בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-כ · כלל קנח
אכילת קדשים. נודע הספק אם המצוה שיאכלוהו הבעלים דווקא א"ד המצוה רק שיתאכלו הקדשים יהי' האוכל מי שיהי' וזהו בקדשים הנאכלים לבעלים ואולם בקדשים הנאכלים לכהנים הספק אם המצוה שיאכלם כהן העובד דווקא א"ד המצוה עליו לראות רק שיתאכלו הקדשים וזכות האכילה שלו ואין חילוק בין אם אוכלם הוא או נותנם לכהן אחר לאכול וע' תוס' יבמות (דף מ' ע"א) ד"ה רצה דלתירוצם הראשון שם המצוה דווקא שיאכלם אותו משמר או אותו בית אב ולתירוצם הב' מצוה על כהן המקריב שיאכל ממנה אבל א"צ שיאכל כולה ע"ש וע"ע תוס' סוכה (דף מ"ב ע"א) ד"ה מהו דכתבו וז"ל ואית ספרים דגרסי מהו דתימא ה"מ מצוה דרמי עלי' אבל מצוה דלא רמי עלי' אימא לא כלומר לולב לא סגי לי' דלא שקיל דא"א ע"י אחרים אבל חטאת אפשר שיאכלנה אחר עכ"ל וכמדומה שכבר הובאו דברי התוס' הנ"ל באחרונים וע"ע בס' אור החיים עה"ת שמות פרשה כ"ט פסוק ל"ג ואכלו אותם אשר כופר בהם וז"ל פי' לצד שהם בעליו ולא לצד שהם כהנים והוא אומרו אשר כופר בהם כי אכילת שלמים לבעלים תפעיל הכפרה ואפי' למשה אסורים הגם שאוכל החזה שאסור לאהרן עכ"ל הנה דס"ל ז"ל מפשוטו של מקרא שצריך שתהי' האכילה בבעלים דווקא [וע' יבמות (דף מ' ע"א) (ודף צ' ע"א) ועוד בכמה דוכתי דמהאי קרא דואכלו אותם אשר כופר בהם הוא דילפי' מצות אכילת קדשים בכל מקום]:
וע"ע בספרא צו פרשה ט' ברייתא ז' וז"ל כל טהור יאכל בשר מה ת"ל לפי שנא' ודם זבחיך ישפך על מזבח ד' אלקי"ך והבשר תאכל יכול לא יאכלו אלא בעליו ק"ו לפסח (בפי' הראב"ד ק"ו מפסח שאין נאכל אלא למנויו ולא פי' מהו הק"ו) לכך נאמר כל טהור יאכל בשר עכ"ל הספרא ואין להביא ראי' מזה דמצות אכילת קדשים איננה בבעלים דווקא די"ל דהספרא קאי לענין היתר אכילת אחר דבפסח הוי שלא למנויו איסור ואפי' בא"א לבעלים לאכול אסור להם להאכילם לשלא למנויו רק מוכרחין להותירו משא"כ בקדשים הכל מותרים לאוכלן ואכילת הבעלים הוא רק מצוה ואם א"א להם לאכול מותרין אחרים לאוכלן ומקיימין מצות אכילת קדשים וכמובן והכי דייק ל' הספרא דאמר יכול לא יאכלו אלא בעליו הרי דבא לאסור אכילת אחר וכמוכרח ג"כ מהך דק"ו לפסח דהא בפסח כן הוא דאכילת השלא למנויו הוא איסור וז"פ ובאתי רק להעיר:
והנה נזכרתי עוד ש"ס פסחים (דף נ"ט ע"א) ר' ישמעאל בנו של ריב"ב אומר אף מחוסר כפורים בשאר ימות השנה שטובל ואוכל בקדשים לערב ופריך מאי אולמי' דהאי עשה (דאכילת קדשים) מהאי עשה (דהשלמה) ומוכח דאילו היתה עשה דאכילת קדשים עדיפא שפיר הי' לה לדחות עשה דהשלמה וא"כ מוכח להדיא דמצות האכילה הוא על הבעלים דווקא דאל"כ אמאי דחי הרי יכול להאכילן לאחר שהוא טהור ואין צורך לדחות עשה דהשלמה וע"כ דהמצוה בבעלים דווקא וכמובן ובאתי רק להעיר: