בית הלוי חלק ב· רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבריסק
דרושים · דרוש ד
תהלים קפיטל ע"ז אזכרה אלהים ואהמי' אשיחה ותתעטף רוחי סלה אחזת שמורות עיני נפעמתי ולא אדבר חשבתי ימים מקדם שנות עולמים אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי הלעולמים יזנח ה' האפס לנצח חסדו גמר אומר לדור ודור השכח חנות אל אם קפץ באף רחמיו סלה, ויש להבין המשך הכתובים והתקשרם זה לזה, והנה בתחילה נפרש הפסוקים כפי פשטותם אמר דהע"ה על עצמו אזכרה אלהים ואהמי' דכשנזכר בעצמו והתבונן על גודל העונש ואורך הגלות ויסורין שישראל סובלין הגה מרוב צערו ואמר עוד אשיחה ותתעטף רוחי סלה דכשרוצה לדבר כדי שיפוג על ידי זה קצת מצערו וכמאה"כ דאגה בלב איש ישיחנה והנה נתעטף רוחו בקרבו ונשאר בלא רוח ואשתקל מלולו מרוב צערו כו' נפעמתי ולא אדבר חשבתי ימים מקדם שנות עולמים אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי, אמר דאח"כ כשחשב ימים שהיו לו מקדם שנות עולמים ונזכר הנגינות שלו בלילה נתחזק מעט והתחיל הרוח להיות נמצא בקרבו שהתחזק והתנחם הלעולמים יזנח ה' בתמי' האפס לנצח חסדו גמר אומר לדור ודור, ויש להבין במה נתנחם מצערו במה שחשב ימים מקדם ואיזיש של תנחומין אמר הכתוב, ובילקוט על פסוק זה איתא אזכרה נגינתי בלילה מזכרת אני שירה ששרתי לפניך בלילן של מלכות לילו של פרעה כו' לילו של גדעון כו' לילו של סנחרב כו' ולפי"ז מבואר המשך הכתוב דאמר כשנזכר הטובות שעשה הקב"ה לנו מקדם והגאולות שגאלנו עד עתה נתחזק בבטחונו דבודאי יגאלנו גם עתה, רק עדיין יש להבין לאיזה כוונה דקדק הפסוק ואמר אזכרה נגינתי בלילה דאמר שירה בלילה דמאי שייך זה להתנחומין אם הי' בלילה או ביום ולמה קראן כאן לילן של מלכיות:
הנה במגילת איכה אמר המקונן השביעני במרורים הרוני לענה ואיתא שם במדרש על פסוק זה מה שהשביעני במרורים בלילי פסח הרוני לענה בליל תשעה באב דליל תשעה באב חל לעולם באותו יום עצמו שחל בו ליל פסח וכבר נתבאר למעלה בדרוש השני האיך תלוים הני שני הלילות זה בזה וליל פסח גרם לתשעה באב, עכ"ז יש להבין למה רמזה לילה זו על חברתה ולמה יש להזכיר ליל תשעה באב בליל החירות והשמחה ועיין עוד בשו"ע או"ח סי' תע"ג שכתב הרמ"א דנוהגים בקצת מקומות לאכול בסעודה של ליל פסח ביצים זכר לאבילות של ליל ט"ב שנקבע בליל פסח וכבר הקשו רבים על זה דלמה להזכיר ליל ט"ב בליל יו"ט והרי אמרו די לצרה בשעתה ובפרט בלילה זו שעושין זכר לחירות מגלות ומשיעבוד מלכיות, רק הענין דכבר כתבנו בדרוש השני על הא דלא היו במצרים רק מאתים ועשר שנים ובברית בין הבתרים נא' שיהיו בגלות ת' שנה ונחלקו בזה המדרשים יש שאמרו שכבר נשלם הזמן מלידת יצחק ויש שאמרו דבאמת גאלם באמצע הזמן והזמן שחסר אז הניח הקב"ה שישלימו אותו ישראל כשיגיעו לסוף גלות האחרון ויציאת מצרים היה רק פקידה באמצע הזמן והכנה לגאולה העתידה כדי שיוכלו להגאל אח"כ כשישלימו הזמן, ולפי"ז נמצא דעיקר ההבטחה שהי' בברית בין הבתרים שיגאלם בסוף הזמן כמו שאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא נתקיימה עדיין ויתקיים לעתיד כשישלימו זה הזמן ויציאת מצרים הי' יסוד לגאולה האחרונה וע"כ עושין בליל פסח זכר לט"ב להורות שלא היה גאולה שלמה אז רק היה באמצע הזמן ומלילה זו של פסח צמחה ליל ט"ב כדי להשלים הזמן החסר אז והוא לנו לחזק לבנו בבטחון על גאולתינו לבל יתייאש האדם בראותו אורך הגלות האחרון וכובדו אחרי שעדיין עיקר ההבטחה עדיין קיימת לעתיד וגם יציאת מצרים היה עיקר הכנה ויסוד לגאולה העתידה וכמו שנתבאר:
והנה אנשי כנסת הגדולה תיקנו לומר ברכת גאולה אחר קריאת שמע של שחרית ושל ערבית ובשל שחרית תיקנו לומר בה אמת ויציב ובשל ערבית תיקנו לומר אמת ואמונה ובמסכת ברכות (דף י"ב) איתא כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות, ויש להבין לאיזה ענין נחלקים הני שני ברכות בנוסחתם כיון דשניהם מורים על ענין אחד שהם ברכה על הגאולה, רק הענין דהנה במדרש רבה פרשה בא איתא בעוה"ז עשה להם נסים בלילה על שם שהוא נס עובר אבל לעתיד לבא יעשה להם נסים ביום על שם שהוא נס קיים, והכוונה נראה דלילה רומז לגלות וכמו שאמר הכתוב בישעי' קפיטיל כ"א שומר מה מליל שומר מה מלילה והיום רומז להגאולה וכמאה"כ וכאור בוקר יזרח שמש ואם הגאולה היא בלילה רומז דעדיין הם עומדים באמצע הגלות שלא הגיע עדיין הזמן של הגאולה רק הקב"ה מאיר להם באמצע הלילה ויצטרכו להשלים זה הזמן החסר עתה אבל כשתהי' הגאולה ביום וכמו שיהי' לעתיד הוא סימן שכבר נשלם כל הלילה של הגלות וזמן השיעבוד כבר חלף והלך לו כולו ועיי' במדרש תהלים קפיטיל ל"ו עובדא הוי' בחד בר נש הי' מדליק את הנר בלילה וכבה אדלקה וכבה אמר עד אימתי אהי' מתייגע והולך ממתין אני עד שתזרח השמש כך ישראל כו' וזהו כמו שכתבנו, ובזה ביארנו הכתוב תהלים צ' שבענו בבקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו התפלל שיה' עתה הגאולה ביום ובבקר ולא בלילה וכמו שהי' עד עתה ואז נשמחה בכל ימינו שיהי' השמחה נמשך לעולם בלא הפסק ולא כמו שהי' עד עתה הגאולות בלילה, ולענין זה רומז לנו הכתוב ביעקב אבינו ויאבק איש עמו עד עלות השחר דזה האיש הי' שרו של עשו ונתאבק עמו עד עלות השחר להורות שילחם עמו תדיר ובעלות השחר יהי' ניצל ממנו לגמרי, וז"ל הזוה"ק פרשת וישלח ובגין כך ויאבק איש דאתי' בההוא אבק ורכיב עלי' בגין לקטרגא ליעקב עד עלות השחר דאיתעבור שולטנותי' ואיתחליף וכך הוא לזימנא דאתי' בגין דגלותא השתא כלילה דמיא דאיהו ליליא ושלטא ההוא אבק על ישראל ואינון שכיבין לעפרא עד דיסתלק נהורא ויתנהר יממא וכדין ישלעון ישראל ולהון יתיהב מלכותא הרי להדי' כמו שנתבאר דזה רומז לזמן הגאולה וביאת משיח, וזהו ג"כ שאמרה כנס"י שומר מה מליל שומר מה מלילה התפללו על הגלות שחוזר ומתחדש עליהם פעם שניה אחר שנגאלים מגלות הקודם ובאה התשובה אמר שומר אתא בוקר וגם לילה דיגיע זמן הבוקר ויהי' אור לצדיקים ולילה לרשעים, וזהו ג"כ כוונת הגמר' ביומא (דף כ"ט) למה נמשלה אסתר לשחר מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים והקשה שם המהרש"א למה המשיל הגמר' הנסים ללילה והרי בכל מקום ממשיל הצרות והשיעבוד ללילה והישועה ליום וה"ל להמשיל אסתר לערב דהוא סוף היום, רק הענין דבודאי אין אסתר סוף כל הנסים כמשמעו דהרי גם לע"ל יהיו ניסים לישראל וכמו שאמר הכתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ואדרבה יהיו נסים עוד גדולים יותר מהני שעברו עד דיציאת מצרים יהי' תפל לגבי שיעבוד מלכיות שיהי' עיקר וכדאיתא בברכות (דף י"ג), ורק דהניסים דלעתיד יהיו משונים ובאופן אחר מהני שעברו דהקודמים הי' עיקר הנסים והישועות בלילה ולע"ל יהי' העיקר ביום ומהניסים שהם בלילה תהי' אסתר סוף כל הנסים דנס שיהי' שוה לשל אסתר שיהי' כולל כלל אומה הישראלית וגם יהי' ניתן להכתב שוב לא יהי' עוד אחר נס אסתר והוא אחרונה שבניסים של לילה ומכאן ואילך יתחילו ניסים של יום ומש"ה ממשיל אסתר לסוף הלילה:
היוצא מכל זה דאם הנס הוא בלילה זהו הוראה שהוא נס עובר דעדיין לא נשלם השיעבוד וכבר נתבאר ג"כ דזהו גופה הוא חיזוק לאמונה ובטחון לגאולה העתידה דאחרי שעדיין בגאולות שעד עתה הי' באמצע א"כ עדין קיים הברית בין הבתרים וכולו קיים ועומד על לעתיד, ומש"ה בהני שני ברכות של גאולה שלאחר קריאת שמע תיקנו לומר בשל שחרית אמת ויציב דיציב פירושו קיים לעולם דהגאולה שהיא בבוקר וביום היא קיימת ואין אחרי' שיעבוד כלל אבל גאולה של לילה אינה קיימת אלא עוברת ומביא הלב לאמונה ובטחון דבודאי יהי' עוד גאולה ומש"ה תיקנו בה לומר אמת ואמונה שהוא גורם לאמונה על העתיד, ובזה מבואר היטב הפסוק שהתחלנו אמר אשיחה ותתעטף רוחי סלה דבתחילה כשהתבונן אורך ותוקפו של הגלות נתעטף רוחו בקרבו מרוב צערו ולא יכול לדבר ואמר אח"כ חשבתי ימים מקדם שנות עולמים אזכרה נגינתי בלילה נזכרת אני שירים ששרתי לפניך בלילה דאחרי שנזכרתי שכל הגאולות שהי' עד עתה הכל הי' בלילה ולא ביום וזה מוכיח דגאלם באמצע הזמן ולא נשלם אז עדיין זמן הגלות ועתה משלימים גם הגלות הראשון ויחפש רוחי שנתחזק בזה ונמצא אצלו הרוח ואמר הלעולמים יזנח ה' כלומר בתמי' הגמר אומר לדור ודור, חלילה דעי"ז נתחזקה לבו בגאולה העתידה וכמו שנתבאר:
ולהבין גם סיום המזמור הלז שאמר ואומר חלותי היא שנות ימין עליון אזכור מעללי יה כי אזכרה כו' וחשיב שם הנפלאות שעשה לנו במצרים וסיים דבריו בים דרכך ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו נחית כצאן צאנך ביד משה ואהרן, ויש להבין אמרו ביד משה ואהרן מהו הכוונה בזה, והנראה לומר דהכל הולך לכוונה אחת וגם זה שייך להתנחומין שלו וגם זה אמר להוכחה דעדיין לא נשלם השיעבוד בעת יציאתן ממצרים:
דהנה בפרשה שמות כתיב ויאמר משה מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ויאמר כי אהי' עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, וכתב שם רש"י דמשה רבינו שאל מי אנכי כי אלך אל פרעה מה אנכי חשוב לדבר עם המלכים, וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ואף אם אני חשוב מה זכו ישראל להעשות להם נס ואוציאם ממצרים והשיב לו הקב"ה כו' וששאלת מה זכות בידם עתידין הם לקבל התורה, ויש להבין מה שייך הני שני שאלות של משה רבינו זה לזה מה אנכי ומפני מה זכו ישראל לזה וגם יש להבין מה איכפת לי' למשה רבינו אם הקב"ה רוצה לגואלם בלא זכות רק ברחמיו המרובים, רק הענין דהנה ראינו שמשה רבינו סירב הרבה מלילך בשליחותו זאת וכמו דמבואר בפסוק הרבה טענות שסירב בזה ובודאי דיש להבין מפני מה לא רצה לילך בעסק טובתן של כלל ישראל והרי מסר נפשו עבור ישראל, רק הענין מובן היטב לפי מה דמבואר במדרש תהלים קפיטיל ל"ו על פסוק באורך נראה אור וז"ל עובדא הי' בחד בר נש הי' מדליק את הנר בלילה וכבתה אדליקה וכבתה אמר עד אימתי אהי' מתייגע והולך אלא ממתין אני עד שתזרח השמש כך ישראל נשתעבדו במצרים עמדו משה ואהרן וגאלום חזרו ונשתעבדו בבבל ונגאלו ע"י חנני' מישאל ועזרי' חזרו ונשתעבדו ליון ונגאלו ע"י מתתי' ובניו חזרו ונשתעבדו לאדום אמרו ישראל נתייגענו נגאלים וחוזרין ומשתעבדין אין אנו מבקשים שיאיר לנו בו"ד מלמטה אלא הקב"ה שנאמר אל ה' ויאר לנו, הרי דכשהגאולה הוא ע"י בו"ד הוא סימן שאינה גאולה קיימת ויש אחריה עוד שיעבוד ולעתיד יגאלם הקב"ה בעצמו כביכול וכמאה"כ כי הולך לפניכם ה' ומש"ה כיון שאמר הקב"ה למשה לכה ואשלחך אל פרעה והוציא את ב"י ממצרים הבין משה מזה כי מוכרח להיות עוד גלות ושיעבוד אח"כ ומש"ה סירב כל כך הרבה בזה כי לא רצה שתהי' הגאולה ע"י שליח רק שהקב"ה בעצמו יגאלם ויהי' הגאולה קיים לעולם ונתכוין לטובתן של ישראל בסירובו רק דזה תלוי בזה דאם הי' משלימים אז כבר הזמן שנגזר עליהם הי' מקום לבקש שיהי' הגאולה ע"י הקב"ה ואז היו בטוחים שלא תתבטל לעולם ובודאי לא יתחדש להם עוד חטאים מעתה שיתחייבו עליו שיעבוד אחרי כן, אבל אם לא השלימו עדיין זמן גלות הראשון שכבר נגזר עליהם מכבר ועליהם להשלימו בגלות אחר הרי צריך להיות ע"י שליח:
וזהו ששאל משה ב' שאלות בגדר ממ"נ מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את ב"י ממצרים ואיתא במדרש רבה פרשת בא על פסוק החודש הזה לכם שאמר משה וכי אני הוא שכתוב בו דן אנכי שאתה משלחני לגואלם לא כך אמרת ליעקב ואנכי אעלך גם עלה ולי אתה אומר, הרי להדי' כמש"כ דזה הי' עיקר טענתו למה אין אתה גואלם בעצמך והוסיף בטענתו דאם תאמר דעדיין הם באמצע הזמן ומוכרחין להיות עוד בגלות אחר שאל על זה שאלה השני' וכי אוציא את בני ישראל ממצרים דא"כ הא גופה קשה לי באיזה זכות זכו להגאל באמצע ואם זכו לזה ע"י זכות גואלם בעצמך שאל שני שאלות שהם אחד והכל הולך למבוקש אחד שלא יהי' ע"י שליח ועל זה באה לו התשובה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ובזכות זה אני גואלם גם באמצע הזמן, ומה שדקדק משה רבינו בשאלתו ואמר וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ולא קאמר וכי אוציא סתם דמשמע דמלבד הגאולה של ישראל רק מה שנגאלים מיד מצרים גם זה קשה לו מבואר בדרוש אחר:
ובזה נעמוד על ביאור דברי המדרש רבה פרשת בא על פסוק החודש הזה לכם וז"ל קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות כשהלך משה ואמר לישראל כך אמר לי הקב"ה היום אתם יוצאין בחודש האביב אמרו לו היכן הוא אמר להם הרי הוא עומד קול דודי הנה זה בא אר"י מהו מדלג על ההרים אמר הקב"ה אם אני מסתכל במעשיהן של ישראל אינם נגאלים לעולם אלא למי אני מסתכל לאבותיהם הקדושים כו', ולכאורה אינו מובן לא שאלות ישראל ששאלו היכן הוא מהו כוונתם בזה וגם התשובה שהשיב להם אם אני מסתכל במעשיהם אינם נגאלים לעולם גם כן אינו מובן מהו תשובה על שאלתם, ולדברינו מובן היטב דישראל שאלו היכן הוא בעצמו דההבטחה הי' שיגאלם בעצמו וכמו שאמר הכתוב ואנכי אעלך גם עלה ולמה הגאולה ע"י שליח, רק דזה תלוי במעשיהם של ישראל אז דהנה במכילתא פרשת בא איתא כתוב אחד אומר ועינו אותם ארבע מאות שנה וכתוב א' אומר ודור רביעי ישובו הנה אמר הקב"ה אם הם עושים תשובה אני גואלם לדורות ואם אין עושים תשובה אני גואלם לשנים הרי דאם היו זוכים במעשיהם הי' הקץ של דורות וקץ זה כבר הגיע זמנו וכמו שכתב רש"י בחומש דיהודה הי' מיורדי מצרים פרץ חצרון וכלב שהי' מיוצאי מצרים ורק משום דלא עשו תשובה והי' להם הקץ של ת' שנה וזה לא נשלם והוצרך להיות ע"י שליח, וזהו כששאלו היכן הוא השיב להם אם אני בא להביט במעשיהם אינם נגאלים דלא עשו תשובה ולא הגיע זמן הקץ ומש"ה הוא ע"י שליח, ומה שאמר אינם ננאלים לעולם כוונתו למה שכתבו המקובלים דאלולי נגאלו ישראל אז באותו זמן היו נשארים לעולם במצרים וכמו שנתבאר זה בדרוש השני, ולפי זה המדרש יתבאר המשך הכתוב כן קול דודי הנה זה בא זה משה, אמר הפסוק דבעת הגאולה הי' רק קול דודי על דרך שאמרו חז"ל שכינה מדברת מתוך גרונו של משה ושמענו רק קול דודי ולא ראינו את דודי בעצמו רק קולו ונתן טעם לזה מדלג על ההרים שמדלג על הקיצים והחשבונות בזכות של ההרים והגבעות שהן אבותינו הקדושים:
ולזה הכוונה נתכוין ג"כ הפסוק בתהלים הנ"ל שבא לחזק בטחונו בגאולה העתידה וחשב הניסים שעשה לנו במצרים ואמר בים דרכך ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו שלא ראינו אותך בעצמך רק נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן דזהו מופת על הגאולה העתידה וכמש"נ: