אור ברסלב

בית האוצר חלק ב· רבי יוסף ענגיל

מערכת ב-ה

מערכת ב-ד

כלל יג

בהמה טמאה. אם נחשב שיווי בשרה לאכילת עכו"ם וכלבים ע' נדרים (דף ל"ח ע"א) במשנה פלוגתא דר"א ורבנן ולא יזון את בהמתו (המודר הנאה מחבירו) בין טמאה בין טהורה ר' אליעזר אומר זן את הטמאה ואינו זן את הטהורה רה אמרו לו מה בין טמאה לטהורה אמר להם שהטהורה נפשה לשמים וגופה שלו (לאכילה הילכך אי מפטם לה מהני לי') והטמאה נפשה וגופה לשמים אמרו לו אף הטמאה נפשה לשמים וגופה שלו שאם ירצה הרי הוא מוכרה לעכו"ם או מאכילה לכלבים וע"ש במפרשים וע' ב"ב (דף ע"ח ע"ב) במשנה המוכר את החמור מכר את הסיח (בנו של חמור קרוי סיח) מכר את הפרה לא מכר את בנה ובגמ' היכי דמי אי דא"ל היא ובנה אפי' פרה ובנה נמי אי דלא א"ל כו' א"ר פפא דא"ל חמור מניקה ופרה מניקה אני מוכר לך בשלמא פרה איכא למימר לחלבה בעי לה אלא חמור מאי קאמר לי' ש"מ היא ובנה קאמר לי' (בשלמא פרה מש"ה לא מכר בנה דהאי דאמר לי' מניקה לאו לטפויי בנה קאתי אלא לחלבה דאי לא ליהוי לה חלב ליהוי מקח טעות אבל חמור שאין צורך לחלבה האי דא"ל מניקה שיש לה ולד קאמר ועם הולד מכרה לו רשב"ם) וצ"ע ג"כ דחלב חמור נמי הרי אפשר לו למוכרה לעכו"ם או להאכילה לכלבים וע"ע ב"ב (דף כ' ע"א) והאבר והבשר המדולדלין בבהמה כו' ערקא ואזלא בקשורה שחיט לה בטמאה מזבין לה לעכו"ם בכחושה פסיק שדי לה לכלבים כו' וע"ע שם (דף י"ג ע"א) אין בהן כדי לזה וכדי לזה ר' יהודה אמר אית דינא דגוד או איגוד ר' נחמן אמר לית דינא כו' א"ל רבא לר"נ לדידך דאמרת לית דינא כו' בכור ופשוט שהניח להן אביהן עבד ובהמה טמאה כיצד עושין כו' והיינו דבבהמה טהורה שוחטין אותה וחולקין בשרה ונוטל הבכור ב' חלקים בבשר והפשוט חלק אחד ומשא"כ בבהמה טמאה שא שייך זה וצ"ע ג"כ דאמאי לא שייך גם בבהמה טמאה שימיתוה ויקח כ"א חלקו בבשר וימכור הבשר לעכו"ם או יאכילו לכלבים וצ"ל דכיון דא"א להם ליהנות מגופה רק מדמי' למכור לעכו"ם והאכילה לכלבים נמי הוא רק כהנאת דמים לכן תו הא יותר עדיף שימכרוה בחיים למלאכה דלמלאכה יש בה שיווי טפי וכיון דבלא"ה למכירה עומדת תו ממילא אית גם דינא דגוד או איגוד דיכול כל אחד לומר עד שנמכרנה לאחר אקחנה אני או תן אתה וטול וע"ע ב"מ (דף ז' ע"ב) ויחלוקו נמי דאמרן לדמי דאלת"ה שנים אוחזין בטלית ה"נ דפלגי הא אפסדוה הא לא קשיא דחזיא לקטנים כו' והא דתנן היו שנים רוכבין ע"ג בהמה כו' ה"נ דפלגי הא אפסדוה בשלמא טהורה חזיא לבשר אלא טמאה הא אפסדוה כו' ומבואר ג"כ דטמאה לא חזיא לבשר ואולם שם ניחא ג"כ דכיון דטמאה לא חזיא לבשר לאכילה רק שימכרו כל אחד חצי הבשר שיקח או יאכילו לכלבים דהוא ג"כ רק הנאת דמים א"כ עד שימיתוה וימכרו הבשר מוטב שימכרוה בחיים דשוה הרבה יותר ויקח כ"א חצי הדמים וא"כ הא שפיר דייק דיחלוקו דתנן הכוונה לדמי ואולם ל' הגמ' הא אפסדוה משמע לכאורה דלגמרי אפסדוה דאין לומר הכוונה דהפחיתו שווי' דא"כ טהורה נמי הא עכ"פ הפחיתו שווי' אם ישחטוה ויחלקו בבשר כמבואר בחולין (דף ח' ע"א) דשוחט בהמה חשוב מקלקל משום דבחייה עומדת לג' דברים לגדל ולדות ולחרישה ולאכילה ע"ש ברש"י וע"ע בכורות (דף י' ע"א) נבלת בהמה טמאה בכל מקום כו' עש"ה ובאתי רק להעיר:

כלל יד

בהמה בחיי' לאיברים עומדת. בפסחים (דף כ"ב ע"ב) סוגי' דחזקי' ור"א פריך לר' אבוה והרי אמ"ה כו' והקשו שם דמאי קושי' דילמא ס"ל לר' אבוה בהמה בחיי' לאיברים עומדת וא"כ מדאסר רחמנא חרישה בשור וחמור וחסימת שור בדישו הרי דמותר לעשות מלאכה בבהמתו ליהנות ממלאכתה וא"כ כיון דבהמה בחיי' לאיברים עומדת א"כ הא בפירוש התירה תורה אמ"ה בהנאה ונלענ"ד ליישב בפשיטות עפ"י ש"ס קידושין (דף נ"ז ע"א) כל צפור טהורה תאכלו לרבות את המשולחת (דמצורע) וזה אשר לא תאכלו מהם לרבות את השחוטה ואיפוך אנא כו' לא מצינו בעלי חיים שאסורין וברש"י כ' שאסורין איסור עולם עכ"ל ונ' דהוקשה לו דהא בע"ח אסורים משום אמ"ה ולכן פי' דהכוונה אאיסור עולם דאילו איסור אמ"ה אינו איסור עולם רק כ"ז שהוא בחיים ואולם בירושלמי ע"ז פ"ה הי"ב הקשה ג"כ קושית הבבלי קידושין הנ"ל וז"ל כל צפור טהורה תאכלו זו החי' וזה אשר לא תאכלו מהם זה השחוטה או חילוף ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל לא התפישה התורה איסור הניי' דבר שיש בו רוח חיים עכ"ל הירושלמי ולפום שינויא דירושלמי הנה לא קשה עוד מאמ"ה דאמ"ה אינו איסור הנאה והנה בש"ס קידושין שם פריך אשינויא הנ"ל דהא מצינו רובע ונרבע בעדים דאסורין ומסיק דהכי קאמר לא מצינו רובע בעלי חיים שאסורין ואולם בירושלמי הנ"ל לא הקשה מרובע כו' ואין שם רק התי' הנ"ל דלא התפישה תורה איסור הנאה דבר שיש בו רוח חיים וצ"ל כוונת הירושלמי דלא מיסתבר שדבר שיש בו רוח חיים יהי' אסור בהנאה כ"ז דלא מצינו כן בפירוש וע"כ אף שמצינו זה ברובע כו' מ"מ בצפורי מצורע דאינו מפורש לכן קמה הסברא הנ"ל ואית לן למימר מש"ה דכוונת התורה היתה לאסור השחוטה ולהתיר המשולחת ולא להיפוך וה"ז דוגמת המבואר אצלי במ"א בארוכה דהא דבעלי חיים לא מקבלי טומאה אין הטעם מפאת שאינם אוכל רק מפאת דחיותן מטהרתן דכח החיוני יש בו עניין טהרה ומונע הטומאה וע' תוס' חולין (דף קכ"ח ע"א) ד"ה בהמה ויובא במקומו אי"ה בארוכה וכזה הוא סברת הירושלמי לעניין איסור הנאה דכח החיוני יש לו למנוע איסור ההנאה ואיך שיהי' טעם הירושלמי זה עכ"פ הרי מתבאר מן הירושלמי דיש חילוק בעניין איסור הנאה בין דבר שיש בו רוח חיים לדבר שאין בו רוח חיים דיותר נקל להיות נאסר בהנאה דבר שאין בו חיות מדבר שיש בו חיות וע"כ מפרשי' מש"ה בצפורי מצורע דקאי איסורא אצפור השחוטה והיתירא אחי' וא"כ ה"נ הרי אין ללמוד היתר הנאה באבר הנחתך מן החי ואין בהאבר חיות עוד ממה שהתירה תורה ליהנות מבהמה חי' אף דיש בה ג"כ איסור אמ"ה וא"כ י"ל דסוגית הש"ס פסחים הנ"ל ג"כ ס"ל כסברת הירושלמי ע"ז הנ"ל ושפיר פריך וז"פ:

תוכן העניינים

בית האוצר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה