בית הלוי חלק ב· רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבריסק
תשובות · סימן ח
יחקור בשוחט עגל תוך שמונה דקי"ל דאסורה מאיזה טעם חששו כאן למיעוטא ולא הלכו אחר הרוג:
[א]
במסכת שבת דף קל"ו מסקינן ברשב"ג דאמר כל שלא שהה שלשים יום באדם ושמונה ימים בבהמה חיישינן ליה שמא נפל הוא. ומבואר שם דלדידן אינו רק חששא דרבנן דמסיק שם דאם ניסת לכהן אינה צריכה חליצה שלא לאוסרה על בעלה ומוכח דמדאורייתא מחזקינן ליה בבר קיימא ולא חיישינן כלל לנפל. ועיין במסכת יבמות (דף ל"ו) בתוס' ד"ה רשב"ג שהקשו דאמאי חיישינן ליה לכתחילה נימא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעלי' קא ילדן ואומר ר"י דחיישינן למיעוט מצוי כזה וכמו במים שאין להם סוף דאשתו אסורה כו' אע"ג דשמא התם משום ערוה החמירו עכ"ד התוס'. ולכאורה קשה לי דאמאי לא חיישינן ליה מדאורייתא והרי כתב הריב"ש בסי' שע"ט הובאו דבריו בב"י באה"ע סי' י"ז דבהני. דתנן אין מעידין עליהם אם ניסת תצא ואפי' אם רובן לאבד מ"מ לא סמכינן ארובא דרובא לא עדיף רק מחזקה אחת ולא משני חזקות וכאן איכא שני חזקות, א' דנעמיד להבעל בחזקת חי שנית דנעמידנה על חזקת איסור אשת איש. והא דבנפל למים שאין להם סוף קיי"ל דאם ניסת לא תצא התם הנצולים הם מיעוטא דמיעוטא ומש"ה עדיף הרוב גם משני חזקות מדאורייתא ולדידיה הרי בספק נפל הא איכא ג"כ שני חזקות דבאדם י"ל דנוקים להאם בחזקת זקוקה ליבם וגם נוקים להולד על חזקתו שלא כלו לו חדשיו דאתמול הרי ודאי הי' פחות מבן ט' חדשים ונימא דגם עתה הוא כן והרי חזקה כזו ממש מצינו להדי' במסכת יבמות (דף ס"ו) גבי הא דתנן אלו פוסלין ולא מאכילין העובר כו' ובן תשע שנים ויום אחד ומסיים שם דספק אם הוא בן ט' פוסל מספק. והקשו שם התוס' דנוקים אותו על חזקת פחות מבן ט' שנים יעו"ש מה שתירצו ותירוצם לא שייך הכא ולהריב"ש צ"ל אסורה מדאורייתא וגם בניסת לכהן תיאסר. וכמו כן קשה בתוך שמונה לבהמה יהי' אסור מדאורייתא דהרי אם הוא נפל לא מהני ליה שחיטה לטהרו מידי נבילה וגם אחר שחיטה מטמא משום נבלה וא"כ נימא העמידו על חזקת אינה זבוחה, וזה כמה אשר ראיתי בספר אחד דלענין ספק נפל שייך חזקת אינה זבוחה וגם נוקים את הולד בחזקת שלא כלו לו חדשיו וכמו שהיה אתמול וצ"ל אסורה מדאורייתא. ועיי' בטור יו"ד סימן ט"ו בב"י שהביא מה שכתבו מקצת הגאונים דרק לקרבן מצרכינן להמתין שמונה ימים אבל לאכילה לאדם שרי גם תוך שמנה דס"ל דלא חיישינן לנפל כלל. ואפי' לפי מה דקיי"ל דלא כוותייהו ואסרינן גם להדיוט ואפי' בדיעבד וכמבואר בשו"ע שם מ"מ הרי ודאי דאינו רק מדרבנן וכמו דמוכח מהך דבאדם תוך שלשים אינו רק דרבנן ולהריב"ש הרי צריך לומר אסורה מדאורייתא:
[ב]
ולכאורה ההכרח לומר להריב"ש דמיעוט נפלים הוא מיעוטא דמיעוטא ומש"ה עדיף גם משני חזקות. והתוס' ביבמות שכתבו דמיעוט נפלים הוא מיעוט המצוי יחלקו על סברתו של הריב"ש ויאמרו דרובא עדיף גם משני חזקות מדאורייתא. דהרי בלא"ה נראה להדיא דחולקים עליו דהרי הביאו ראיה לדבריהם וכמו דחיישינן במים שאין להם סוף דלכתחילה אשתו אסורה הרי דס"ל דמיעוט הניצולים במים שאין להם סוף הוא ג"כ מיעוט המצוי ולהריב"ש הרי מוכרחין לומר דהוא רק מיעוטא דמיעוטא וכמ"ש הריב"ש בעצמו. ועי' ברא"ש פרק החולץ דכתב ג"כ כהתוספו' דנפלים הוא מיעוט המצוי ומש"ה חוששין לו וכמו במשאל"ס וכן כתבו התוס' במסכת ע"ז (דף מ') בד"ה כל וכ"כ התוס' במסכת נדה (דף מ"ד) ד"ה דקים ליה וכ"כ המרדכי בפרק החולץ וכ"כ בסמ"ג עשין רי"א דנפל הוא מצוי ומדבריהם לכאורה נראה מוכרח דחלוקים על הריב"ש:
[ג]
אמנם זה ניחא מכמה אנפין. חדא דעיקר חזקת קטנות שכתבו התוס' ביבמות לא ברירא כולי האי, וי"ל דמה דתלוי בזמן והולך ומתרבה מעצמו בלי שום מעשה לא חשיבא חזקה וממה דידענו היאך הי' אתמול אינו הוכחה שהוא כן היום. ועיי' בשו"ת מהרי"ט חלק א' סי' י"א שחקר באשה שנתקדשה ונסתפקו במנין שנותיה אם כבר היתה בת י"ב שנה או לא וכתב דלא שייך כאן לומר העמידה על חזקת פחות מבת י"ב כיון דעשוי' להשתנות וכבר כתבנו בזה במק"א והראנו פנים דכמה מהראשונים ס"ל כוותיה דמהרי"ט בעיקר סברתו יעו"ש, ועוד דאפי' אם נאמר כהתוס' דיבמות דחזקת קטנות חשיבא חזקה מ"מ שאני הכא דהספק אם הוא כלו לו חדשיו או לא י"ל דכ"ע מודים דממה דלא כלו לו חדשיו קודם לידה לא חשיבא חזקה על אחר לידה דהרי הלידה הוא הוכחה דכלו לו חדשיו ואתמול דבודאי לא כלו לו חדשיו הרי באמת לא נולד אתמול ולא שייך לומר דהחזקה מסייע למיעוט נפלים דהרי הרוב הוא דרובן יולדות בן קיימא וא"כ הרוב הוא על הלידה והיאך נאמר דהחזקה שקודם הלידה יהיה מסייע למיעוט ומנגד להרוב דהרוב הוא רק ע"י הלידה והחזקה הוא מקודם הלידה. ועוד דבלא"ה לא פסיקא לן כל כך לומר חזקה מן קודם לידה על אחר לידה ואפי' לגבי ספק אחר לא לגבי ספק נפל. ועי' במסכת בכורות (דף כ') דפליגא שם ר' יהושע ורבי עקיבא דר"י ס"ל חלב אינו פוטר בבכורה ור"ע ס"ל דפוטר ופריך ומי חייש ר"י למיעוטא והתנן היתה לה חמותה אינה חוששת יצאת מלאה חוששת ר' יהושע אומר אינה חוששת משום דכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקיבות ומיעוט מפילות ה"ל זכרים מיעוטא ומשני איפוך ומביא ראיה דתניא חלב פוטר דר"י רע"א אינו פוטר. וכתבו שם התוספו' בד"ה חלב בשם ר"ת דאע"ג דקיי"ל דלא כר"מ דחייש למיעוטא מ"מ קיי"ל דחלב אינו פוטר ולא סמכינן אהא דרוב אינם חולבות אלא אם כן ילדו דאמרינן סמוך חזקת האם דלא ילדה עדיין למיעוטא וחיישינן ליה אנן מדרבנן, והקשו על זה התוס' דא"כ מאי פריך הגמ' על רבי יהושע דס"ל חלב אינו פוטר מהא דיצאה מלאה אינה חוששת והרי שאני הכא דאיכא חזקת האם שלא ילדה וי"ל כיון דבלא"ה בברייתא תני איפכא לא חשש לתרץ ומשני האמת דאיפוך תנן. ושוב הקשו התוס' דלפי המסקנא דמהפך וס"ל לר' יהושע חלב פוטר א"כ הא ס"ל לר"י דלא חיישינן למיעוטא אפילו היכא דאיכא חזקה המסייע למיעוט ובמסכת יבמות (דף קי"ב) הא מוכרח דר"י חייש למיעוטא היכא דאיכא חזקה המסייע. ולבסוף סיימו התוס' דאם נאמר דחזקת האם שלא ילדה לא חשיבא מסייע למיעוט דאדרבה העמד הולד בחזקת שלא קדשה בבכורה אתי שפיר. והנה מה דכתבו דא"ש בזה כוונתם דיתורץ קושייתם על סוגית הגמר' דמיושבין דברי ר"י גם לפי מה דאפיך אבל דברי ר"ת הרי עדיין מופרכין מזה דר"ת הא פוסק להלכה דחלב אינו פוטר משום דחזקת האם שלא ילדה מסייע למיעוט וע"כ דלא ס"ל הך חזקה של הולד שלא היה קדוש בבכורה. וכן מבואר בדברי הרא"ש בבכורות שם וגם ביבמות פרק בתרא הביא הרא"ש דברי ר"ת הללו והקשה עליו וז"ל דלמה נלך אחר חזקת האם נימא העמד הולד בחזקת שהיה חולין במעי אמו ועכ"פ הרי מוכרח דר"ת לא ס"ל הך חזקה. והנראה בדעת ר"ת דס"ל דלא שייך לומר דנוקים הולד על חזקתו שלא היה קדוש כיון שקודם שנולד קיי"ל עובר ירך אמו הוא ואינו נחשב לגוף בפני עצמו רק היה גוף אחד עם אמו והשתא כשנולד הוא גוף חדש וס"ל לר"ת דחזקה לא שייך רק על אותו גוף עצמו דמוקמינן אותו כמו שהיה מקודם אבל לא אמרינן חזקה מגוף לגוף וכמו דלא שייך לומר דלא שייך להולד חזקה שלא הי' קדוש קודם שנתעברה אמו כיון דלא היה לו אז מציאות מה שיהי' קדוש וס"ל לר"ת דגם אחר שנתעברה כיון דעובר ירך אמו הוא לא שייך חזקה משו"ה ס"ל דחלב אינו פוטר דליכא רק חזקת אם שלא ילדה. וא"כ הא מיושב ג"כ הא דלהמסקנא ס"ל לר' יהושע דחלב פוטר ולא חייש למיעוט בהדי חזקה דנאמר דר"י ס"ל עובר לאו ירך אמו הוא וא"כ יש להולד חזקה שלא היה קדוש במעי אמו ועיי' בחולין (דף נ"ח) דס"ל לרבי יהושע דולד טרפה בעיברה ולבסוף נטרפה דמותר ומפרשינן שם הטעם דס"ל עובר לאו ירך אמו הוא וא"כ אזיל ר' יהושע לשיטתו ואפילו לפי מה שכתבו התוספות בחולין שם דמאן דס"ל עובר לאו ירך אמו לגבי ולד טרפה מ"מ אין ראי' דס"ל כן לענין שאר דברים דשאני טריפות דתלוי בחיות והולד יש לו חיות בפני עצמו מ"מ הרי בלא ראי' נוכל לומר דס"ל לר"י כמאן דאמר עובר לאו ירך אמו לכל הדברים. ועכ"פ יהי' איך שיהי' הרי בדעת ר"ת מוכרח דס"ל דמה דהי' הולד קודם שנולד לא שייך לומר להעמידו על חזקתו אחר שנולד יהי' הסברא כמו שכתבנו או מטעם אחר וא"כ ליכא בספק נפל שני חזקות ומש"ה אזלינן בי' בתר רובא דולד מעלי' קמילדן גם להריב"ש ורק מדרבנן הוא דחיישינן ליה:
[ד]
גם עוד נראה לומר באופן אחר דהנה הגם דתירצנו דברי הריב"ש דלא תקשה עליו מהך דספק נפל אמנם עדיין צריך ישוב דלא יהיו נסתרים דברי הריב"ש ושיטתו מדברי התוס' דהרי לדידי' הא מוכרח לומר דבמים שאין להם סוף ההצלה הוא מיעוטא דמיעוטא והרי התוס' ביבמות (דף ל"ו) וכן כתבו התוס' במסכת ע"ז (דף מ') בד"ה כל כתבו להדיא דהוא מיעוט המצוי וכן כתב הרא"ש בפרק החולץ ובמסכת קידושין פרק א' וכן כתב המרדכי פרק החולץ וגם הסמ"ג בעשין רי"א ומדבריהם הא מוכרח דרובא עדיף גם משני חזקות מן התורה ואפי' במיעוט המצוי דהרי אם נשאת לא תצא וכש"כ בסתם מיעוטא דעלמא. שוב מצאתי בספר מראות הצובאות שהקשה על הריב"ש מהני ראשונים. אמנם באמת לא על הריב"ש תסוב הך קושי' רק בלא דבריו קשה כן דהרי במסכת בכורות (דף כ') בתוס' ד"ה חלב דכתבו דבחזקה המסייע למיעוט קיי"ל דחיישינן מדרבנן והא דבמים שאין להם סוף אם נשאת לא תצא משום דהוא מיעוטא דמיעוטא הרי דסותרים לדבריהם דיבמות מהיפוך להיפוך דשם כתבו דהוא מיעוט המצוי ועדיף מסתם מיעוטא דעלמא ובבכורות כתבו דהוא מיעוטא דמיעוטא ובודאי קשה לעשות מחלוקת גדולה כזו בדבר שהחוש יכול להעיד עליו. ועוד יותר קשה דברי הרא"ש דבפרק החולץ ובקדושין כתב דמשאל"ס הוא מיעוט המצוי ובבכורות כתב דברי ר"ת והא דבמשאל"ס לא תצא משום דהוא מיעוטא דמיעוטא וכן כתב הרא"ש בחולין פרק א' יעו"ש וא"כ דבריו סותרים זה את זה וכן נראה דעת התוס' בב"מ (דף ג') דאמרינן שם היכי פשיט מר איסורא מממונא והקשו התוס' דהא אדרבה טפי אנו מחמירין בממון מבאיסור דאין הולכין בממון אחר הרוב אפילו היכא דאיכא חזקת איסור וי"ל דמ"מ באשת איש החמירו דמשאל"ס לא תנשא לכתחילה אע"ג שרובן מתים. וכבר עמד על דברי התוס' הללו בספר שב יעקב חלק אה"ע (סי' ל"ה) דמה הביאו מהא דמשאל"ס דמזה הא לא מוכח כלל שהחמירו בא"א יותר מבממון דהא גם בממון אין הולכים אחר הרוב, יעו"ש מה שכתב על קושי' זו. ובאמת דברי התוס' מרווחין דס"ל דמשאל"ס הניצולים הם מיעוטא דמיעוטא וס"ל דגם בממון לא חיישינן למיעוטא דמיעוטא וגם ממון מוציאין ע"י רוב כזה דמשאל"ס. ועיין בתוס' סנהדרין (דף ג') בד"ה דיני ממונות ובמסכת בכורות (דף כ') בד"ה ורבי יהושע והרי הרשב"א כתב להדיא כן הובאו דבריו בשו"ע אה"ע סי' י"ז סעי' ל"ה דבנפל למשאל"ס אשתו גובה כתובתה דלגבי ממון לא חיישינן למיעוט הניצולים ועכ"פ הא מבואר דהוא מיעוטא דמיעוטא. וע"כ הנראה ברור דכו"ע מודים דבמשאל"ס הניצולים הם מיעוטא דמיעוטא דרק אחד ממאה הנטבעים ניצול והא שכתבו ביבמות דהוא מיעוט המצוי כוונתם דמ"מ הך מיעוטא דמיעוטא הוא מצוי ושכיח טובא כיון דבכל העולם מתרחש הרבה נופלים לים וממילא הניצולים אע"ג דהם מיעוטא דמיעוטא במנין לערך הנטבעין מ"מ גם הוא מצוי. וכן במיעוט דנפלים נוכל לומר דהוא מיעוטא דמיעוטא דאחת מן אלף היולדות מפילות ומ"מ הוא שכיח דכמה אלפי אלפים נשים יולדות בכל יום וממילא גם המיעוט מצוי ושכיח ומשום הכי חששו חכמים למיעוט מצוי כזה דאם בכל פעם נתיר הרי כמה פעמים יתרחש שיתירו שלא כדין ועביד איסורא ומש"ה אסרוהו לגמרי. ועיי' בתוס' נדה (דף מ"ד) ד"ה דקים ליה וז"ל דמשו"ה חיישינן למיעוט דנפלים דהוא מיעוט דשכיח ודבר ההוה תמיד ודבריהם כמעט מבוארים להדיא כמו שכתבנו וכ"ז הוא רק חששא דרבנן אבל לענין דאורייתא הרי אין לנו לדון רק על אשה זו שאנו דנים עלי' שנפל בעלה לים אם הוא ניצול או לא וכן בולד על פי דין תורה אין לנו לדין רק עליו אם הוא בן קיימא או לא וכיון דהוא בעצמו הוא רק מיעוטא דמיעוטא מש"ה שרי מן התורה ואע"ג דאיכא תרי חזקות לאיסור וגם מדרבנן לא החמירו בו רק לכתחילה ואם נשאת לא תצא. ואין כאן פלוגתא כלל:
[ה]
ויצא לנו מזה דשני גווני מיעוט המצוי יש. א' אם הוא מיעוט טוב ומצוי במנין לערך הרוב. שנית דגם אם הוא מיעוט גרוע רק דמ"מ הוא דבר המצוי בעולם ג"כ חששו לו מדרבנן. ובזה נתבאר לי מה שהייתי נבוך לפי מה שכתבו התוס' דמשאל"ס הוא מיעוטא דמיעוטא הרי דבעיגונא חיישינן גם לכה"ג משום חומר אשת איש וכן נראה מוכרח מהא דביבמות (דף קכ"א) מסקינן דאפילו צורבא מדרבנן. ומשאליס אסורה אע"ג דאיכא תרי רובי רוב אינם נצולין ורוב צורבא מדרבנן דסליק קלא אית ליה וכן ראוהו מגוייד וצלוב והעוף אוכל בו הרי ודאי דע"פ הסברא נראה דהניצולין הם מיעוטא דמיעוטא ועד כאן לא אמרינן ביבמות שם רק דאין מזכירין מעשה ניסים אבל כל שאפשר לו להיות ניצול אפי' באופן רחוק חיישינן ליה והי' קשה לי מהא דגיטין (דף כ"ח) דתנן היוצא ליהרג נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים ואמר רב יוסף לא שנו אלא בבית דין של עכו"ם אבל בב"ד של ישראל כיון דנפק ליה דינא קטלין לי' וקאמר לימא מסייע ליה שמע מב"ד של ישראל איש פלוני נהרג ישיאו את אשתו כו' וכתבו התוס' אע"ג שהי' אחד רוכב על הסוס והסודרין בידו מ"מ לא שכיח בי' שיהי' ניצול ובודאי קשה דהרי גם למיעוטא דמיעוטא חיישינן לכתחילה. ולפי הנ"ל ניחא דנהי דחיישינן גם בלא בעינן שיהי' דבר המצוי בכלל העולם אבל היוצא ליהרג בב"ד של ישראל כיון דהניצולים הם מיעוטא דמיעוטא לא חיישינן לי' דהרי בע"כ אינו מצוי דהרי גם הרוב הנהרגים אינם מצוין דסנהדרין ההורגת פעמים בשבוע נקראת חובלנית ומש"ה אזלינן בתר רובא ולא חיישינן למיעוטא דמיעוטא כלל. ועכ"פ הרי נתבאר היטב הא דבספק נפל אינו רק איסורא דרבנן אע"ג דאיכא שני חזקות נגד הרוב:
ובזה נוכל ליישב מה שהקשו התוס' בבכורות (דף כ') בד"ה ואיבעית אימא שהקשו לר"מ דס"ל דכל היכא דאיכא חזקה המסייע למיעוט הוא מה"ת דא"כ יהי' לדידי' דמאי אסור מדאורייתא דסמוך מיעוטא דאין מעשרין לחזקת טבל ובב"מ (דף נ"ה) משמע דגם לר"מ הוא רק מדרבנן ובודאי די"ל דדמאי הוא רק מיעוטא דמיעוטא ולא אמרינן בי' סמוך מיעוטא לחזקה גם לר"מ רק התוס' לא ניחא להו בזה דלמיעוטא דמיעוטא הא לא חיישינן כלל לכ"ע גם לר"מ ובדמאי הא גם רבנן מודים ובע"כ דהוא מיעוט מצוי וז"ל התוס' בשבת (דף כ') בד"ה רבא אמר רוב ע"ה מעשרין הם והא דחשו הכא על מיעוט טפי ממקום אחר משום דהוא מיעוט דשכיח טובא והיו הרבה נכשלים והקשו שפיר אבל לפי מה שנתבאר י"ל דהוא מיעוטא דמיעוטא ומדאורייתא אין לחוש כלל רק דמ"מ הוא מצוי טובא ובכה"ג חיישינן לי' מדרבנן. והמדקדק בלשון התוס' במה שהאריכו כן בדבריהם יראה דכונתם למה שכתבנו:
[ו]
והנה בעיקר הדין שפסקו הפוסקים דבשחטו תוך ח' ימים אסור בדיעבד לכאורה נראה הדבר מבואר להדיא בגמרא בשבת (דף קל"ו) דאיתא עובדא ברב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דעביד להו עגלא תילתא ביממא דשבעה ואמרי ליה אי אתרחיתו לי' עד אורתא הוה אכלינן מיני' השתא לא אכלינן מני' הרי דלהלכה קיי"ל דאסור גם בדיעבד. וכן פסקו הפוסקים. ועיין בטור יו"ד (סימן ט"ו) שכתב הב"י וז"ל וכתב באו"ח בשם קצת גאונים שלא אמרו בן ח' ימים אלא לקרבן אבל לאכילה אפי' בן יומו מותר ואין כן דעת הפוסקים. ולדידהו הרי צריך לומר בעובדא דר"פ ור"ה דהחמירו על עצמן וצ"ע. ולכאורה הי' נראה דגם דעת התוס' הוא כן דביבמות (דף ל"ו) דקאמר רשב"ג כל ששהה שלשים יום באדם ושמונה ימים בבהמה אינו נפל הא לא שהה ספיקא הויא וכתבו התוס' בד"ה הא לא שהה וז"ל והתם פסקינן הלכה כרשב"ג. וא"ת ואמאי לא אזלינן בתר רובא ורוב נשים ולד מעליא קא ילדן ואומר ר"י דחיישינן למיעוט מצוי כזה וכמו במים שאין להם סוף דאשתו אסורה וגוסס דאין מעידין עליו להשיא את אשתו אע"ג דשמא התם משום ערוה החמירו כו' עכ"ד התוס'. הרי דמדמים התוס' דמש"ה חיישינן למיעוט נפלים כמו דחיישינן במשאל"ס ולא ס"ל לחלק בין איסור ערוה לשארי איסורין. והנה בודאי קשה טובא דהרי בהך דינא דמשאל"ס הא ודאי נראה דרק באיסור אשת איש החמירו לחוש למיעוט הניצולין ע"י גל הטורדו לחבירו או ע"י דף שנזדמן לו אבל לא בשארי איסורים וראי' ברורה נראה לזה דהרי ביבמות (דף קכ"א) בההוא דאמר טבע חסא ואמר רב נחמן האלקים אכלו כוורא לחסא מדיבורא דר"נ אזלא דביתהו דחסא ואינסבא ולא אמרו לה ולא מידי ומדקדק שם הגמר' דהא דאמר רבין משאל"ס אשתו אסורה ה"מ לכתחילה אבל אי נסיב לא מפקינן מני' והרי חזינן להדיא דנשבע ר"נ דאכלוהו כוורא ומוכח דלגבי שארי איסורים לא חיישינן לי' במשאל"ס וע"ש בהגהות מרדכי שהקשה דהאיך נשבע ר"נ ותי' דבכל האיסורים אזלינן בתר רובא רק גבי ערוה החמירו. וכן מבואר בשו"ע חו"מ סימן רפ"ד סעיף ד' וז"ל מי שטבע ממשאל"ס ובאו עדים שטבע בפניהם ואמרו אבד זכרו אע"פ שאין משיאין את אשתו. הרי היורשים נוחלים על פיהם כו' שלא החמירו בדברים אלא באיסור כרת ולא לענין ממון ומקורו מדברי הרמב"ם בפרק ז' מה' נחלות וא"כ האיך הביאו ראי' מהא דמשאל"ס להך דנפלים דאיירי גם לענין איסור יבמה ובבהמה הא איירי גם לענין איסור נבלה ועוד קשה דשוב כתבו כמסתפקים דשמא התם משום ערוה החמירו והרי בע"כ הטעם רק משום ערוה דהא חזינן דלענין איסור שבועה לא חשש ליה רב נחמן וצ"ע. ולכאורה נראה בדעת התוס' דס"ל כדעת הני גאונים דגם לענין נפל לא חיישינן ליה בבהמה תוך ז' דהרי איסור נבלה לא חמור מאיסור שבועה ולדידהו הא דפסקינן בשבת (דף קל"ו) הלכה כרשב"ג הוא רק במה דאמר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספיקא הוי' דנפקא מינה בזה לענין להתיר יבמה לשוק ולאוסרה דס"ל להתוס' דבענייני איסורי אישות החמירו חכמים יותר מבשארי איסורים ולזה הביאו התוס' ראי' דכמו דמצינו דחששו למיעוט ואסרו אשתו במשאל"ס. ושוב כתבו התוס' דיש לדחות דשמא התם משום ערוה החמירו פי' דדלמא רק במשאל"ס דהוא איסור ערוה וכרת החמירו בו יותר ואין ראי' משם לאיסור יבמה לשוק דאינו ערוה רק איסור לאו לחודא ועכ"פ זה מוכרח דלא חיישינן לנפל בבהמה לאיסור נבלה וכמו דלא חיישינן במשאל"ס לאיסור שבועה:
[ז]
ומדברי התוס' דיבמות הללו נוכל לפשוט מה דנסתפקתי באשה הזקוקה ליבם והעידו על היבם שנפל למשאל"ס ולא עלה אי שרי לשוק או לא דבגמר' לא נמצא להדי' נזכר הך חומרא דמשאל"ס רק באשת איש דהוא איסור כרת ויש להסתפק אם חיישינן ליה גם באיסור יבמה לשוק דהוא רק לאו או לא וכעת לא מצאתי דין זה מפורש בשו"ע אה"ע ולא במפרשי' ולפום רהיטא הי' נראה הדבר מבואר מדברי הרמב"ם בה' נחלות ובלשון הטור ושו"ע חו"מ סי' רפ"ד הנ"ל שכתבו מי שטבע במשאל"ס כו' היורשים נוחלים על פיהם וכן מי שנפל לגוב האריות כו' או נהרג ולא הכירו פניו אלא היה לו סימנים מובהקים כו' שלא החמירו בדברים אלו אלא באיסור כרת ולא לענין ממון ומלשונם הא משמע דביבמה לשוק דליכא כרת הוא כממון ולא החמירו בכל אלו שוב ראיתי בנ"ב מה"ת חלק אה"ע סי' ס"ז שחקר שם השואל להלכה אי סמכינן על סימנים ביבמה והוכיח השואל מדברי הרמב"ם הללו דרק באיסור כרת לא סמכינן על סימנים והנו"ב שם דחה דבריו וכתב דלאו דוקא נקטו בלשונם איסור כרת וכוונתם דלא החמירו רק באיסורא ולא בממון ובודאי דמלבד דדוחק גדול לומר כן ולהוציא לשון הרמב"ם וטור שו"ע ממשמעותם ועוד דהרי כללו בדבריהם גם דינא דמשאל"ס ובמשאל"ס הרי ודאי דבכל האיסורים לא החמירו וכמו שהוכחנו לעיל מדאשתבע רב נחמן ובודאי דהאי דסימנים דומה להאי דמשאל"ס ובתרווייהו לא החמירו באיסורים אחרים רק באיסור א"א לחודא אבל מדברי התוס' שכ' דחיישינן לספק נפל כמו במשאל"ס והרי הך דנפל נאמר לענין איסור יבמה ומוכרח דס"ל דגם במשאל"ס מחמרינן גם ביבמה ואע"ג דלבסוף דחי התוס' דשמא שם משום ערוה החמירו הרי דנסתפקו התוס' בזה דלמא לא אמרינן הך דמשאל"ס ביבמה מ"מ הרי מידי ספק לא נפק ולא כדמשמע מהשו"ע דפשיטא ליה דלא החמירו רק בא"א. ועוד דמלשון התוס' משמע דיותר מסתבר להו כמו שכתבו בתחילה ולא כ' רק דשמא יש לדחות כן ועכ"פ מוכח דהתוס' חולקים בזה על הרמב"ם וטור ושו"ע:
[ח]
ולכאורה הי' נראה עוד להוכיח דהתוס' חולקין על הרמב"ם מהא דב"מ גבי ההוא גיטא דאשתכח בבי דינא דר"ה דאמר ר"ה דחיישינן לשני שוירא ורבה פשט ליה דלא חיישינן מהא דתנן כל מעשה ב"ד פי' שטר מקוים דשוב אין לחוש בו לשמא כתב ללות ולא לוה הרי זה יחזיר הרי דלא חיישינן לשני יוסף בן שמעון ואמר לי' רב עמרם היכי פשיט מר איסורא מממונא וא"ל רבה שטרי חליצה ומיאונין תנן. הרי דפשט לי' רבה מדלא חיישינן גבי שטרי חליצה דה"ה דלא חיישינן כן גבי גט אשה. וכתבו שם התוס' ד"ה איסורא וז"ל וא"ת טפי אנו מחמרינן בממון יותר מבאיסורא דאין הולכין בממון אחר הרוב ובאיסורא אזלינן בתר רובא ואפי' היכא דאיכא חזקת איסורא וי"ל דמ"מ באשת איש החמירו דמשאל"ס לא תנשא לכתחילה אע"פ שרובם מתים. הרי דכתבו התוס' דמשו"ה הקשה רב עמרם אע"ג דכל האיסורים קיל יותר מממון מ"מ איסור א"א חמור יותר מממון וכדחזינן בדין משאל"ס [ומדברי התוס' הללו מוכרח דס"ל כהרמב"ם דלענין ממון לא חיישינן במשאל"ס ויורדין לנחלה] וא"כ הרי רבה דחה קושיתו של רב עמרם דשטרי חליצה ומיאונין תנן ועיקר הראי' בודאי דהוי רק משטרי חליצה דממיאונין הא ליכא ראיה כלל דאינן רק איסור דרבנן ויליף לגט מחליצה. ומוכרח להדיא מדברי התוס' דס"ל דגם ביבמה לשוק מחמרינן במשאל"ס דהרי כתבו דהקושיא של רב עמרם הוא מהא דחזינן דבאיסורא החמירו במשאל"ס יותר מממון ואם נאמר דביבמה לא מחמרינן במשאל"ס א"כ האיך מדייק מחליצה לגט אשה וההכרח לומר בדעתם דס"ל דאע"ג דלענין שארי איסורים חזינן דלא חיישינן במשאל"ס וכדמוכח מעובדא דחסא הנ"ל דנשבע רב נחמן מ"מ כל דיני איסורי נשואי נשים שוים הם לגמרי בכל דיניהם ויבמה וא"א חד דינא להו דאל"כ מאי הוכיח רבה מחליצה לגט ומשמע דחולקים על הרמב"ם. זה אינו דאדרבה בודאי לשונם של התוס' דב"מ משמע להדי' כהרמב"ם שכתבו דבא"א החמירו דבמשל"ס לא תנשא ולא כתבו דבאיסור נשים החמירו ומשמע דס"ל לגמרי כהרמב"ם דרק באיסור כרת דא"א לחודא החמירו. וסוגיא דהגמ' בע"כ הכי מתפרשין דרבה לא הי' עיקר ראיתו מחליצה לגט דהרי בתחילה כשפשט לר"ה לא הביא לי' הך בבא דשטרי חליצה כלל ואמר לו רק בבא דכל מעשה ב"ד לחודא רק ה"פ דרבה פשט לי' מהא דתנן כל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר הרי' דלא חיישינן לשני יוסף בן שמעון וס"ל לרבה דהך משנה סתמא קתני וכללה כל השטרות וקאי גם על גט דאם הוא מקוים דליכא למיחש דלמא נפל מהבעל קודם שנתנו להאשה ה"ז יחזיר ולא חייש לשני יוסף בן שמעון דלמא מאשה אחרת נפל ורב עמרם הקשה ליה היכי פשט מר איסורא מממונא דס"ל דהך משנה לא קאי רק על שטרי ממון לחודא דהא מתני' בב"מ בסדר נזיקין ולא קאי על גט אשה כלל ואין ללמוד א"א מממון כמש"כ התוס' וזהו שהשיב לו רבה שטרי חליצה ומיאונין תנן דהרי זה לשון המשנה שטרי חליצה ומיאונין וכל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר הרי דהמשנה איירי גם בשטרי נשים וא"כ הא דמסיים וכל מעשה ב"ד קאי, גם על גט אשה דאם הוא מקוים ה"ז יחזיר אבל מחליצה לא דייק רבה כלל. ושוב י"ל דגם התוס' ס"ל כהרמב"ם דבאיסור יבמה לשוק לא החמירו יותר מבכל האיסורים שבתורה. אבל מדברי התוס' דיבמות הנ"ל הא מוכח דחולקים על הרמב"ם בזה כמו שנתבאר. ונהדר לדידן דמדברי התוס' דמדמים הך דנפלים למשאל"ס מוכח לכאורה דס"ל כמקצת הגאונים שהביא הב"י דבשחטו תוך ח' מותר ולא חיישינן לנפלים רק באיסור אישות ולא בשארי איסורין:
[ט]
אמנם מלבד דעיקר הדבר דחוק לומר דהתוס' חולקים על רוב הפוסקים עוד זאת קשה טובא דא"כ צ"ע דברי הרא"ש דגם הוא כתב במסכת יבמות שם דמש"ה חיישינן לנפלים דהוא מיעוט מצוי וכמו דחיישינן במשאל"ס ובגוסס דאין משיאין את אשתו וכן כתב הרא"ש בפרק ב' דקידושין אות כ' וכ"כ המרדכי בפרק א' דחולין הרי דגם הם מדמים חשש דנפל לחששא דמשאל"ס והרי במסכת שבת (דף קל"ז) מבואר להדיא ברא"ש דס"ל דבנשחט תוך שמונה אסור באכילה הרי דס"ל דחשש דנפל חיישינן גם באיסור נבלה ובמשאל"ס הרי לא חיישינן בשארי איסורים ונמצא דברי הרא"ש סותרים זה את זה גם עוד סתירה גדולה מצאנו בדברי הרא"ש דמדמה חשש דמשאל"ס לחשש דנפלים וחיישינן ליה בכל האיסורים שבתורה ובמסכת בכורות (דף כ') כתבו התוס' בשם ר"ת דקיי"ל דחלב אינו פוטר בבכורה דאע"ג דלהלכה קיי"ל כר"מ ולא חיישינן למיעוטא מ"מ היכא דאיכא חזקה המסייע למיעוט קיי"ל דחוששין למיעוטא להחמיר והא דבמשאל"ס אם ניסת לא תצא התם הניצולים הם מיעוטא דמיעוטא וכן כתב הרא"ש בבכורות שם וכ"כ הרא'"ש בחולין פ"א. והנה הא דכאן קרי למשאל"ס מיעוטא דמיעוטא וביבמות כתב דהוא מיעוט המצוי כבר ישבנו בטוב טעם למעלה דיש מקום לומר דאין בזה סתירה רק הא קשה טובא דהרי מדברי התוס' דבכורות והרא"ש למדנו דאע"ג דהא דקי"ל דבחזקה המסייע למיעוט דחיישינן הרי אינו רק מדרבנן דמן התורה רובא וחזקה רובא עדיף לרבנן דפליגא אר"מ מ"מ באשת איש גם אם ניסת תצא דס"ל דאין מקום לומר דניקל בדיעבד דלא תצא אם ניסת משום עיגונא רק באותו אופן דבכה"ג בשארי איסורים לא היינו חוששין לו כלל ורק דבאיסור א"א החמירו משום חומר ערוה בזה שייך לומר דאם ניסת לא החמירו ולא תצא אבל בדבר דכוותי' גם בשארי איסורין חיישינן ליה גם בעיגונא אסור גם אם ניסת ומש"ה הוקשה להם לר"ת דפוסק דחלב אינו פוטר דאמאי במשאל"ס לא תצא והוצרכו לומר דשם הוא מיעוטא דמיעוטא [ועיי' במרדכי ביבמות פרק האשה שהלך בעלה למה"י הובא שם דברי ר"ת דבחזקה מסייע למיעוט חיישינן וכתב וז"ל והא דבמשאל"ס לא תצא משום עיגונא אקילו בה רבנן ועוד תי' דמשאל"ס הוא מיעוטא דמיעוטא] והרי זה סותר לדבריו ביבמות דס"ל דמשאל"ס דומה לנפלים והביא ראי' מזה לזה והרי בנפלים חיישינן לדעת הרא"ש גם לגבי איסור נבלה והרי אפ"ה קיי"ל במשאל"ס אם ניסת דלא תצא ומוכרח דבדיעבד אם ניסת הקילו בעיגונא יותר מבכל האיסורים דכיון דאינו אסור רק מדרבנן מש"ה לא תצא וכתי' הראשון של המרדכי דיבמות הנ"ל וא"כ הרי דברי הרא"ש סותרים זה אף זה וצ"ע:
[י]
וע"כ נראה יותר לומר דזה לא עלה כלל על דעת התוס' והרא"ש להשוות שארי איסורים לאיסור א"א והא דכ' דחששו למיעוט נפלים כמו דחששו במשאל"ס אין כוונתם מהא דאסורה להנשא במשאל"ס דזהו ודאי דלכתחילה החמירו בא"א ואפי' למיעוטא דמיעוטא ותדע דהא ביבמות (דף מ') מסיק דגם בצורבא מרבנן ומשאל"ס אשתו אסורה ואע"ג דאיכא תרי רובא רוב הנטבעים אינם ניצולים ורובא דצורבא מרבנן אי סליק קלא אית ליה ובשארי איסורים לא חיישינן כלל למיעוטא דמיעוטא ואפי' לר"מ ואפילו לכתחילה רק התוס' והרא"ש אזלי כאן בשיטתו של הריב"ש שכתב בסי' שע"ט וז"ל ובכל הני דקתני במתני' אין מעידין אין כאן עדות כלל ואם ניסת תצא דומי' דאין מעידין עד שתצא נפשו דאם ניסת תצא דהרי אין עדות שמת כו' והנהו תלת דר"א בן פרטא נמי אם ניסת תצא כו' ואע"ג דחד מנייהו הוא ספינה שאבדה בים אין זה טבע במשאל"ס דטבע במשאל"ס מעיד שטבע בים ושהה עליו שיעור שתצא נפשו ואז הצלתו ע"י מחילה של דגים או שיצא במקום רחוק הוא מיעוטא דמיעוטא ומש"ה אם ניסת לא תצא. הרי דשני אופנים משאל"ס איכא דבשהה עליו כדי שת"נ לא תצא ובלא שהה תצא ולענין זה הוא דס"ל להתוס' והרא"ש ביבמות דלענין דיעבד שוה איסור א"א לשארי איסורין דלא ס"ל דמה דשרי בשארי איסורין יחמירו בו בא"א גם בדיעבד אם ניסת וזהו שכ' התוס' ביבמות דחיישינן למיעוט מצוי כמו במשאל"ס דאשתו אסורה וגוסס שאין מעידין עליו להשיא את אשתו פי' דאסרינן בכה"ג גם בדיעבד וס"ל להתוס' דגוסס ג"כ אם ניסת תצא דהרי הא דגוסס נכלל בהא דתנן אין מעידין עליו עד שתצא נפשו ומפרש בגמרא דממעט גוסס. והרי מבואר בדברי הריב"ש דתצא. וראי' ברורה לזה דהרי הרא"ש כתב ג"כ דחיישינן למיעוט נפלים כמו דחיישינן במשאל"ס וגוסס והרי בבכורות אחר שהביא הרא"ש דברי ר"ת דבחזקה המסייע למיעוט חיישינן מדרבנן כתב במשאל"ס שאם ניסת לא מפקינן לה ולא אמרי' סמוך מיעוטא דנמלטים לחזקת איסור משום דמיעוטא דנמלטים לא שכיח אלא משום חומרא דא"א מחמרינן לכתחילה ובגוסס נמי לא אזלינן בתר רובא להשיא את אשתו משום דסמכינן מיעוטא דחיים לחזקת א"א. וביאור דבריו בודאי דהא דכתב ובגוסס נמי לא קאי על מש"כ לענין משאל"ס רק קאי על עיקר דינו של ר"ת דמשום דאיכא מיעוט בהדי חזקה מחמרינן ביה וס"ל דהוא מיעוט טוב ולא מיעוטא דמיעוטא וכן הבין המהרש"א בבכורות שם כוונת דברי הרא"ש יעו"ש וא"כ הא מוכרח דס"ל להרא"ש בגוסס דתצא וכהריב"ש. והרי ביבמות הביא מזה ראי' למיעוט דנפלים הרי מוכרח להדיא דרק הני דתצא הוא דמדמה הרא"ש להך מיעוטא דנפלים ונמצא דאין שום סתירה כלל בדברי התוס' והרא"ש וגם התוס' דיבמות מצי ס"ל כדעת הפוסקים דבשחט תוך ז' אסורה באכילה דהא דמוכח דבמשאל"ס לא חיישינן באיסורא דרבנן הרי שם איירי ע"כ בשהה עליו שיעור שת"נ מדלא הוציאה ר"נ ומש"ה שפיר נשבע ר"נ אבל בהני גווני דאם ניסת תצא ס"ל להתוס' והרא"ש דה"ה דחיישינן כן בכל האיסורים והא דסיימו התוס' אע"ג דשמא התם משום ערוה החמירו כוונתם דדלמא משום חומר א"א החמירו גם אם ניסת יותר מבכל האיסורים ואע"ג דהרי ע"כ מוכרח דהחמירו בזה יותר מביבמה דהרי גבי א"א אם לא שהו עליו תצא ובספק נפל אם ניסת הרי לא תצא וכדאיתא במסכת שבת (דף קל"ז) דרק באשת ישראל חולצת אבל באשת כהן דאם תחלוץ תיאסר עליו א"צ חליצה גם זה ניחא דזה ודאי מודים התוס' והרא"ש דבדיעבד כדי שלא נוציא אשה מבעלה הקילו בה יותר מבשארי איסורין ומש"ה בספק באשת כהן לא תצא ואם שחט בהמה תוך ז' הרי גם בדיעבד אסורה דכיון דאינו רק איסור דרבנן לא החמירו עליו להוציאה אם לא במקום חומר ערוה דא"א העמידו על דינו ולא הקילו בו גם בדיעבד רק זהו דס"ל להתוס' והרא"ש דאם לא היינו אוסרין אותו כלל בשארי איסורין גם בא"א לא היו מחמירין להוציאה אם ניסת וזה נראה ברור בדעת התוס' והרא"ש:
וא"כ יצא לנו מזה לענין איסור יבמה לשוק דבלא שהו עליו גם בה אסורה להנשא אבל אם שהו עליו דבא"א לא תצא י"ל דגם הם מודים לדעת הרמב"ם דלא החמירו בו לכתחילה רק באיסור כרת לחודא ולא באיסור לאו וכמו שנתבאר גם עוד יצא מזה שכתבנו דהתוס' קאי על לא שהו עליו כדי שתצא נפשו דבמשאל"ס אפי' אם לא שהו עליו דקיי"ל דגם אם ניסת תצא מ"מ אין בו רק איסורא מדרבנן וכמו מיעוט דנפלים וזהו דלא כמו שמצינו בדברי הרבה מגדולי האחרונים שתפסו בפשיטות דבלא שהו עליו עדיין היא אסורה מדאורייתא ויבואר לקמן אי"ה: