בית הלוי חלק ב· רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבריסק
תשובות · סימן מג
יבאר במקדש אשה ואמר לה ע"מ שתחזירי לי דאינה מקודשת אם זה אינו רק בדכפלי לתנאו או גם בדלא כפלי לתנאו:
[א]
באה"ע סימן כ"ט סעיף א', על מנת שתחזירהו לי אינה מקודשת, ועיין בבית שמואל ס"ק א' שהביא מש"כ הב"ח דלהני פוסקים דס"ל לקמן בסימן ל"ח דגם דתנאי דעל מנת צריך תנאי כפול דוקא ואם לא כפלי בטל התנאי איירי הכא ג"כ רק בדכפלי דאם לא תחזיר אינה מקודשת דבדלא כפלי הרי אינה צריכה להחזיר לו, וא"כ ממילא היא מקודשת, ומה שהשיג עליו הבית שמואל יבואר לקמן. ולכאורה הי' נראה לישב דעת הטור ושו"ע שסתמו כאן דבריהם דס"ל דאפי' להני פוסקים דס"ל דגם על מנת צריך תנאי כפול מכל מקום זה אינו רק בשארי דברים דאין מקום לחייבו לקיים את התנאי רק מכח של התנאי ומש"ה צריך בו משפטי התנאים, אבל גבי קידושין כיון דנאמר דלהני פוסקים מדלא כפלי לתנאי בטל התנאי והמעשה קיים וחלים הקידושין וא"כ הרי שוב ממילא מחויבת להחזירם לו מהא דאמר רב גידל במסכת כתובות (דף ק"ב) כמה אתה נותן לבנך כך וכך עמדו וקידשו קנו הן הן הדברים הניקנים באמירה, והרי כיון דהתנה עמה על מנת שתחזיר לי הקידושין הא איירי בע"כ דהיא נתרצה לו להתקדש על תנאי זה ובודאי נראה דלא גרע מאם פסקה ליתן לו מנה דמיד שקידשה מחויבת ליתן וכמו כן אם נאמר דחלים הקידושין ממילא מחויבת להחזירם לו, ואפי' לפי מה שכתבו התוס' בכתובות שם דהך דרב גידל אינם רק בנשואין הראשונים מ"מ הא מבואר בשו"ע בסימן נ"א דזה אינו רק באב שפסק לבתו אבל אם היא פסקה על עצמה גם בנשואין השניים מחויבת לקיים וא"כ כיון דבע"כ תתחייב להחזירם לו גם בדלא כפלי לתנאה ואין מקום לומר שתהי' מקודשת ולא תתחייב להחזיר ומש"ה שוב ממילא אינה מקודשת, ולפי זה יצא לנו דלאו דוקא נקטו הטור ושו"ע האי דינא באמר לה על מנת שתחזירהו לי אלא אפי' בתנאי דאם דאמר לה הרי את מקודשת לי אם תחזירי לי כסף הקידושין ג"כ אינה מקודשת אפילו בדלא כפלי לתנאו ואע"ג דבתנאי דאם כ"ע מודים דצריך תנאי כפול מ"מ כיון דאם נאמר דהיא מקודשת שוב תתחייב להחזירם לו מדרב גידל וממילא אינה מקודשת, ובזה נתיישב דברי החלקת מחוקק בסימן ל"ח שכתב שם הרמ"א דיש אומרים דכל תנאי בעינן שיהי' תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר אבל אם הכל הוא בדבר אחד אינו תנאי ויש לחוש לן לחומרא וע"ש בחמ"ק שביאר זה כגון אם אמר לה הרי את מקודשת לי אם תחזירי לי הנייר דכיון דתנאי דאם אינו כמעכשיו ה"ה תנא ומעשה בדבר אחד דהתנאי סותר להמעשה דאימתי יחולו הקידושין רק אחר החזרה וזה אי אפשר ומש"ה בטל התנאי ומקודשת אפי' לא קיימה התנאי, וכתב עוד החמ"ק דצריך לפרש דהא דכתב הרמ"א דיש לחוש לדיעה זו לחומרא קאי אקידושי שטר דאמר לה הרי את מקודשת לי אם תחזירי לי הנייר דחוששין להסוברים דבכה"ג התנאי בטל וגם בלא החזירה חיישינן לקידושין אבל בקידושי כסף הא פסקינן בסימן כ"ט בעל מנת שתחזירי דלא מהני משום דדמי' לחליפין, ודבריו נפלאו טובא וכמו שהקשה עליו הבית שמואל דגם בקידושי כסף כיון דהני יש אומרים סברי דכיון שהתנאי ומעשה בדבר אחד בטל התנאי ואינה צריכה להחזירה ומש"ה היא מקודשת לדידהו, אבל לפמש"כ הא ניחא דהרי גם אם התנאי בטל מ"מ הא אם נימא דמקודשת תתחייב להחזירו מדרב גידל ושוב אינם קידושין דדומה לחליפין ובע"כ קאי הרמ"א רק על קידושי שטר:
[ב]
אמנם לכאורה קשה על זה מהא דבקידושין (דף ח') אמר ר' אלעזר התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים מ"ט כיון דאמר לה מנה ויהיב לה דינר כמאן דאמר על מנת דמי ואמר ר"ה כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי, פי' ומש"ה מקודשת מיד אם ישלים אח"כ ולא כשישלים, וכתב שם הרא"ש דאע"פ שלא הזכיר תנאי דיינינן לי' כאלו הזכיר תנאי וכאלו כפלי לתנאו ומש"ה צריך להשלים, הרי דהוצרך הרא"ש לדחוק דהרי הוא כמו דכפלי מדקאמר וישלים ומוכח דס"ל להרא"ש דאלו לא כפלי לא הי' צריך להשלים כלל ואמאי הרי גם בלא כפלי ובטל התנאי וחלים הקידושין הרי שפיר קאמר ר"א דצריך להשלים דהא מחויב מדר"ג, וכמו כן תיקשה מדברי חידושי הרשב"א בקידושין שם שכתב וז"ל ויש מדקדקים מכאן דבעל מנת אין צריך תנאי כפול דהרי הכא סתמא קיהיב לה, ומאי מדקדקים מכאן דלמא הא דקאמר ר"א וישלים הוא רק מדר"ג אבל היכא דבאנו לחייבו רק מכח התנאי הא נוכל לומר דגם בעל מנת בעינן ת"כ, ומוכח לכאורה דהרא"ש והרשב"א ס"ל דהך דרב גידל לא שייך רק היכא דמבטיח לה ליתן בלא לשון תנאי וכדנקט בגמרא כמה אתה נותן לבנך כך וכך שהוא הבטחה בודאי בלא לשון תנאי אבל אם אמרו בלשון תנאי הרי אמרו בלשון ספק ומש"ה כל היכא דאין לנו לחייבו משום דיני תנאי גם משום הא דר"ג אינו חייב אע"ג דהקידושין חלים ומש"ה אי לאו דהוא ככפלי לא הי' צריך להשלים, ועיין בשו"ע סימן נ"א שכתב הרמ"א די"א דהא דרב גידל אינו רק כשהתנו שניהם יחד וע"ש בחמ"ק שפירש כוונתו דדוקא כשהיא אמרה לו שהוא יזון בתה אז הוא חייב כשמקדשה מדר"ג אבל אם רק הוא אמר שיזון בתה והיא לא אמרה לו כלום הוא רק פטומי מילי בעלמא יעו"ש, וא"כ הא י"ל דבהך דר' אלעזר דאמר לה התקדשי לי במנה ונתן לה דינר ס"ל להרשב"א והרא"ש דלא שייך כלל הך דר"ג אבל באמר לה על מנת שתחזירי לי הכסף קידושין הא לא שייך פטומי מילי כיון דהוא אמר טובתו ושפיר כתבנו דמחויבת מדר"ג כיון דקיבלה הקידושין. אמנם אין זה ברור אצלי כל כך אם הך דהתקדשי לי במנה ויהב דינר יש לדמותו להך דינא דהרמ"א ולומר בו פטומי מילי בעלמא. אמנם בלא"ה אין מזה סתירה לדברינו כלל ודברי הרשב"א והרא"ש אתיין בפשיטות גם אם נאמר כדברינו דגם בלשון תנאי שייך הך דר"ג היכא דחלים הקידושין דמ"מ דקדקו שפיר דהוא כאלו כפלי דאם נאמר דהך דר"א הוא בלא כפלי ובאמת בטל התנאי והקידושין חלים בכל אופן והא דקאמר ר"א דמחויב להשלים אינו רק מדר"ג א"כ הא עיקר מימרא דר"א קשה דקאמר הרי זו מקודשת וישלים מ"ט כיון דאמר מנה ויהיב לה דינר כמאן דאמר ע"מ ואר"ה כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי דלמה הוצרך להך דר"ה והרי גם אם נאמר דלא כר"ה ועל מנת אינו כמעכשיו והוא כמו תנאי דאם אתן מ"מ היא מקודשת מעכשיו כיון דחשבינן לי' שלא כפלי ובטל התנאי ושוב ממילא מחויב להשלים מדר"ג, ומוכרח מהגמר' דזה אי אפשר לאומרו כלל דהרי הוא לא הזכיר שום תנאי בדבריו רק סתמא אמר לה התקדשי לי במנה ומשמעות דבריו הוא דכל ענין של הקידושין יהיו תלוים בנתינת המנה ואם לא יתן יתבטל הקידושין רק ר' אלעזר ס"ל דאנן מפרשים לדבריו דכיון דאמר מנה ונתן רק דינר בע"כ כוונתו הי' הדינר לקידושין והמנה לתנאי ומש"ה אי אפשר לנו לפרש דבריו דכוונתו הוא כתנאי דאם אתן וכלא כפלי ויתבטל התנאי והקידושין יהיו חלים גם אם לא ין רק יתחייב ליתן מדר"ג אבל הקידושין לא יהיו תלוים כלל בהנתינה דהרי זהו היפוך משמעות דבריו ומש"ה מוכרח ר"א לומר דאנו מפרשים דבריו דכוונתו הוא על תנאי המעכב הקידושין ועיקר הקידושין יהיו תלוים בו דאם לא יתן יתבטלו הקידושין, וא"כ הא לא תהי' מקודשת מעכשיו וככל תנאי דלא נתקיים המעשה רק כשמקיים התנאי כל שלא אמר להדי' מעכשיו ומש"ה הוצרך ר"א לומר דהרי הוא כאומר על מנת ואמר ר"ה כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי, וא"כ הא שוב ממילא מיושבים דברי הרשב"א שהוכיח מסוגיא זו דעל מנת אין צריך תנאי כפול, והרא"ש כתב דדיינינן לי' כאלו התנה וכאלו כפלי לתנאי, ולעולם נוכל לומר כמש"כ דגם היכא דאמרו בלשון תנאי ולא אמרו בלשון חיוב גמור כל היכא דבטל התנאי והקידושין חלים שוב חייב לקיים תנאי ממילא מדר"ג וכמו שנתבאר:
[ג]
ובדברינו אלה נוכל לישב הא דבקדושין (דף ו' ע"ב) קאמר רב אשי דבעל מנת להחזיר קני בכולהו לבר מאשה לפי שאין אשה ניקנית בחליפין ופירשו התוס' דזה דומה לחליפין והקשו על זה התוס' דהאיך דומה זה לחליפין ואי משום דחליפין צריך ג"כ להחזיר והרי בנדרים (דף מ"ח) קאמר רב אשי בעצמו על קנין חליפין דמאן לימא דאי תפיס לא מיתפיס, הרי דאיהו ס"ל דבחליפין אפשר דאין צריך להחזירו כלל. ועיין עוד בר"ן דנדרים (דף מ"ט) דכתב שם דלהלכה קיי"ל בחליפין דמחויב להחזירו ובנדרים דיחוי בעלמא הוא דדחי לה ר"א וראייתו הוא מהא דבקידושין מדמה ר"א עצמו ע"מ להחזיר לחליפין ומוכח דאיהו בעצמו ס"ל כן להלכה, אבל לפי הנ"ל יש מקום לישבו בפשיטות דבנדרים שם קאמרי פומבדיתא דקני על מנת להקנות לא קנה ורב נחמן אמר דקנה והוכיח זה מהא דמהני בכל דוכתי קנין סודר דאינו רק קני על מנת להקנות ודחי רב אשי הוכחתו של רב נחמן דמאן לימא בסודר דאי תפיס לא מיתפיס פי' ואיך יכול להוכיח דבריו מחליפין, וכתב שם הר"ן דקני ע"מ להקנות גריעי ממתנה ע"מ להחזיר דמסקינן בקידושין דלכ"ע הוי' מתנה והכא ס"ל לפומבדיתא דלא קני דשם הא זוכה בו לשעתו ומשתמש בו ועד החזרה הוא שלו אבל בנדרים דאיירי שם דמקנה לברי' הנכסים כדי שיקנה בר בריה הא איהו לא קני לי' כלל ומש"ה פליגי בי', והנה לפי מה שכתבנו דבקידושין אם אמר לה ע"מ שתחזירי לי דמלבד חיובו של קיום התנאי אם נאמר דחלים הקידושין ממילא מחויבת ליתן לו מדר"ג והנה בהא דאמר ר"ג עמדו וקדשו קנו הן הן הדברים הניקנים באמירה, הרי הוא קנין ממש דאם פסק לו על חפץ מיוחד קנה מיד גוף החפץ והוא שלו מעתה ולא דהוא רק בגדר חיוב לחודא רק הוא בגדר קנין וכדאמר ר"ג עמדו וקידשו קנו ומשום הכי מחלק הרמב"ם בזה בין דבר שבא לעולם לדבר שלא בא לעולם וכן הוא מבואר להדי' בספר בית מאיר ובמקנה בקונטרס אחרון בסי' נ"א שם והוא מוכרח ג"כ מדברי כל הראשונים, וא"כ כשמקדשה ע"מ שתחזירי לי הרי מיד שהיא קונה הכסף וחלים הקידושין חוזר הוא וקונה אותם ממנה מדר"ג והרי הוא ממש קני ע"מ להקנות ולא שייך בזה חילוקו של הר"ן דהא אינו קנוי לה כלל לשום זמן דקנייתה וקנייתו ממנה באים כאחד וגריעי מכל מתנה ע"מ להחזיר וא"כ הרי בנדרים דס"ל לפומבדיתאי דקני ע"מ להקנות לא קני ור"נ מוכיח דקנה מהא דמהני חליפין ודחי לי' רב אשי דמאן לימא לן בחליפין דמחויב להחזיר הרי דרב אשי מספקא ליה בחליפין אי מחויב להחזיר ואי נימא דבחליפין אין צריך להחזיר נשאר האי דינא דקני ע"מ להקנות על סברתו הראשונה דלא קני וא"כ הרי שפיר קאמר רב אשי דבקידושין לא מהני באמר על מנת להחזיר לפי שאין אשה ניקנית בחליפין פי' דקאמר ר"א דממ"נ לא מהני בקידושין דהוא קני ע"מ להקנות וגם אם נאמר כרב נחמן דבכל דוכתא קני ע"מ להקנות קנה הא לא קאילפית ליה רק מחליפין ובאשה הא לא מהני חליפין וע"מ להחזיר הוא דומה לחליפין וכמש"כ התוס' בקידושין, ואם תאמר דבחליפין א"צ להחזיר ושוב אינו דומה ע"מ להחזיר לחליפין הא א"כ בשום מקום לא מהני קני ע"מ להקנות כלל, ואין לומר דא"כ הא מדברי התוס' דקידושין והר"ן בנדרים שדחקו בקושי' זו דר"א אדר"א ולא תירצו כן הא מוכח דלא ס"ל כן בעיקר הסברא שכתבנו וס"ל ע"כ דבאמר בלשון תנאי לא שייך כלל הך דר"ג, זה אינו מוכרח דהא י"ל דהתוס' והר"ן לא ניחא להו בהך תירוצא וס"ל כמו דמבואר בחידושי הריטב"א בכתובות דף ק"ב וע"ש דמשמע מדבריו דבמטבע דאינו נקנה בחליפין גם הך דרב גידל לא מהני בו דיהי' נקנה קנין גמור ואפילו עמדו וקדשו אינו רק חוב בעלמא ולא קנה גוף המטבע ע"ש ודלא כמש"כ הגהות מיימוני בפרק כ"ג מה' אישות דאפילו מטבע דלא נקנה בחליפין ניקנים בקידושין באמירה, ולדברי' בקידשה במטבע ואמר לה ע"מ להחזיר אינו קני ע"מ להקנות כלל ומש"ה הקשו התוס' והר"ן שפיר דלא ניחא להו לאוקמא דהא דאמר רב אשי דאשה אינה נקנית בע"מ להחזיר לא איירי רק בקידשה בכלי ולא במטבע, ומש"ה דחקו בזה, ועכ"פ נהדר לדידן דשפיר ניחא הא דסתמו הטור והשו"ע כאן דבריהם דבכל ענין אינה מקודשת ואפילו בדלא כפלי ואפילו לדעת הפוסקים דגם תנאי דעל מנת צריך תנאי כפול בעלמא:
[ד]
והנה במסכת קידושין (דף ו') אמר רבא הילך מנה ע"מ שתחזירהו לי במכר לא קנה באשה אינה מקודשת בפדיון הבן אין בנו פדוי ופריך והא רבא ס"ל מתנה על מנת להחזיר שמי' מתנה דאמר רבא הילך אתרוג ע"מ שתחזירהו לי נטלו והחזירו יצא לא החזירו לא יצא אלא אמר רב אשי בכולהו קני לבר מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין א"ל ר"י מדיפתי לרב אשי הכי אמרינן משמי' דרבא כוותיך, ועיין בחידושי הריטב"א שם שכתב דרב אשי אינו חולק על רבא דא"כ מאי משני ר"א אכתי הא תיקשה דרבא אדרבא רק ר"א בא לישב דברי רבא וקאמר דנאמרו מעיקרא בטעות ולפי המסקנא אמר רבא קנה בפדיון הבן בנו פדוי ובאשה אינה מקודשת אבל עיקר מימרא דרבא הא נשאר גם לפי המסקנא רק כמו דתני לה ר"א. והנה אין להקשות על דברינו דלעיל דהרי במכר ופדיון הבן אי לא כפלי לתנאי הא אינו מחויב להחזיר כלל ותנאו בטל להפוסקים דגם תנאי דעל מנת צריך לכפול ואיירי בדכפל לתנאי וא"כ נדקדק מזה דגם הא דנקט בהדייהו באשה אינה מקודשת איירי ג"כ רק בדכפלי ובחד גווני דאינך וכהב"ח, זה אינו דקדוק כלל דרבא נקט דינו בסתמא ואיירי בכל גווני בין בכפלי ובין בלא כפלי וקאמר דבמכר קנה בכל האופנים וכן בפה"ב בנו פדוי בכל האופנים ולא מיבעי בדלא כפלי דא"צ להחזירו אלא אפי' בדכפלי דמחויב להחזיר מ"מ קנה דמתנה ע"מ להחזיר שמי' מתנה ובאשה אינה מקודשת בכל האופנים דגם בדלא כפלי צריכה להחזיר משום דר"ג ודמי' לחליפין, ולפי מש"כ בסימן מ"ד גם במכר ופה"ב מחויב להחזיר אפי' בלא כפלי וניחא הכל, רק הא יש לדקדק קצת לדעת הפוסקים דס"ל דבתנאי דעל מנת דהוא כמעכשיו לא בעינן בי' משפטי התנאים וגם בדלא כפלי תנאו קיים א"כ לפי מה דמישב רב אשי דברי רבא הא תיקשה קצת דלמה אשמעינן רבא האי דינא דבאשה אינה מקודשת משום דדמי' לחליפין בתנאי דעל מנת שתחזירהו לי דהתנאי קיים עדיפא ה"ל למתני רבותא יותר דגם באמר לה הרי את מקודשת לי אם תחזירי לי דבתנאי דאם הרי צריך תנאי כפול ובלא כפלי בטל התנאי וגם דהרי בתנאי דאם דאינו כמעכשיו הא לא חלים הקידושין רק אחר שתחזירם לו והרי הוא תנאי ומעשה בדבר אחד דהתנאי סותר המעשה דג"כ בטל התנאי וה"ל לאשמעינן רבותא יותר דאפ"ה אינה מקודשת וכמו שכתבנו משום דצריכה להחזיר מדר"ג, והניחא להפוסקים דס"ל דגם בתנאי דע"מ צריך משפטי התנאים ניחא דבלא כפלי ה"ל תנאי דע"מ דומה ממש לתנאי דאם ואין בזה רבותא יותר מבזה אבל להפוסקים דע"מ א"צ ת"כ קשה, ומוכרח לכאורה לומר להני פוסקים דהם ס"ל דבאמרו בלשון תנאי לא שייך הך דרב גידל אע"ג דהקידושין חלים ומש"ה בתנאי דאם תחזירי דהתנאי בטל מקודשת שפיר ודלא כמו שכתבנו, ואע"ג דהוכחה זו יש לדחותו די"ל דאגב אחרינא דנקט שם רבותא דבמכר קנה ובפה"ב בנו פדוי הא הוי' רבותא יותר בתנאי דע"מ מבתנאי דאם דאע"ג דהתנאי קיים ומחויב להחזיר מ"מ קנה משא"כ בתנאי דאם דהתנאי בטל הא פשיטא דקנה ואגב הני נקט גם דינא דבאשה אינה מקודשת בתנאי דע"מ, מ"מ הוא דוחק קצת ובודאי נראה יותר לומר דלהני פוסקים מוכרח דבאמרו בלשון תנאי לא שייך הך דרב גידל, ומנייהו נלמוד ג"כ לדעת הפוסקים דס"ל דגם בתנאי דע"מ בעינן בכל דוכתי ת"כ דאע"ג דלדידהו ליכא הוכחה מכאן דלא כסברתנו מ"מ מנ"ל לעשות מחלוקת בסברא זו בין הפוסקים דאין לחדש פלוגתא חדשה בין הפוסקים מה שלא נמצא כן להדי' וא"כ נראה לכאורה כהב"ח דלדידהו אי לא כפלי מקודשת והגם דאין מזה ראי' מוכחת דיש לדחותו כמש"כ מ"מ הרי סמך גדול הוא לדעת הב"ח:
[ה]
אמנם הרי כמו כן נוכל להביא סמוכין מסוגיא זו דלא כהב"ח דהנה הב"ש בס"ק א' הקשה על הב"ח מדברי התוס' שהקשו על מימרא השניה דרבא דאמר הילך אתרוג ע"מ שתחזירהו לי נטלו והחזירו יצא לא החזירו לא יצא והקשו שם התוספו' דהרי לא כפלי לתנאו ואמאי לא יצא בלא החזירו וי"ל דאיכא תנאי דלא בעי כפול כי הכא שהיה דעתו שיברך חבירו על אתרוג שלו. הרי דכתבו התוס' דבתנאי דע"מ להחזיר א"צ תנאי כפול דאיכא אומדנא דאינו נותן לו רק ע"מ להחזיר והרי התוס' ס"ל דגם בתנאי דע"מ צריך ת"כ מ"מ הכא שאני דאין לומר דהתוס' לא כתבו כן רק באתרוג דשם הוא שפיר איכא אומדנא דאינו נותן רק להחזיר משום דגם הנותן הא צריך לו לאותו אתרוג עבור עצמו דאפי' אם הנותן כבר יצא בו מ"מ צריך עדיין לו ליום שני ומש"ה חשיבא אומדנא ולא בשארי מתנה ע"מ להחזיר, דזה אינו דהרי עכ"פ חזינן דהתוס' שהקשו כן גבי אתרוג ודחקו בו לא ניחא להו לפרש בפשיטות דרבא איירי בדכפלי לתנאי רק לא חש להאריך א"כ הא מוכח להתוס' דגם מימרא ראשונה דרבא דקאמר הילך מנה ע"מ שתחזירהו לי כו' באשה אינה מקודשת איירי ג"כ אפילו בלא כפלי דאי ההוא איירי רק בדכפלי גם לפי תירוצם של התוס' א"כ למה דחקו התוס' בהך דאתרוג נימא ג"כ דאיירי בדכפלי, ומוכרח מדברי התוס' דס"ל דבתירוצם מיושב שני המימרות של רבא ובכל הני איכא אומדנא ולכאורה הוא ראיה נכונה מהתוס' הללו דלא כהב"ח, והגם דמה דמשמע מדברי הב"ש שם שהוכיח מזה דס"ל להתוס' דכל היכא דנותן ע"מ להחזיר א"צ ת"כ דחשיבא אומדנא דאינו נותן רק ע"מ להחזיר הוא קשה מאד לאומרו דמאי אומדנא יש בתנאי זה יותר מבכל תנאים דעלמא ועוד דהא במקנה בקונטרס אחרון סי' כ"ט הקשה על הב"ש מהא דבמסכת גיטין (דף ע"ה) ת"ר ה"ז גיטך ע"מ שתחזירי לי הנייר מגורשת ופריך בגמ' דאמאי מגורשת דהיה ס"ל לההוא סוגיא דע"מ אינו כמעכשיו ואי אפשר לחול הגירושין רק אחר החזרה ואז אין הגט בידה ומשני אביי דאתי' כר' מאיר דבעי תנאי כפול וכיון דלא כפלי בטל התנאי ואינה צריכה להחזיר ומש"ה מגורשת הרי דגם בנותן ע"מ להחזיר צריך ת"כ למאן דמצריך בעלמא ולא חשיבא אומדנא ובע"כ לא כתבו כן התוס' רק באתרוג, אבל נהי דנאמר דאומדנא לא הוי רק באתרוג מ"מ הרי זה חזינן להדיא דדחקו התוס' גבי אתרוג ולא ניחא להו לתרץ דאיירי בדכפלי דס"ל דכיון דנקט סתמא איירי בכל גווני בין בכפלי ובין בלא כפלי א"כ הא ממילא מוכח לדידהו דגם במימרא הראשונה של רבא ולפי מה דמיישב לה רב אשי דקאמר בע"מ להחזיר קנה במכר ובפה"ב ובאשה אינה מקודשת איירי ג"כ בכל האופנים ואפי' בדלא כפלי ואפ"ה אינה מקודשת ודלא כהב"ח. ובע"כ מוכרח הטעם כמו שכתבנו דבקידושין גם בלא כפלי מחוייבת להחזיר אם נימא דחלים הקידושין ומדרב גידל, ואע"ג דראיתי בספר המקנה שם וכן כתב בספר בני אהובה בהלכות אישות שדחו לעיקר קושית הבית שמואל וכתבו דנוכל לומר דגם התוספו' דקידושין מודים דאע"ג דרבא נקט סתמא מ"מ נוכל לפרשו דאיירי רק בדכפלי לתנאו ורק מימרא השני' דרבא דגבי אתרוג דקאמר נטלו והחזירו יצא לא החזירו לא יצא משמע להו להתוס' דאיירי גם בדלא כפלי דאי בדכפלי לא ה"ל לרבא לאשמעינן סיפא דמילתא דלא החזירו לא יצא דמילתא דפשיטא הוא דבלא קיים להתנאי בטל המעשה ומש"ה ס"ל להתוספו' דאיירי גם בלא כפלי וקמ"ל רבא רבותא דאע"ג דלא כפלי לא יצא אם לא החזירו ומש"ה הקשו התוס' רק על הך דאתרוג, אמנם בודאי דזה דחוק טובא לומר כן בהבנת דברי התוספו' דכל כי האי ה"ל לפרש ולא לסתום הדברים מאין ומאיזה הוכחה יצא להם דאיירי גם בלא כפלי, ועוד דהא י"ל דהך לא החזירו לא יצא קמ"ל רבותא דאע"ג דשילם לו דמיו כל שלא החזיר לו האתרוג בעצמו לא יצא ולא דמי לכל מתנה ע"מ להחזיר דקיי"ל דאם אבד או נשרף דמשלם דמי' מ"מ אתרוג שאני וכמו שכתב הרא"ש במסכת סוכה סוף פרק לולב הגזול ופסק כן בשו"ע או"ח סימן תרנ"ח סעיף ד' יעו"ש, וגם י"ל דקמ"ל רבא דכל שלא החזירו באותו יום אפי' החזירו לאחר החג לא יצא וכמבואר בחו"מ סי' רמ"א דבכל מתנה ע"מ להחזיר יוכל להחזיר לו בכל זמן שירצה המקבל אבל באתרוג אם אמר ע"מ שתחזירהו לי מחויב להחזירו תוך החג דוקא ואם החזירו אחר החג לא יצא וכמו דפסק באו"ח סי' תרנ"ח ובודאי דהתוס' דקידושין אתיין כפשטן דס"ל דכיון דנקט סתמא איירי גם בדלא כפלי ומדבריהם מוכח דגם במימרא דרבא דבאשה אינה מקודשת איירי גם בדלא כפלי וכמו שכתבנו, ואין להקשות על זה דאכתי זה ניחא רק לפי האמת דמיישב רב אשי לדברי רבא דבכולהו אמר קנה לבר מאשה ושפיר נוכל לומר דס"ל להתוס' דמדנקט סתמא בודאי איירי בכל האופנים דבכל הדברים קני אפי' אם כפלי משום דע"מ להחזיר שמי' מתנה ובאשה בכל גווני אינה מקודשת ואפילו לא כפלי משום דרב גידל אבל אכתי תקשה להתוס' מימרא ראשונה של רבא לפי מה דס"ד דקאמר בהו רבא דבמכר לא קנה ובפה"ב אין בנו פדוי דס"ל דמתנה ע"מ להחזיר לא שמי' מתנה והרי לפי הס"ד תיקשה דאמאי לא קנה והרי לא כפלי לתנאי וצריך להיות התנאי בטל וא"צ להחזירו וממילא יקנה במכר ובפדיון הבן בנו פדוי, גם זה ניחא דבשלמא לפי המסקנא דמתנה ע"מ להחזיר שמי' מתנה הרי המקבל קונה גוף החפץ קנין גמור לעולם רק שמתנה עמו תנאי שאחר כן יתן לו בחזרה ועיי' ברא"ש סוף פרק לולב הגזול שכתב דבעת שמחזירו צריך קנין מהמקבל להנותן שיקנה לו החפץ ואינה חוזרת מעצמו להנותן הרי דהמקבל קונה אותו לעולם ותנאה של החזרה אינו שיור בעצם המתנה והרי הוא כמתנה עמו תנאי אחר ע"מ שתעשה לי דבר פלוני ומש"ה צריך בו כל משפטי התנאים ומש"ה דחקו התוס' בזה דהא לא כפלי, וכל זה הוא לפי המסקנא אבל לפי הס"ד דהי' ס"ל לרבא דע"מ להחזיר לא שמי' מתנה והמקבל אינו קונה גוף החפץ רק שיוכל להשתמש בו עד שעה שיחזירו וכשנשלם תשמישו הא יהי' חוזר להנותן מאליו בלי שום קנין וא"כ אינו בגדר תנאי רק הוא שיור בהנתינה, א"כ הא ודאי דאין צריך בו תנאי כפול דאטו האומר לחבירו הריני נותן לך חפץ זה ליום אחד ואח"כ יהי' שלו הרי לא צריך לשום דיני תנאי דהוא שיור בגוף הנתינה ולא תנאי ומש"ה לא הוקשה כלל לפי הס"ד הא דלא כפלי לתנאי, והיוצא מכל זה דמדברי התוס' דקידושין מוכח דבאשה גם בלא כפלי אינה מקודשת ולהפוסקים דס"ל דעל מנת א"צ תנאי כפול משמע מדלא נקט רבותא יותר בתנאי דאם דכל היכא דלא כפלי לתנאו מקודשת ולא שייך הך דרב גידל באמרו בלשון תנאי:
[ו]
ואם נאמר כן שפיר מדוקדק היטב לשונם של הטור ושו"ע בסימן כ"ט שכתבו סתמא דבעל מנת להחזיר אינה מקודשת ולא כתבו דזהו דוקא בדכפלי לתנאי דס"ל להטור ושו"ע דגם להפוסקים דמצרכי בע"מ תנאי כפול מ"מ בקידושין מחויבת להחזיר מדר"ג וכמו דמוכח מדברי התוס' דקידושין הנ"ל דס"ל כן, אע"ג דמצינו הרבה מהראשונים החולקים על התוס' דקידושין וס"ל דהא דאמר רבא גבי אתרוג דבלא החזירו לא יצא איירי רק בדכפלי לתנאי וכמבואר כן להדיא בתוס' סוכה (דף מ"א ע"ב) בד"ה הילך וכן הוא דעת התוס' בגיטין (דף ע"ה) בד"ה לאפוקי וכן כתב הרא"ש במסכת ב"ב סוף פרק יש נוחלין ולא ס"ל סברת התוס' דקידושין שכתבו דבאתרוג איכא אומדנא דמוכח ולא בעי ת"כ מ"מ הרי בהך סברא שכתבנו מה דמוכח מדברי התוס' דקידושין דגבי קידושי אשה מחויבת להחזיר גם בדלא כפלי מדר"ג הא לא מצינו דהרא"ש והתוס' דסוכה חולקים עליו ואפשר דגם הם ס"ל כן ואדרבה דבזה הא מיושב היטב מה דהקשה הב"ש בסימן ל"ח ס"ק ז' על דברי הרא"ש בב"ב שהקשה שם הרא"ש על הא דאמר רבא הילך אתרוג ע"מ שתחזירהו לי לא החזירו לא יצא והקשה הרא"ש הא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד ותי' שם הרא"ש דרבא לשיטתו דבגיטין (דף ע"ה) לא ס"ל האי כללא דתנאי ומעשה בדבר אחד תנאו בטל, הרי דס"ל להרא"ש דאע"ג דהתנאי הי' בע"מ דהוא כמעכשיו ואין תנאי של החזרה סותר המעשה מ"מ מקרי תנאי ומעשה בדבר אחד ולדידן דס"ל האי כללא תנאי בטל והקשה עליו הב"ש דא"כ בקידשה ע"מ להחזיר אמאי אינה מקודשת להרא"ש דהרי צריך להיות תנאו בטל ונשאר בקושי', ולפי הנ"ל ניחא דגם הרא"ש יסבור כמו שכתבנו דאם תהי' מקודשת תתחייב להחזיר מדר"ג גם בלי התנאי, ועכ"פ הא ניחא מה שסתמו דבריהם הטוש"ע דגם בלא כפלי אינה מקודשת ורק דלהני פוסקים דס"ל דבתנאי דע"מ א"צ ת"כ לדידהו כתבנו סמך דלא ס"ל הך סברא דיהי' שייך בכה"ג הך דר"ג מדלא נקט רבא רבותא יותר ולדידהו הא א"צ בע"מ ת"כ ומש"ה סתמו דבריהם, וגם לפי"ז בדוקא נקטו הטור ושו"ע האי דינא בתנאי דעל מנת אבל אם אמר לה התקדשי לי אם תחזירי לי הקידושין שפיר חיישינן לקידושין אי לא כפלי לתנאי או לא אמר מעכשיו ובטל התנאי משום דהוה תנאי ומעשה בדבר אחד ויש לנו לחוש לדעת הסוברים דבע"מ א"צ ת"כ דלדידהו הא משמע דבתנאי לא שייך הך דר"ג וכל היכא דמצד התנאי אי בטל התנאי א"צ להחזירו כלל ומקודשת ובזה אתיין ג"כ דברי הרמ"א בסימן ל"ח כפשטן שכתב די"א דכל תנאי בעינן שיהי' תנאי בדבר א' ומעשה בדבר אחר אבל אם הכל הוא בדבר אחד אינו תנאי ויש לחוש לו לחומרא, וכבר הבאנו לעיל מה שכתב החמ"ק דהרמ"א לא קאי רק על קידושי שטר דאם אמר לה אם תחזירי הנייר ולא החזירה יש לחוש לדיעה זו דס"ל דהתנאי בטל ומקודשת אבל בקידושי כסף הא בכל ע"מ להחזיר אינם קידושין והסברנו לעיל דבריו דהא נהי דהתנאי בטל מ"מ צריכה להחזיר מדר"ג וממילא אינם קידושין אבל לפי"ז ניחא דקאי הרמ"א גם על קידושי כסף דאם אמר לה התקדשי לי אם תחזירי לי הכסף יש לחוש לקידושין דלהפוסקים דבע"מ אין צריך תנאי כפול מוכח דלא שייך בכה"ג הך דרב גידל ורק דנבטל הקידושין משום דחייבת להחזיר מכח התנאי ודמי' לחליפין ויש לנו לחוש להסוברים דבכל תנאי ומעשה בדבר אחד התנאי בטל ומקודשת גם אם לא החזירה וכמו שנתבאר