אור ברסלב
בית הלוי חלק ב דרושים › דרוש יא

בית הלוי חלק ב· רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבריסק

דרושים · דרוש יא

דרוש י

ירמי' קפיטיל ב', גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה ותאמרי כי נקתי אך שב אפו ממני הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי מה תזלי מאד לשנות את דרכך גם ממצרים תבושי כאשר בושת מאשור, ויש להבין המשך של הפסוקים, והנה במסכת שבת (דף ל"ב) איתא פלוגתא דר' מאיר ור' יהודה באיזה עון חלילה בנים קטנים מתים חד אמר בעון מזוזה וחד אמר בעון ציצית וקאמר בגמר' בשלמא למ"ד בעון מזוזה דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך למען ירבו ימיכם וימי בניכם אלא למ"ד בעון ציצית מ"ט אמר רב כהנא ואיתימא שילי מרי דכתיב גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים, רב נחמן בר' יצחק אמר למ"ד בעון מזוזה נמי מהכא דכתיב לא במחתרת מצאתים שעשו פתחים כמחתרת, והנה בהא דאמר בעון ציצית יש מקום לפרשו על שני אופנים או דלובש בגד בת ארבע כנפות שחייב בציצית ואינו מטיל בו ציצית רק לובשו בלא ציצית דעובר על עשה דאורייתא גם יש לומר דקאי על מי שלובש בגד הפטור מציצית שאין בו ארבע כנפות דאע"ג דהוא פטור מן התורה מ"מ מגיע לו עונש על שאינו מכניס את עצמו לידי חיוב שיתחייב בציצית ויקיימם וכמו דאיתא במסכת מנחות (דף מ"א) במלאכי דאמר לרב קטינא סדינא בקייטי סרבלא בסיתוא ציצית מה תהא עלה וא"ל ענשיתו אעשה א"ל בעידן ריתחא ענשינן, הרי דגם על זה שאינו לובש בגד החייב בציצית מענשים, ובהך דבנים קטנים יש להסתפק על איזה אופן הוא, והנה התוס' בשבת שם כתבו על הא דאמר בעון ציצית וז"ל דוקא בימיהם שהיו כולם רגילים בציצית הי' נענש המבטלם כדא"ל מלאכי לרב קטינא אבל בזמן הזה לא, הרי להדי' דהתוס' מפרשים הך בעון ציצית כפי' השני שהיו לובשים בגד הפטור מציצית מדהביאו מהך דרב קטינא דאיירי רק בכה"ג, ועוד דבלובש בגד בת ד' כנפות ואינו מטיל בו ציצית הרי עובר על מ"ע דאורייתא ואין זה תלוי במנהג העולם כלל דמצות התורה אינם תלוים לפי רוח הזמן, ורק דקאי על הפטור מן הציצית ובזה חילקו שפיר באם כל העולם רגילים ללבוש בגד שחייב בציצית ומטילים בו ציצית והוא משנה מנהגו ולובש בגד הפטור לפטור עצמו מהמצוה הרי מראה להדי' שאינו חפץ בהמצוה ומש"ה נענש על זה אבל אם לא נהגו כלל ליכא עונש:

אמנם צריך להבין דהאיך מדייק לה מהך קרא דגם בכנפיך נמצאו דם נפשות דלמא הפסוק איירי בלובש בגד שחייב ואינו מטיל בו ציצית דאז עובר על איסורא דאורייתא אבל בלובש בגד שפטור מנ"ל דיענש בעונש זה, וצ"ל לפי' התוס' דמשמע לי' להגמר' מדאמר הכתוב גם בכנפיך נמצאו דמשמע דהחטא היו בהכנפים עצמם ואם הי' בגד שחייב בציצית רק לא הטילו בו ציצית א"כ לא הי' החטא בכנפיים עצמם רק במה שלא עשו בהם ציצית הוא החטא, ועיי' במסכת יבמות (דף ה') דאמרינן שם דהא דפטרו רבנן סדין של פשתן מציצית הוא שב ואל תעשה וכתבו שם התוס' דהא דלובש בגד בלא ציצית לא מקרי קום ועשה משום דבלבישת הבגד ליכא איסורא דהתורה לא אסרה ללבוש בגד בלא ציצית רק הצריכה למי שלובש בגד בת ד"כ להטיל בו ציצית הרי דבלבישת הבגד עצמו ליכא איסורא וקרא דגם בכנפיך משמעו דבהו עצמן הי' איסורא מש"ה דרש לי' הגמרא שעשו בגדיהם באותו אופן שיהיו פטורים וכיון דשינו מנהגם נענשו, ובזה מיושב ג"כ היטב הא דבתחילה אמר בגמ' בשלמא למ"ד בעון מזוזה דכתיב למען ירבו אלא למ"ד כו' דכתיב גם בכנפיך כו' ר"נ בר"י אמר למ"ד בעון מזוזה נמי מהכא דכתיב לא במחתרת מצאתים שעשו פתחים כמחתרת ולכאורה קשה דהרי למ"ד בעון מזוזה ניחא שפיר מקרא של תורה ומה הוסיף ר"נ לומר דגם איהו דרש לו מהך קרא בירמי', וגם מאי נ"מ בזה אם יליף מהך קרא או מהך קרא, ולפי הנ"ל ניחא שפיר דמקרא דלמען ירבו הא לא ידעינן עונש רק למי שמבטל מ"ע דמזוזה דהיינו שיש לו פתח שהוא חייב במזוזה ואינו עושה בו מזוזה אבל מי שעושה פתחו עגולה ובאופן שתהי' פטורה ממזוזה הרי על זה לא שמענו לי' עונש כלל, ורק למ"ד בעון ציצית ידעינן מהך קרא דירמי' דגם הפוטר עצמו מציצית נענש וזהו שבא ר"נ והוסיף למ"ד בעון מזוזה נמי מהכא לא במחתרת מצאתים שעשו פתחים כמחתרת פי' שהיו פתחיהם עגולים כמו שעושין במחתרת ועשו פתחיהם כן כדי לפטרם ממזוזה, וגם ע"ז נענשו ומפרש ר"נ להפסוק דהנביא מקנתרם לא במחתרת מצאתים פי' דבשלמא אם הי' דירתם במחתרת דבו המנהג בלא"ה לעשות הפתח העגולה הרי לא הי' מגיע להם עונש וכמש"כ התוס' גבי ציצית דבאם אינו משנה המנהג אין עליו עונש אבל הרי לא במחתרת מצאתים רק דירתם הי' בבית גמור שרגילים לעשות בו פתח כהוגן ורק הפתח עשו בו כמו במחתרת כדי לפוטרו ממזוזה ומש"ה נענשו, וא"כ הא הוסיף ר"נ בר"י בדרשה שלו טובא, היוצא מהנ"ל דפי' הפסוק דגם בכנפיך נמצאו כי לא במחתרת מצאתים היינו שלבשו בגד הפטור מציצית ועשו פתח שפטור ממזוזה ועל זה נענשו הבנים:

והנה לפי הסברא החיצונה היה נראה אי לא הני דרשות דבשלמא העובר על המצוה שבתורה יכעוס עליו הקב"ה שהפר בריתו אבל מי שהוא פטור מן המצוה והוא בשב ואל תעשה ואינו מכניס את עצמו לידי חיוב שיתחייב בהמצוה הרי לא חטא כלל בזה, דהא אינו מחויב להכניס עצמו בחיוב ואין הקב"ה כועס עליו כיון דאינו חוטא, ורק דאין לו זכות במה להפיק רצון מה' דבשלמא המקיים מצוה זכות המצוה מגין עליו להפיק רצון מה' אבל זה שאינו מקיים במה יפיק רצון מאתו יתברך ואינו בגדר שיהי' הקב"ה נקרא אוהבו אבל עכ"פ אינו בכעס עליו כיון דלא חטא, (ובזה יש מקום לפרש תשובת המלאך לרב קטינא דבעידן ריתחא ענשינן דכיון דבלא"ה הוא עידן ריתחא שפיר יענש דבשלמא המקיים מצוה מגין עליו להסיר הכעס ממנו אבל זה אין לו מה שיגן עליו), רק זה אינו וכמו שמחלקים התוס' דבשלמא אם היה המנהג כן היה מקום לומר כן אבל כיון דהמנהג ללבוש בגד שחייב בציצית וזה משנה המנהג וכדי להפטר מן המצוה הרי מראה בעצמו שאינו חפץ בהמצוה ובקיומה וא"כ הרי הוא בגדר חוטא ומואס במצות וזהו פי' הכתוב גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים שעשו בגד שפטור בציצית לא במחתרת מצאתים שעשו פתחים שפטורים ממזוזה, ותאמרי כי נקתי אך שב אפו ממנו, אמר הכתוב דאתה מחזיק עצמך שלא חטאת כלל ונקי' את כיון דשב אפו ממני שלא עברתי על מצותיו כלל ואין לו להיות בכעס עלי שוב נקי' אני, וע"ז באה התשובה הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי מה תזלי מאד לשנות את דרכך דהרי אתה משנה מנהגך כדי להיות פטור ונמצא מגיע לך עונש גם על זה, וכמש"כ התוס' ועל כן גם ממצרים תבושי כאשר בושת מאשור:

גם נוכל לפרש מליצת הכתוב ותאמרי כי נקתי אך שב אפו ממני דהנה בהושע י"ד ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפו ממנו ולהבין המשך הפסוק נאמר דבמסכת יומא אית' ר"ח רמי כתיב שובו בנים שובבים וכתיב ארפא משובתם ל"ק כאן מאהבה כאן מיראה הרי דפסוק זה איירי ביראה, והנה לפי הסברא נראה דהשב מיראה הגם דבאה הבטחה בפסוקים ומפורש בגמ' דמהני מ"מ הרי ודאי דחילוק גדול יש בינו ובין מי ששב מאהבה דהשב מאהבה מובן מסברא דהקב"ה אוהבו וכאמה"כ משלי אני אוהבי אהב אבל השב מיראה לכאורה נהי דמהני דשוב אינו מענישו על החטאים שעשה ומסלק האף ממנו ע"י תשובה זו מ"מ הא אין לו זכות שיהי' הקב"ה אוהבו כיון דהוא אינו עובד מאהבה, אמנם זה אינו דהקב"ה אוהב את ישראל גם אם אינו מגיע להם לפי מעשיהם יען כי הם זרע אברהם אוהבו ורק אם הם חוטאים כועס עליהם וכיון ששבו אפי' מיראה ונסתלק הכעס אז שוב ממילא אוהבם הגם שאינו מגיע להם עפ"י מעשיהם ואהבה זו היא בגדר נדבה ומתנת חנם, וזהו שאה"כ ארפא משובתם דאיירי בשב מיראה אוהבם נדבה כי שב אפו ממנו כיון דאינו בכעס עליהם שוב אהי' אוהב אותם בנדבה וזה שאה"כ ותאמרי כי נקיתי אך שב אפו ממנו דכיון שאינו בכעס עלי ממילא יאהבני ג"כ:

תוכן העניינים

בית הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה