בית הלוי חלק ב· רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבריסק
תשובות · סימן ב
יבאר דברי הרא"ש בדינא דאינן מוחזקין אי חיישינן לעילוף או לא
[א]
האלפס כתב וז"ל והיכא דראה אחד ששחט ואזל ליה לעלמא ולא ידעינן אי גמיר אי לא גמיר אותה שחיטה מותרת דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין דתניא לקמן (דף י"ב) הרי שמצא תרנגולת בשוק או שאמר לשלוחו צא ושחוט והלך ומצא שחוט חזקתו שחוט אלמא אמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין. ואיכא מאן דס"ל כל"ק דרבינא דלא אמרינן רוב מומחין ואנן לא ס"ל הכי כו' וכתב ע"ז הרא"ש בסי' ו' דמדהוצרך הרב אלפס להביא ראי' דלית הילכתא כרבינא דמצריך מומחין אע"ג דבדף ג' אמרינן דכולהו אמוראי לא אמרי כרבינא דס"ל רוב מומחין הם וטעמו משום דרבינא בתראה הוא א"כ בלישנא בתרא דרבינא דחייש לאינן מוחזקין אע"ג דאמרינן בגמ' דכולהו אמוראי ס"ל דלעלופי לא חיישינן מ"מ אין זה הוכחה דאין הלכה כרבינא. ולבסוף מסיק הרא"ש דמתוך
**(הגהה ר"ה אמר בכל אלו תנן ר"נ אמר באחד מכל אלו תנן ומפרשינן שם טעמ' דר"נ דס"ל קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל ומדחזינן דעזרא קידשו בלא מלך ומוכיח מזה ר"נ דהך קרא דוכן תעשו לדורות לא קאי רק על אחד מכל אלו הדברים ור"ה ס"ל קדושה ראשונה קידשה לע"ל ועזרא זכר בעלמא קעבד פי' דלא הוסיף כלל על בנין וא"כ אין לנו הכרח להוציא לקרא דוכן תעשו לדורות ממשמעות דקאי על כל הדברים ומש"ה ס"ל בכל אלו תנן, הרי דאע"ג דעזרא לא הוסיף כלל מ"מ אי לאו דס"ל לר"ה לא קידשה לע"ל לא הי' יכול עזרא לקדשו אליבא דר"ה ונאמר דגם הך ברייתא ס"ל קידשה לע"ל ובפרט דהרי הכא הוא דברי ר' יוסי [ועי' בגליון הש"ס שנדפס בשם המהרש"ל דצ"ל ר' אליעזר בר' יוסי במקום ר"י] ור' יוסי הא ס"ל במסכת זבחים דף ס' לפי גירסת התוס' דשם דקדושת מחיצות קידשה לע"ל ולדידי' קאי הך וכן תעשו על כל הדברים הנאמרים בפרשה וא"כ מלך מעכב בו וא"כ הא אי אפשר כלל להקדים בית הבחירה למלך ולא נסתפק רק דלמא קודם לזרעו של עמלק:)** לשון האלפס משמע דדין אחד למומחין ומוחזקין היכא דאיתא קמן צריך לבודקו וגם לשאול אם נתעלף והיכא דליתא קמן שחיטתו כשירה מההיא דמצא תרנגולת. ודברי הרא"ש הן מופלאים סתומים וחתומים מה ראה לחלק בין חששא דמומחין לחששא דמוחזקין והרי מאותה ראי' עצמה שהביא האלפס דלא חיישינן לאינן מומחין מהך ברייתא דמצא תרנגולת מיני' גופא מוכח ג"כ דלא חיישינן לאינן מוחזקין וכמו דמסיק הרא"ש בעצמו לבסוף. וגם למה הוצרך הרא"ש בסוף לומר דמדברי האלפס משמע דדין אחד למומחין ולמוחזקין מההיא דמצא תרנגולת כוונת דבריו דמדסתם האלפס ולא כתב בהדי' לחלק בהו דלאינו מוחזק חיישינן משמע דס"ל דלא חיישינן ולמה הוצרך למשמעות בזה דהרי כל זה מוכרח מההיא דמצא תרנגולת. וכבר נתקשה בדברי הרא"ש הללו המעדני יום טוב ומה שכתב בישובו הוא דוחק גדול עד שכמעט לפי דבריו שם נשארו דברי הרא"ש מיותרים בלא ביאור. וכבר ראיתי בתורת יקותיאל שכתב דדברי הרא"ש הללו הם סתומים אם לא שיש בהם איזה טעות הדפוס:
[ב]
ובאמת דברי הרא"ש נכונים וברורים. דהנה (בדף ל"ב) דאיבעיא לן שהה במיעוט סימנים מהו וכתבו התוס' (בדף למ"ד ע"ב) בד"ה החליד דמיבעיא לי' על שהייה במיעוט קמא אי פסלה או לא והסביר הרא"ש סברתו דמיבעיא לי' דלמא לא פסלה שהיי' רק במידי דנתנבלה בי' דהיינו בין סימן לסימן דהוא נבילה וכדאיתא בדף ל"ב אבל לא במיעוט קמא דושט דהוא רק טריפה דס"ל לר"ת דנקובת הושט הוא רק טריפה ולא נבילה ובודאי נראה דדעת הרא"ש הוא ג"כ כן דאע"ג דלבסוף לא הסכים שם הרא"ש לפירושו של ר"ת זהו רק מטעם אחר אבל בהא דס"ל דנקובת הושט הוא טריפה משמע דס"ל כן דהא לא חלק עליו בזה. ועיי' באחרונים שהביאו עוד פוסקים דס"ל דהוא טריפה, ולדעתם האי דינא דשהיי' דפסלה השחיטה לא דמי' עוף לבהמה דבבהמה משכחת לה שהיי' דפסלה השחיטה לגמרי והבהמה אינה שחוטה כלל והיא נבילה וכגון בשהה בין סימן לסימן אבל בעוף לעולם לא משכחת שיהי' נבילה ע"י שהיי'. דאחר ששחט רוב סימן אחד הא איגמרא לה השחיטה ושוב לא פסלה בה שהיי' כלל מדאורייתא וקודם ששחט הרוב הרי אינו רק נקובת הושט דהוא רק טריפה וא"כ מיושב היטב דברי הרא"ש דהרי חזינן דהני אמוראי ס"ל דלא חיישינן לעילוף כלל ואפילו היכא דאיכא חזקת אינה זבוחה המסייע למיעוט דמתעלפין וכגון בבהמה ומוכרח דס"ל דמתעלפים הוא מיעוטא דמיעוטא דלא חיישינן כלל ואפילו במקום חזקה ורבינא חולק עליהם וקאמר דחיישינן לעילוף והרי י"ל או דס"ל לרבינא דמתעלפים הוא ספק השקול וחיישינן לי' גם בלא חזקת איסור ועוד י"ל דגם רבינא מודה דרובם אינם מתעלפים רק דס"ל דאינו מיעוטא דמיעוטא אלא מיעוטא ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקת איסור דאינה זבוחה וחיישינן לעילוף. ומש"ה שפיר כתב הרא"ש דמהא דמצא תרנגולת שחוטה בשוק דכשירה אין לנו ראי' רק דלא חיישינן לאינו מומחה דבאינו מומחה הא החשש שמא יעבור על הלכות שחיטה וידרוס ויחליד דגם בעוף הויא נבילה כמו בבהמה אבל אין מזה ראי' דלא חיישינן לעילוף דבעילוף הא ליכא רק חששא דפסול שהיי' [וכמו שכתב רש"י בדף ג' בד"ה ואע"פ שאינן מוחזקין] ובעוף הא אינו רק טריפה וליכא חזקת איסור שפיר קאמרה הברייתא דכשרה משום דרובם אינם מתעלפין ואכתי אין מכאן ראי' לבהמה דאיכא חזקת איסור דאינה זבוחה דיש לומר דחיישינן למיעוט דמתעלפין מטעם סמוך מיעוטא לחזקה דהרי דעת הרא"ש כהפוסקים דבחזקה המסייע למיעוט אסור גם בדיעבד (ועיי' בחולין דף י"ב שהקשה הרא"ש אמאי סמכינן בדיעבד על רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם נימא סמוך מיעוטא לחזקה ופי' דמיעוט דאינו מומחין הוא מיעוטא דמיעוטא ולא חיישינן לי' כלל) וא"כ הא י"ל דמיעוט דמתעלפין הוא מיעוט טוב ובהדי חזקה אסור גם בדיעבד ובעוף דליכא חזקה כשר בדיעבד. וגם בלא"ה ניחא דברי הרא"ש דאפי' אם נאמר דנקובת הושט הוא נבילה וא"כ בהמה ועוף, שווין הם בפסול שהיי' מ"מ אין שום ראי' מהך ברייתא דמצא תרנגולת דלא חיישינן לעילוף דהרי בפשיטות י"ל דהברייתא איירי בנמצא רק הקנה שחוט ולא נגע בושט כלל דבכה"ג הרי אין מקום להסתפק לעילוף דהרי חצי קנה פגום כשר גם י"ל דאפילו בנמצא שני הסימנים שחוטים ג"כ ס"ל להרא"ש דאין להביא ראי' דלא חיישינן לעילוף בבהמה מהא דחזינן דלא חיישינן לעילוף בעוף דהרי בעוף לא משכחת שהיי' רק בשחיטת הושט אבל בקנה לא משכחת לה שהיי' כלל דחצי קנה פגום כשר ואחר ששחט רוב קנה הלא נגמרה לה השחיטה ומשו"ה אפילו בנמצאו שני הסימנין שחוטין לא חיישינן לעילוף דהרי כתב רש"י (בדף ל"ב) בד"ה אבל בבני מעיים דלעולם דרך הקנה להיות נשחט תחילה קודם לושט ומשו"ה לא חשש הברייתא לדלמא שחט הושט קודם ונתעלף קודם ששחט רוב הושט דהרי איכא תרי רובי רוב שוחטין אינם מתעלפין ורובם שוחטים הקנה קודם הושט אבל בבהמה דאיכא חשש שהיי' בין סימן לסימן שפיר י"ל דגם הך ברייתא מודה דחיישינן שמא נתעלף אחר שחט סימן הראשון קודם ששחט השני ועכ"פ דברי הרא"ש ברור מללו דמהך ראי' שהביא האלפס דלא קיי"ל כרבינא בל"ק הרי לנו ראי' דלא קיי"ל כרבינא בלישנא בתרא דחייש לאינו מוחזקין וע"ז מסיק הרא"ש דמדברי האלפס שסתם הדברים משמע דס"ל דגם למוחזקים לא חיישינן מההיא דמצא תרנגולת שחוטה בשוק. והוא טעות הדפוס וצ"ל מההיא דאבדו לו גדיו וכונתו להברייתא השני' שהביא הגמ' שם (בדף י"ב) דאיתא שם לימא רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן תנאי דתניא הרי שאבדו לו גדיו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטין ר' יהודה אוסר ר' חנינא בנו של ריה"ג מתיר ודחי הגמ' דכ"ע רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ור"י דאוסר איירי במצאן באשפה שבבית כו' ועיין (בדף ג') בתוס' ד"ה ואם שחט דרבינא ע"כ מפרש להך ברייתא דפליגא בהך דרוב מצוין אצל שחיטה אם הם מומחין או לא ומש"ה אע"ג דהך ברייתא איירי גם בבהמה מ"מ לא פסיקא לי' להרא"ש להוכיח מינה דלא חיישינן גם בבהמה לאינו מוחזקין כיון דגם לרבינא אתי שפיר דיאמר דהני תנאי פליגי בהא. וזהו דמסיק הרא"ש דמדברי האלפס משמע דגם במוחזקין פוסק דלא כרבינא מחמת ההיא ברייתא דאבדו לו גדיו דחזינן דר' חנינא בנו של ריה"ג מכשיר להדיא גם בבהמה הרי דר' חנינא ס"ל דלא חיישינן לעילוף כלל והרי גם מדברי ר' יהודה דאוסר הרי אין הכרח דחולק עליו בזה דהרי י"ל דפלוגתתם הוא באשפה שבבית וכמו דמוקי לה הגמרא ומשו"ה פוסק האלפס כן. והוא ביאור נכון וברור בדברי הרא"ש ובוא וראה כמה גבהו דרכי רבינו הגר"א זצ"ל זיע"א ביו"ד סימן א' דפסקינן בשו"ע לקולא דלא חיישינן לאינו מומחין ולא לעילוף וכתב שם בביאורי הגר"א ס"ק ב' וז"ל דאין הלכה כרבינא אע"ג דבתראה הוא משום דמסקנא דגמרא שם (דף י"ב) דרוב מצוין כו' הרי"ף והוא ראייתו של הרי"ף מהך דמצא תרנגולת וגם כלישנא בתרא אין הלכה מאותה סוגיא שם הרי שאבדו כו' אלמא דלא חיישינן לשניהם, הרא"ש עכ"ד. הרי דכתב בהעתיקו דברי הרא"ש להך ברייתא דאבדו לו גדיו דנתכווין לכל מה שאמרנו רק דבריו באו בקוצר כדרכו בקודש והדברים נכונים וברורים:
[ג]
ואי דא"כ קשה הא (דבדף י"ב) קאמר רב ראה אחד ששחט אם ראוהו מתחילה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו ופריך אי דידע דגמיר למה לי ראוהו ואי דידע דלא גמיר פשיטא ואי דלא ידע אי גמיר אי לא גמיר לימא רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן מי לא תניא הרי שמצא תרנגולת שחוטה בשוק כו' חזקתו שחוט. ולפי מה שכתב הרא"ש דמהך ברייתא ליכא ראי' דלא חיישינן לעילוף א"כ מאי פריך לרב נימא דהא דמצריך רב ראוהו הוא משום דחייש לעילוף ולא משום דחייש לאינו מומחין וס"ל כלישנא בתרא דרבינא. גם זה ניחא בפשיטות דס"ל להגמרא דמדקאמר רב אם ראוהו מתחילה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור משמע לי' להגמ' דרב מצריך שיהי' רואה עצם המעשה שעושה אותו השוחט ובע"כ טעמו דחייש לשמא אינו מומחה הוא ושמא דרס או החליד וכדומה מהדברים הפוסלים השחיטה דחושש שמא אינו יודע ה' שחיטה דמשום חשש שהיי' לחודא הרי א"צ לראות עצם המעשה כלל ורק כשיראה אותו בתחיל' נכנס לשחו' ובסו' כשסילק ידיו וגמר שחיטתו ובין הכל לא הי' בו שיעור שני שחיטות דהוא שיעורו של השחיטה ושהיי' דידי' רק הי' פחות קצת מזה צריך להיות כשרה אע"ג דלא ראה כלל מעשיו באיזה אופן שחט ומוכרח דרב חייש לאינו מומחה ומש"ה מצריך ראוהו מתחילה ועד סוף דגם באמצע ראה אותו וגם עצם מעשיו ראה ומשו"ה פריך הגמ' שפיר מהא דמצא תרנגולת דכשרה. גם י"ל דס"ל להגמ' לדוחק לומר דרב לא קאי רק על בהמה דהרי סתמא נקט ומשמע דגם בעוף אם לא ראוהו מתחילה ועד סוף אסורה ומשו"ה פריך הגמ' שפיר דאע"ג דמשני הגמ' לעולם דידעינן דלא גמר וכגון דשחט קמן חד סימן שפיר מהו דתימא מדהאי שפיר האי נמי שפיר קמ"ל האי אתרמי לי' אידך שמא שהה שמא דרס'. והרי האי תירוצא לא שייך רק בבהמה ולא בעוף דנכשר בסימן אחד דלא מיבעיא לדעת התוס' והרא"ש (בדף ל') דאחר הכשר שחיטה שוב לא פסלה בי' שהיי' אלא אפילו לדעת רש"י דמפרש שם להך אבעיא דשהה במיעוט סימנין דקאי על מיעוט בתרא דגם אחר הכשר שחיטה יש סברא דיפסול בו שהיי' וחלדה מ"מ הרי הוא שם בעיא דלא אפשיטא ובודאי דאין מקום לומר ולפרש כאן בדברי רב דגם בעוף פסלה שהיי' ודרסה בסימן שני דא"כ הוה לי' להגמ' ליפשוט האיבעיא מכאן ועוד דע"כ לא מיבעיא לן שם אלא בודאי שהה אבל לא דניחוש לשמא שהה במיעוט בתרא דהא אפילו אם נאמר דפסלה בו שהיי' הרי אינו רק איסורא מדרבנן. ובודאי דתירוצו של הגמ' קאי רק על בהמה, גם זה ניחא דהרי הא דאמר רב אם ראוהו מתחילה ועד סוף פירושו עד סופו של שיעור הכשר שחיטה אבל מה ששוחט יותר מהכשר שחיטה בזה לא איירי בו רב כלל אם צריך לראותו או לא א"כ דינו של רב אמת גם בעוף דצריך לראותו עד שישחוט רוב סי' אחד. ורק הרבותא שלו הוא משום בהמה דלא מהני מה דראינו ששחט סימן אחד שפיר. אבל לומר דרב לא קאמר דינו רק בבהמה ובעוף א"צ לראותו כלל זהו ודאי דוחק גדול דהרי סתמא נקט ובוודאי דגם בעוף אם לא ראה אוסר רב משו"ה פריך הגמרא שפיר: