אור ברסלב
בית האוצר חלק ב מערכת ב-א › כלל ב

בית האוצר חלק ב· רבי יוסף ענגיל

מערכת ב-א · כלל ב

כלל א

ב' אכילות וכליל הי מינייהו עדיף. דבר זה הוא פלוגתא דב"ש וב"ה בחגיגה (דף ו' ע"א) ת"ר בש"א הראיי' שתי כסף והחגיגה מעה כסף שהראיי' עולה כולה לגבוה משא"כ בחגיגה כו' ובה"א הראיי' מעה כסף והחגיגה שתי כסף כו' וב"ה מ"ט לא אמרי כב"ש דקא אמרת ראיי' עדיפא דעולה כולה לגבוה אדרבה חגיגה עדיפא דאית בה שתי אכילות (מזבח ואדם) ונ' דגם לב"ה אין הכוונה דב' אכילות עדיפי בהחלט מכליל דברוב מקומות מחשבינן כליל למעלה ע' זבחים (דף ה' ע"א) מה לעולה שכן כליל ושם (י"א ע"א) מה עולה שהיא כליל נכנס דמה לפנים כשירה אשם שאינו כליל לכ"ש ושם (דף י"ב ע"ב) ומה חטאת שאינה כליל שחטה שלא לשמה פסולה עילה שהיא כליל לא כ"ש כו' ושם (דף מ"ח ע"ב) מה לעולה שכן כליל וכזה עוד במקומות רבות ורק כוונת ב"ה דגם ב' אכילות יש בו ג"כ ענין שבח ומעלה וע"כ אין לדון היות הראיי' עדיפא מפאת מעלת כליל דיש לעומת זה גם לחגיגה מעלה מפאת ב' אכילות וב"ש ס"ל דכליל עדיף בהחלט מב' אכילות ולכן שפיר דנו מפאת מעלת כליל דראיי' היותה עדיפא מחגיגה וז"פ:

וע"ע פסחים (דף ע"ז ע"א) דמייתי ברייתא דתניא ועשית עולתיך הבשר והדם ר' יהושע אומר אם אין דם אין בשר אם אין בשר אין דם ר' אליעזר אומר דם אעפ"י שאין בשר שנא' ודם זבחיך ישפך כו' ור"י נמי הא כתיב ודם זבחיך ישפך אמר לך הא כתיב גבי' והבשר תאכל והני תרי קראי (לר' יהושע) ל"ל חד בעולה וחד בשלמים וצריכא דאי כ' רחמנא בעולה ה"א עולה היא דחמירא שכן כליל אבל שלמים דלא חמירי אימא לא ואי כ' רחמנא שלמים ה"א אדרבה דאית בהו שתי אכילות אבל עולה דלית בה שתי אכילות אימא לא קמ"ל ור"א נמי הכתיב והבשר תאכל אמר לך ההוא מיבעי לי' שאין הבשר מותר באכילה עד שיזרוק הדם ובתוד"ה שאין הבשר ניתר באכילה עד שיזרק הדם. תימא אימא דווקא שלמים דאית בי' תרי אכילות אבל עולה מנלן דאימא כי היכי דלית בה מעילה אחר שנזרק הדם כו' לית בה נמי מעילה קודם זריקה כו' וי"ל דר"א לא חשיב הך חומרא עכ"ל. ונ' פשוט דר"א ור"י בזה לטעמייהו אזלי דר"א שמותי מתלמידי ב"ש ולא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם ושיטתו תמיד שיטת ב"ש [וע' תוס' ביצה (דף ל"ד ע"ב) ד"ה ואומר בשם הירושלמי דפרכינן מדר"א אדב"ש כמו מדב"ש אדב"ש ע"ש] ולכן ס"ל גם בזה כב"ש דלא חשבינן ב' אכילות למעלה כלל על כליל רק כליל עדיף בהחלט מב' אכילות ולכן שפיר לא חשיב לי' הך חומרא דב' אכילות ור' יהושע דהוא מתלמידי ב"ה לכן ס"ל כב"ה דגם ב' אכילות היי מעלה ולכן שפיר מצריך ב' קראי בעולה ושלמים דלא ילפי' חד מחברי' מפאת היות לכ"א מעלה לזה מפאת כליל ולזה מפאת היות ב' אכילות וכמובן [וע' עירוכין (דף כ"ג ע"א) דפלוגתא דר"א ור' יהושע שם ג"כ דר"א אזיל בשיטת ב"ש ור"י בשיטת ב"ה ע"ש דאמר הן הן דברי ב"ש והן הן דברי ב"ה וכזה עוד בתוס' סוטה (דף ג' ע"א) ד"ה ר' ישמעאל בשם הירושלמי וכזה מצינו עוד במקומות רבות במחלוקות ר"א ור"י דר"א אזיל בשיטת ב"ש ור"י בשיטת ב"ה וכמ"ש במ"א בארוכה בזה]:

ובכתבי אגדה שלנו כתבנו דמחלוקת דב"ש וב"ה הנ"ל דב"ש ס"ל דכליל עדיף וב"ה ס"ל דיש עדיפות גם לב' אכילות הוא לפי מדותיהם הנודעות בספרי חכמי האמת דב"ש מדתם הדין ולכן הם מחמירין תמיד וב"ה מדתם החסד ולכן הם מקילין תמיד והנה נודע כי הופעה ממטה למעלה אור חוזר מיין נוקבין עניינו דין ולהיפוך הופעה והשפעה ממעלה למטה אור ישר מיין דוכרין עניינו חסד ולכן ב"ש דמדתם הדין עדיף להו כליל דהיא הקטרה והקרבה שהאדם מקריב לגבוה היא העולה ממטה למעלה וכמובן וב"ה כפי מדתם החסד לכן חשיב להו גם ב' אכילות למעלה כי אכילת האדם מן הקרבן דמשלחן גבוה קזכי והוא מה שהגבוה ית' מזכה בו את האדם ומשפיע לו משלחנו הנה היא הופעה והשפעה ממעלה למטה דעניינה חסד וכנ"ל [ועוד יש טעם כי עולה דכולה כליל לגבוה הנה היא ממשכת השפעה ברוחניות לבד ומשא"כ שלמים דבם ב' אכילות אכילת גבוה ואכילת הדיוט הנה היא ממשכת השפעה גם בגשמיות וענייני הגוף וכמובן וע"כ ב"ש דמדתם הדין לא איכפת להו כ"כ בהשפעה גשמיית ועדיף להו כולה כליל השפעה רוחניית והמשכת קדושה עליונה לנפש ישראלי לעבודתו ית' ומשא"כ ב"ה דמדתם החסד מדתם נותנת מבוקש המשכת כל טוב לבית ישראל גם בגשמיות וענייני עוה"ז וחביב להו מש"ה ב' אכילות דשלמים גם על כליל דעולה ודו"ק. ומעין זה ג"כ ענין מחלקותם בכתובות (דף י"ז ע"א) כיצד מרקדין לפני הכלה בש"א כלה כמות שהיא ובה"א כלה נאה וחסודה דנודע דההנהגה העליונה מדת מלכותו ית' נקראת כלה וע' שבת (דף קי"ט ע"א) בואו ונצא לקראת שבת המלכה כו' בואי כלה כו' דשבת יום הז' בחי' מלכות ישמחו במלכותך שומרי שבת וזהו שנקראת מלכה וכן כלה כי כלה כינוי ספי' המלכות והיא מדת הנהגתו ית' כנודע בחכמת האמת וע"כ ב"ש כפי מדתם הדין הנה הם אומרים כל מאי דעבד קוב"ה לטב עביד ואם גם חלילה מדת הדין נטוי גם זה. לטובה וזהו כלה כמות שהיא ר"ל כמו שהיא ההנהגה טובה היא בכל האופנים שהיא ודו"ק וב"ה כפי מדתם החסד הנה מבוקשם חסד בפועל דייקא ולכן בה"א כלה נאה וחסודה מל' חסד כפי מדתם וזהו נאה כי הטוב הגנוז בהעונש אינו ניכר לבריות ולא שייך בי' ל' נאה ורק בחסד וטוב גלוי יפול ל' נאה וזהו שבה"ת כלה נאה וחסודה היינו חסד וטוב גלוי ונאה לעיני כל ודו"ק היטיב]:

והטעמנו בזה טעם לשבח בס"ד ל' המשנה מנחות (דף כ"ו ע"א) נטמאו שירי' (של מנחה) נשרפו שירי' אבדו שירי' כמדת ר' אליעזר (דס"ל דם אעפ"י שאין בשר וה"ה במנחה קומץ אעפ"י שאין שירים) כשירה כמדת ר' יהושע (דאם אין בשר אין דם וה"ה אם אין שירים אין קומץ) פסולה והנה צריך טעם ל' "כמדת" הנאמר במשנה והול"ל בפשיטות ר"א אומר כשירה ר"י אומר פסולה [וע' פסחים (דף ע"ז ע"ב) שם דר"א ור' יהושע פליגי בהדיא בזה בברייתא גם במנחות דרא"א קומץ אעפ"י שאין שירים ורי"א אם אין שירים אין קומץ ע"ש וא"כ ה"ל למשנה דמנחות הנ"ל נמי למימר הכי רא"א כשירה רי"א פסולה ומה זה ל' כמדת]:

ואולם לדרכנו בזה הנה מובן הדבר לנכון בס"ד וזה דכבר כתבנו דמה דב"ש לית להו ב' אכילות למעלה וב"ה אית להו דבר זה הוא כפי מדותיהם דב"ש מדתם הדין וב"ה מדתם החסד וכנ"ל והנה ממאי דר"א אזיל תמיד בשיטת ב"ש ור"י בשיטת ב"ה [וכמו שהבאנו כבר בזה ג' דוכתי הך דפסחים (דף ע"ז) ודערכין (דף כ"ג) ודתוס' סוטה (ד' ג') ותלתא זימני הוי חזקה ובמ"א הרבינו בזה עוד מכמה דוכתי בארוכה] יש לנו להבין מזה ג"כ דגם ר"א ור"י עניינם כן דר"א מדתו הדין ור"י מדתו החסד ולכן ר"א ג"כ לית לי' ב' אכילות למעלה בהך דפסחים ור"י פליג עלי' וכנ"ל והוא כנ"ל דר"א דמדתו הדין עדיף לי' אור חוזר כליל דעולה הקטרה על המזבח הופעה ממטה למעלה ור"י פליג עלי' בזה וזה ג"כ ענין מחלקותם בתענית (דף ט' ע"ב) דר"א ס"ל דעננים מלמטן והוא אור חוזר ממטה למעלה ור' יהושע ס"ל דעננים מלמעלן והוא אור ישר ממעלה למטה וכמו שכבר הזכרנו מזה בחלק אות האל"ף ערך אונס כלל כ"ז עש"ה וכתבנו שם ג"כ דב"ש דמדתם הדין לכן אלים להו ענין המחשבה וכחה טפי מב"ה וזהו ששנינו בב"מ (דף מ"ג ע"ב) החושב לשלוח יד בפקדון בש"א חייב ובה"א אינו חייב עד שישלח בו יד כו' והענין עפ"י דברי הב"ר בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין שנא' בראשית ברא אלקים וגו' ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים במדה"ד חזר ושיתף מדת הרחמים שנא' ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים והיינו דבעשי' שיתף שם הוי' שם החסד והרחמים משא"כ בראשית ברא אלקים קאי על המחשבה ולכן הוזכר אלקים שם הדין לבד וע"כ ב"ש דמדתם הדין והדין הנה שורשו במחשבת הבריאה וכדברי המדרש הנ"ל דבמחשבה עלה לברוא את העולם במדה"ד ולכן אלים להו לב"ש כח המחשבה ומחייבים בשליחות יד גם על המחשבה וב"ה דמדתם החסד שעניינו רק במעשה הבריאה דבמעשה הבריאה הוא שהי' השתתפות מדת החסד כנ"ל לכן לא אלים להו מחשבה כמו ב"ש ובעי מעשה דווקא ולכן אין מחייבין עד שישלח בו יד במעשה ממש עש"ה בחלק אות האל"ף מה שהארכנו שם עוד בזה והנה לענייננו כי ר"א ור"י ג"כ אלה מדותיהם ר"א הדין ור' יהושע החסד וכנ"ל הנה תראה כי כמחלוקת ב"ש וב"ה הנ"ל בהך דהחושב לשלוח יד בפקדון דב"ש מחייבין ובה"א עד שישלח בו יד הנה מצינו דוגמת זה ממש פליגתא לר"א ור' יהושע במשניות פרה פרק ט' משנה ד' החושב על מי חטאת לשתות ר' אליעזר אומר פסול (ע"י המחשבה לבד) ר' יהושע אומר כשיטה (כשיטה הכלי לשתות ויעשה מעשה אז הוא שפוסל) ודו"ק כי זה חידוש בס"ד וע"ע ראש השנה (דף יו"ד ע"ב) דס"ל לר' אליעזר שם דבתשרי נברא העולם ור' יהושע ס"ל שם (דף י"א ע"א) דבניסן נברא העולם והנה התוס' בר"ה שם (דף כ"ז ע"א) ד"ה כמאן כתבו וז"ל ומה שייסד ר"א הקליר בגשם דשמיני עצרת כר"א דאמר בתשרי נברא העולם ובשל פסח יסד כר' יהושע אור"ת דאלו ואלו דברי אלקים חיים ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן דכוותה אשכחן בפרק עושין פסין גבי אדם שעלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד עכ"ל התוס' והנה נמצא מכוון מאוד לפי"ז הא דר"א ס"ל דבתשרי נברא העולם ור' יהושע ס"ל דבניסן נברא העולם וזה דר"א כפי מדתו הדין משורש המחשבה וכנ"ל לכן ס"ל דבתשרי נברא העולם שאז הית' הבריאה במחשבה ור' יהושע כפי מדתו החסד משורש המעשה לכן ס"ל דבניסן נברא כו' שאז הית' הבריאה במעשה והדברים מכוונים מאוד בס"ד ובכתבי אגדה שלנו הארכנו עוד ממקומות רבות בזה ואכ"מ]:

והנה מסוגית הש"ס פסחים ותוס' שם הנ"ל הנה מובן מאליו דמאי דס"ל לר"א דם אעפ"י שאין בשר ור"י ס"ל אם אין בשר אין דם היינו לפי מחלקותם בהך סברא אם יש עדיפות לב' אכילות או לא דר"א דס"ל דאין עדיפות לב' אכילות כו' לכן קמפרש שפיר קרא דודם זבחיך ישפך והבשר תאכל לומר דאין הבשר מותר באכילה עד שיזרק הדם דלא קשיא ע"ז דא"כ ה"ל לקרא להשמיענו זה גם בעולה דאין הבשר יוצא מידי מעילה עד שיזרק כו' דהא עולה משלמים לא ילפא דאיכא למיפרך מה לשלמים שכן ב' אכילות דז"א דהא ר"א לא חשיב לי' חומרא דב' אכילות וכתוס' פסחים הנ"ל וכנ"ל ור' יהושע דס"ל דיש עדיפות גם לב' אכילות לכן לא הי' אפשר לו לדרוש קרא דודם זבחיך ישפך והבשר תאכל דכתיב בשלמים לומר שאין הבשר מותר באכילה עד שיזרק כו' דא"כ הו"ל לקרא למיכתב זה גם בעולה כי היכא דכתבי' בשלמים דהא עולה משלמים לא ילפא דמה לשלמים שכן ב' אכילות וע"כ ההכרח למידרשי' לומר דאם אין בשר אין דם ואי דאיכא קרא ע"ז גם בעולה ועשית עולותיך הבשר והדם הא תרוייהו מיצרך צריכי כיון דיש בכל אחד עדיפות ומעלה שאין בחבירו דמה לעולה שכן כליל ומה לשלמים שכן ב' אכילות, והנה הא דלית לי' לר"א עדיפות דב' אכילות ור' יהושע אית לי' זהו כפי מדותיהם דר"א מדתו הדין ור"י מדתו החסד וכנ"ל נמצא דר"א דמדתו הדין היא המחייבתו לסבור דדם אעפ"י שאין בשר וממילא כנגדו במנחות דיש קומץ אעפ"י שאין שירים ור"י דמדתו החסד היא המחייבתו לסבור דאם אין בשר אין דם וה"ה במנחות ממילא דאם אין שירים אין קומץ וזהו כוונת מתק ל' המשנה מנחות הנ"ל נטמאו שירי' כו' כמדת ר"א כשירה כו' כמדת דייקא דמדותיהם הם המחייבות אותן כך לסבור לר"א כשירה ולר"י פסולה וכנ"ל ודו"ק היטיב מאוד:

וע"ע מכות (דף י"ז ע"ב) למאי חומרא דעולה מחטאת ואשם שכן כליל אדרבה חטאת ואשם חמירי שכן מכפרי וכלהו חמירי מעולה דאית בהו שתי אכילות כו' וע"ע מנחות (דף ס' ע"א) דמייתי ברייתא אילו נאמר והבאת אשר יעשה מאלה לד' והקריבה אל הכהן והגישה הייתי אומר אין לי שטעון הגשה אלא קומץ בלבד מנחה מניין ת"ל מנחה מנחת חוטא מניין ת"ל את המנחה כו' ובתוס' שם ד"ה מנחת חוטא מניין וז"ל אשאר מנחות לא מהדר דהא כתי' במנחת מרחשת אשר יעשה מאלה משמע כל המנחות הכתובות שם מנחת סולת מנחת מחבת חלות ורקיקין מנחת העומר ומנחת סוטה כו' אבל מנחת כהנים ומנחת כהן משיח לא מפרש כו' מנא לי' ואי בבניין אב איכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן נקמצות ויש מהן למזבח ולכהנים תאמר במנחת כהנים ומנחת כהן משיח דכולה כליל ואין בה לכהנים ושמא לא חשיב לה פירכא כו' עכ"ל וזהו ג"כ כסברת ר"א דפסחים הנ"ל דכתבו התוס' שם דר"א לא חשיב לי' הך חומרא דב' אכילות וכזה כתבו גם כאן בסברת תנא דברייתא הנ"ל דלא חשיב לה פירכא דיש מהן למזבח ולכהנים עדיף מכולה כליל דמנחת כהנים כו' וע"ש במנחות (דף ס"א ע"א) ובאתי רק להעיר. וע' אבות דר' נתן פרק ד' דיש שם לימוד מקרא דעולות עדיפי מזבחים וז"ל שם הרי הוא אומר כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלקים מעולות מכאן לעולה שהיא חביבה מזבחים מפני שהעולה כולה כליל לאישים שנא' והקטיר הכהן את הכל המזבחה ובמקום אחר הוא אומר ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלה עולה כליל לד' ותלמוד תורה חביבה לפני המקום מעולות לפי שאם אדם למד תורה יודע דעתו של מקום כו' והכוונה דמשמע לי' ענין המקרא דהכי קאמר חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלקים דהוא ת"ת לא לבד דעדיפא מזבח רק גם מעולות דהן חביבות מזבחים ג"כ עדיפא וע"ז נתן טעם דמדוע עולות חביבות מזבחים דהוא מפאת דעולה כולה כליל כו' ואולי ב"ה ור' יהושע כו' הנ"ל דס"ל דיש גם לב' אכילות דזבחים עדיפות על כליל דעולה לית להו פירושא דאדר"נ הנ"ל וקמפרשי לי' לקרא בענין אחר וע"ע ילקוט צו רמז ת"פ דבר אחר למה נקרא שמה עולה שהיא עליונה מכל הקרבנות היא העולה תדע מי שהוא מביא חטאת הכהן נוטלה וכן המנחה וכן אשם וזבח שלמים לבעליהן אבל העולה אין ברי' טועם ממנה אלא כולה להקב"ה לכך נקרא עולה שהיא עולה להקב"ה שהוא עליון ובאתי רק להעיר:

תוכן העניינים

בית האוצר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה