אור ברסלב
בית האוצר חלק א מערכת א-כ › כלל קנט

בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל

מערכת א-כ · כלל קנט

כלל קנח

אכילת מע"ש בירושלים. יש להסתפק ג"כ אם המצוה רק שיתאכל המעשר שני בירושלים ואין חילוק בין בעלים לאחר א"ד המצוה שיאכלוהו הבעלים דוקא וע' נזיר (דף ג' ע"ב) מיין ושכר יזיר כו' לאסור יין מצוה כיין רשות מאי היא (יין מצוה) קידושא ואבדלתא הרי מושבע ועומד עליו מהר סיני (ע"ש בתוס' דגרסו וכי מושבע ועומד כו' בתמי' הא קידוש על היין הוא רק דרבנן ולא ה"ל יין מצוה כלל מה"ת) אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אתיא נזירות חיילא על שבועה והנה בספרי נשא עה"כ מיין ושכר יזיר וגו' איתא וז"ל לעשות יין מצוה כיין רשות שהרי בדין הואיל ואונן אסור בשתיית יין (של מעשר שני) ונזיר אסור בשתיית יין אם למדתי לאונן שלא עשה בו יין מצוה כיין רשות (דביין מצוה אסור וביין רשות מותר) אף נזיר לא נעשה בו יין מצוה כיין רשות כו' (היינו דנחלק להיפוך דביין מצוה יותר וביין רשות הוא דיאסר) ת"ל מיין ושכר יזיר לעשות יין מצוה כיין רשות כו' ומבואר דהספרי מוקי להך דלאסור יין מצוה בנזיר איין של מע"ש וע"ש עוד בספרי ריה"ג אומר מיין ושכר יזיר למה נאמר לפי שהוא אומר ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך וגו' אף הנזירות במשמע ומה אני מקיים מיין ושכר יזיר בשאר יין חוץ מיין מצוה כו' ת"ל מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין רשות]:

וצריך להבין מדוע הש"ס דידן לא מוקי לי' בהכי ובמאי קמיפלגי וי"ל דפליגי בהנ"ל אי המצוה על הבעלים דוקא דש"ס דידן ס"ל דאין המצוה על הבעלים דוקא וע"כ לא צריך קרא לאסור כו' כיון דהמצוה יכולה להתקיים ע"י אחר ופשיטא דאין לנזיר לשתותו וע"כ הוכרח לאוקמי' באומר שבועה שאשתה דאז מוכרח לשתותו בעצמו וע"כ שפיר צריך קרא לאסור והספרי ס"ל דגם אכילת מע"ש בירושלים המצוה על הבעלים דוקא וע"כ שפיר גם למע"ש צריך קרא [מיהו עדיין הוי מצי גם בש"ס דידן לאוקומי' אשתיית יין מע"ש בירושלים ואהיכא דליכא אחר ודוגמתו שבת (דף קל"ג ע"א) ויש ליישב ובאתי רק להעיר]:

והנה שמעתי שבס' מנחת חינוך נסתפק אם אכילת מעשר שני בירושלים מצוה או רשות ואין ספרו בידי כעת לעיין בו ולדידי הנה הספק הזה מפורש בספרי הנ"ל דמפורש בו להדיא דשתיית יין מע"ש בירושלים הוא יין מצוה וכאמור וכן מבואר עוד להדיא בספרא אחרי פרק ז' ברייתא ג' וז"ל ארבה את החולין (לאסור אכילתם ביוה"כ) שאינן בעמוד ואכול (שאין אכילתן מצוה) ולא ארבה את התרומה ומעשר שני שהן בעמוד ואכול ת"ל תענו את נפשותיכם ריבה עכ"ל הספרא ואמנם הנה בש"ס דידן יומא (דף ע"ד ע"ב) הובא ג"כ הך ברייתא דספרא אחרי ונשמטו שם תיבות ומע"ש ונאמר רק אביא החולין שאינן בקום ואכול ולא אביא את התרומה שהיא בקום ואכול ת"ל תענו כו' וא"כ נראה קצת דש"ס דידן פליג בזה אספרא וס"ל דאין אכילת מע"ש מצוה וע"כ בדיוק השמיט הש"ס הך דומע"ש כיון שאין זה נכון לפי שיטת הש"ס:

ולפי"ז הנה יתיישב בפשיטות הא. דהש"ס נזיר הנ"ל נאיד מאוקימתא דספרי דמוקי הך דלאסור יין מצוה ביין של מע"ש ולהנ"ל ניחא דש"ס דידן לטעמי' דס"ל דאין אכילת מע"ש בירושלים מצוה כלל וכדדייק ש"ס יומא הנ"ל דהשמיט מברייתא דספרא תיבות ומע"ש וע"כ שפיר הוכרח הש"ס לחפש אוקימתא אחרת משא"כ הספרי ס"ל דהוא מצוה וכשיטת הספרא ע"כ שפיר מוקי לי' בפשיטות ביין של מע"ש ודו"ק ונכון בס"ד. [וא"ל איך אכשר שלא תהי' אכילת מע"ש בירושלים מצוה והרי מקרא מלא נאמר ואכלת לפני ה' אלקיך מעשר דגנך וגו' דז"א די"ל דקרא אתי רק לאסור האכילה שלא לפני ה' היינו חוץ לירושלים ואע"ג דאיכא בלא"ה לאו דלא תוכל לאכול בשעריך י"ל דבא לעבור עליו בל"ת ועשה דוגמת לנכרי תשיך לדעת הרמב"ן דלא אתי למצוה רק לאסור ריבית ישראל ולעבור עליו בעשה ול"ת כש"ס ב"מ (דף ע' ע"ב) וכהנה רבות וגם י"ל דאתי לאיסור עשה אהיכא דלא ראה עדיין פני חומה דאז ליכא עדיין לאו דלא תוכל וגו' כמבואר במכות (דף י"ט ע"ב) ויתיישב בזה קושית תוס' שם ד"ה אמר וא"ל הא קרא דואכלת לפני ה' וגו' איירי כשכבר הוא בירושלים וא"כ הרי כבר ראה פני חומה דז"א דכוונת הכתוב דכשאתה רוצה לאכול מע"ש אסור לך לאכלו מחוץ לפני ד' רק מוכרח אתה להביאו לפני ד' ולאכלו שם וז"פ ודע די"ל ג"כ דגם הש"ס יומא הנ"ל ס"ל דאכילת מע"ש מצוה אלא דס"ל דאין המצוה בבעלים דוקא וכמ"ש תחלה בשיטת הש"ס נזיר וע"כ לא נקט מע"ש משום דעבור מצות מע"ש אין ה"א לדחות העינוי דהרי אפשר להאכילו לקטנים משא"כ הספרא ס"ל דמצות אכילתו בבעלים ושפיר נקט מע"ש ולפי"ז יומצא דאכילת תרומה לכ"ע מצותה בבעלים וכמובן ובאתי רק להעיר]:

ושוב נזכרתי דהרמב"ן בהשגותיו לסה"מ מנה במצות ששכח הרמב"ם לפי דעתו מצות אכילת מע"ש בירושלים עש"ה במצוה א' ממצות הנ"ל לרמב"ן וע"ש במגילת אסתר שכ' ומה שהביא הרמב"ן ראי' מפסחים שהוא מצוה נ"ל שאין משם ראיה כלל כי התם מיירי באכילת הקרבנות לבעלים אכן המע"ש אינו בכלל הקרבנות ואף אם הי' בכללם חלק המצוה הוא ולא מצוה בפ"ע ולא יבוא במניין עכ"ל כנראה שנסתפק בזה ז"ל אי אכילת מע"ש בירושלים מצוה וצ"ע מספרא הנ"ל דמפורש דהוא בעמוד ואכול ומספרי הנ"ל דמפורש דהוא יין מצוה וע' בזוהר הרקיע להתשב"ץ ז"ל במצות אכילת תרומה דהביא ראי' דאכילת תרומה מצוה מש"ס יומא הנ"ל דאמר ולא אביא את התרומה שהיא בקום ואכול ע"ש ואם כן הספרא דחשב נמי מע"ש אם כן גם אמע"ש יש ללמוד כן וכמובן בפשיטות וגם על הרמב"ן ז"ל צ"ע שלא הביא דברי הספרא והספרי הנ"ל לראי' לדבריו וצע"ג:

והנה בדבר הספק אי מצות אכילת מע"ש הוא בבעלים דוקא מצאתי עוד בפיה"מ להרמב"ם ז"ל מע"ש פ"א מ"ז דאהא דתנן אין מביאין קיני זבים וקיני זבות וקיני יולדות חטאות ואשמות מדמי מע"ש כ' ז"ל וז"ל קיני זבים כו' הם שתי תורים כו' והם אחד לחטאת ואחד לעולה וכל אלו אין אוכלין אותן בעליהן אבל העולה נשרפת והכהנים אוכלין החטאת וכמו כן האשם אוכלין אותו הכהנים וכבר ביארנו שאין קונין במעות מע"ש אלא דבר הראוי לאכילה ולשתי' ר"ל שיאכלו וישתו אותו הבעלים או שיסוכו בו כו' עכ"ל ומתבאר מדבריו להדיא דמצות אכילת מע"ש הוא בבעלים דוקא ואם כי יש לדחוק ולומר כוונה אחרת בדבריו עכ"ז שטחיות הדברים כמ"ש ובאתי רק להעיר:

תוכן העניינים

בית האוצר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה