בית הלוי חלק ב· רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבריסק
תשובות · סימן לא
ביאור דעת רש"י בדין נפולה:
[א]
במסכת חולין דף מ"ב במשנה נפלה מן הגג פרש"י נפלה מן הגג ושחטה מיד טרפה אע"ג שאין שבר נראה בה חוששין שנתרסקו ונתפרקו אברי' ואין טעם לטריפות שהלכה למשה מסיני הם עכ"ד, וצ"ע מה הוקשה לי' לרש"י בהך טריפות דנפולה יותר מבכל הני שמונה עשר טריפות שמנה במשנה דטעם איסורן משום דאינם יכולים לחיות והרי אדרבה טעם טריפות זו דנפולה יותר ידוע מבכולם דהרי בכל הטריפות פליגא אמוראי בגמרא אם יכולה לחיות או לא ואיכא למ"ד דס"ל דטרפה חיה ואפילו למ"ד דכל טרפה אינו חיה הרי מ"מ יכולה לחיות עד י"ב חודש ואלו טריפה דריסוק איברים ע"י נפילה לכ"ע אינו יכולה לחיות יותר ממעל"ע ובשהתה מעל"ע כשירה וא"כ מאי נתקשה רש"י בזה יותר מבכולם. וראיתי להרשב"א בתוה"ב הארוך (דף מ"ו) שכתב דין דנפולה דאם שחטה תוך מעל"ע אסורה ואם שהתה מעל"ע או עמדה ושחטה אח"כ כשירה וצריכה בדיקה וא"ת וכי מאחר דאפילו שהתה או עמדה צריכה בדיקה למה צריכה להמתין מעל"ע ישחוט מיד ויבדוק פרש"י ז"ל שהיא הלכה למשה מסיני ואין טעם נודע לכל הטריפות והרשב"א בעצמו שם תירץ דתוך מעל"ע יכול להיות דאע"ג דנתרסקו ונתפרקו האיברים מ"מ עדיין לא ניכר הריסוק ורק אחר שעמדה או שהתה מעל"ע כבר נתחזק טיבעה ואם יש בה ריסוק יהי' ניכר ואז מהני לה הבדיקה, וכן כתב בחידושי הרשב"א בחולין דף נ"ד יעו"ש ועכ"פ מדברי התוה"ב הרי עמדנו על כוונתו של רש"י בזה דהוקשה לו קושי' התוה"ב אמאי לא מהני לה הבדיקה תוך מעל"ע וס"ל דמה דניכר אחר מעל"ע מסתמא ניכר גם תוך מעל"ע ועל זה תי' רש"י דאין טעם לטריפות ותוך מעל"ע טרפה מהלכה למשה מסיני אע"ג דבדקוהו ולא נמצא בו שום ריעותא, ולפי זה הרי מוכרח לדעת רש"י דאע"ג דבדקוהו ולא ניכר בו שום ריעותא וא"כ הא ידעינן בודאי דאחר מעל"ע תהיה כשירה דכל מה שניכר אחר מעל"ע ניכר גם עתה מ"מ תוך מעל"ע לנפילתה אסורה, ויצא לנו בדעת רש"י לפי מה שהבין התוה"ב בדעתו דיש בנפולה שני מיני טריפות דאם ניכר בו ריסוק טרפה לעולם ומש"ה גם אחר מעל"ע צריך בדיקה וגם אם לא ניכר בו שום ריסוק מ"מ תוך מעל"ע אסורה ואחר מעל"ע תחזור להכשירה וצ"ל דאע"ג דלא נתרסקה הרבה מדאינו ניכר מ"מ גם ריסוק קל שאינו מינכר כלל מ"מ אוסרה תוך מעל"ע עד שתשוב לבריאותה שתשהה מעל"ע או שתעמוד ואז אינו אוסר רק ריסוק גדול הניכר, ולפי"ז הרי יצא דין חדש דבהמה נפולה אע"ג דשהתה מעל"ע וגם הלכה אח"כ דכשירה לגמרי מ"מ החלב שחלבו ממנה תוך מעל"ע אסורה לפרש"י דאז היתה טרפה וצ"ע שלא הובא חידוש זה בדברי הפוסקים אבל מ"מ הדברים נראים מוכרחים לכאורה:
[ב]
ובזה יתורץ הא דלקמן (דף נ"א) קאמר רב נחמן בית הרחם אין בו משום ריסוק איברים ופרש"י ואין צריך להשהותו מעל"ע ולכאורה יש לדקדק למה כתב רש"י מעל"ע והרי גם אחר מעל"ע צריך בדיקה כל היכא דחיישינן לנפולה ולמה תפס רש"י רק הך דינא דשהיות מעל"ע, וכן יש לדקדק בגמרא שם דמביא סייעתא לרב נחמן מהא דתנן ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן ומשני הכא במאי עסקינן כגון שהפריס ע"ג קרקע ופרש"י דננערה לעמוד וכיון דעמדה א"צ מעל"ע ולכאורה אמאי לא משני הגמרא יותר עדיף וכגון שהלכה דכשירה לגמרי וא"צ בדיקה כלל דעמדה הרי עדיין צריך בדיקה, ועיי' בשו"ת שאגת ארי' שהוכיח מסוגי' זו דקיי"ל להלכה דלא מחזקינן ריעותא לענין יו"ט ומותר לשחוט ביו"ט בהמה הצריכה בדיקה אע"ג דבמסכת ביצה (דף ל"ד) מבעי לן אי שרי לשחוט בהמה הנפולה שצריכה בדיקה ביו"ט יעו"ש ובודאי קשה דלמה הוצרכה הגמרא לזה ולא משני בפשיטות כשהלכה, אבל לפי הנ"ל מיושב היטב דהתוס' שם בד"ה בית הרחם הקשו דמאי קמ"ל רב נחמן והרי פשיטא דבית הרחם אין בו משום ריסוק איברים דהרי חזינן דרוב ולדות חיים ובני קיימא הם ודחקו התוס' דרב נחמן קמ"ל אע"ג דחזינן בו ריעותא דאינו הולך וע"ש מה שדחקו לפי"ז מאי מוכיח הגמרא מהך דושוין שאם נולד הוא ומומו כו', אבל לפרש"י הנ"ל ניחא היטב דנהי דזה ודאי דלריסוק גדול הניכר שאסורה לעולם על ידו ודאי דפשיטא דלא שייך לחוש בבית הרחם מדחזינן דרוב ולדות הם בני קיימא אבל מ"מ הרי תוך מעל"ע גם בלא ניכר בו ריסוק אסורה ובזה הרי בודאי תשוב למחר להכשירה ועל זה הא ליכא רובא כלל דמאן לימא לן דברוב ולדות אין בהם גם ריסוק זה די"ל דכל הולדות הם כן כיון דזה חוזר להכשירו קמ"ל ר"נ דאין בו חשש כלל משום ריסוק ואין צריך אפילו להשהותו מעל"ע אבל אחר מעל"ע דאין מקום לחוש רק לריסוק גמור הניכר דהוא טרפה גמורה לעולם ע"ז לא הי' צריך רב נחמן לאומרו כלל מדחזינן דרובן הם בני קיימא וגם החולק על ר"נ מודה דאם עמדה או שהתה מעל"ע דשוב א"צ בדיקה כלל, ומש"ה דקדק רש"י וכתב וא"צ להשהותו מעל"ע וניחא ג"כ הא דמשני כשהפריס ע"ג קרקע דשוב א"צ בדיקה לכ"ע ומיושב קושי' השאגת ארי' ואין הוכחה מהך סוגי' דמותר לשחוט בי"ט בהמה שצריכה בדיקה, גם עוד מדוקדק היטב בזה הא (דבדף נ"א) רצה הגמרא להביא ראי' לרב נחמן מהא דתני' עגל שנולד ביו"ט מותר ומשני כשנולד דרך דופן ושוב מביא מהא דתנן גבי בכור ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן דאי אפשר לאוקמא דרך דופן דא"כ אינו קדוש בבכורה אפילו תם ומשני כשהפריס ע"ג קרקע ויש לדקדק מדוע מיאן הגמרא לתרץ כן על הך דעגל דודאי דאוקימתא דיצא דרך דופן הוא יותר רחוק המציאות מהא דהפריס ע"ג קרקע דזה הוא ברוב ולדות שעומדין והולכין באותו יום וכדמוכח מדברי התוס' שתירצן דר"נ קמ"ל אע"ג דחזינן בו ריעותא דאינו הולך ומשמע דרובן הולכין באותו יום, אבל לפרש"י דריסוק הקל שאינו ניכר חוזר להכשירו ומהא דחזינן אח"כ שעמדה או שהתה מעל"ע אין ראי' מזה דגם בתחילה הי' מותרת די"ל דבתחילה הי' בו ריסוק הקל האוסר מעל"ע מהלכה למשה מסיני וכשעומדת ניתרת וא"כ לכאורה קשה מאי משני כשהפריס ע"ג קרקע דהא מ"מ יש לחוש דמקודם הי' בה הריסוק הקל והי' אסור מדאורייתא ושוב ממילא גם כשעמדה אח"כ באותו יום צריך להיות אסורה משום מוקצה ואע"ג דאינו אלא ספק מוקצה מ"מ הרי מסיק רב אשי במסכת ביצה (דף ד') דגם ספיקו אסורה משום דהוא דבר שיש לו מתירין והדר מוכרח בע"כ כר"נ דאין בו משום ריסוק איברים כלל, רק גם זה ניחא דהרי האיסור נתחדש בה בעת ההולדה שהי' ביו"ט עצמו אחר בה"ש וא"כ הרי אין מוקצה לחצי שבת ואע"ג דבמסכת ביצה (דף כ"ו) איכא תרי לישני בגמרא ולחד לישנא קאמר שם רבא דיש מוקצה לחצי שבת מ"מ דחי הגמרא הכא שפיר דאין ראי' לרב נחמן מהך משנה דנולד הוא ומומו דאיירי כשהפריס ע"ג קרקע ונאמר דאין מוקצה לחצי שבת ובאמת דלמ"ד דיש מוקצה יהי' מוכרח כרב נחמן ומש"ה בתחילה על הברייתא דעגל דחי הגמרא כשיצא דרך דופן כי היכי דיהי' נדחה הראי' לכ"ע גם למ"ד דיש מוקצה לחצי שבת:
[ג]
אמנם עיקר הדבר בכוונת דברי רש"י אינו ובודאי דכוונת רש"י במשנה זו לא הי' לקושי' של התוה"ב וגם הרשב"א בתוה"ב שהביא לדברי רש"י הללו לישוב על קושייתו ודאי דלא רצה לומר דזהו כוונת רש"י לישב קושי' זו רק הרשב"א כתב דלפי דברי רש"י מיושב הך קושי' אבל רש"י בעצמו ודאי דלא הוקשה לו קושי' זו דרק הרשב"א לשיטתו שכתב שם בתוה"ב דהא דקיי"ל דבשהתה מעל"ע צריך בדיקה היינו שיבדוק גם אם לא נתרסקו אברי' ומוכרח דגם טריפות זו דריסוק איברים ניכר ומהני ליה בדיקה ומש"ה הוקשה ליה דיהי' מהני בדיקה גם תוך מעל"ע והוכרח לדחוק בישוב קושיא זו אבל הרי הרא"ה בבדק הבית חלק עליו שם וכתב דריסוק הוא דבר שאינו ניכר כלל לא מהני ליה בדיקה ובשהתה מעל"ע כבר יצאה מספק ריסוק דמרוסקת אינו חי יותר ממעל"ע והבדיקה שאח"כ הוא רק שמא ע"י נפילתה נתחדש אחד משארי י"ח טריפות קרועה או נקובה ולזה הוא דמהני הבדיקה ולפי"ז הרי לא קשה כלל קושי' התוה"ב והרי דעת רש"י הוא להדיא כהבה"ב דז"ל רש"י בביצה (דף ל"ד) צריכה בדיקה שמא נשתברו רוב צלעות או אחד משארי מיני טריפות ושהי' דמעל"ע איצטריך דאי לא שהתה אע"פ שבדקה ולא מצא סימני טריפות טרפה דזו אחד מי"ח טריפות ונקרא ריסוק איברים שאיבריה מתפרקים כולם ואע"ג שאין רושם ניכר בהם וזהו סימנה אם שהתה מעל"ע בידוע שלא נתרסקו דקים להו לרבנן מסיני דריסוק איברים אינו חי מעל"ע אבל שארי טריפות חי י"ב חודש עכ"ד, הרי דכתב להדיא דריסוק אינו ניכר כלל בבדיקה ומש"ה אסורה תוך מעל"ע ואחר מעל"ע בודאי אינה מרוסקת והבדיקה הוא משארי טריפות, וכן כתב רש"י בחולין (דף נ"א) דהבדיקה הוא לשארי טריפות וכ"כ עוד בחולין (דף נ"ו) ובמסכת זבחים (דף ע"ד) וא"כ לדידי' לא קשה כלל קושי' הרשב"א וא"כ שוב יש להבין מה הוקשה ליה לרש"י בטריפות זו יותר מבכל הי"ח טריפות שהוצרך לומר בה דאין טעם לטריפות והרי טעמו גלוי יותר מן הכל דלכ"ע אינו חי יותר ממעל"ע דהא לא אשכחן מאן דפליג על הך דאם שהתה מעל"ע כשירה ושארי טריפות יכולה לחיות וצ"ע:
[ד]
וצ"ל דס"ל לרש"י דטריפות אינו תלוי ביכולה לחיות או אינו יכולה לחיות כלל וגם באינו יכולה לחיות אין בזה טריפות כלל והא דנקטה המשנה זה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה אינו כלל הכולל לכל המאורעות שתתחדש בבהמה שאינו יכולה לחיות תהי' טרפה רק קאי על כל הא דחשיב, מקודם במשנה דאלו טריפות דיש בכללם נקובה או קרוע או נטולה או שבורה דשמונה מיני טריפות נאמרו למשה מסיני ועל זה קאי הך כללא דכל שיהי' בבהמה אחד מהני שמונה או נקובה או חסורה וכדומה ועי"ז המעשה לא תוכל לחיות אז הוא טרפה, אבל מה דאין בו שום ליקוי או חסרון בשום אבר אע"ג דאינו יכולה לחיות היא כשירה והרי בהמה שאכלה סם המות דבהמה כשירה היא כדאיתא (בדף נ"ח) לבד מאכלה קורט של חלתית דטרפה משום דמנקבי להבני מעיים והוא בכלל נקובה כיון דסופו לנקוב אבל שארי סם המות דבהמה אע"ג דאינו יכולה לחיות כשירה היא, וז"ל הרשב"א. בתוה"ב (דף ל"ז) בהמה שאכלה דבר שנוקב בני מעי' טרפה כאלו ניקבו הדקין אבל אכלה דבר שהוא סם המות לה כשירה שאין זו אלא כמסוכנת הרי להדיא כמש"כ: