אור ברסלב
בית האוצר חלק ב מערכת ב-א › כלל ו

בית האוצר חלק ב· רבי יוסף ענגיל

מערכת ב-א · כלל ו

כלל ה

ב' פסילי לכתחלה אי מצטרפים לפסול גם בדיעבד. ע' לח"מ פ"ד מיבום וחליצה הי"ז דחידש שם דבר זה דב' פסולי לכתחלה מצטרפים כו' ע"ש שכ' שם אהך דיבמות (דף ק"ג ע"א) אמר אמימר האי מאן דחליץ צריך למדחסי' לכרעי' א"ל ר' אשי לאמימר והתניא בין עומד בין יושב ובין מוטה (בבריתא לעיל שם והחולצת מן הגדול בין עומד בין יושב בין מוטה והחולצת מן הסומא חליצתה כשירה ומוטה הא לאו אורחי' למדחסי' לכרעי') אימא ולעולם דדחיס לכרעי' ובלח"מ שם הקשה לדעות הסוברים דהך דאמימר דצריך למדחסי' כו' היינו רק לכתחלה אבל לא בדיעבד לפסול החליצה א"כ מאי פריך ר' אשי מבריתא דתני בה דמוטה חליצתה כשירה בדיעבד ותי' שם בזה וז"ל על כן נ"ל לתרץ ולומר דהך מקשה והך מתרץ סברי דכי מכשרינן בדיעבד היינו חד פסולא אבל תרי פסולי לא מכשרינן בדיעבד ועם ההקדמה הזאת מקשה שפיר כו' דהשתא דאמרת דצריך למדחסי' כו' הוו תרי פסולי חד דעומד בעי' כדילפי' מועמד ואמר והשני' דצריך למדחסי' לכרעי' ולזה הקשה לו דנהי דהבריתא בדיעבד מ"מ היכי מכשרינן תרי פסולי בדיעבד ותירץ דאינו אלא חד פסולא דלעולם דדחיס לכרעי' כו' עכ"ל עש"ה:

והנה לכאורה יש להעיר ע"ז מהא דאמר ביבמות שם (דף ק"ג ע"ב) אביי הוי קאי קמי' דר' יוסף אתאי יבמה לחלוץ א"ל (ר' יוסף לאביי) הב לי' סנדלך יהב לי' סנדלא דשמאלא א"ל אימור דאמור רבנן (דחלצה בשל שמאל בימין חליצתה כשיר') דיעבד לכתחלה מי אמור א"ל אי הכי סנדל שאין שלו נמי אימור דאמור רבנן דיעבד לכתחלה מי אמור א"ל הכי קאמינא לך הב לי' ואקני לי' עכ"ל הגמ' והנה לכאורה מה זה שהקשה לו אביי אי הכי סנדל שאין שלו נמי כו' והרי מפאת סנדל שאין שלו לחוד הוא רק מידי דלכתחלה ולא תיפסל החליצה ומשא"כ עתה שנתן של שמאל הא ה"ל תרי פסולי דלכתחלה מפאת שאין שלו ומפאת של שמאל ותיפסל החליצה גם בדיעבד ואולם באמת אין כאן קושי' דאביי הקשה לו שפיר אי הכי סנדל שאין שלו נמי כו' והכוונה בפשיטות דהא סנדל שאין שלו נמי עכ"פ לכתחלה פסול ומדוע אתה אומר לו איפוא שיחלוץ לכתחלה בסנדל שאינו שלו ולא בא אביי לתרץ את עצמו במה שנתן של שמאל לומר דלא הוסיף גרעון בזה כיון דבלא"ה יש כאן פסול דלכתחלה מפאת שאינו שלו דז"א דהוספת גרעון יש כאן שפיר מפאת הצטרפות ב' פסולי דלכתחלה דיפסלו גם בדיעבד ואך קושיתו בפשיטות על ר' יוסף שאומר לחלוץ באופן שהוא פסול לכתחלה ואה"נ דהו"ל להקשות הכי בהדיא מיד והוא רק עניין דרך ארץ התלמיד לרב במאי דלא אקשי לי' בהדיא רק יהב דשמאלא וידע שר' יוסף יקפיד מפאת דשל שמאל פסול לכתחלה ואז ישאלנו הלא גם אינו שלו לבד מיהת לכתחלה פסול ומדוע אומר לחלוץ בשל אינו שלו [וע' דוגמא פסחים (דף ס"ט ע"א) ונימא לי' בהדיא סבר לאו אורח ארעא וכזה עוד בכ"ד] וז"פ:

וע"ע גמ' יבמות (דף ק"ד ע"א) שם רבה בר חייא קטוספאה עבד עובדא במוק ביחידי ובלילה כו' ע"ש דמשמע גם משם לכאורה דאפי' כמה פסולי דלכתחלה לא מיצטרפי לפסול דיעבד מדלא קפיד שמואל בעניין הדיעבד רק במאי דעבד כיחידאה ולא מפאת הצטרפות הלכתחלות ואולם להאיב"א שם אין ראי' עש"ה ותבין:

ובחידושי במ"א הבאתי ראי' דב' פסולי לכתחלה אין מצטרפים כו' דאל"כ הא הי' ראוי לעניין מחשבת שלא לשמה בקדשים דהוא פסול דלכתחלה ובדיעבד הקרבן כשר גם במחשבת שלא לשמה (חוץ מפסח וחטאת) והי' ראוי איפוא שאם יהי' שם מחשבת שלא לשמה עם עוד פסול אתר דלכתחלה יצטרפו שניהם לפסול הקרבן לגמרי גם בדיעבד ואילו מש"ס זבחים (דף י"ד ע"א) מוכח איפכא ע"ש דאמר לעניין חטאות הפנימיות דאף דס"ל לר"ש דכל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פיגול מ"מ מודה הי' לפסול מק"ו ומה שלא לשמן שהוכשרו בשלמים פסול בחטאת חוץ לזמנו שפוסל בשלמים אינו דין שיפסול בחטאת ואשכחן חוץ לזמנו חוץ למקומו מנלן אי מחוץ לזמנו שכן כרת אי משלא לשמה שכן נוהג בבמה (תאמר בחוץ למקומו דאין נוהג בבמה דבשעת היתר במה אין שם מחיצה כלל והכל מקומו עד סוף העולם וליכא חוץ למקומו) שלא לשמן במאי נוהג (לפסול) בפסח וחטאת פסח וחטאת בבמה לא קרבו ע"כ ואי איתא אכתי הא איכא פירכא שפיר דמה לשלא לשמה שכן פוסל בבמה בזבחים הקריבים בבמה בצירוף עוד פסול אחר דלכתחלה עמו ומשא"כ מחשבת חוץ למקומו דאפי' לאיצטרופי הא לא חזי בבמה וע"כ דגם שלא לשמה אין פוסל בשאר זבחים כלל ואפי' עם עוד פסול דלכתחלה. ובאתי רק להעיר:

וע' עוד זבחים (דף כ"ב ע"ב) קסברי זקני דרום טמא מת נמי משלח קרבנותי' והכתי' איש איש כי יהי' טמא לנפש ועשה פסח בחודש השני למצוה והכתי' איש לפי אכלו למצוה כו' והנה כאן ג"כ ב' פסולי לכתחלה מפאת הטומאה ומפאת שלא לאוכליו ועכ"ז אינם מצטרפים לפסול דיעבד ואף דהמנע הראויות לאכילה הוא ג"כ מפאת הטומאה מ"מ מה בכך סוף סוף יש כאן ב' פסולים שונים לכתחלה מב' שמות ומקראות ומה בכך שהאחד סבה אל הב':

וע"ע פסחים (דף פ"ט ע"א) בהך דחמשה שנתערבו עורות פסחיהן ע"ש דאמר ונטרחו ונייתי מותר הפסח (ויתנה כל אחד אם שלי בעל מום הי' ה"ז פסח ואם לאו הרי הוא כמות שהוא מותר הפסח לשלמים כו') אלא משום סמיכה דאילו פסח לא בעי סמיכה ואילו מותרו בעי סמיכה התינח בקרבן אנשים קרבן נשים מאי איכא למימר אלא משום מתנות דאילו פסח מתנה אחת ואילו שלמים ב' שהן ד' מאי נ"מ והתנן כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר אלא משום דאילו פסת בשפיכה ואילו שלמים בזריקה מאי נ"מ והתנן כל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא אימור דקא אמרי' דאי עבד לכתחלה נמי ע"כ ולכאורה אמאי קרי לי' לכתחלה הרי יש כאן ב' פסולי לכתחלה מפאת שנתן רק מתנה אחת ומפאת שנתן בשפיכה וא"כ הא ראוי שיצטרפו לפסול לגמרי ואולם באמת ז"א דפסול דמתנה אחת א"א שיצטרף כאן לפסול כיון דאין הפסול באותה המתנה רק במה שאין נותן עוד ג' וזה א"א שיצטרף אפי' לפסול כיון דבמתנה שנתן הי' רק פסול אחד דלכתחלה וא"כ הרי שפיר הי' בכחו לכפר וכיון דכבר כיפר א"כ לא שייך עוד שום פסול אח"ז רק מצוה דלכתחלה וכמובן [ואולם למ"ד בזבחים (דף נ"ג ע"ב) דב' שהן ד' כמין גמא הוא נותן א"כ יש שינוי בגוף המתנה האחת במה שלא נתנה כמין גמא רק לרוח אחת של קרן ואולם גם בפסח לכאורה יכול לתת המתנה כמין גמא דסוף סוף אין כאן רק מתנה אחת אלא שהדם מתפשט לב' רוחות של קרן אבל מ"מ כיון שהוא נתן רק מתנה אחת אין כאן הוספה וא"כ הא שפיר יכול לתת המתנה אחת כמין גמא ואין בה שינוי כלל גם אם הוא שלמים רק מפאת שאין נותן עוד השני' שיש לו לתת עוד שני' כמין גמא וזה הא אין מפסיד כיון שכבר כיפר וכנ"ל] ואולם בתוס' שם ד"ה ה"מ דיעבד כתבו וז"ל וה"ה דאכלהו אמרי' אסמיכה ואמתנות כו' עכ"ל וא"כ לפי פירושם דהש"ס מהדר בהך דאימור קאמרי' דאי עבד כו' אכל הנך דמעיקרא א"כ אכתי הא יש כאן צירוף ב' פסולי לכתחלה מפאת סמיכה ומפאת השפיכה ואולם אין הלח"מ זקוק לדברי התוס' אלה וגם י"ל כוונת הגמ' עצמה כדברי הלח"מ ורק דכיון דבקושי' האחרונה יש רק פסול אחד דשפיכה לכן אמר ל' לכתחלה נמי והכוונה באמת דאם יהי' הדבר בקרבן אנשים אזי ממילא יפסול בדיעבד ג"כ מפאת הצטרפות הלכתחלות וכמובן וגם הרי אין ראי' מכאן אב' פסולי לכתחלה שהם יחד בדבר אחד כיון דהסמיכה והשפיכה הם בזאח"ז וכיון דהעדר הסמיכה בשעתו לפני השחיטה שאז הי' להיות הסמיכה ולא היתה לא פעל זה אז פסול כיון דהי' רק פסול דלכתחלה וכבר נשאר הקרבן בהכשירו אף שעבר עליו פסול זה דהעדר הסמיכה לכן אין נפסל עוד גם ע"י השפיכה דאח"כ כיון דהוא ג"כ רק פסול דלכתחלה ואין ראי' מזה אב' פסולי לכתחלה שהם יחד בדבר כאחד שלא יצטרפו שניהם יחד לפסול הדבר לגמרי דבכה"ג הוא דאיירי הלח"מ הנ"ל וכנ"ל עש"ה בלח"מ:

וע' עוד תוס' מנחות (דף ס"ח ע"א) אהא דאמר שם קוצרין בית השלחין שבעמקים (קודם לעומר) ובתוס' וז"ל פי' בקונטרס רעות הן ואין עומר בא מהן ואמרי' בהאי פירקא ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר וצ"ל דכיון דלכתחלה לא יביא אע"ג דאם הביא כשר ממקום שאי אתה מביא קרינא בי' דהא בית השלחים אם הביא כשר כדתנן בפ' כל הקרבנות כו' ואית דגרסי הכא בית השלחים שבעמקים דההוא אם הביא פסול דאיכא תרתי עכ"ל התוס' וכ"ה בר"ש משאנ"ץ על הסיפרא אמור פרשתא יו"ד בריתא ג' ע"ש ונ' דאין מזה סיוע לסברת הלח"מ הנ"ל כיון דכאן הוא דבר טבעיי דבאיכא תרתי לגריעותא התבואה גרועה יותר מדאי ויש בה משום הקריבהו נא לפחתך ולכן פסול גם דיעבד אף דגרעון אחד לבד אין פוסל ואין מזה ראי' על הצטרפות ב' פסולי דלכתחלה הפוסלים רק מפאת הדין וכמובן בפשיטות:

והנה מצד הסברא ג"כ לענ"ד אין נ' כלל לומר דב' פסולי לכתחלה יצטרפו לפסול גם בדיעבד וזה דעניין לכתחלה ודיעבד נ' פשוט מסברא דמה שהוא מעצם הדבר הוא פוסל גם דיעבד ומה שאינו מעצם הדבר פסולו רק לכתחלה ולדמיון מה שהצריכה תורה סמיכה בקרבנות אין זה מעצם עניין הקרבן דאילו היתה הסמיכה מעצם עניין הקרבן א"כ בלי הסמיכה הרי הוא שלא הוקרב הקרבן כיון שחסר עצמו והוי לי' כלא נזרק הדם וכמובן וע"כ דהסמיכה איננה מעצם ענין הקרבן והוא רק דבר בפ"ע שהצריכה תורה ג"כ לעשותו בקרבן אבל אינו מעצם עניין הקרבן ולכן אין מעכב בו וכמובן וא"כ אחרי דמידי דלכתחלה אינו מעצם הדבר א"כ אפי' יהי' שם אלף מילי דלכתחלה האם יעשו עצם ע"י התקבצותם ואחרי שכל אחד אינו מעצם הדבר כלל איך יעשם הקיבוץ מעצם הדבר ויעשה מהם דבר אחר שאינם אותו הדבר כלל ואחרי דגם בכל ריבוי שיהיו סוף סוף אינם מעצם הדבר א"כ עדיין הא אין להם לעכב כלל כיון שאין חסרון כלל בעצם הדבר ואין שם רק ביטול שביטל כמה דברים שהם מחוץ לדבר אבל אחרי שבעצם הדבר אין שם חסרון מדוע יופסל ודו"ק היטיב מאוד:

וע"ע משנה מנחות (דף י"ח ע"א) לא יצק לא בלל ולא פתת ולא מלח ולא הניף לא הגיש או שפתתה פתים מרובות כשירה ומשמע ג"כ דאפי' לא עביד לכלהו כשר דדוחק גדול לומר דאו או קתני אבל בתרתי מיפסל שפיר דכל כי האי הו"ל לתנא לפרושי וכן ל' הרמב"ם פי"ג ממעשה הקרבנות הי"א לא בלל לא פתת לא הגיש לא משח את הרקיקין כשירה לא נאמרו כל הדברים האלו אלא למצוה שכך היא מצותה עכ"ל ומשמע ג"כ להדיא דאפי' לא עביד לכלהו כשר דלא נאמרו הדברים רק לעניין מצוה אבל אין להם עניין לגבי דיעבד ואפי' בחסרון כולם יחד:

ובחידושי לזבחים (ד' ל"א ע"א) דנתי שם ג"כ בעניין הדין המבואר שם (דף כ"ט ע"ב) במשנה דאם חישב מחשבת שלא לשמה עם מחשבת חוץ לזמנו בפסח וחטאת לא הוי פיגול כיון דשלא לשמה, פסול בהו ולא קרב המתיר כמצותו ובשאר זבחים הוי פיגול כיון דמחשבת שלא לשמה אין פוסלת בשאר זבחים ע"ש ודנתי שם דבשאר זבחים נמי הרי גם אילו לא היתה מחשבת החוץ לזמנו פוסלת מ"מ הרי הי' שם פסול ג"כ מפאת הצטרפות הלכתחלות דחוץ לזמנו ודשלא לשמה דב' לכתחלה הא מיצטרפי לפסול דיעבד ללח"מ הנ"ל וא"כ כיון דיש שם פסול גמור גם בטרם באנו לפסול הפיגול תו הא אין לו לפסול הפיגול לחול דהו"ל לא קרב המתיר כמצותו [וע"ש במשנה דר' יהודה איירי שם בסיפא וא"כ מודה נמי בהך דינא דרישא שם עש"ה ור' יהודה הא מחייב בשבת (דף צ"ב ע"ב) בזה אין יכול וזה אין יכול וא"כ הא ס"ל דמתייחס הדבר לכל אחד בעצמו אם נעשה ע"י שנים יחד בזה א"י כו' וא"כ ה"נ דב' הלכתחלה דשלא לשמה ודחוץ לזמנו עושים הפסול הו"ל כאילו כל אחד לבדו פעל הפסול וא"כ הא חשוב שיש כאן פסול מפאת דבר אחר היינו מפאת מחשבת שלא לשמה וא"כ תו הא אין לו לפיגול לחול דלא קרב המתיר כמצותו וכמובן] והארכתי שם בחידושי בזה בפלפול ובבירור הסברא הזאת בסוגי' שם ואכ"מ כ"כ:

וע' יומא (דף ה' ע"א) דמייתי ברייתא וכפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו מה ת"ל לפי שנאמר שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אין לי אלא נתרבה שבעה ונמשח שבעה נתרבה שבעה ונמשח יום אחד נתרבה יום אחד ונמשח שבעה מניין ת"ל אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו מכל מקום כו' ובפני יהושע שם וז"ל לכאורה משמע דלעולם בחד מינייהו בעינן כל ז' או במשיחה או בריבוי משא"כ בנמשח יום אחד ונתרבה יום אחד עבודתו פסולה כו' אלא שהרמב"ם ז"ל כ' להדיא פ"ד מה' כלי המקדש דאפי' בנתרבה יום אחד ונמשח יום אחד נמי עבודתו כשירה כו' וכ' הכ"מ שם שכדברי הרמב"ם מבואר בלשון הסיפרי בפסיק והכהן הגדול אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלאו ידו ללבוש את הבגדים מה ת"ל לפי שנאמר שבעת ימים ילבשם כו' אין לי אלא נמשח ז' ונתרבה ז' נתרבה ז' ונמשח יום א' נמשח ז' ונתרבה יום א' נמשח יום א' ונתרבה יום א' מניין ת"ל אשר יוצק על ראשו שמן המשחה אפי' שעה אחת ומלאו ידו ללבוש את הבגדים אפי' שעה אחת ע"כ לשון הסיפרי כו' ולפי"ז צ"ל דהך ברייתא דהכא דמשמע דבחד מינייהו בעי' ז' או במשיחה או בריבוי לאו דווקא וזה דוחק כו' עש"ה בכל דברי הפנ"י והנה לדרכו של הלח"מ הנ"ל הי' אפשר לומר דהסיפרי והברייתא המובאה בש"ס דידן בהא הוא דפליגי אי ב' לכתחלה מצטרפים לפסול דיעבד וזה דהא באמת הסיפרי מייתי ריבויא מקרא רק אכל חדא לבד על המשיחה דדי בדיעבד אפי' שעה אחת וכן אמילוי ולא מייתי עוד מקרא ג' בזה וא"כ מנ"ל דבאיכא גם תרתי דנמשח רק יום א' ונתרבה רק יום א' ג"כ כשר וע"כ צ"ל כוונת הסיפרי דהא ממילא קאתי דאחרי דכל חדא מינייהו ריבוי ז' וכן משיחה ז' איתאמר רק לכתחל' ואין לו עניין בעיכוב לכן גם בהצטרפות ב' הלכתחלה ג"כ לא מעכב דגם קיבוץ כמה לכתחלה אין להם עניין לעכב והא דאמר הסיפרי נמשח יום א' ונתרבה יום א' מניין אין הכוונה דנלמד זה ממקרא מפורש רק העניין דשואל תחלה אכלהו מניין וע"ז מייתי אח"כ קראי אמשיחה בפ"ע ואריבוי בפ"ע וממילא נפיק גם נמשח יום א' ונתרבה יום א' דכיון דכל חדא בפ"ע לא מעכב תרוייהו בהדדי נמי לא מעכבי ממילא וכנ"ל וברייתא המובאה בש"ס דידן ס"ל דב' לכתחלה מיצטרפי לפסול בדיעבד ולכן שפיר כיון דגם בברייתא הנ"ל מייתי רק ב' ריבויי חד במשיחה לרבות נמשח יום א' וחד במילוי לרבות נתמלא יום א' וע"כ שפיר בדאיכא תרתי דנמשח רק יום א' ונתרבה רק יום א' דאיכא ב' פסולי דלכתחלה שפיר מיצטרפי לפסול גם בדיעבד ולכן לא הזכירה ברייתא הנ"ל נמשח יום א' ונתרבה יום א' דבזה פסול באמת לברייתא הנ"ל. ובאתי רק להעיר:

תוכן העניינים

בית האוצר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה