בית האוצר חלק א· רבי יוסף ענגיל
מערכת א-י · כלל קנב
אימורים. דמבואר ביבמות (דף ק"ד ע"ב) ובפסחים (דף נ"ט ע"ב) ובכמה דוכתי דכי איתנהו מעכבי וכי ליתנהו לא מעכבי, יש להסתפק היכא דאיתנהו אם הם מתירים בעצם את הבשר היינו שהזריקה וההקטרה שניהם יחד מתירים את הבשר א"ד גם היכא דאיתנהו הזריקה לבדה היא שמתרת את הבשר והאימורים הם רק מעכבים היתר הזריקה שהזריקה מעוכבת לעשות פעולתה בהיתר הבשר עד שיוקרבו האימורים אבל אין האימורים משתתפים עם הזריקה בהתרת הבשר בעצם והם רק מעכבי ההיתר לא מתירים בעצם ודו"ק:
ועיין תוס' זבחים (דף מ"ג ע"א) ד"ה והלבונה דכתבו אמתני' דהתם ואלו דברים שאין חייבין עליהן משום פיגול הקומץ והקטורת והלבונה כו' (וטעמא משום דהוי דברים שאין להם מתירין) וז"ל וא"ת והרי לבונה הקומץ מתירה ואעפ"י שיכול להקטירה קודם הקומץ כו' מ"מ קודם הקמיצה וודאי נראה דאין להקטירה וי"ל דמ"מ לא הוי לבונה דומי' דשלמים דלבונה היא גופה מתיר שמתרת שירים לאכילה ועיקר פיגול ילפי' משלמים ואע"ג דשייך פיגול באימורים וכמה דלא מיקטרי אימורים כהנים לא מצי אכלי מ"מ לא חשובי מתיר כיון דאם נטמאו או אבדו שרי בשר באכילה ועי"ל דלבונה אין לה מתיר בעבודת המזבח ולא הוי דומי' דשלמים שעבודת המזבח מתירן כגון זריקת דם עכ"ל וכן כתבו עוד במנחות (דף י"ד ע"א) ד"ה והלבונה ע"ש:
והנה שהתוס' חקרו בזה מדוע יש באימורים משום פיגול הא אינהו גופייהו מתירים נינהו היכא דאיתנהו וכל שהוא מתיר הרי אין בו פיגול וע' ש"ס זבחים שם (דף מ"ו ע"א) דאין פיגול בדם מפאת דאיהו גופי' מתיר הוא] וע"ז תירצו ב' תירוצים א' דהאימורים לא חשיבי מתיר כיון דאם נטמאו כו' שרי בשר באכילה (ונראה כוונתם דכיון דבליתנהו לא מעכבי א"כ הרי אינם הם המתירים את הבשר בעצם דאל"כ לא הי' ראוי שיהי' חילוק בין ליתנהו לאיתנהו כיון שחסר הבשר את המתיר שלו ואיך ישתרי וע"כ דהאימורים אינם מתירים כלל ורק הזריקה לבדה היא שמתרת ורק היכא דאיתנהו לאימורים הם רק מעכבים היתר הזריקה ולכן היכא דליתנהו ואין כאן המעכב שפיר הזריקה לבדה מתרת את הבשר] וע"כ שפיר יש בם משום פיגול כיון דאינם מתירים כלל רק מעכבים היתר הזריקה ב' דאפי' חשבת לאימורים מתירים עכ"ז כיון דיש גם להם מתירין שא"א להקטיר האימורין קודם זריקת דם ונמצאת הזריקה המתיר שלהם ע"כ שפיר יש בם משום פיגול [ורק דם דהוא מתיר לבד ולא ניתר הוא דאין בו משום פיגול] והא דאין בלבונה משום פיגול מפאת היותו מתיר השירים ואע"ג דיש גם לו מתיר דהיינו מעשה הקמיצה שאסור להקטיר לבונה קודם קמיצה שאני התם דאין לו מתיר בעבודת מזבח דקמיצה איננה עבודת מזבח ונמצא שבעבודת מזבח הוא מתיר לבד ולא ניתר ולא דמי לאימורין דיש להם מתיר גם בעבודת מזבח דהיא הזריקה זה תוכן דברי התוס' בזה וא"כ מבואר דספק שלנו אי האימורים חשיבי מתיר בעצם היכא דאיתנהו או רק מעכבים היתר הזריקה תלוי בב' תירוצי התוס' הנ"ל וכמובן:
וראיתי ברמב"ם ה' פסולי המוקדשין פי"ח ה"ז שכ' וז"ל אבל אם אכל כזית מן הדם אינו חייב עליו משום פיגול שהדם מתיר את האימורין ליקרב למזבח והאימורין מתירין את הבשר לאדם עכ"ל ובמל"מ כ' וז"ל ומ"ש רבינו והאימורין מתירין כו' לא ידעתי לאיזה סבה כ' כן דאדרבה מכח שהם מתירים הי' לנו לומר שלא יהי' בהם פיגול שהרי המתיר איננו נפגל והתוס' בפרק בית שמאי כו' הוצרכו לתת טעם למה יש באימורים דין פיגול מאחר שהם מתירין וכתבו דלא חשיבי מתיר כיון דאם נטמאו כו' שרי בשר באכילה ואי כוונת רבינו היא דמש"ה חשיב הבשר דבר שיש לו מתירין ומתיריו הם האימורין הא ליתא דמתירי בשר לא הוי אלא זריקת הדם כדכתי' הדם ישפך והבשר האכל ואי הקטרת האימורים חשיבי מתירי הבשר א"כ לא הי' קבע לפיגול עד שיקטור האימורים דהא בעי' שיקרבו מתיריו עכ"ל ואיך שיהי' עכ"פ שטחיות ל' הרמב"ם מוכיח דהאימורים הם מתירים של הבשר לא רק מעכבים היתר הזריקה וכן מוכח ג"כ קצת שטחיות ל' רש"י קידושין (דף נ"ב ע"ב) דאהא דאמר דאחר שחיטה משלחן גבוה הוא דקזכי כ' בד"ה משלחן גבוה וז"ל הקרבת אימורים וזריקת הדם מתיר הבשר עכ"ל:
ודע כי כספק שלנו לענין אימורים יש להסתפק ג"כ לענין שירי הדם דקי"ל ג"כ דאין מעכבין וה"מ היכא דליתנהו אבל היכא דאיתנהו אסור לאכול הבשר קודם שפיכת שירים וכדמוכח בזבחים (דף י"ג ע"א) יכול לא תהא מחשבה (מחשבת פיגול) מועלת אלא בזריקה בלבד מניין לרבות שחיטה וקבלה ת"ל אם האכל יאכל מבשר זבח שלמים וגו' בדברים המביאין לידי אכילה הכתוב מדבר יכול שאני מרבה אף שפיכת שירים והקטרת אימורין ת"ל ביום השלישי לא ירצה המקריב אותו לא יחשב זריקה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אלי' ולומר לך מה זריקה מיוחדת שהיא עבודה ומעכבת כפרה אף כל עבודה ומעכבת כפרה יצאו שפיכת שירים והקטרת אימורים שאין מעכבין את הכפרה כו' ומבואר בזה דשפיכת שירים נמי מדברים המביאים לידי אכילה נינהו והיינו על כרחך דאסור לאכול הבשר קודם שפיכת שירים ואע"ג דקיי"ל דשירים אין מעכבין צ"ל דמ"מ באיתנהו אסור לאכול הבשר קודם שפיכת שירים וכמו שהוא כן הדין באימורים דג"כ לא מעכבי ואעפ"כ אסור לאכול הבשר קודם הקטרת אימורים היכא דאיתנהו והיינו דכלל שפיכת שירים והקטרת אימורים כחדא וכדאמר יכול שאני מרבה אף שפיכת שירים והקטרת אימורים ומוכח דכענין היות האימורים מביאים לידי אכילה והיינו וודאי במאי דמעכבי היכא דאיתנהו כן הוא בשפיכת שירים וכמובן:
וא"כ גם בשפיכת שירים יש להסתפק מה ענין העיכוב הזה היכא דאיתנהו אם הכוונה שהם מתירים בעצם דהיינו שהזריקה ושפיכת השירים יחד מתירים את הבשר א"ד הם רק מעכבים היתר הזריקה ואינם מתירים בעצם והנה בשפיכת שירים יש סברא לומר דאינם מתירים בעצם וזה דכל ענין הדם אחד הוא ובוודאי אין לדם שירים הנשפכים ליסוד ואין מעכבין עדיפות על גוף דם הזריקה הנזרק על המזבח והוא עיקר הקרבן והכפרה וכנודע:
וע"כ נראה לפי המבואר בזבחים (דף כ"ו ע"ב) אהא דתנן שם נתנו (לדם) ע"ג הכבש שלא כנגד היסוד כו' פסול ואיתא שם בגמ' אמר שמואל פסול בשר אבל בעלים נתכפרו מ"ט דאמר קרא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו בעלים כו' אלמא, קסבר שלא במקומו (דם הניתן שלא במקומו) כמקומו דמי (לענין כפרה) תנן באידך פרקין נתנו ע"ג הכבש שלא כנגד היסוד כו' אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל ואי ס"ד שלא במקומו כמקומו דמי ל"ל יחזור הכשר ויקבל וכ"ת להתיר בשר באכילה מי איכא זריקה דלא מכפרת ושריא בשר באכילה כו' ומבואר בזה דגם גוף הזריקה ענין היתירה לבשר הוא רק מפאת שמכפרת וכל היכא דאין עושה פעולת הכפרה אזי גם פעולת ההיתר אינה עושה וא"כ שירי הדם דאין להם פעולת הכפרה דהא אפי' שירים הפנימים למ"ד דמעכבין אין להם פעולת הכפרה רק שמעכבים כפרת ההזאות אבל אין מכפרין בעצם וכדמוכח להדיא בזבחים (דף נ"א ע"א) ע"ש דאמר אמר רבי ישמעאל, קל וחומר מה שירים שאין מכפרין טעונין יסוד תחלת עולה שמכפרת אינו דין שטעונה יסוד אמר רבי עקיבא מה שירים שאין מכפרין ואין באין לכפרה טעונין יסוד תחלת עולה שמכפרת ובאה לכפרה א"ד שטעונה יסוד ושם (דף נ"ב ע"א) מאי בינייהו א"ר אדא בר אהבה שירים מעכבים איכא ביניהו מר סבר מעכבי ומ"ס לא מעכבי (דמ"ד דאין מכפרין אינהו הוא דלא מכפרי אבל מעכבים כפרת ההזאות ומ"ד דאין מכפרין ואין באין לכפרה אינם מועילים ובאים לעניין כפרה כלל וגם אכפרת ההזאות אין מעכבים דכבר שלמה הכפרה בהזאות) ומבואר בזה להדיא דאפי' למ"ד דשירים הפנימיים מעכבים עכ"ז אין מכפרים רק מעכבים כפרת ההזאות וא"כ שירים החצונים דאין מעכבים כ"ש דאין להם פעולת הכפרה וא"כ כיון דאין להם פעולת הכפרה ה"ה דאין להם פעולת ההיתר דלא עדיפי שירי הדם מזריקת גוף הדם דכל היכא דלא מכפרא לא שריא בשר באכילה וכש"ס זבחים (דף כ"ו ע"ב) הנ"ל הרי דפעולת ההיתר תלוי בפעולת הכפרה וכנ"ל [ולפי"ז נראה ג"כ דה"ה באימורים דמעכבי כי איתנהו היינו שהם רק מעכבי ההיתר אבל אינם מתירים בעצם כיון דדין השירים והאימורים שוה דתרוייהו לא מעכבי בליתנהו ומעכבי באיתנהו וע"כ מיסתבר לומר דענין העיכוב שלהם שוה לא שיהי' בשירים מתורת מעכב ובאימורים מתורת מתיר וכמובן וגם ק"ו הדברים מדם לאימורים כיון דדם עיקרו מתיר דהיינו הזריקה ואעפ"כ שיריו רק מעכבים ואינם מתירים וא"כ כ"ש דאין האימורים מתירים וכמובן וגם אולי שייכא סברא דש"ס זבחים (דף כ"ו ע"ב) הנ"ל באימורים עצמן דכיון דחזינן דפעולת היתר הבשר אגוד ומתייחס לעניין הכפרה וע"כ גם האימורים דאינם מכפרים דאין כפרה אלא בדם לכן ג"כ אינם מתירים]:
ואולם יש לדחות ולומר דרק גוף הזריקה דפעולתה תמיד הכפרה וכמש"נ כי הדם הוא בנפש יכפר לכן פעולת ההיתר אגיד בפעולת הכפרה וכל היכא דאין מכפרת ואינה עושה פעולת הכפרה הוא חסרון בה ולכן גם פעולת ההיתר אינה עושה משא"כ שירים ואימורים דאין מכפרין בשום פעם וכל פעולתם ההיתר שפיר יתכן שיהי' להם פעולה זאת לבד אף שאין להם פעולת הכפרה:
ועי"ל דהא דשירים לא מכפרי היינו שאינם עושים עיקר הכפרה אבל ענין כפרה מה יוכל להיות דיש גם בשירים ואפי' בשירים החיצונים וכן באימורים וכעין הך דזבחים (דף ו' ע"א) מקופיא מכפרא ואל תתמה על היות בשירים החיצונים ואימורים ענין כפרה מה אע"ג דאינם מעכבים דה"נ מצינו באכילת בשר דלא מעכבא ואעפ"כ מכפרת וכמבואר ביבמות (דף צ' ע"א) ובפסחים (דף נ"ט ע"ב) ובכמה דוכתי מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים:
וע"ע סנהדרין (דף מ"ב ע"ב) רש"י ד"ה הוצא דאהא דאמר שם דילפי' חוץ למחנה דמקלל מחוץ למחנה דפרים הנשרפין מה פרים הנשרפין חוץ לג' מחנות אף מקלל כו' ופריך ולילף משחוטי חוץ (דכתיב בהו נמי חוץ למחנה) מה להלן חוץ למחנה אחת כו' מסתברא מפרים הנשרפין ה"ל למילף שכן הוצא אל מחוץ למחנה מכשיר ומכפר (סי' הוא דמקלל דומה לפרים הנשרפין בכל אלה ולא לשחוטי חוץ עש"ה דעל תיבת ומכפר פירש"י במקלל ופרים מכפר הוצאתן כו' אבל שוחטי חוץ אינה כפרה אלא חטא עכ"ל) כו' ומבואר בזה דגם הוצאת פרי [ופשוט דהכוונה ההוצאה והשריפה] מכפרת ואע"ג דאינם מעכבין דכל שאחרי הזריקה אינו מעכב וכנודע וא"כ ה"ה לשפיכת שירים והקטרת אימורין (דהקטרת אימורין יש לה דמיון ביותר לשריפת פרים) שפיר ניתן להאמר דיש להם ענין כפרה מה ומחמתו הם מתירין ג"כ והא דאמר בזבחים (דף כ"ו ע"ב) דזריקה שני' דאחרי זריקה הראשונה שהיתה שלא במקומה לא מכפרא ולא שריא מפאת דלא מכפרא שאני דשם הזריקה השני' הזאת אינה עושה פעולת הכפרה כלל וכלל דכל ענין כפרה אשר בזריקה הרי כבר עשתה הזריקה הראשונה כיון דשלא במקומו כמקומו דמי לענין כפרת הזריקה משא"כ שפיכת שירים והקטרת אימורין שפיר י"ל דיש להם ענין כפרה מה ומחמתו יש להם ג"כ פעולת היתר היכא דאיתנהו וכנ"ל [ואולם מגוף הך דזבחים (דף נ"ב ע"א) דמבואר דהא דשירים מעכבין בשירים הפנימיים היינו רק דמעכבין כפרת ההזאות אבל אינן מכפרין בעצמם הנה יש כדמות ראי' לומר דה"ה לשון אימורים דכי איתנהו מעכבי דש"ס יבמות (דף ק"ד ע"ב) הנ"ל וכ"ה בכ"ד הכוונה רק דמעכבים היתר הזריקה אבל אינן מתירין בעצם וה"ה שפיכת שירים נראה דעניינם כן כיון שדומים לאימורים בענין זה דכי ליתנהו לא מעכבי וכי איתנהו מעכבי וע"כ נראה דעיכוב שלהם בענין אחד וכנ"ל:
והנה מה שהביא המל"מ ראי' דאימורים אינם מתירים בעצם רק מעכבים מדזריקה קובעת לפיגול אע"ג דבעי' קרבו כל מתיריו וע"כ דהקטרת האימורים אין לה תורת מתיר רק מעכב י"ל דאפי' אי חשיבי האימורים מתיר עכ"ז לא חשוב מתיר זה לעכב בפיגול ע' מנחות (דף ד' ע"ב) דאמר דמכשירין (קרבנות הבאין להכשיר כעולת יולדת ואשם מצורע) אין באין לאחר מיתה ופריך מהא דעולה ושלמים דנזיר קרבו לאחר מיתה ומשני לא מצינו הכשר קבוע דבא לאחר מיתה ודנזיר הכשר שאינו קבוע הוא דאמר מר אם גילח על אחת משלשתן יצא (וע"כ כיון דאילו גילח אחטאת לא אעולה ושלמים ג"כ הי' יוצא ה"ל הכשר דעולה ושלמים הכשר שאינו קבוע) ומבואר דכיון דמשכחת הכשר הנזיר בלתי העולה כו' לא חשיבא מכשיר ולא קאי עלה כללא דמכשירין דלא אתו לאחר מיתה עש"ה במנחות וא"כ ה"נ לענין אימורין י"ל דאפי' אם הם מתירים עכ"ז כיון דמשכחת ההיתר בלתם כיון דאם אבדו כו' הזריקה לבד מתרת וע"כ לא חשיבי מתיר וחשיבא שפיר הזריקה לבד קרבו כל מתיריו ודו"ק וי"ל דזהו ג"כ כוונת התוס' זבחים (דף מ"ג ע"א) הנ"ל דכתבו דכיון דאם אבדו כו' לא חשיבי מתיר וע"כ יש בם משום פיגול וכתבנו למעלה כוונתם דכיון דאם אבדו כו' שרי בשר באכילה מוכח מזה דגם באיתנהו אינם מתירים רק מעכבין וכנ"ל ואולם לפי דברינו אלה י"ל דחשיבי להו מתיר באמת ורק הואיל והם מתיר שאינו קבוע דבאבדו או נטמאו שרי בשר באכילה בלתם ע"כ מתיר כי האי לא חשיב ושפיר יש בם משום פיגול וכהך דמנחות דהכשר שאינו קבוע לא חשוב הכשר וכנ"ל:
ודע דהא דאמרי' בכמה דוכתי דדם ובשר (דקדשים) חדא מילתא הוא זבחים (ד' ס' ע"ב) תמורה (ד' כ"א ע"ב) מכות (ד' י"ט ע"ב) פסחים (ד' פ"ג ע"א) כתבתי במ"א בטעמו דכיון דהדם הוא המתיר של הבשר ע"כ הפועל והמתפעל יש להם חיבור זה עם זה במה שזה פועל וזה מקבל ממנו הפעולה וכמובן וע' תוס' ביצה (דף ל"ט ע"א) ד"ה משום דמים ומלח בעיסה חשיבי מין אחד הואיל ותיקון העיסה בא ע"י המים ומלח ע"ש וע"כ ה"נ כיון דהדם הוא המתיר של הבשר ונמצא תיקון הבשר בא ע"י הדם לכן ג"כ דם ובשר חדא מלתא הוא וכמו דמים ומלח בעיסה חשיבי מפאת זה מב"מ ונזכרתי עוד דמיון יותר קרוב לסברא זאת מש"ס ב"ק (דף ע"ח ע"ב) דלענין טביחה ומכירה בעי' שימכור שלא בשיור וע"ש דאמר בעי ר' ירמי' מכרה חוץ מעוברה מהו אליבא דמ"ד עובר ירך אמו הוא לא תיבעי לך כי תיבעי לך אליבא דמ"ד לאו ירך אמו הוא מאי כו' כיון דלאו ירך אמו לא הוי שיור א"ד כיון דצריך (העובר לאם) לאישתרויי בהדה בשחיטה כמאן דשייר בגופה דמי עכ"ל הגמ' ומבואר דהמתיר והניתר כגוף אחד יחשבו [ועמ"ש בזה באתוון דאורייתא כלל י"ד ואולם גם כדברינו פה בפשיטות ניתן להאמר] וע' פסחים (דף פ"ג ע"א) שם ור' יוחנן סבר דם ובשר חדא מילתא היא וברש"י וה"ל פסולו בגופו כאילו נטמא בשר עצמו עכ"ל ולהנ"ל מובן לנכון דכיון דהדם הוא המתיר של הבשר ה"ל כגוף אחד ושפיר חשוב פסול הדם לגבי בשר פסולו בגופו וכהך דב"ק דכיון דצריך לאישתרויי בהדה כו' כמאן דשייר בגופה כו' ודו"ק:
ולפי"ז הנה אם נאמר דהאימורים לא חשיבי מתירים של הבשר רק מעכבים א"כ רק הדם והבשר חדא מלתא הוא אבל לא אימורים ובשר כיון דאין האימורים פועלים בעצם בבשר כלל וגם לא דמי להך דמים ומלח דמתקנים העיסה בעצם משא"כ הקטרת האימורים דתיקון הבשר בא רק ע"י הסרת המניעה והמעכב דהוא ההקטרה ואז ממילא בא היתר שלו ע"י הזריקה אבל אין האימורים בעצם תיקון הבשר ודמי למבריח ארי מנכסי חבירו דלא חשיב מהנה ובמ"א אי"ה אדבר בזה בארוכה אי הסרת המניעה מיקרי פעולה בעצם ואכ"מ]:
ויתיישב בזה קושית תוס' זבחים (ד' ס' ע"ב) ד"ה מאי דאהא דאמר התם דמקשינן בשר לדם (פירש"י דכתיב ואת דמם תזרוק ואת חלבם תקטיר ובשרם יהי' לך) ובעי' אכילת בשר בשעה שראוי לזרוק הדם אבל אם נהרס המזבח לאחר זריקה דאילו הי' דם עתה לא היה יכול לזרוק דדם בעי מזבח גם הבשר אין נאכל ע"ש כתבו ז"ל וז"ל וא"ת והכתיב ואת דמם תזרוק ואת חלבם תקטיר (וגו') אלמא איתקש בההוא קרא (בשר) להקטרת חלב (נמי) ואמרי' לעיל זבחים (דף נ"ט ע"א) שם דמזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו וה"ה אימורין (וא"כ בשר נמי ליתאכיל מפאת שראוי להקטרת אימורין) כו' עכ"ל ולהנ"ל י"ל דכיון דאימורים ובשר לא חשיבי חיבור ורק דם ובשר הוא דחדא מלתא הם ע"כ יותר יש סברא לתלות הבשר בדם. מבאימורים וע"כ שפיר מקשינן לי' לדם ולא לאימורים ונהי דבה"א דש"ס זבחים שם לא ידע מסברא דדם ובשר חדא מלתא הוא דרק לבסוף מסיק שם כן עכ"ז זהו רק לענין שלא יחשב למד מן הלמד משא"כ גוף הסברא דיותר יש להקיש הבשר לדם מלאימורים י"ל דשפיר ידע גם בה"א עש"ה ותבין] ואולם ד"ז י"ל גם אם נאמר דהאימורים חשיבי מתיר דעכ"ז הרי הבשר מחובר יותר לדם מלאימורים כיון דהדם הוא מתיר קבוע שלו משא"כ האימורים וכנ"ל וע"כ שפיר יותר יש סברא להקישו לדם מלאימורים וכמובן ובאתי רק להעיר:
והנה מצאתי ראיתי בס' החינוך פ' צו מצוה קמ"ד וז"ל מדיני המצוה מה שאמרו ז"ל שאין חיוב כרת אלא לאוכל מן הקרבן החלק שיש בו לאדם או למזבח ממנו אבל מן החלק ממנו שמתיר לקרבן אין חייבין עליו כרת משום פיגול כיצד הדם החלק דמתיר הקרבן הוא דלאחר זריקת הדם האימורין מותרין להקריב ולא קודם לכן כו' אבל האוכל כזית מבשר הקרבן או אפי' מהאימורין חייב כרת משום פיגול כי הדם הוא המתיר האימורין למזבח ואחר מתיר ראשון אנו הולכין בדין זה לחייב האוכל בכל השאר ולפיכך חייב האוכל אף מן האימורין ואעפ"י שהם ג"כ מתירין הבשר לאדם אין בכך כלום שאחר הדם שהוא מתיר ראשון אנו הולכים כמו שאמרנו עכ"ל ז"ל הנה דעת שפתיו ברור מללו דהאימורים הם מתירים בעצם לבשר כמו שהדם הוא מתיר בעצם אלא דאעפ"כ יש באימורין משום פיגול מפאת היותם מתיר שני ואינם מתיר ראשון כדם וכאמור:
ודע דפלוגתא דאבא שאול ורבנן בש"ס זבחים (דף ק"ב ע"ב) ע"ש דאהא דתנן במתני' שם דאפי' טמא (כהן טמא) בשעת זריקת דמים וטהור בשעת הקטר חלבים אינו חולק לאכול בבשר אמר התם בגמ', הא טהור בשעת זריקת דמים וטמא בשעת הקטר חלבים חולק מתני' דלא כאבא שאול דתני' אבא שאול אומר לעולם אינו אוכל עד שיהא טהור משעת זריקה עד שעת הקטר חלבים דא"ק המקריב את דם השלמים ואת החלב (לו תהי' שוק הימין למנה) דאפי' הקטר חלבים נמי בעי (שיהא ראוי להקטרה ות"ק סבר דלו תהי' שוק הימין למנה אהמקריב דם השלמים קאי כו' ואת החלב לאו לראוי אתא אלא למודה בעבודות כו', רש"י) וראוי להבין סברת מחלקותם במאי קמיפלגי ומדוע למר מיסתבר לי' למידרש קרא גם אהקטרה ולמר רק אזריקה וי"ל ג"כ דפליגי בהנ"ל דרבנן ס"ל דהאימורין אינן מתירי הבשר כלל והדם לבדו הוא שמתיר את הבשר וע"כ לא מיסתבר לומר דבעי' לאכילת בשר ראויות להקטרת החלב כיון דאין ההקטרה מתרת את הבשר כלל ואינה פועלת בו בעצם כלל ואבא שאול ס"ל דגם ההקטרה מתרת את הבשר בעצם כמו הזריקה וע"כ שפיר סברא להצריך לענין אכילת הבשר ראויות להקטרה דהוא המתיר של האכילה כי היכי דבעי' ראויות לזריקה ודו"ק כי ניתן להאמר:
והנה מה שהארכנו למעלה לדון דפעולת ההיתר אגיד בפעולת הכפרה וע"כ אימורים ושירים דאינן מכפרים אינן מתירים ג"כ רק מעכבים הנה נזכרתי דד"ז דשירים אין מכפרים גם הוא במחלוקת שנוי ע' תוס' סנהדרין (דף ד' ע"א) דאהא דאמר שם תנן בש"א כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר ובחטאת ב' מתנות ובה"א אף בחטאת כיון שנתן מתנה אחת כיפר וא"ר הונא מ"ט דב"ש קרנות קרנות קרנות הרי כאן שש ארבע למצוה (דד' קרנות היו במזבח) וב' לעכב וב"ה ס"ל קרנות קרנת קרנת (דס"ל ל יש אם למסורת) הרי כאן ארבע ג' למצוה ואחת לעכב ואימא כלהו למצוה כפרה בכדי לא אשכחן כתבו הם ז"ל וז"ל וא"ת הל"ל ג' לעכב לב"ש דכי לא כתיב נמי אלא ד' הוי ידענא אחת לעכב דכפרה בכדי לא אשכחן ואכתי מייתרי תרי לרבות שתים וי"ל כו' א"נ קסברי (ב"ש) כיון דאיכא שפיכות דמים ליסוד לאו כפרה בכדי הוא עכ"ל ונראה הכוונה דס"ל לב"ש דגם שפיכת שירים יש להם פעולת כפרה מה וע"כ גם אם הי' שפיכת שירים לבד בלי זריקה לא חשוב כפרה בכדי וב"ה ס"ל דשירים אין להם פעולת כפרה כלל וע"כ שפיר ה"ל כפרה בכדי וא"כ עכ"פ לב"ש דשירים ג"כ עושים פעולת הכפרה י"ל שפיר דה"ה אימורים מכפרים במה ומפאת זה הם מתירים בעצם ג"כ היכא דאיתנהו דפעולת ההיתר מתייחס לפעולת הכפרה וכנ"ל ואולם אין ראי' משירי הדם לאימורים לומר דלמ"ד דשירים מכפרים ה"ה לאימורים דשירי הדם שאני דעיקרו בא לכפרה וע"כ גם השירים להם פעולת הכפרה מה משא"כ אימורין דאין באין לכפרה כלל דאין כפרה אלא בדם ע"כ י"ל שפיר דגם מקצת ענין כפרה אין להם וכמובן [ואולם בש"ס ברכות (דף י"ז ע"א) ר' ששת כי הוי יתיב בתעניתא כו' אמר הכי רבון העולמים גלוי לפניך בזמן שביהמ"ק קיים אדם חוטא ומקריב קרבן ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו כו' ומוכח קצת דגם הקטרת החלב יש לה ענין כפרה מה ויש לדחות וע"ע ש"ס יומא (דף ט"ו ע"א) דאמר דרך פשיטות לא מצינו דמים שמכפרין וחוזרין ומכפרין ומוכח דאין לשירי הדם פעולת כפרה דאל"כ הרי הדמים תמיד מכפרין וחוזרין ומכפרין כיון דהזריקה מכפרת והשירים חוזרין ומכפרין עש"ה ביומא ותבין ויש לדחות] ובאתי רק להעיר:
ודע דאם נאמר דגם אימורים יש להם פעולת הכפרה מה תתיישב בפשיטות קושית התוס' זבחים (דף פ"ב ע"ב) דמפיק התם מקרא דבשר קדשים הנכנס בפנים אין נפסל כדם ע"ש דדריש דמה ולא בשרה ובתוס' וז"ל וק"ק ל"ל למעוטי בשרה הא לכפר כתיב (אשר הובא את דמם לכפר בקודש) עכ"ל ואי נימא דגם לאימורים יש פעולת הכפרה מה שפיר אצטריך קרא לענין שאם הכניס אימורים [וה"ה בשר עולה וכמובן] להקטירם בפנים דה"ל שפיר הכנסה לכפר עכ"ז אין נפסלים בכך וכמובן וא"כ מדהקשו התוס' כן דרך פשיטות מוכח דאין לאימורים פעולת כפרה כלל וכלל ויש לדחות גם זה ובאתי רק להעיר ושוב נזכרתי תוס' יומא (דף מ"ו ע"א) ד"ה תחלתו בסה"ד וז"ל ומ"ש רש"י הראשון עיקר נראה כי הוקשה לו על פי' שני דקאמר תחלתו דעיקר כפרה ואי אאיברים (הקטרת איברים) קאמר הני לאו עיקר כפרה נינהו ומיהו לא קשה דבהקטרה נמי איכא כפרה כו' עכ"ל:
וע"ע ש"ס מנחות (דף כ' ע"א) אימא אחרים דבאין חובה לה (למנחה) מאי ניהו לבונה ואייתי דם (ליצרך מלח) דאיכא נסכים (הנסכים באין חובה לדם ומשני) נסכים בהדי אימורין הוא דאתו מ"ט אכילה ושתי' אדרבה כפרה ושמחה (אדרבה לצורך דם אתו דהכי אורחא לאחר כפרת דם שכיפר על החטא בא היין המשמח אלקי"ם ואנשים דמי שנתכפר חטאו שמח, רש"י) כו' ומוכח לכאורה דהדם עושה כל פעולת הכפרה דאי אין מכפר לגמרי רק גם לאימורים ענין כפרה מה ונמצאו האימורים גומרין הכפרה א"כ סברא דכפרה ושמחה שייכא נמי באימורין וכמובן דלאחר שגמרו האימורים את הכפרה ונשלמה הכפרה לגמרי אז האדם שמח וכמובן וע"כ דכל פעולת הכפרה נגמרת בדם ואין לאימורין פעולת כפרה כלל וע"כ לא שייכא סברא דכפרה ושמחה רק לענין דם וכמובן ובאתי רק להעיר [וע"ע מגילה (דף כ' ע"ב) במשנה כל היום כשר לקריאת המגלה כו' ולוידוי פרים כו' ובגמ' ולוידוי פרים דיליף כפרה כפרה מיוה"כ כו' וכפרה ביממא היא דכתי' כי ביום הזה יכפר כו' וא"כ מדהקטרת אימורים כשירה בלילה וה"נ שפיכת שירים כמבואר בזבחים (דף ל"ח ע"ב) ע"כ דאין מכפרין כלל דהא כפרה ביממא הוא ואולם הא בורכא דשם הכוונה אכפרה דיוה"כ דייקא דכפרתו ביממא וכדכתיב כי ביום הזה יכפר אבל אין הכוונה אכל כפרות דעלמא דלא תיהוי כפרה אלא ביום ע"ש ותבין]:
והנה מצאתי ראיתי עוד בריטב"א שבועות (דף ז' ע"א) דאהא דאמר התם ג' כריתות בשלמים למה אחת לכלל ואחת לפרט ואחת לדברים שאין נאכלין (כגון לבונה וקטורת דמתחייב אם אכלן בטומאת הגוף) ולר"ש דאמר דברים שאין נאכלין אין חייבין עליהן משום טומאה לאתויי חטאות הפנימיות סד"א הואיל וא"ר שמעון כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פיגול משום טומאה נמי לא (לתחייב) קמ"ל ובריטב"א וז"ל לאתויי חטאות הפנימיות כו' וא"ת ונימא לאתויי קדשי מזבח חיצון ואפי' אותם שאין להם מתירים כקומץ ומנחת נסכים ומנחת כהנים דממעטי' להו לענין פיגול במס' זבחים כו' וי"ל דהנהו לא צריכי קרא ג' דמגופי' דקרא נפקא דכתיב ביה מזבח השלמים אשר לד' ובפ"ג דזבחים דרשי' אשר לד' לרבות את האימורין שהם עצמם מתירין וה' דכל (צ"ל והה"ד כל) דבר שאין לו מתירין אבל דברים שאין נאכלין כגון עצים ולבונה לא אתו מהתם אע"ג דהוו לד' משום דבהאי קרא אכילה כתיב ביה ומשמע שלא חייב כרת אלא במידי דבר אכילה כו' עכ"ל ונראה כוונתו דהחילוק שבין דברים שיש להן מתירין לאין להן מתירין הוא רק במה שזה ניתר וזה מתיר דדברים שיש להם מתירים הרי הם חלק ניתר שהם ניתרים ממתירים אשר להם ודברים שאין להם מתירים הרי הם מתיר דכיון שאין להם מתירים הרי הם מתירים את עצמם וכגון מנחת כהנים דכולה כליל ואין בה חלק מתיר וחלק ניתר א"כ ע"כ דכולה מתיר היינו דכולה מתרת את עצמה למזבח וכן קומץ הוא מתיר שמתיר את עצמו ואת המנחה וע"כ גם האימורים שהם מתירים את הבשר דמו לדברים שאין להם מתירים וילפי' מינייהו שפיר דברים שאין להם מתירים ואע"ג דיש לאימורים מתירים דהדם הוא המתיר את האימורים למזבח עכ"ז מעלת דברים שאין להם מתירים אינו מפאת דאינם ניתרים מאחר רק מפאת דהם מתיר במה שמתירים את עצמם וכנ"ל ומתיר הא הוו גם אימורים שהרי מתירים את הבשר ודו"ק היטב:
ואיך שיהי' הנה עכ"פ מפורש יוצא מדברי הריטב"א דאימורים הם מתירים את הבשר בעצם כקומץ המתיר את המנחה ומנחת נסכים ומנחת כהנים דמתירין א"ע בעצם דאילו היו האימורים רק מעכבים לא מתירים וודאי א"א ללמוד מינייהו קומץ ומנחת כהנים כו' דהם מתירים ממש וכמובן ול' הריטב"א הכי דייק להדיא דכ' דכיון דדרשי' לרבות אימורין שהם עצמן מתירין והה"ד כל דבר שאין לו מתירין (דמעלתו ג"כ במה שהוא עצמו מתיר א"ע וכנ"ל) ומבואר להדיא דאימורין הם מתיר בעצם לא רק מעכבים וכמובן ותימה על רבינו המל"מ ז"ל שנתפלא על הרמב"ם ז"ל דכ' דאימורים הם מתירין את הבשר וכנ"ל ולא זכר שר כי גם החינוך והריטב"א ז"ל כתבו כן להדיא ובאתי רק להעיר:
והנה עלה בדעתי עוד לומר דיש לחלק בענין זה מסברא בין חלק בעלים בקרבן לחלק כהן וזה לדעת התוס' ב"ק (דף י"ב ע"ב) ד"ה ומחיים דרק בחלק כהנים הוא דאמרי' דמשלחן גבוה הוא דקזכי משא"כ בחלק בעלים עש"ה והארכתי בזה באתוון דאורייתא כלל ב' ולפי"ז י"ל דרק בחלק כהן דזוכה רק משלחן גבוה דהוא המזבח ע"כ האימורים הם המתירים בעצם דמשירי אכילת המזבח דהוא הקטרת האימורים (דזריקת הדם הוא שתי' דמזבח לא אכילתו כש"ס מנחות (דף כ' ע"א) הנ"ל) הוא דזוכים גם הכהנים באכילה שלהם היינו בשר קדשי קדשים והמורם מקק"ל וע' ספרי קרח עה"כ ויאמר ד' אל אהרן בארצם לא תנחל וגו' וז"ל אני חלקך ונחלתך על שלחני אתה אוכל כו' וכן הוא אומר חלקם נתתי לך מאישי (ויקרא ו') אשי ד' ונחלתו יאכלו (דברים י"ח) עכ"ל הספרי וזה קאי אהקטרת אימורים דעולים לאישים משא"כ הדם דאין עולה לאישים רק יורד לשיתין וכנודע משא"כ חלק בעלים דלא זכי ביה משלחן גבוה שפיר י"ל דזריקת הדם לבד היא המתרת בעצם והקטרת האימורים רק מעכבת היתר הזריקה ודו"ק והכי דייק קצת ל' הספרי ריש קרח וז"ל ר' יונתן אומר מנין אתה אומר שאם זכה בבשר קודם זריקת דמים בחזה ושוק קודם הקטר חלבים שהכהנים נושאים עון על כך ת"ל ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם עכ"ל וק' דמדוע נקט בבשר זריקה ובחזה ושוק הקטרה הא בתרווייהו אי איתנהו לאימורים מעכבי ואי ליתנהו לא מעכבי ולהנ"ל י"ל דהאי בשר הכוונה אבשר שלמים ונקט בכל אחד את המתיר שלו ודו"ק. [והא דאמר שהכהנים נושאים כו' קאי רק אחזה ושוק ואגב גררא דחזה ושוק נקט נמי בשר עש"ה בספרי דכל המאמר שם קאי אכהנים וע"כ גם בזה עיקר כוונת המאמר אכהנים ואגב גררא דכהנים נקט נמי בשר דהוא חלק הבעלים ואה"נ דבבשר הבעלים האוכלים הם הנושאים העון ונלמד זה ממילא מחזה ושוק דכהנים והא דנקט כהנים משום דעיקר המאמר אכהנים דאיירי בהו קרא עש"ה ומהך דכהנים דנקט הרי מובן מאיליו דבבשר הבעלים הוא שנושאים העון וכמובן וגם י"ל דכוונתו דהקרבן הרי ניתן ליד כהן לעשות בו מעשי ההקרבה ואם נותן לבעלים את הבשר לאכול לפני הזריקה אז נושא הכהן עון על כך]:
ואולם יותר נראה דהספרי לישנא דקרא נקט דבבשר כתיב (דברים י"ב) ודם זבחיך ישפך על מזבח ד' אלקי"ך והבשר תאכל ואילו בחזה ושוק כתיב (ויקרא ז') והקטיר הכהן את החלב המזבחה והי' החזה לאהרן ולבניו וגו' המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהי' שוק הימין למנה וגו' ובאתי רק להעיר:
ודע דיש לחלק עוד מסברא בענין זה והוא קצת היפוך מסברתנו הקדומה וזה די"ל דבקדשים קלים דהזריקה הוא דמקדשת האימורים למעילה [ואפי' העלם קודם זריקה ע"ג המזבח לית בהו מעילה עד לאחר זריקה כמבואר בזבחים פ"ה ב'] ע"כ אין האימורים מתירים רק מעכבים שהרי קיבלו קדושתם רק ע"י הזריקה וא"כ ההכרח שתעשה הזריקה תחלה פעולתה בקידוש האימורים וא"כ כיון דהזריקה עושה פעולתה גם לפני הקטרת האימורים ע"כ פשוט ומיסתבר דהיא עושה כל פעולתה לא לבד פעולה קצתית וכי היכא דהיא עושה פעולתה בקידוש האימורים ה"נ עושה פעולתה בהיתר הבשר היינו דהזריקה עושה כל פעולתה היתר הבשר וקידוש האימורים ואחרי שנתקדשו האימורים הם מעכבים היתר הבשר עד שיעשה בהם פעולה המתחייבת מקדושתם היינו פעולת ההקטרה משא"כ בקדשי קדשים דהאימורים קדושים עוד מלפני הזריקה והזריקה עושה פעולת היתר לבד אזי שפיר י"ל דרק הזריקה בצירוף ההקטרה הוא דמתירים הבשר ושהאימורים משתתפים בפעולת היתר הבשר של הזריקה ורק אי ליתנהו לאימורים או שאבדו אח"כ אגמ"ל דהזריקה לבדה התירה והיתר הזריקה תלוי ועומד דאי איתנהו לאימורים והוקטרו הן הם שגומרים ההיתר ואי לאו אגמ"ל דהזריקה לבד התירה ודו"ק ובאתי רק להעיר:
ואולם נתיישבתי דאם נאמר כסברא הנ"ל אזי ראוי לומר דגם בק"ק האימורים רק מעכבים לא מתירים שהרי מבואר במעילה (דף ט' ע"א) במשנה ובכולי' סדר קדשים דגם בק"ק הזריקה לבדה מוציאה את הבשר מידי מעילה ואפי' אי איתנהו לאימורים ואיסורא בעלמא הוא דרכיב עלי' דבשר עד אחרי הקטרת האימורים וא"כ כיון דהזריקה עושה פעולת הפקעת המעילה לבדה גם לפני הקטרת האימורים שוב הרי ראוי לומר דהיא עושה כל פעולתה וכסברתנו הנ"ל ומתרת את הבשר לגמרי באמת ורק שהאימורים מעכבים אכילת הבשר עד אחר הקטרתם והוא רק בתורת מעכב וכמובן ודו"ק ובאתי רק להעיר.
וע"ע זבחים (דף ל"ט ע"ב) תוד"ה וכפר דכתבו וז"ל ומיהו להקטרת אימורים לא איצטריך דלא מעכבי בשום מקום דאחר שהוכשר יחזור ויפסל עכ"ל ומוכת ג"כ דאימורים כ"ז דאיתנהו הם ג"כ רק מעכבים לא מתירים וע"כ בנטמאו או אבדו דנסתלק המעכב שפיר כשר משא"כ אי נימא דכ"ז דא תנהו עדיין לא הותר הבשר בעצם א"כ כי נטמאו כו' מדוע קרינן ליה אחר שהוכשר הא לא הוכשר עדיין כלל ודו"ק היטב ויש לדחות ובאתי רק להעיר [וקצ"ע לר"ע דס"ל בזבחים (דף כ"ט ע"א) דמשכחת אחר שהוכשר דיחזור ויפסל א"כ הא הדרא קושית התוס' זבחים (דף ל"ט ע"ב) הנ"ל לדוכתה ע"ש ובאתי רק להעיר]: