אור ברסלב
בית הלוי חלק ב דרושים › דרוש ה

בית הלוי חלק ב· רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבריסק

דרושים · דרוש ה

דרוש ד

שלח חושך ויחשיך ולא מרו את דברו תהלים קפיטיל ק"ה, ובמדרש רבה פרשת בא איתא הדא הוא דכתיב שלח חושך ויחשיך רבותינו אמרו שלא קיבלו במרות דברו של הקב"ה עליהם, פי' דמפרש הך ולא מרו דאמר הכתוב דקאי על המצרים שלא קיבלו במרות דברו של הקב"ה ופי' המשך הכתוב שלח חושך ויחשיך ומ"מ ולא מרו את דברו לא קבלו המצרים דברו, אמנם יש להבין מהו כוונת המדרש שלא קיבלו במרות דברו, והענין דהנה אחר מכת חושך כתיב ויקרא פרעה אל משה ויאמר לכו עבדו את ה' רק צאנכם ובקרכם יוצג גם טפכם ילך עמכם, וכבר מבואר דבמכת חושך נכנע פרעה יותר מבכל המכות דבכל המכות לא נכנע רק בעת שליטת המכה או בעת ההתראה של מכה העתידה לבא עליו וכמו בארבה אבל אחר שסרה המכה ממנו הכביד לבו ולא אבה לשלחם כלל וחזר בו מהבטחתו אבל בחושך נכנע יותר עד שגם אחר שסרה ממנו המכה רצה לשלחם אותם וטפם, ורק הצאן והבקר מיאן מלשלחם, והנה באמת י"ל דבזה לא הי' חטאו של פרעה גדול כל כך דהרי בתחילת ביאתו של משה רבינו אליו אמר לו בשם ה' שלח עמי ויעבדוני ובמאמר זה אין במשמעו רק האנשים ולא הצאן והבקר ובפרט שלא ביקש ממנו רק דרך שלשת ימים נלך ונעבוד את ה' דמשמעות של זה המאמר דאח"כ ישובו שנית להיות במצרים וא"כ מה להם להוליך עמם כל צאנם ובקרם רק משה אמר לו סברא דצריך ליקח אותם ואמר לו כי ממנו נקח לעבוד את ה' ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה והבין פרעה שמשה אומר כן מרצונו וסברתו ולא ה' צוה לו שישלח דוקא גם הצאן וא"כ פרעה בסירובו לא סירב נגד ה' רק נגד נבואת משה וא"כ חטאו נקל מחטאיו הקודמים, אמנם באמת גם בשילוח האנשים שאמר לו משה בשליחותו של הקב"ה וגם הוא הסכים לזה עכ"ז הראה בו זדון לבו הרעה וגאותו כי גדלה והראה לדעת כי מה שרוצה לשלחם אינו כמוכרח לקבל על עצמו גזרת מלך לבלי יטה ממנו ימין ושמאל דאמר לכו עבדו את ה' כדברכם רק צאנכם ובקרכם יוצג גם טפכם ילך עמכם ולכאורה פסוק זה נאמר שלא כסדר דה"ל לומר לכו עבדו את ה' גם טפכם ילך עמכם רק צאנכם ובקרכם יוצג דהי' משמעות דבריו דהאנשים שאתה אמרת לי בשם ה' הנני שולחם אבל הצאן שאין אתה אומר לי בשם ה' רק מסברתך איני רוצה לשלחם, אבל הוא היפך הסדר והקדים הצאן והבקר לשילוח הטף ופירושו שהוא תנאי רק צאנכם ובקרכם יוצל גם טפכם ילך עמכם דפירושו דאם תניחו הצאן למשכון שתשובו לכאן שנית אז אניח לכם הטף ומשמעו דאם לא יניחו הצאן לא יניח לילך את הטף, וזהו שאמר שלח חושך ויחשיך ולא מרו את דברו דגם אחר חושך אע"פ שהסכים לדברו של הקב"ה עכ"ז לא קיבל דברו במרות כמקיים גזרת מלך רק תלה גם עתה השילוח בדעתו באיזו אופן שירצה ובאם לאו לא ירצה:

עוד איתא שם במדרש על זה הפסוק שלח חושך ויחשיך ולא מרו את דברו וז"ל דבר אחר אמר הקב"ה להמלאכים ראוים הם המצרים ללקות בחושך מיד הסכימו כולם ולא המרה א' מהם את דברו מהו שלח חושך ויחשיך למה הדבר דומה למלך שסרח עליו עבדו אמר לאחד לך והכהו חמשים מגלבין הלך והכהו מאה והוסיף לו חמשים משלו כך הקב"ה שלח חושך על המצרים והוסיף החושך משלו הה"ד שלח חושך ויחשיך, ולכאורה אינו מובן הן בהמשל והן בהנמשל א' מהיכי תיתי יוסיף האחד על גזרת המלך ויעשה יותר מציוויו מדעת עצמו, עוד קשה המשך הכתוב שלח חושך ויחשיך ולא מרו את דברו דאחרי דהוסיף החושך יותר מהציווי האיך אמר לא מרו דברו ואין לך מעביר על דעתו יותר ממנו, ועיי' במסכת כתובות דחקרה הגמרא באומר לשלוחו זבין לי ליתכא ואזל ומכר לו בית כור אי הוי מעביר על דעתו או כמוסיף על דבריו ואין זה שייך לכאן דהתם איבעי לן אי מקרי מעביר ובטל מכירתו גם על הלתך או נקרא רק מוסיף ומכירת הלתך מיהא קיים דבו לא עבר מדעתו אבל ההוספה ודאי דהוא מעביר על דעתו ואינו מכירה כלל, והאיך קאמר כאן ולא מרו את דברו, והנראה ביאור דברי המדרש ומקודם נבאר את המשל ויובן הנמשל, והענין דבכל מלוכה של בשר ודם יש להם חוקים ומשפטים והעובר על חוקי הממשלה מגיע לו עונש במכות ויסורין לכל חטא וחטא לפי גדלו וערכו והכל כתוב בספר החוקים מפורש על כל חטא כמה מהמכות והעונשים מגיעים לו, ולזה יש שרים ממונים הבקיאים ויודעים אותם החוקים על בורים והם המענישים לכל עובר ועובר שיתרחש במדינה לפי מעשיהם ואין צריכים לציווי של מלך על כל עובר בפרט יען כי הוא חוק כתוב בספר כמה מגיע לו על אותו חטא וזה השר כבר מצווה מתחילתו מפי המלך לשמור אלה החוקים ולקיימם, והנה נזדמן פעם אחד בא' שעבר על חוק המלך אשר לפי המשפט הקצוב עליו בספר יש להממונה להלקותו על זה חמשים מכות ואמר המלך לאותו הממונה לענוש החוטאים לך והכהו לזה חמשים מכות והשכיל הממונה בדעתו להבין כוונתו של המלך דלאותן החמשים המגיע לו לפי החוק הקצוב הרי לא הי' צריך ציווי המלך שנית והבין מזה דכוונתו דהני חמשים שאמר הם לבד החמשים המגיע לו לפי החוק הקצוב והלך והכהו מאה, א' מה שצוה לו המלך והוסיף לו על ציווי המלך חמשים משלו פי' לפי מה שמוטל עליו להכותו לפי התמנותו על פקודה זו, ונמצא דזה העבד לא עבר על דעתו של מלך רק הבין להשכיל בכוונת דעתו של המלך, וכמו כן הי' במצרים דהנה איתא במדרש מהיכן הביא עליהם חושך רבנן אמרי מחושך של גהינם ר' יהודה אומר במה הרשעים מתכסין בשאול בחושך חזקי' אומר הגיגית הזו במה מכסין אותה בכלי חרס מני' ובי' כשם שהיא של חרס כך מכסין אותה בכלי חרס כך הרשעים מה כתיב בהן והי' במחשך מעשיהם לפיכך הקב"ה מכסה עליהם את התהום שהוא חושך שנאמר וחושך על פני תהום דבגהינם ממונה החושך שידין את הרשעים כל אחד לפי חטאו והקב"ה העלה על המצרים את הגהינם שידונם בזה העולם בעודם בחיים, ועיי' במסכת ב"ב דף קל"ח דשכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי נוטלן בחובו פי' שנותנים לו הר' זוז ונפטר מן החוב אבל אם אמר תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי כראוי לו נוטלן ונוטל את חובו דכיון דאמר כראוי לו לטפויי אתי שיתנו לו המאתים זוז לבד ממה שמגיע לו החוב וכן כאן אמר להמלאכים ראוים הם המצרים ללקות בחושך דזהו כראוי לו ומש"ה הלקם החושך שני פעמים א' ממה שנצטווה עתה ב' ממה שמגיע להם על פי מעשיהם במשפטו של גהינם, וזהו שאה"כ שלח חושך ויחשיך שהוסיף משלו לפי המגיע להם לפי פקודתו שנתמנה לענוש הרשעים וזהו ולא מרו את דברו דבההוספה לא מרו את דברו רק אדרבה קיים דברי הקב"ה בכל הפרטים:

תוכן העניינים

בית הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה