בית האוצר חלק ב· רבי יוסף ענגיל
מערכת ב-ה · כלל יג
בהמה טמאה. אם נחשב שיווי בשרה לאכילת עכו"ם וכלבים ע' נדרים (דף ל"ח ע"א) במשנה פלוגתא דר"א ורבנן ולא יזון את בהמתו (המודר הנאה מחבירו) בין טמאה בין טהורה ר' אליעזר אומר זן את הטמאה ואינו זן את הטהורה רה אמרו לו מה בין טמאה לטהורה אמר להם שהטהורה נפשה לשמים וגופה שלו (לאכילה הילכך אי מפטם לה מהני לי') והטמאה נפשה וגופה לשמים אמרו לו אף הטמאה נפשה לשמים וגופה שלו שאם ירצה הרי הוא מוכרה לעכו"ם או מאכילה לכלבים וע"ש במפרשים וע' ב"ב (דף ע"ח ע"ב) במשנה המוכר את החמור מכר את הסיח (בנו של חמור קרוי סיח) מכר את הפרה לא מכר את בנה ובגמ' היכי דמי אי דא"ל היא ובנה אפי' פרה ובנה נמי אי דלא א"ל כו' א"ר פפא דא"ל חמור מניקה ופרה מניקה אני מוכר לך בשלמא פרה איכא למימר לחלבה בעי לה אלא חמור מאי קאמר לי' ש"מ היא ובנה קאמר לי' (בשלמא פרה מש"ה לא מכר בנה דהאי דאמר לי' מניקה לאו לטפויי בנה קאתי אלא לחלבה דאי לא ליהוי לה חלב ליהוי מקח טעות אבל חמור שאין צורך לחלבה האי דא"ל מניקה שיש לה ולד קאמר ועם הולד מכרה לו רשב"ם) וצ"ע ג"כ דחלב חמור נמי הרי אפשר לו למוכרה לעכו"ם או להאכילה לכלבים וע"ע ב"ב (דף כ' ע"א) והאבר והבשר המדולדלין בבהמה כו' ערקא ואזלא בקשורה שחיט לה בטמאה מזבין לה לעכו"ם בכחושה פסיק שדי לה לכלבים כו' וע"ע שם (דף י"ג ע"א) אין בהן כדי לזה וכדי לזה ר' יהודה אמר אית דינא דגוד או איגוד ר' נחמן אמר לית דינא כו' א"ל רבא לר"נ לדידך דאמרת לית דינא כו' בכור ופשוט שהניח להן אביהן עבד ובהמה טמאה כיצד עושין כו' והיינו דבבהמה טהורה שוחטין אותה וחולקין בשרה ונוטל הבכור ב' חלקים בבשר והפשוט חלק אחד ומשא"כ בבהמה טמאה שא שייך זה וצ"ע ג"כ דאמאי לא שייך גם בבהמה טמאה שימיתוה ויקח כ"א חלקו בבשר וימכור הבשר לעכו"ם או יאכילו לכלבים וצ"ל דכיון דא"א להם ליהנות מגופה רק מדמי' למכור לעכו"ם והאכילה לכלבים נמי הוא רק כהנאת דמים לכן תו הא יותר עדיף שימכרוה בחיים למלאכה דלמלאכה יש בה שיווי טפי וכיון דבלא"ה למכירה עומדת תו ממילא אית גם דינא דגוד או איגוד דיכול כל אחד לומר עד שנמכרנה לאחר אקחנה אני או תן אתה וטול וע"ע ב"מ (דף ז' ע"ב) ויחלוקו נמי דאמרן לדמי דאלת"ה שנים אוחזין בטלית ה"נ דפלגי הא אפסדוה הא לא קשיא דחזיא לקטנים כו' והא דתנן היו שנים רוכבין ע"ג בהמה כו' ה"נ דפלגי הא אפסדוה בשלמא טהורה חזיא לבשר אלא טמאה הא אפסדוה כו' ומבואר ג"כ דטמאה לא חזיא לבשר ואולם שם ניחא ג"כ דכיון דטמאה לא חזיא לבשר לאכילה רק שימכרו כל אחד חצי הבשר שיקח או יאכילו לכלבים דהוא ג"כ רק הנאת דמים א"כ עד שימיתוה וימכרו הבשר מוטב שימכרוה בחיים דשוה הרבה יותר ויקח כ"א חצי הדמים וא"כ הא שפיר דייק דיחלוקו דתנן הכוונה לדמי ואולם ל' הגמ' הא אפסדוה משמע לכאורה דלגמרי אפסדוה דאין לומר הכוונה דהפחיתו שווי' דא"כ טהורה נמי הא עכ"פ הפחיתו שווי' אם ישחטוה ויחלקו בבשר כמבואר בחולין (דף ח' ע"א) דשוחט בהמה חשוב מקלקל משום דבחייה עומדת לג' דברים לגדל ולדות ולחרישה ולאכילה ע"ש ברש"י וע"ע בכורות (דף י' ע"א) נבלת בהמה טמאה בכל מקום כו' עש"ה ובאתי רק להעיר: