בית האוצר חלק ב· רבי יוסף ענגיל
מערכת ב-ה · כלל יד
בהמה בחיי' לאיברים עומדת. בפסחים (דף כ"ב ע"ב) סוגי' דחזקי' ור"א פריך לר' אבוה והרי אמ"ה כו' והקשו שם דמאי קושי' דילמא ס"ל לר' אבוה בהמה בחיי' לאיברים עומדת וא"כ מדאסר רחמנא חרישה בשור וחמור וחסימת שור בדישו הרי דמותר לעשות מלאכה בבהמתו ליהנות ממלאכתה וא"כ כיון דבהמה בחיי' לאיברים עומדת א"כ הא בפירוש התירה תורה אמ"ה בהנאה ונלענ"ד ליישב בפשיטות עפ"י ש"ס קידושין (דף נ"ז ע"א) כל צפור טהורה תאכלו לרבות את המשולחת (דמצורע) וזה אשר לא תאכלו מהם לרבות את השחוטה ואיפוך אנא כו' לא מצינו בעלי חיים שאסורין וברש"י כ' שאסורין איסור עולם עכ"ל ונ' דהוקשה לו דהא בע"ח אסורים משום אמ"ה ולכן פי' דהכוונה אאיסור עולם דאילו איסור אמ"ה אינו איסור עולם רק כ"ז שהוא בחיים ואולם בירושלמי ע"ז פ"ה הי"ב הקשה ג"כ קושית הבבלי קידושין הנ"ל וז"ל כל צפור טהורה תאכלו זו החי' וזה אשר לא תאכלו מהם זה השחוטה או חילוף ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל לא התפישה התורה איסור הניי' דבר שיש בו רוח חיים עכ"ל הירושלמי ולפום שינויא דירושלמי הנה לא קשה עוד מאמ"ה דאמ"ה אינו איסור הנאה והנה בש"ס קידושין שם פריך אשינויא הנ"ל דהא מצינו רובע ונרבע בעדים דאסורין ומסיק דהכי קאמר לא מצינו רובע בעלי חיים שאסורין ואולם בירושלמי הנ"ל לא הקשה מרובע כו' ואין שם רק התי' הנ"ל דלא התפישה תורה איסור הנאה דבר שיש בו רוח חיים וצ"ל כוונת הירושלמי דלא מיסתבר שדבר שיש בו רוח חיים יהי' אסור בהנאה כ"ז דלא מצינו כן בפירוש וע"כ אף שמצינו זה ברובע כו' מ"מ בצפורי מצורע דאינו מפורש לכן קמה הסברא הנ"ל ואית לן למימר מש"ה דכוונת התורה היתה לאסור השחוטה ולהתיר המשולחת ולא להיפוך וה"ז דוגמת המבואר אצלי במ"א בארוכה דהא דבעלי חיים לא מקבלי טומאה אין הטעם מפאת שאינם אוכל רק מפאת דחיותן מטהרתן דכח החיוני יש בו עניין טהרה ומונע הטומאה וע' תוס' חולין (דף קכ"ח ע"א) ד"ה בהמה ויובא במקומו אי"ה בארוכה וכזה הוא סברת הירושלמי לעניין איסור הנאה דכח החיוני יש לו למנוע איסור ההנאה ואיך שיהי' טעם הירושלמי זה עכ"פ הרי מתבאר מן הירושלמי דיש חילוק בעניין איסור הנאה בין דבר שיש בו רוח חיים לדבר שאין בו רוח חיים דיותר נקל להיות נאסר בהנאה דבר שאין בו חיות מדבר שיש בו חיות וע"כ מפרשי' מש"ה בצפורי מצורע דקאי איסורא אצפור השחוטה והיתירא אחי' וא"כ ה"נ הרי אין ללמוד היתר הנאה באבר הנחתך מן החי ואין בהאבר חיות עוד ממה שהתירה תורה ליהנות מבהמה חי' אף דיש בה ג"כ איסור אמ"ה וא"כ י"ל דסוגית הש"ס פסחים הנ"ל ג"כ ס"ל כסברת הירושלמי ע"ז הנ"ל ושפיר פריך וז"פ: