בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-כ · כלל קסז
אכילת תרומה דהוא מצוה וכנודע יש להסתפק אם הוא רק בכהן משא"כ עבד כהן או זרה אשת כהן האוכלים תרומה אין אכילתם מצוה רק שהותר להם לאכול תרומה מפאת היותם קניינו של כהן א"ד גם אכילה דידהו מצוה ולא שנא והנה מש"ס פסחים (דף ע"ב ע"ב) מוכח לכאורה דגם אכילת עבד ואשת כהן מצוה ועוד יותר דקרוי עבודה ע"ש דאמר דהא דתנן בתרומות (פ"ח מ"א) היה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה ובן חלוצה ר"א מחייב קרן וחומש ור' יהושע פוטר דהיינו טעמא דר' יהושע משום דאכילת תרומה איקרי עבודה ועבודה רחמנא אכשר כו' והנה במשנה תרומות שם נשנה ג"כ האשה שהיתה אוכלת בתרומה ובאו ואמרו לה מת בעלך או גרשך וכן העבד שהיה אוכל בתרומה ובאו ואמרו לו מת רבך או מכרך לישראל כו' או עשאך בן חורין כו' עש"ה דאכלהו קתני שם ר"א מחייב קרן וחומש ור"י פוטר וא"כ מבואר דגם אכילת תרומה דעבד ואשת כהן קרוים עבודה מדפטר ר"י וכמובן [וק"ו דחשוב מצוה דאילו לא הי' נחשב מעשה מצוה רק מעשה של רשות בעלמא איך אפשר שיוחשב עבודה וז"פ]:
ואולם בס' צל"ח ריש ברכות ראיתי שכ' אמתני' דמאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן כו' ע"ש שכ' וז"ל ואף שאסור לאכול משהגיע זמן ק"ש אולי הכהנים מותרים לאכול תרומתן אז אפי' בזמן ק"ש כיון שאכילת תרומה מצוה היא כעבודת עבודה במקדש כו' ועוד שם כ' וז"ל לכאורה יש לדקדק למה הוצרך לומר הכהנים ודי באומרו משעה שנכנסין לאכול בתרומה ופשיטא דכהנים נינהו דזר אסור בתרומה ע"ש שתי' לפמ"ש דכהנים מותרים באכילת תרומה אף בהגיע זמן ק"ש לפי שהיא מצוה וחשובה כעבודה שבמקדש וע"כ לכך תני כהנים דמשמע זכרים כו' דנשים וודאי אסורים (דאף דפטורים מק"ש חייבים בתפלה והרי בהגיע הזמן גם משום תפלה אסור לאכול כו' ועוד דעכ"פ חייבים בזכירת יציאת מצרים כו'] ודווקא כהנים זכרים מותרים דעבודת מתנה אתן את כהונתכם דמיני' ילפי' בפסחים דחשוב כעבודה בכהנים כתיב ולא בנשים עכ"ל ז"ל ודבריו צע"ג ותימא רבתי הם דהא מפורש במשנה דגם באשת ועבד כהן פטר ר' יהושע והרי הש"ס קאמר דטעמא דר"י דפוטר היינו משום דאיקרי עבודה וא"כ ע"כ דגם אכילה דידהו עבודה מיקרי וכאמור ושוב נזכרתי דברי התוס' גיטין (דף י"ב ע"ב) ד"ה השבתוני דאהא דס"ל התם לר"מ במשנה דקבלת גט שיחרור דעבד כהן שלא בפניו מיקרי חוב לו מפאת שפוסלו מן התרומה עש"ה כתבו התוס' וז"ל רבנן דר"מ היו סבורין הא דקאמר ר"מ שאם הי' עבד כהן פיסלו מן התרומה הוי חוב לו לפי שנותן לו הרב מזונות בריוח בשביל שיש תרומה הרבה לכהנים או משום שיש מצוה באכילת תרומה כו' עכ"ל הצריך לעניינו ומפורש להדיא דגם אכילת תרומה דעבד כהן חשוב מצוה ואולם עיינתי בפיה"מ להרמב"ם בגיטין שם וז"ל המשנה האומר תן גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהן יחזור דברי ר"מ וחכ"א בגיטי נשים אבל לא בשיחרורי עבדים לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו כו' אמר להם והרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה כשם שהוא פוסל את אשתו (פי' וא"כ גם הש"ש חוב) אמרו לו מפני שהוא קניינו ובפיה"מ להרמב"ם וז"ל ומה שהשיבו חכמים לו מפני שהוא כקניינו ר"ל שזה העבד באכילת התרומה כו' לא הוסיף בעצמו מעלה עד שתאמר שחובה הוא לו כשיוצא לחירות ואמנם זה כמו שתאכל בהמת כהן תרומה מפני שהוא קנין כספו לפיכך אינה אצלו מעלה שיפסידנה עכ"ל ומבואר דס"ל ז"ל דזהו באמת פלוגתא דר"מ ורבנן דלר"מ חשובה אכילת תרומה דעבד כהן מצוה ולרבנן לית בה משום מצוה כיון דאוכל רק מפאת היותו קנין כהן כבהמתו ויש לדבר עוד הרבה בזה ובאתי רק להעיר: