אור ברסלב
בית הלוי חלק ב תשובות › סימן י

בית הלוי חלק ב· רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבריסק

תשובות · סימן י

סימן ט

יחקור בהא דקי"ל בעוף דצריך לשחוט הורידין אם לא שחטן וצלאה שלימה אסורה דיעבד או לא:

[א]

במסכת חולין (דף י"ג) דקאמר ר' יהודה עד שישחוט הורידין, ואמרינן על זה בגמרא דגם ר' יהודה לא קאמר אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד. וכתבו התוס' שם בד"ה השוחט דגם ר' יהודה לא מצריך שחיטת ורידין רק לכתחילה אבל בדיעבד שלא שחטן וצלאן שלם כשר וראייתם, מהא דקאמר שם (בדף כ"ט) ע"א רב פפא דרישא איירי בחולין ולא במוקדשים מהא דקאמר ר"י שישחוט הורידין ופליגא רבנן עליה ואי ס"ד בקדשים אמאי פליגי רבנן עליה הרי הוא עצמו לדם הוא צריך ומאי מוכיח רב פפא דלמא גם רבנן מודים דלכתחילה צריך למלוק הורידין כדי שיהיה יותר דם בעת הזאה על המזבח רק דבשביל זה הא אינה נאסרת בדיעבד אם לא מלקן ור"י פליג ואוסר בדיעבד אם צלאו שלם בלא שחט הורידין משום שנבלע דם באיברים ומוכח דפשיטא ליה להגמרא דגם לר"י אינו אוסר בדיעבד. והנה אין להקשות דאכתי מי ניחא דהרי נוכל לומר דר"י ורבנן פליגי בדיעבד בלא מלק הורידין דלרבנן שרי גם לכתחילה לצלותו שלם דלא ס"ל סברא דבליעת דם באיברים ול' יהודה אסור לצלותו שלם ואכתי מאי מדקדק רב פפא. ז"א דהמשנה הא לא איירי כלל בדין צלייה אימת שרי לצלותו שלם לכתחילה ואימת לכתחילה אסור לצלותו דנוקי פלוגתייהו בהכי והמשנה הא איירי בדיני שחיטה המכשרת לאכילה כמה צריך או לענין לכתחילה או לענין דיעבד ודקדקו התוספו' שפיר. והנה רוב הפוסקים חולקים על התוס' וס"ל דלר"י אסור גם בדיעבד כדי נטילה סביב הורידין. ועיי' ברא"ש מה שתי' לקושית התוס' והיש"ש הקשה על הרא"ש יעו"ש. וראיתי בספר אור זרוע הנדפס מחדש בסי' שע"ג שכתב ראיה זו של התוס' וכתב דקל לדחות זה הדקדוק. ולא ביאר לנו טעמו וסברתו במה ליישב קושיא זו:

[ב]

ולכאורה היה נראה לומר דבחולין (דף קי"ג) איתא השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה הרי זה גוזל את הבריות ומבליע דם באיברים ומבעיא לן שם לדידיה עצמו אי שרי באכילה או אסור עיין ברמב"ם בפרק שביעי מהלכות מאכלות אסורות שפוסק דגם לדידיה אסור אם לא ע"י חתיכה וצלייה. וכן פסק הרמ"א בסימן ס"ז. וא"כ הרי י"ל דרב פפא ס"ל כן להלכה דגם לדידיה אסור ובעי חתיכה דווקא גם לצלי. וא"כ מוכיח רב פפא שפיר דאם נאמר דרישא איירי בקדשים והרי ר' יהודה לא קאמר רק בעוף ובעוף של קדשים הרי הוא מליקה וסדר מליקה חותך מפרקת קודם חתיכת הסימנים. וא"כ הרי גם אם ישחוט את הורידין אסור לצלותו שלם משום דנשברה המפרקת קודם שתצא נפשה ולא מהני כלל מה דיחתוך גם הורידין ולצלותו אבר אבר הא לא בעינן ורידין כלל ונמצא חתיכת הורידין במליקה אינו לא מעלה ולא מוריד לענין איסור בליעת דם באיברים ואי נימא דאיירי בקדשים הרי בע"כ יהיה מוכרח דהא דאמר ר"י עד שישחוט הורידין אינו משום בליעת דם רק טעמו כדי שיהיה דם יותר בעת הזאה ולכתחילה וא"כ אמאי פליגי רבנן עליה. אבל לפי האמת דאיירי בחולין וטעמו דר"י משום בליעת דם באיברים שוב י"ל דגם בדיעבד אוסרו ר"י אם צלאו שלם. ועי"ש בדף י"ג ברא"ש דגורס שם כגירסת האלפס איבעיא להו ומבליע דם באיברים מי שרי למיכל מניה באומצא או לא ולפי גירסא זו לא לצלי מבעיא ליה כלל ופשיטא דשרי לצלותו גם שלם בלא חיתוך כלל ולפי"ז הרי אין מקום לתי' זה, ומש"ה הרא"ש לשיטתו דחק לישב כאן קושית התוס' אבל לפי גירסא דידן הרי לכאורה נוכל לישב כן. אמנם עיקר, תירוץ זה דחוק קצת כיון דבגמר' שם בדף קי"ג הוא אבעיא דלא איפשיטא קשה קצת לומר דלר"פ הוה פשיטא ליה דאסור דא"כ אמאי לא פשיט רב פפא שם הך אבעי':

[ג]

וע"כ נראה יותר לומר דהרי בש"ע סי' כ"ב מבואר בהגה"ה דאם נחתך הראש שוב לא מקרי שלם בעוף ודין זה הביאוהו הפוסקים בשם ר"ת וא"כ בעוף דקדשים היה מליקה דחותך שדרה ומפרקת ואחר הסימנים חותך גם רוב בשר עמם וכמו דמבואר בחולין (דף כ"א) הרי יש לומר דשוב לא מקרי שלם אע"ג דעדיין קצת מעורה הראש במיעוט בשר ובכה"ג גם לר' יהודא ליכא משום בליעת דם באיברים ומש"ה מדקדק רב פפא שפיר דאם נאמר דהרישא איירי במוקדשים אם כן בע"כ הא דמצריך ר"י וורידין אינו משום איסור דם רק שיהיה יותר דם בעת הזיה וא"כ אמאי פליגי רבנן עליו. אבל לפי המסקנא דאיירי בחולין ומשום איסור דם יש לומר דגם בדיעבד קאסר ולזה העיר לי קצת אחד מידידיי, והתוספו' שהקשו קושיא זו או דחולקים על עיקר דינו של ר"ת או דס"ל כיון דעדיין מעורה במיעוט בשר של הצואר מקרי עדיין שלם, ובזה הא מיושב היטב הא

דבדף כ"ט קאמר הגמרא ואף ריש לקיש סבר רישא בחולין וראיתי בספר קהלת יעקב שהקשה דלמה הוצרך הגמ' להביא הך דר"ל כיון דר"פ הוכיח מגופה של המשנה דבע"כ איירי בחולין ומשום דקדוק זה העלה הקהלת יעקב דלא ס"ל להגמ' עיקר סברתו של ר"פ דקאמר דגם. לרבנן צריך בקדשים לשחוט הורידין יעו"ש, והגם דעיקר הקושיא הוא דקדוק קל מ"מ לפי מה שכתבנו ניחא היטב דכיון דעיקר ראייתו של ר"פ אינו רק משום דבמליקה נחתך השדרה ומפרקת ורוב בשר וא"כ הרי אין זה הוכחה רק אם נאמר דבמליקה פסול אם מחזיר סימנים אחורי עורף וכמו דס"ל לרבי ינאי בחולין (דף כ') אבל לבני ר"ח דס"ל שם דגם מחזיר כשר ועיי"ש ברש"י דלדידהו גם אחר המליקה אין צריך לשבור כלל המפרקת גבי חטאת העוף דלא בעי הבדלה יעו"ש במהרש"א והרי הך משנה דהשוחט אחד בעוף אם נוקים לה בקדשים עיקרו קאי על חטאת העוף דעולת העוף הרי צריך שני סימנים וא"כ הרי שוב י"ל דר"י דקאמר עד שישחוט הורידין טעמיה משום איסור בליעת דם בעת צלייתו גם אי איירי בקדשים ושוב הדרא קושית התוס' דמאי מוכיח ר"פ דמצינו למימר דר"י ורבנן פליגי לענין דיעבד אם נאסר באכילה אם צלאו שלם וצריך לומר דרב פפא ס"ל להלכה כר' ינאי דמחזיר פסול ומוכיח שפיר וא"כ הרי ר"ל דס"ל כבני ר' חייא דמחזיר כשר וכדמוכח במסכת נזיר (דף כ"ט) דתנן האיש מדיר את בנו בנזיר וקאמר שם ר"ל דהוא מדרבנן כדי לחנכו במצות ופריך הא קאכיל כהן מליקה ומשני קסבר ר"ל אין שחיטה לעוף מן התורה והקשו התוס' דאכתי הא הוי טרפה דנשבר המפרקת קודם שמלק הסימנים ותירצו דר"ל ס"ל דמחזיר כשר וא"כ לדידיה הרי אזלא דיוקו של ר"פ ושוב היה מצי לאוקמיה לדידיה הרישא בקדשים וזה דקאמר בגמ' דמ"מ גם ר"ל ס"ל דרישא בחולין וכדמוכיח הגמרא שם:

[ד]

אמנם עיקר תירוצים אלו אינם מספיקים והתוס' הקשו שפיר דהא דאמרינן בגמר' דגם ר"י לא קאמר אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד זה הוא שייך רק אם פלוגתא דר"י ורבנן קאי על מעשה השחיטה כמה היא צריכה דרבנן ס"ל דגם לכתחילה א"צ לשחוט הורידין וע"ז קאמר ר"י דצריך לשחוט הורידין או לכתחילה או דגם בדיעבד יהיה אסור אם צלאו שלם ואז שייך לומר דר"י לא קאמר כן רק בעוף דבבהמה הא אין דרך לצלותו שלם למה יצטרך לשחוט הורידין אבל אם נאמר דרישא איירי בקדשים דגם רבנן מודים דלכתחילה צריך בהו לשחוט הורידין כדי שיהיה יותר דם על המזבח וא"כ הא לא בא ר"י להוסיף בענין השחיטה כלל רק בענין אם לא שחט הורידין וצלאו שלם דאסור והרי לענין דיעבד אם צלאו שלם, הא גם בבהמה אסור כמו בעוף ומצי ר"י קאי גם על בהמה ומש"ה הקשו התוס' שפיר דנאמר דפליגא לענין דיעבד ובבהמה דליכא לא שבירת המפרקת ולא חתיכת הראש ואיירי בקדשים. ועוד יותר דהרי בקדשים מצינו גם בהמה דמוכרח לצלותו שלם והוא קרבן פסח וצריך לעשותו מקולס ודינו כמו בעוף, וזה כמה אשר ראיתי בספר ישועות יעקב שכתב דבקרבן פסח צריך לשחוט הורידין לפי מה דקיי"ל כר' יהודא ועיי' בכו"פ וא"כ הא הוכיחו התוס' שפיר דאם נאמר דלר"י אסור גם בדיעבד הרי מצי איירי בקדשים ופליגי בדיעבד ובבהמה:

[ה]

אמנם עיקר קושית התוס' נראה לישב דהרי במסכת זבחים (דף צ"ז) גבי מנחה פסולה שנבלעה במנחה כשירה דנפסלת ופריך בגמ' דניתי עשה דאכילת קדשים וידחה ל"ת דאכילה פסולה ומשני אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש וזה שייך על ל"ת דקדשים אבל איסור דם דלא שייך למקדש כלל ובפרט אחר צליתו דהוא רק איסור דרבנן דדם שבישלו דרבנן בודאי לא ידענו מאין להם להתוס' דאם נבלע דם שבשלו בבשר קדשים דיהיה אסור באכילה ולא ידחה העשה דאכילת קדשים האיסור דרבנן וא"כ אי נימא דאיירי בקדשים ס"ל לר"פ דודאי לא קאסר ר"י בדיעבד אם צלאו ובע"כ לא קאי רק לכתחילה ואמאי פליגי רבנן עליו, ואע"ג דבחולין (דף צ"א) מוקים רב אשי להא דתנן דגידין נשרפין בששה עשר דקאי על שומנו של גיד דישראל קדושים הם ונהגו בו איסור הרי דהעמידו חכמים דבריהם גם במקום עשה דאכילת קדשים, מ"מ שאני התם דהוא עצם של איסור מצד עצמו והגם דהוא מדרבנן עשוהו כשל תורה וכמו דאסור לאכול הגיד הנשה והחלב והדם דלא ציוותה התורה לאכול בקרבן רק מה דמותר בחולין אבל מה דאסר באכילה לא נאמרה עליה כלל העשה דאכילת קדשים וכמו כן אלמוהו חכמים לאיסורא דידהו כאיסור תורה אבל היכא דאינו עצם האיסור רק תערובות ובלועי מאיסור וכמו דם שנבלע בבשר הרי חזינן להדיא בגמ' דזבחים דגם באיסור דאורייתא היה דוחה עשה של אכילות הכשירה לל"ת של הפסולה אי לאו סברא דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש וא"כ ק"ו בדם שבישלו שנבלע בקדשים דשרי לאוכלו ומאי הוכיחו התוס':

[ו]

ועיי' במסכת חולין (דף ק"ד) דתנן שם כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים וקאמר בגמרא הא עוף אסור מדאורייתא כמאן דלא כר' עקיבא כו' אימא סיפא הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים הא עוף אסור אתאן לר' עקיבא דאמר כל מידי דממלך עלי' שליח בר מינו הוא. אמר רב יוסף רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי כו'. רב אשי אמר כולה ר"ע היא וה"ק כל הבשר אסור לבשל בחלב מהן מן התורה מהן מדברי סופרים חוץ מבשר דגים, הרי דרב אשי מוקים להמשנה דכל הבשר אסור לבשל בחלב גם כר"ע דס"ל דעוף אינו אסור מה"ת רק מדרבנן. והנה הרמב"ם פסק בפרק תשיעי מהלכות מאכלות אסורות דבשר עוף כיון דאינו אסור רק מדרבנן לא אסרוהו רק באכילה אם בישלו אבל בבישול ובהנאה לא אסרוהו כלל וכן פסק בשו"ע יו"ד (סימן פ"ז) דבשר עוף מותר לבשלו לכתחילה וכתב שם המגיד משנה דאע"ג דבמשנה תני כל הבשר אסור לבשל בחלב ורב אשי מוקים לה כר"ע דאינו רק מדרבנן מפרש ליה הרמב"ם דהך לבשל דנקטה המשנה היינו לאכול פי' אם בישלו והתנא לישנא דקרא נקט דאפיק איסור אכילה בלשון בישול וא"כ הרי המשנה תני כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים וא"כ הרי גם בשר עוף של קדשים הוא ג"כ בכלל הזה. וכן הוא להדי' בתוספתא שהביאו התוס' שם בד"ה כל וכן כתב הר"ן במשנה שם דמש"ה לא תני המשנה דנוהג בחולין ובמוקדשים משום דתני כל הבשר כולל הכל וא"כ לפי אוקימתא דרב אשי הא מוכרח דגם בשר עוף דקדשים בדיעבד אם בישלו בחלב אסור באכילה גם לר"ע ומוכרח דגם איסור דרבנן אסור בקדשים. ובשלמא אם נימא דלא כהרמב"ם וגם לר' עקיבא אסרו בשר עוף גם בבישל ניחא שפיר דגם בקדשים ודאי דלכתחילה אסור לבשלו בחלב דהרי אין שום מצוה לבשלו בחלב אבל להרמב"ם וטור וש"ע הא מוכרח דגם בדיעבד אסור לאוכלו ומצות אכילת קדשים אינו דוחה להך איסורא דרבנן. אמנם גם מזה אין ראי' דהרי בבשר בחלב הוא עצם האיסור ולא תערובת איסור דהרי בב"ח חתיכה עצמה נעשית נבלה וא"כ דומה ממש לשומנו של גיד ומש"ה אסור גם בדרבנן, משא"כ בהך דדם דאינו אלא תערובות איסור שפיר י"ל דשרי בקדשים:

[ז]

ולכאורה נרא' בדעת התוס' דס"ל דגם איסור דם דומה להך דמנחה פסולה דהרי במסכת כריתות (דף ד') איתא שני פסוקים לדם חולין ולדם קדשים והרי הדם הנמשך מהורידין הוא דם שכשר לזריקה וכמו דמוכח מסוגי' זו דחולין וס"ל להתוס' דכיון דיש קרא מיוחד על דם קדשים שוב אין עשה דאכילת קדשים דוחה אותו אפי' אם הוא תערובת איסור, וס"ל עוד להתוס' דכמו דחזינן לענין עצמיות של האיסו' דגם באיסור דרבנן אסרו וכמו בשמנו של גיד דעשו רבנן הך איסורא של דבריהם כעצמיות איסור של תורה דאסור גם בשארי איסורין וכמו כן בל"ת דמקדש דאיסור של תורה אינו נדחה גם בתערובת איסור וכדמוכח מהך דמנחה פסולה כמו כן הוא באיסור דרבנן דגם בתערובת איסור וכהך דנ"ד דהוא דם שבישלו כיון דהוא באיסור דקדשים עשוהו כדאורייתא ואסור באכילה. וכל זה הוא דוחק. ועוד דהרי גם הא דמבואר דשומן הגיד אסור גם בקדשים הרי רק רב אשי הוא דקאמר הכי אבל מקמי הכי הרי מפרשי אמוראי אחרינא להמשנה דהגידין ישרפו בששה עשר באוקימתא אחרינא ומוקמי לה באופן דאסור מדאורייתא יעו"ש (בדף צ"א) וא"כ הרי י"ל דהני אמוראי פליגי על רב אשי בעיקר הסברא וס"ל דכיון דהוא רק איסור דרבנן שרי באכילת קדשים אע"ג דהוא עצם האיסור וא"כ הרי י"ל דגם ר"פ ס"ל כן ומש"ה מוכיח שפיר דרישא לא איירי בקדשים וכמ"ש דאי בקדשי' ע"כ לא אמר ר"י רק לכתחילה ואמאי פליגי רבנן עלי':

[ח]

והנה אם נאמר כמו שכתבנו. דבעיקר סברתו של רב אשי דאוסר בשמנו של הגיד בקדשים הוא פלוגתא דאמוראי יתישב לנו היטב הך סוגי' דבחולין (דף ק"ה) דתנן כל הבשר אסור לבשל בחלב ופריך הא בשר עוף אסור מדאורייתא כמאן דלא כר"ע כו' רב אשי אמר כולה ר"ע הוא וה"ק כל הבשר אסור לבשל בחלב מהן מדברי תורה ומהן מדברי סופרים. וכבר הבאנו דעת הרמב"ם וטור ושו"ע דבשר עוף כיון שהוא רק מדרבנן לא אסרוהו רק באכילה ולא בבישול וכבר הקשו עליו מהך משנה דתני אסור לבשל ומוקים לה רב אשי כר"ע דאינו רק מדרבנן, ומה שתי' המגיד משנה דהרמב"ם מפרש הך לבשל דנקטה המשנה היינו לאכול אם בשלו הרי ודאי דצ"ע טובא דמנ"ל להרמב"ם להוציא לשון בשול דנקטה המשנה ממשמעו ולפרשו על אכילה בלי שום ראיה. ולפי הנ"ל אדרבה מהך סוגי' גופי' יהיה סיוע גדולה להרמב"ם דהנה בהא דפריך הגמרא מעיקרא הא בשר עוף אסור דאורייתא כמאן דלא כר"ע דחקו שם התוס' דמהיכן משמע ליה להמקשן דאסור מדאורייתא דלמא רק מדרבנן דאין לומר דמדקדק הגמרא מדכללה המשנה לכל מיני בשר ביחד ומשמע ליה דחד דינא להו דהרי בסיפא דתני הנודר מן הבשר אסור בכל חוץ מבשר דגים וחגבים הרי בע"כ עוף אינו אסור רק מדרבנן גם לר"ע ומש"ה העלו התוס' דהגמרא דקדק כן מהא דתני בסיפא דאסור להעלותם בגבינה על השולחן ואם לא הי' רק מדרבנן הרי הוא גזרה לגזירה. והנה על תירוצם של התוס' הרי קשה דא"כ רב אשי דמשני דה"ק כל הבשר אסור לבשל בחלב מהן מדברי תורה מהן מדברי סופרים לא הזכיר כלל עיקר הקושי' מה שדחקו להמקשה דאמאי אסור להעלותו על השולחן וכבר הקשה כן על התוס' התורת חיים. אבל להרמב"ם ניחא שפיר דהרי במשנה תני כל הבשר ונמצא גם בשר קדשים בכלל וכמש"כ הר"ן וגם בשר עוף דקדשים בכלל ומש"ה מדקדק הגמרא שפיר דבשר עוף אסור מדאורייתא דס"ל להגמר' כהני אמוראי החולקים (בדף צ"א) על ר"א וס"ל דאיסור דרבנן נדחה מפני מצות אכילת קדשים ואם נאמר דבשר עוף דרבנן הרי ליכא שום איסורא בבישול כלל ורק אם בישלו אסור מדרבנן וא"כ יהי' מוכרח לפרש הא דנקטה המשנה אסור לבשל היינו לאכול אם בשלו כבר וא"כ בקדשים צריך להיות שרי באכילה בדיעבד דנדחה מפני אכילת קדשים ומוכיח הגמרא מני' דעוף ג"כ אסור מדאורייתא. ורב אשי לשיטתו דמוקים בחולין (דף צ"א) דהא דתני הגידין ישרפו בששה עשר דקאי על שמנו של גיד הרי דס"ל דגם באיסור דרבנן אסור בקדשים דהעמידו דבריהם לאוסרו גם בקדשים ומש"ה לשיטתו משני כולה ר"ע. אבל אם נאמר דלא כהרמב"ם וגם בבשר עוף דרבנן אסור גם לבשל הרי ודאי קשה דהאיך מדקדק הגמרא בתחילה הא בשר עוף אסור דאורייתא דהרי גם אם מדרבנן ניחא דנימא דהמשנה איירי באיסור בישול לכתחילה דודאי דגם קדשים אסור לבשלו בחלב דהרי אין מצוה כלל לבשלו בחלב ועיין בישועות יעקב על יו"ד סימן פ"ז ס"ק ו' מה שכתב בזה והרואה יראה מה בין דבריו להנאמר כאן:

תוכן העניינים

בית הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה