יועיל הבלוע שבקדרה לצרף הרי הבלוע אינו יוצא מהקדרה לתוך התבשיל. א"כ ה"ה כאילו אינו. והרי ידוע דמה שמועיל לבטל האיסור הוא באם יש לו לתת פליטה לתוך התבשיל (עיין מש"כ לעיל אות ג'):
אכן נלפענ"ד דאפשר כמו שמצינו בחתיכה שבלעה איסור נשארת לעולם באיסורה אפילו אם בישלה ויש ששים משום אין הגעלה באוכלין. וא"כ ה"ה בכלי חרס. והרי לעיל בסימן צ"ב לדעת ר"י ז"ל אם חתיכה מקצתה ברוטב מצרפינן כל הקדרה לבטל הטיפת חלב שנפלה על החתיכה וגם החתיכה מותרת אף שבודאי הטיפה נבלע מקודם בהחתיכה אם כן נימא דשוב אינו יוצא כל הבלוע אלא ע"כ דרק אם נבלע מקודם בבישול אחד אזי הבישול ב' אינו יכול להוציא לגמרי הבלוע מהחתיכה אבל אם תיכף בשעת הבלוע יש בישול רוטב יוכל להוציא הבלוע כי עוד לא נתקשה בו הבלוע. כמו כן אפשר לומר גם על כלי חרס דמה שבולע בשעת בישול זה יוצא מהכלי ע"י בישול זה כי עוד לא נתקשה הבלוע:
סעיף הנ"ל בהג"ה אבל חתיכה שבלעה איסור לא מהני שנתוסף אח"כ היתר דהא אמרינן חנ"נ עיין ש"ך סעיף קטן י"ד] שהקשה על הרמ"א דלמה הוצרך לומר משום דנ"נ הא אפילו אם לא נ"נ החתיכה נשארת באיסורה משום אפל"א. והנה לפי ענ"ד אפשר לומר כמו שכתבתי לעיל על כלי חרס כמו כן יש לומר הכא שנתוסף ההיתר בשעת הבישול אשר הבלוע שבהחתיכה עוד לא נתקשה בה להכי שפיר מועיל התוספת להתחלק בשוה הבלוע ועיין מה שכתבתי לעיל אות הקודם סברא זו על כלי חרס וצ"ע:
אמנם צריך להיות באופן שע"י התוספות ההיתר שהוסיף לא הפסיק התבשיל מרתיחת הבישול. דאם הפסיק מרתיחת הבישול הרי נתקשה הבלוע ושוב אין הבישול החדש מוציא כל הבלוע. ואפשר משום זה הקשה הש"ך. ועיין מש"כ לעיל סימן צ"ח אות: