בית הלוי חלק ב· רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבריסק
תשובות · סימן ל
ביאור דבור תוס' א' במסכת ע"ז.
הפר"ח נסתפק בהא דקיי"ל טרפה אינה יולדת וכל ספק טרפה כשילדה יצאה מידי הספק ונסתפק הפר"ח בטרפה זכר אי מוליד או לא, ועיי' בהגהות מרדכי דחולין פ"ח מבואר להדי' דגם בזכר הוא כשר ומה שיש לעיין בזה אין כאן מקומו, וראיתי לשער המלך ה' שחיטה שהביא להא דאיתא במסכת (ע"ז דף ה') מנין למחוסר אבר שאסור לבן נח פירוש לקרבן דכתיב מכל החי מכל בשר שנים מכל אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי איברים שלה ופריך האי מבעיא ליה למעוטי טרפה דלא ומשני טרפה מלחיות זרע נפקא ופריך הניחא למ"ד טרפה אינה יולדת אלא למ"ד טרפה יולדת מאי איכא למימר, ומה ניחא לי' למ"ד אינה יולדת והא גם לדידי' אכתי מבעיא לי' הך מכל החי למעט טרפה זכר דלא ידעינן לי' מלחיות זרע ומוכח דגם טרפה זכר אינו מוליד, וע"ש דהוא בעצמו משני לה דה"ק הניחא למ"ד טרפה אינה יולדת דלדידי' ממעטינן טרפה מלחיות זרע ובע"כ מכל החי בא למעט מחוסר אבר דליכא למימר דמכל החי בא למעט טרפה זכר א"כ הא אימעוט מני' גם טרפה נקבה א"כ לחיות זרע לא צריך למיכתבי' אלא למ"ד טרפה יולדת דלדידי' הך לחיות זרע ע"כ אתי' לדרשה אחרינא ולא למעט טרפה ודלמא הך מכל החי בא למעט טרפה ולא מחוסר אבר, אמנם אכתי נראה דמסוגי' דשם נוכל להוכיח הך ספיקא מדברי התוס' דשם דהגמר' משני שם דלמ"ד טרפה יולדת נפקא לי' מיעוטא לטרפה מדכתיב אתך בדומין לך ופריך והשתא דכתיב אתך להחיות זרע למה לי ומשני למעוטי זקן וסריס והקשו שם התוס' דלמ"ד טרפה אינה יולדת הא נוכל למעט כל הני טרפה וזקן וסריס מלהחיות זרע א"כ אתך למה נאמר ודחקו בזה, ומה הקשו דהרי גם לדידי' איצטריך אתך דמלהחיות זרע הא לא ידעינן למעט טרפה זכר וא"כ אי לאו אתך הרי הי' ס"ד דמכל החי בא למעט טרפה זכר ולא מחוסר אבר וכקושי' השעה"מ, דאין לנו לומר דא"כ לא נכתוב הך להחיות זרע דהרי איצטריך לי' משום זקן וסריס ומש"ה כתיב אתך וידעינן מני' למעט גם טרפה זכר ואייתור מכל החי למחוסר אבר ומוכרח דס"ל להתוס' דגם זכר אינו מוליד וממעטינן לי' מלהחיות זרע, אמנם גם זה אינה ראיה מוכרחת ויש לדחותה היטב דהנה התוס' שם בד"ה מנא הקשו דלמה לן קרא דמן העוף לפסול מחוסר אבר בעוף לקרבן והרי אפילו לבן נח אסור ומי איכא מידי דלישראל שרי ולבן נח אסור ותירצו דהי' ס"ד דהך מכל החי אינו פוסל מחוסר אבר בבן נח רק בבהמה אבל בעוף דמום אינו פוסל בו בישראל הי' ס"ד דכמו כן אינו פוסל בו גם מחו"א וה"ה דכשר בבן נח מק"ו, וראיתי שם לשעה"מ. שהקשה דאכתי תיקשה הא דבמנחות (דף ה) דרשינן מן הבקר להוציא את הטרפה דלמה לן קרא כיון דחזינן כאן דגם לבן נח פסול טרפה. והנראה פשוט לתרץ קושי' השעה"מ דהתוספות בד"ה מנין הקשו דמ"ל דמחו"א פסול לב"נ לקרבן מהא דאימעיטו הפסוק מהכנסה לתיבה והרי חזינן דגם זקן וסריס אימעוטי מהכנסה לתיבה וכשרין לקרבן ותירצו דזקן וסריס אי אפשר לפוסלו לקרבן מהא דאימעיטו מהכנסה לתיבה כיון דיש לנו טעם על הא דאימעיטו לפי שאין ראוים לקיום המין אבל מחוסר אבר דייקינן מני' דפסולים לקרבן דאל"ה אמאי אימעיטו מההכנסה לתיבה, וא"כ הרי לגבי טרפה למ"ד טרפה אינה יולדת הא לא נוכל למידק מהך קרא דטרפה פסול לקרבן מהא דלא הכניסה דהא י"ל דהטעם הוא משום שאינו ראוי לקיום המין וכמו זקן וסריס וקושיתו של שעה"מ הא לא שייך רק למ"ד טרפה יולדת דלדידי' גם טרפה ראוי לקיום המין ודומה למחוסר אבר ונוכל לדקדק מכאן דפסול לקרבן ולדידי' הוא דתיקשה דלמה לן קרא דמן הבקר לפסול טרפה בישראל הא ידעי' זה בק"ו מבן נח, וא"כ הא מיושב היטב הקושי' דהרי עיקר מ"ד דס"ל טרפה יולדת הוא ר' אחא בר יעקב בחולין (דף נ"ז) דקאמר טרפה יולדת ומשבחת ור"א ב"ר יעקב הא קאמר בחולין (דף ל"ג) מזמנין ישראל אבני מעיים ואין מזמנים כותי אב"מ ומסקינן שם דלא כרב אחא בר"י דמי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור אבל ר"א בר"י הא לא ס"ל הך סברא דמי איכא מידי כלל ולדידי' הרי שפיר צריך קרא דמן הבקר להוציא טרפה בישראל ולא ידעינן לי' מהא דפסול לבן נח ומש"ה ראב"י לשיטתו מצי ס"ל טרפה יולדת, ואע"ג דבחולין (דף נ"ח) אמרינן דגם רב אחא ס"ל כר"א בר"י דטרפה יולדת מ"מ הרי אפשר דגם בהך סברא ס"ל כוותי' דלא אמרינן מי איכא מידי והני אמוראי דס"ל דאמרינן מי איכא מידי הרי יסברו דטרפה אינה יולדת ושוב לא ידעינן מכאן דטרפה פסול לקרבן די"ל דאימעוט משום קיום המין ושפיר איצטריך הך מן הבקר ורק על הא דכתיב מן העוף למעט מחוסר אבר הקשו התוס' שפיר דהרי כ"ע מודים דפסול לקרבן בבן נח משום הך דרשה דמכל החי וע"כ הקשו התוס' שפיר דלמאן דס"ל סברא דמי איכא מידי למה צריך קרא למעטו, אבל לגבי טרפה דלא ידעינן פסולו מכאן רק למ"ד טרפה יולדת ואיהו לשיטתו הא ס"ל דלא אמרינן מי איכא מידי. וא"כ הא נסתרה הוכחתינו דשפיר י"ל דטרפה זכר מוליד ומ"מ הקשו התוס' שפיר דלמ"ד טרפה אינה יולדת למה לן קרא דאתך דהרי ידעינן לי' מלהחיות זרע דאין לומר דטריפה זכר מוליד ואיצטריך קרא דאתך למעט טרפה זכר דא"כ דנאמר דהוא מוליד ואפ"ה מעטי' קרא א"כ הא יהיה מוכרח דפסול לקרבן לבן נח ותיקשה להני אמוראי דס"ל מי איכא מידי למה לן קרא דמן הבקר למעט בבהמה טרפה בישראל דהרי בבן נח ודאי דפסול דכל יתורא דקרא הא לא איצטריך רק משום טרפה זכר דטעמו משום דפסול לקרבן ולמ"ד דס"ל מי איכא מידי תיקשה כיון דגם אי נאמר דס"ל טרפה אינה יולדת יהי' מוכרח מכאן דפסול לקרבן ומש"ה דחוק התוס' בזה:
ובאותו ענין אמרתי לכתוב כאן דהמהרש"א שם בתוס' ד"ה אתך הקשה דלפי האמת מנ"ל דאתך בא למעט טרפה ומכל החי בא למעט מחוסר אבר דלמא מכל החי ממעט טרפה ואתך ממעט מחוסר אבר ונמעט מני' גם בע"מ יע"ש ובאמת דזה ניחא דגם אם נאמר כן דאתך בא למעט מחוסר אבר מ"מ הא ליכא למעט מני' גם בע"מ דהא י"ל דלמא נח גופיה בע"מ היה דהרי הגמרא פריך גם השתא דמוקמינן אתך על טרפה דלמא נח גופיה טרפה הי' ומשני דהאיך נאמר בדומין לך עייל שלמים לא עייל וזה שייך רק השתא דמוקמינן קרא על טרפה לחודא אבל אם נאמר דקאי על מחו"א וכמהרש"א הא ליכא למעט מני' בע"מ די"ל דנח גופי' הי' בע"מ וכתיב אתך בדומין לך לא מחו"א דנח לא הי' מחו"א וכיון דליכא רק חדא קרא הא אי אפשר למעט מני' רק מחו"א ולא בע"מ, ולפי"ז הא יש ליישב קושי' התוס' דשפיר צריך מן העוף דהרי סברא זו שייך השתא דידעינן דמחו"א הוא פסול יותר גדול מבע"מ דבקרבן עוף לא פסלי בע"מ ומחו"א פסול בישראל שפיר שייך לומר דגם אם נאמר דאתך בדומין לך קאי על מחו"א מ"מ ליכא למעט מני' רק מחו"א ולא בע"מ דלמא נח גופיה הי' בע"מ, אבל אי לא הוי' כתיב קרא דמן העוף לפסול בו מחו"א הרי לא היינו יודעין שיש במחו"א יותר פסול מבע"מ ולא היינו יודעין שיש מקום לחלק ביניהם ומחו"א ג"כ לא הי' פסול רק משום בע"מ ואז הי' מקום לומר כקושי' מהרש"א דמנ"ל דמכל החי בא למעט מחו"א ומש"ה ליכא למעט ממש ממעוטא דהך קרא רק מחו"א דדרשינן שחיין ראשי איברים שלה אבל בע"מ לא שייך למעט מני' דלמא מכל החי בא למעט טרפה ואתך בדומין לך קאי על בע"מ, וא"כ להך מ"ד מיושב קושי' התוספות דשפיר איצטריך מן העוף למעט מחו"א: