בית הלוי חלק ב· רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבריסק
תשובות · סימן ט
הערה קטנה בט"ז סימן א'
[א]
בטור יו"ד סימן א' כתב ועבדים משוחררים וכבר תמהו עליו דבמשנה בזבחים (דף ט"ו) תני במשנה סתמא שהשחיטה כשירה בזרים בנשים ועבדים ומשמע אפילו אינו משוחרר. ועיי' בט"ז ס"ק ג' שכתב דהטור מפרש להמשנה דקאי רק על משוחררים ובנקודות הכסף דחה דבריו דבכל מקום דתנן סתמא עבדים גם אינם משוחררים בכלל והש"ך תי' דסתם עבדים הם פוחזים ואנן בעינן שיהי' השוחט מוחזק בכשרות וכבר הקשה עליו הכו"פ דבזבחים שם דפריך בגמרא למה נקט כל הפסולים ששחטו דיעבד ומשני משום דבעי למתני טמאים דלכתחילה לא שמא יגעו בבשר ה"ל לתרץ משום עבדים דקתני ברישא דהמשנה קאי גם על אינו משוחרר ומש"ה אסור לכתחילה כל שלא הוחזק בכשרות וכן הקשה הגאון ר' עקיבא איגר זצללה"ה בגליון היו"ד הנדפס מחדש יעו"ש:
[ב]
והנראה דהנה בגיטין (דף כ"א) דס"ל לר' אלעזר דאין העבד נעשה שליח וגם במלתא דאיתא בדנפשי' דדרש אתם גם אתם מה אתם ישראל אף שלוחכם ישראל ולדידי' הרי קשה מהך משנה דזבחים דתני כל הפסולים ששחטו שחיטתן כשירה שהשחיטה כשירה בזרים בנשים בעבדים ובטמאים ומפרשינן בגמר' דהא דנקטה המשנה לשון דיעבד הוא משום טמאים אבל שארי פסולים שוחטים גם לכתחילה וקשה לר"א הך עבד דנקטה המשנה היכי דמי אי איירי בקרבן של אחרים הרי אין העבד יכול להיות שלוחו של בעל הקרבן ואסור לו לשוחטו ואי דאיירי בקרבן של העבד עצמו א"כ האיך חשבה המשנה גם עבד בהדי שארי פסולים ונקטה לשון דיעבד דמשמע דגם אחר יכול לשוחטו לכתחילה והרי אין העבד יכול לעשות שליח ומוכרח בע"כ לשחוט בעצמו דוקא והאיך שייך בו לשון דיעבד כיון דמוכרח להיות כן ואי אפשר באופן אחר. ודוחק גדול לומר דר' אלעזר יסבור כרב אשי דאמר במסכת ב"מ (דף ע"א) כי אמרינן אין שליחות לעכו"ם הני מילי אינהו לדידן אבל אנן לדידהו הוינן שליח דס"ל דהא דממעטינן מקרא דגם אתם הוא רק לענין השליח ולא לענין העושה השליח ומש"ה גם לר' אלעזר יכול העבד לעשות שליח לשחוט קרבן שלו. דבר זה דחוק לאומרו דהרי במסכת ב"מ אמרי' על הא דרב אשי בדותא היא ואם נאמר דהך דר"א לא מצי אתיא רק כרב אשי הו"ל להגמ' לדחות כן גם דברי ר"א במסכת גיטין. ולכאורה נראה מוכרח דרבי אלעזר בע"כ יפרש הך משנה דזבחים דקאי על עבד משוחרר אע"ג דנקטה סתמא וא"כ הרי מיושב קושית הכו"פ דמש"ה משני הגמ' יותר דנקט דיעבד משום טמא דאם היה מתרץ דנקט משום עבד ואיירי באינו משוחרר לא היה ניחא עדיין לר' אלעזר. וגם לפי"ז דברי הט"ז אינם מופרכים כל כך כמו שדחאם הנקה"כ בשתי ידים דהרי חזינן דאין בזה דוחק כל כך לומר דהמשנה קאי רק על משוחרר כיון דחזינן דלר"א בע"כ מוכרח לומר כן בלא"ה:
[ג]
אמנם יש שפקפק על זה לומר דשחיטת קרבן שאני דאין צריך השוחט להיות שלוחו של בעל הקרבן דהרי מסקינן במסכת קידושין (דף כ"ג) דכהני שלוחי דרחמנא ולא שלוחי דידן דמי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ושלוחיה מצי עביד ועיי' בנו"ב מה"ק חלק אה"ע סי' ע"ו בתשובת הגאון מו"ה יצחק זצ"ל שכתב דגם לפי פשיטות הגמר' דשלוחי דרחמנא נינהו מ"מ לענין שחיטה שלוחי דידן נינהו דלא שייך מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד דשחיטה כשירה בזר ויעו"ש שהוכיח כן מסוגיא דקידושין (דף מ"א) דילפינן בכל התורה שליחות משחיטות קדשים יעו"ש. אמנם אין סברתו מוכרחת דאע"ג דשחיטה כשירה בזר ולא שייך מי איכא מידי מ"מ הרי משארי עבודות ידעינן דאינם שלוחים של הבעלים וממילא ילפינן גם בשחיטה כן מבכל העבודות דמהיכא תיתי נחלק ביניהם. וראיה לזה דהרי בנדרים (דף ל"ה) איבעיא לן אי שלוחי דידן או דרחמנא הם נ"מ למודר הנאה ורצה למפשט מהא דתנן במודר הנאה ומקריב עליו קיני זבים וקיני זבות חטאות ואשמות ודחי שאני מחוסרי כפרה דאין צריך דעת. והרמב"ם כתב בפרק ששי מה' נדרים הלכה ה' היה שמעון כהן מקריב קרבנות ראובן שהכהנים שלוחי שמים הם ואינם שלוחים של בעל הקרבן הרי דסתם דבריו ולא חילק כלל בין מחוסרי כפרה לשארי הקרבנות והתיר בכולם וטעמו הוא משום דמסקינן בקידושין דשלוחי דרחמנא הם ומש"ה שרי בכולהו ואי נאמר דבשחיטה הם שלוחי דידן א"כ אכתי הו"ל לחלק דבמחוסרי כפרה שרי גם לשחוט ובשארי הקרבנות אסור לשחוט ומסתימת דברי הרמב"ם מוכרח דגם שחיטה שרי ומוכרח דגם בשחיטה הם שלוחי דרחמנא כמו בשארי עבודות. ואין לדחות זה ולומר דגם בשחיטה הם שלוחי דרחמנא מ"מ ודאי נראה פשוט דזה לא שייך רק על כהנים דהם נצטוו על מצות הקרבת הקרבנות ושייך לומר דרחמנא עשאן שלוחים ויכולים להקריב גם בלא רשותו של בעל הקרבן וגם בשחיטה הוא כן. אבל זר אין עליו ציווי להקריב כלל ובודאי נראה דאפילו בשחיטה אע"ג דכשרה גם בזר מ"מ אין השוחט שלוחא דרחמנא כלל ואי אפשר לו לשחוט אם לא ע"י שליחות של בעל הקרבן. והרי יותר מזה כתב רש"י ביבמות (דף ל"ג) דאיתא שם זר ששימש בשבת חייב שתים ופריך שימש במאי אילימא בשחיטה שחיטה בזר כשירה ופרש"י ואין כאן משום זרות ומלשונו משמע דמ"מ חייב משום שבת ועיי' בשער המלך בהלכות ביאת מקדש שהוכיח כן מדברי רש"י הללו דחייב משום שבת והנראה טעמו דס"ל דזר דאינו מצווה על העבודה לא ניתנה שבת לדחות אצלו גם בשחיטה. והא דאיתא ביומא שחיטת פרו בזר כשירה בע"כ צ"ל לפרש"י דה"ק דהפר כשר ולא נפסל במה ששחטו זר אבל מ"מ אסור לזר לשוחטו משום מלאכה ביוה"כ ועי' עוד במסכת סנהדרין (דף מ"ט) ובת איש כהן כי תחל יכול אפילו חיללה שבת תלמוד לומר לזנות ופריך מ"ש מניה דידיה ומשני איהו דאשתרי גבי' שבת לגבי עבודה איהי דלא אישתרא גבה שבת תידון בשריפה קמ"ל וגם מכאן משמע קצת דאפי' בשחיטה אסורה דאל"כ הרי לא הוי שבת חמור גבה יותר מלדידיה וי"ל. וגם אם לא נאמר כן מ"מ בעיקר הסברא שכתבנו דעל זה לא שייך שלוחא דרחמנא ודאי נראין הדברים ברורים וכשזר שוחט הוא רק בשליחותו של בעל הקרבן וא"כ לר' אלעזר אי אפשר לעבד לשחוט קרבן של אחרים. והדר קושי' לדוכתא גם זה ניחא דהרי מ"מ הרי מצי איירי הך משנה בקרבן של העבד עצמו ומ"מ נקט שפיר דיעבד דהרי הכהן יכול לשחוט קרבנו של העבד כיון דהכהן הוא שלוחא דרחמנא גם בשחיטה. ולעולם מצי איירי בעבד שאינו משוחרר: