בית הלוי חלק ב· רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבריסק
תשובות · סימן מב
יבאר דין קינא לאשתו משנים ונסתרה עם שניהם כא' אם נאסרה או לא
[א]
הרמב"ם פרק א' מה' סוטה הלכה ג' כתב קינא לה על שנים כאחד ואמר לה אל תסתרי עם פלוני ופלוני ונסתרה עם שניהם כאחד ושהתה כדי טומאה אפילו הם שני אחים או אביה ואחי' הרי זו אסורה עד שתשתה, ועיי' בכ"מ שהראה מקורו בירושלמי דקאמר מהו שיקנא לה משני בני אדם כאחת ר' יודן אמר במחלוקת מאן דמר מקנא לה מאבי' ומבנה מקנא לה משני בני אדם כאחת פי' הרי דס"ל דאע"ג דליכא איסור יחוד מ"מ הוי קינוי ונאסרת בסתירתה ה"ה דמשני ב"א אע"ג דאם נסתרה עם שניהם כאחת ולא קדם לה שום קינוי ליכא איסור יחוד מ"מ אם נסתרה אחר קינוי הרי הוא סתירה (ודלא כמו שראיתי בספר אחד חדש שכתב דכוונת הירושלמי הוא רק שמקנא לה משניהם כאחד אבל הסתירה הי' עם כל אחד בפני עצמו דא"כ מה תלוי זה בהא דמקנא לה מאבי' ומבנה) ר' יוסי בעי [פי' אם רצה] מקנא לה ממאה בני אדם, והנה הרמב"ם לא כתב סוף לשון הירושלמי דהוי רבותא יותר דאפי' ממאה כאחד הוי סתירה ותפס ליה רק דין הראשון דנקט הירושלמי שמקנא לה משני ב"א כאחד וצ"ע קצת למה, ולכאורה נראה בדעת הרמב"ם דס"ל דבזה בע"כ חולק ש"ס דידן על הירושלמי דבמסכת סוטה דף ו' קאמר רב ששת דסוטה שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקין אותה וא"כ אם נסתרה עם שלשה ב"א כאחד הא ודאי לא שייך לומר שישקנה דלאיזה ענין ישקנה דהרי גם אם זינתה עם אחד מהם הרי לא יהיו המים בודקין אותה דנמצאו השנים הנותרים הם עדים על זנותה דהרי אע"ג דנסתרה עמהם מ"מ הם כשרים לכל עידות שבתורה דהרי הם כשרים לכל דבר ולא עשו שום איסור בהסתירה דהרי בשלשה ליכא איסור יחוד אם הם כשרים דרק על האשה שייך לומר דנאסרת שפיר בסתירתה ואפילו הם מאה דהוא תלוי בקפידא דבעל והבעל הא מוחה בה שלא תסתר אבל הם הא אינם משועבדים לבעל ואינם תלוים בקפידא דידי' ולא עשו שום איסור בהסתירה ופשיטא דאם הם לפנינו ומעידים עליה שזינתה דנאמנים וגם אם הלכו להם ואינם לפנינו מ"מ הא לא שייך לומר דישקנה דהרי מה שלא יבדקו אותה המים אינו בירור שלא זינתה די"ל דזינתה ורק משום דיש בה שני עדים אינה נבדקת ומש"ה נקט הרמב"ם רק אם נסתרה עם שנים דאז אם זינתה עם אחד מהם ליכא רק עד אחד על זנותה ושפיר בודקין אותה ומש"ה שותה, ועיי' בסוטה דף ו' בתוס' ד"ה שבאו שנסתפקו אם יש רק ע"א על זנותה אם בודקין אותה המים ומדברי הרמב"ם הללו מוכח דבאחד נבדקת שפיר מדכתב דשותה ועיי' במל"מ בפרק ג' מה' סוטה דבלא"ה העלה דדעת הרמב"ם דבע"א שפיר בודקין אותה המים, והירושלמי דנקט דמקנא לה ממאה אפשר דחולק על מימרא דרב וס"ל דגם דיש לה עדים מ"מ המים בודקין אותה, גם נוכל לומר דהירושלמי לא קאמר רק דמקנא לה ממאה והוי קינוי שפיר ואם נסתרה עמהם אסורה עליו עולמית אם אינם לפנינו להעיד עלי' ובאמת לא היתה שותה כיון דהשתי' אינו בירור כלל שלא זינתה והרמב"ם דנקט הרי זו אסורה עד שתשתה מש"ה לא נקט רק שנים דבשלשה הרי אינה שותה, ולפי זה אם נסתרה עם הרבה קרובים הפסולים לה לעידות בשארי דברים ולא עדיפא כולם מעד אחד כשר גם הרמב"ם יודה דאפילו הם שלשה הוי קינוי ושותה ורק כיון דהרמב"ם איירי סתמא גם בכשרים מש"ה נקט רק בשנים:
[ב]
והנה כבר מפורסם הקושי' על הרמב"ם שוב מצאתיו בקרבן עדה בירושלמי מהא דאיתא במסכת נזיר דף נ"ז שני נזירים שאמר להם אחד ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני יודע איזהו מכם מגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ופריך בגמרא קתני שני נזירים כו' ואמאי כל ספק טומאה ברה"י מהיכא ילפינן לה מסוטה מה סוטה בועל ונבעלת אף כל ספק טומאה ברה"י כגון דאיכא בי תרי אבל הכא שני נזירים והך דקאי גביהון הא תלתא ה"ל ספק טומאה בר"ה ומשני שאמר ראיתי טומאה שנזרק ביניהם הרי דילפינן מסוטה דכל ספק טומאה אינו טמא היכא דאיכא תלתא וא"כ האיך אפשר לומר דאם קינא לה ממאה יהי' קינוי והרי ה"ל ר"ה ואפילו לפי מה שכתב הרמב"ם רק אם קינא לה משנים מ"מ ג"כ קשה דהרי בצירוף האשה הנסתרת ה"ל תלתא וה"ל ר"ה דספיקו להקל, והנראה פשוט דס"ל להרמב"ם דעד כאן לא מטהרינן ספק טומאה היכא דאיכא תלתא רק באנשים טהורין דכיון דבאותו מעמד איכא שלשה ונפל שמה ספק בין אם הספק הוי על כל השלשה ובין אם הספק הי' רק על אחד שבאותו מעמד הי' שלשה (ועיי' ברמב"ם פרק ט' מה' נזיר בלח"מ שם) שפיר הוי טהור אבל היכא דהטהורים אינם רק שנים רק שהמטמאים הם הרבה וכגון שהי' שם הרבה אנשים וכולם טמאים שמטמאין אדם בנגיעתן ונכנס שם טהור אחד וספק נגע באיזה טמא ס"ל להרמב"ם דבכה"ג לא נטהר משום ר"ה דאטו משום שנתרבו המטמאים יהי' עוד יותר קיל וכן הסברא דהאיך נאמר דאם יהי' רק אחד טמא ואחד טהור וספק נגעו זה בזה יהי' טמא ואם יהי' שם עוד טמא המטמא בנגיעתו שנתחזק עי"ז הספק דהרי כשהמטמאין מרובין יותר קרוב שנגעו בהטהור יהי' טהור דבר זה לא ניתן להאמר כלל ומש"ה בסוטה שנסתרה עם כמה אנשים לעולם הוי רק כמו שנים דהיינו הבועל והנבעלת ומה שנתרבו עוד אנשים לא נטהר אותה בשביל זה ואם באנו לדמותו לדין ר"ה הוא אם נסתרו שני נשים עם איש אחד ולשניהם קינא לכל אחת בעלה שלא תסתר עם אותו איש דאז הוי ר"ה ובכה"ג אפשר דגם הרמב"ם מודה דלא הוי קינוי וסתירה כלל:
[ג]
אמנם אכתי אין זה מספיק דהרי ודאי נראה דלהירושלמי דקאמר דאם רצה מקנא לה גם ממאה הא ודאי דלדידי' אם נסתרה עם מאה דנאסרת עליהם אם גירשה בעלה דכללא הוא דכשם שאסורה על הבעל אסורה לבועל וא"כ נהי דלענין האשה הנסתרה שפיר כתבנו דריבוי האנשים לא משוי ר"ה לגבי דידה אבל לגבי הבועלים הרי הוי ר"ה שפיר והרי זה דומה ממש לשלשה אנשים העומדים ביחד ונזרקה טומאה ביניהם ולא ידענו אם נגעה בהם וכיון דבנסתרה עם הרבה ג"כ אסורה עליהם א"כ גם ספק טומאה נלמוד דטמא גם אם איכא תלתא וכמו דבסוטה אוסרין אותה על הבועלים אע"ג דאיכא הרבה דהרי ודאי נראה דהא דילפינן ספק טומאה ברה"י דטמא מסוטה לא רק מהא דאסורה לבעל הוא דילפינן ליה רק נוכל ללומדו ג"כ מהא דאסורה על הבועל. ועוד דגם בלאו הקושי' מרשות הרבים קשה לדעת הירושלמי דאמר דמקנא לה מהרבה אנשים א"כ תיקשה דהתוספות בריש נדה בד"ה מעל"ע הקשו בהא דבנזיר אמרי' דשני נזירים שאמר להם אחד ראיתי אחד מכם שנטמא מביאים קרבן טומאה וקרבן טהרה ופריך דהא הוי ר"ה ומשני באומר ראיתי שנזרקה טומאה ביניכם והקשו התוס' דא"כ יהיו שניהם מביאין קרבן טומאה כדין כל ספק טומאה ברה"י דטמא ודאי ותירצו דלא ילפינן מסוטה רק מה דיכול להיות אבל כאן דאי אפשר להיות כלל ששניהם יהיו טמאין לא ילפינן כלל והוי ככל ספק דאורייתא דהוי לחומרא והוי רק ספק והא דפריך בגמרא דהוי ר"ה ויהיו שניהם טהורים אע"ג דג"כ אינו יכול להיות דהאחד הא ודאי טמא תירצו התוספות דהכי פריך כיון דא"א ללמדו מסוטה לשוי' כודאי והוי רק ספק ונוקמא אחזקת טהרה וא"כ הא קשה דהרי בנסתרה עם הרבה אנשים ושהתה רק כדי טומאה אחת וא"כ הא בודאי לא נבעלה רק לאחד מהם והרי אפ"ה אסורה על כולם כיון דהוי קינוי וסתירה להירושלמי וא"כ נלמוד מהא דבכה"ג אסורה לבועל דכמו כן בספק טומאה אפי' היכא דאי אפשר להיות בודאי כן מ"מ יהי' טמא בודאי ברה"י, וצ"ל דס"ל להרמב"ם דמהא דאסורה לבועל אי אפשר ללמוד מיניה להחמיר גם בספק טומאה ואפי' היכא דאיכא תלתא או היכא דא"א להיות דלגבי בועל הא יש לה חזקת איסור דהספק נולד בי' בזמן דהית' אשת איש אבל בהך דשני נזירים הרי לכל אחד יש לו חזקת טהרה ובכה"ג אי אפשר ללמדו לטמא רק מהא דסוטה אסורה לבעל וכמו שהסבירו התוס' שם בריש נדה ומהא דבעל הרי אי אפשר ללמוד רק היכא דיכול להיות הספק וגם הא לא משכחת לה בתלתא. ועיי' בש"ך יו"ד סי' נ' שכתב דדין זה כל היכא דנולד ספק טרפה מחיים אם מקרי חזקת היתר או לא הוי מחלוקת דאביי ורבא עם רבה דלרבה גם בכה"ג מקרי חזקת היתר ולאביי ורבא לא מקרי חזקת היתר יעו"ש ונאמר דהירושלמי ס"ל כאביי ורבא ולרבה באמת לא להוי מהני סתירה עם הרבה אנשים:
[ד]
דע דלכאורה נראה דקינוי לא מקרי רק בשחושדה לזנות ומש"ה אומר לה אל תסתרי עם פלוני אבל באומר לה אל תסתרי מפני ששונא לפלוני או משום איסור יחוד ואינו חושדה שתזנה כלל רק שמזהירה על איסור יחוד נראה דלא הוי קינוי כלל ואם נסתרה עמו מותרת וכדמשמע כן לשון הגמרא בסוטה (דף ב') דבר המטיל קנאה בינו לבינה ופרש"י שזו מקניטחו על שחושדה, וראי' לזה דביבמות (דף נ"ה) אמרינן דשכבת זרע דכתיב גבי סוטה פרט לשקינא לה שלא כדרכה ופרש"י שהי' חושדה עמו בכך וכשאמר לה אל תסתרי עמו ידוע לכל דעל דעת כן הזהירה שלא הי' חושדה בביאה אחרת לישנא אחרינא לשקינא לה שלא כדרכה אל תסתרי עמו להבעל שלא כדרכה, ומסיק שם דשכבת זרע בא למעט דרך איברים, וע"ש בתוס' ד"ה פרט, הרי דכשאמר לה שאינו חושדה או שידוע שאינו חושדה רק על דרך איברים דלא הוי קינוי כלל וכ"ש כשאומר לה אל תכנסי עם פלוני מפני שאני שונא לו או שמפרש לה משום איסור יחוד דאינו חושדה כלל דלא הוי קינוי כלל. אמנם הרמב"ם כתב' בפרק ג' מה' סוטה הכ"ד אשה שזינתה באונס או בשגגה או שבא עלי' זה שקינא לה עמו דרך איברים אין המים בודקין אותה, הרי דאינו מפרש כפרש"י והתוס' דמפרשים דמיעוטא דשכבת זרע קאי על הקינוי דבכה"ג לא הוי קינוי ואיהו מפרש דה"ק דאם בא עלי' רק דרך איברים אין המים בודקין אותה ולדבריו אין מכאן ראי' לזה, ולשון הגמרא דאמרינן פרט לשקינא לה דרך איברים צ"ע לפירושו דה"ל לומר פרט לבא עלי' דרך איברים. שוב מצאתי במדרש רבה פרשת נשא הובא שם דרשה דגמר' דשכבת זרע פרט לדרך איברים ועוד איתא שם לקמן שטית טומאה תחת אישך להוציא דרך איברים ובודאי קשה דב' קראי למה לי לדבר אחד ומוכרח דפסוק אחד בא למעט אם הקינוי הי' על דרך איברים וכפרש"י ותוס' ופסוק השני דכתיב גבי שבועות הכהן קאי אם הקינוי כדין רק שאין הכהן משביעה על דרך איברים דעל דרך איברים אין המים בודקין אותה, וצ"ע על הרמב"ם דא"כ אמאי לא הביא הך דינא דגמר' דיבמות דבדרך איברים לא הוי קינוי: